המלחמה האחרונה – מעניין מאוד!!!

המלחמה האחרונה

הקדמה

החוברת שלפניכם היא סיכום של חמשת ההרצאות שזמינות להאזנה בדיסק המצורף. בנוסף מכילה החוברת חומר רב שאינו מופיע בהרצאות אלו, בשל העובדה שבכל יום (ולעיתים בכל שעה) מגיעות אלינו תובנות ומסקנות משמעותיות. חלקם מפי ספרים וסופרים, ואל חלקם הגענו בחסדי שמים מתוך התבוננות בדברים.

בדפים הקרובים נחשוף מצד אחד את הדברים הפשוטים ביותר, אלו שחשבנו שלא נצטרך לעולם לעסוק בהם, ומצד שני נגלה את הסודות הכמוסים ביותר מבית מדרשו של היצר הרע, סודות מעומקו של לב. נצא למסע אמיץ, נוקב, מכאיב לעיתים. נבדוק כל פינה, לא נניח אבן על אבן. מסע שמטרתו ברורה: גילוי האמת שמאחורי הטכנולוגיה המתקדמת.

ייתכן שבסוף הקריאה תאמר ‘זה כל כך פשוט ברור ונכון’.

והיה זה שכרנו.

חשוב מאד להדגיש שכל דברינו אינם נגד האדם אלא נגד התופעה. הסיבה לכך היא, שהאדם, גם זה שנמצא עמוק בפנים, הינו חיובי ביסודו. רצונותיו ושאיפותיו ברגע של אמת- טובים. עובדה היא, שכמעט באף מקרה לא מצאנו את מי שיתווכח אתנו לטובת האינטרנט, מפני שמי שנמצא בפנים, יודע יותר טוב מאתנו עד כמה גדולים הנזקים.

החומר המצורף כאן, משתדל לתת מענה נרחב ככל שניתן לסוגיה. אך ברור שאת התמונה השלימה ניתן לקבל רק לאחר קריאת החוברת כולה. חושבני שכל אחד חב לעצמו ולבני ביתו, חובה בסיסית אחת, לשבת ולקרא.  מה גם שהשתדלנו שבעז”ה יהיו הדברים נעימים לעין, וקלים לקריאה.

ידע  הקורא היקר שהמלחמה האחרונה היא על הכול על מוזיקה וסרטים ביגוד ותרבות השקפה אמונה והכל. אלא שכל זה מצוי בעוצמה הגדולה ביותר באינטרנט, ולכן זהו שורש המלחמה.

אחת הסיבות שהארכנו בדברים היא מכיוון שסגרנו את כל הפרצות כי אדם מחפש איך לברוח. ואנו טענו במקומו את כל הטיעונים ע”מ למנוע כל פרצה, כי כשהאדם רוצה משהו הוא מחפש כל סדק על מנת להימלט דרכו.

נדגיש בפתח הדברים שהם נכתבו מלב דואב, מאד. אבל בעיקר אוהב, מאד. וכאן אנו פונים בתחינה אמיתית, יפתח כל אחד את ליבו ואת מוחו, לשמוע, להבין, ולקבל, את המסרים שעשויים להציל את עולמו המשפחתי, החינוכי, והרוחני.

השתדלנו שהדברים יהיו מעניינים, ומתחננים לכל אדם בכלל, ולמי שנגוע בעניין בפרט, לקרא את הדברים לפחות פעם אחת, לשמוע את הדיסק כולו לפחות פעם אחת, לחשוב על הדברים ‘מחוץ לקופסא’ לפחות פעם אחת, בלי שום דעות קדומות, במתינות, ולנסות לקבל החלטה באומץ, תוך ראיית כל התמונה, ועם הרבה מחשבה על העתיד שלנו ושל ילדינו.

בפתח

הוזמנתי להרצאה בצפון הארץ לציבור מסורתי-חילוני שהשכיל ושלח את ילדיו לבית ספר תורני, תופעה ידועה שמקיפה כיום עשרות אלפי הורים. ההרצאה היתה אמורה להיות בנושאי חינוך, אך בהנהלה שמתמודדת כל העת בקונפליקט שבין חינוך חרדי לבית כמעט חילוני, סיפרו לי על הקשיים החדשים והמורכבים עוד יותר בעידן האינטרנט. התבקשתי וכך גם תכננתי לדבר איתם בנושא הזה, אך בעדינות הנדרשת, מכיוון שאינטרנט על פי תפיסתם אינו עבירה, אצל תלקם הוא חלק מרכזי ובלתי נפרד מהחיים, ואצל האחרים הוא החיים עצמם.  דקות לפני שנכנסתי לשם קיבלתי טלפון מפעיל גדול של תנועת התשובה, בחור בוגר שירותי הביטחון שחזר בתשובה על ידי “ערכים” לפני שנה או שנתיים וכבר מחולל מהפכות רוחניות בעצמו, ובפיו סיפור. הוא קשור למשפחה שהאם החלה תהליך של התקרבות. הבן בן ה-13 לומד בת”ת חרדי לכל דבר, ובימים אלו, האבא, שלא חי איתם, שכנע אותו לבא לגור אצלו, קנה לו את אחד ממכשירי הסמארטפון רוויי האינטרנט, וזהו. הילד עזב את אמו, עזב את ביתו, עזב את בית ספרו, עזב את דתיותו, עזב את לימודיו, והוא נמצא כעת באינטרנט כל הלילה עד הבוקר, ישן מספר שעות וחוזר חלילה. המזעזע הוא שהכל קרה תוך ימים ספורים. וממצב נורמטיבי הוא הגיע במהירות למצב שאין עם מי לדבר! נכנסתי לכנס בצפון טעון כולי מהסיפור הזה. חלק א’ של ההרצאה היה ידידותי, רווי הומור מקצועיות ונעימות. הם לא צפו את מה שיתרחש בחלקה השני של ההרצאה בה עברתי לסוגיא האינטרנטית, פתחתי בסיפורו של הילד, עברתי למחקרים ומסקנות מצמררים במיוחד, והכל, ללא כפפות, בכינון ישיר. אם לומר את האמת לא הייתי בטוח שהדברים יתקבלו. אבל הייתי משוכנע שזה מה שצריך לומר כעת. ההרצאה הסתיימה, והתגובות היו קיצוניות ממש. הם ביקשו דיסקים וחומר כתוב. הם הסבירו לצוות שהייתי עדין מאד. הם הבהירו שאני מדבר על זה ואילו הם חיים את זה. ושסוף סוף מישהו אמר בקול את מה שהם חושבים כל הזמן בשקט ופוחדים לומר כי הרי ‘כולם שם’ אז מה כולם משוגעים ורק אני נורמלי?

לדעת לקרא, לדעת “לקבל” 

לפני שנים התקשר אליי בחור שהיה טעון בשאלות רבות. עניתי בס”ד על שאלותיו, ואז זיהיתי תופעה מוזרה.  אחרי שיחה שבה הוא קיבל מענה לשאלותיו, הוא חזר לפתע לשאלות מהשיחה הראשונה, וכך באופן שיטתי, הוא היה חוזר לשאלות שכבר עניתי לו עליהן.  ופתאום הבנתי. שאלה חזקה מתשובה. כי השאלה – קצרה, והתשובה – ארוכה. השאלה – חדה, והתשובה – לא תמיד. וממילא את השאלה זוכרים, כי היא קצרה קליטה וחזקה, ואת התשובה פחות, כי היא ארוכה ומורכבת.

אבל מכיון שהתשובות היו טובות גם לדעתו, והיו מקובלות עליו, סיכמתי איתו, שאחרי שאענה לו, ונסכים בינינו שהתשובה טובה, הוא ימחק את השאלה מהראש, כך שגם כשהוא ייזכר בשאלה, הוא יזכור שיש תשובה, ויירגע.

באותה מידה בסוגיא בה אנו מתעסקים בחוברת זו. אמנם אין הרבה אנשים שיטענו בלהט לטובת האינטרנט, מפני שדווקא הם יודעים עד כמה היתרונות הלא מעטים, בטלים באלף, מול הנזק הקריטי שהוא טומן בחובו.

אבל הנקודה היא אחרת לגמרי. מי שיקרא בעיון את החוברת הזו, ויאזין ברוב קשב לדיסק המצורף, ישתכנע. הבעיה היא במי שממש נמצא שם, שכבר התרגל לשמוע, לקרא, ולצפות, בחומרים רבים, עד אשר כהו רגשותיו, והוא יכול לסיים את העיסוק בערכה שבידכם, בהינף יד מזלזל, ובזה לסגור עניין. כלומר לסגור לעצמו את חרכי הנשימה שאנו מעניקים לו, מהאינפורמציות הלא חיוביות אליהן הוא נחשף. אליו אנו פונים באהבה ובתחינה, שב ותקרא, נוח והקשב, ואח”כ, עצור, חשוב על הכל, לא רק על ההנאה הרגעית אלא גם על משמעותה.  אז, אחרי שתשתכנע סופית שלא כדאי, אל תיתן לפיתויי המחשב להשכיח ממך אחר כך ש “יש תשובה”.

האמת היא, שכלל לא פשוט לעסוק בנושא הזה. כאשר ישנם רבים וטובים, אנשי חינוך מובהקים, שפשוט פרשו מהעיסוק בנושא זה. יתירה מכך, כמה מחשובי העוסקים בתחום קירוב נוער נושר פרשו לחלוטין מהתחום, בכל הנוגע לכאלו המכורים ל’שם’. אין מה לעשות איתם, הם אומרים. הם אבודים. עמוק ברשת. אין עם מי לדבר. אתה תשב מולו שעות ותסביר- הוא לא שומע. המזעזעת מכל היא העובדה, שמי שנמצא בפנים עמוק, עובר למצב אדיש כזה של חוסר מודעות מוחלטת לחומרת העניין, וכבר אי אפשר לדעת אם הוא לא מבין, לא רוצה להבין, או שמא מבין מצויין – אבל כבר לא יכול להתנתק.

שערי תשובה לא ננעלו  

אבל אחרי בקשת הסליחה מהמתייאשים, ברור לי לחלוטין שמכל מצב יכול האדם לשנות ולהשתנות, שהרי מאז חטאו ותשובתו של האדם הראשון, נוצר מסלול של תיקון המוגדר ‘תשובה’, שהוא חלק ממבנה הבריאה, והוא על פי חז”ל המתנה הגדולה ביותר שנתן הקב”ה לאדם.

ניסינו, בסייעתא דשמיא, לבנות כאן מערכת מלאה ומורכבת, עבור כל אחד. כך שמי שרחוק מהאינטרנט, שיתרחק עוד. שיפקיע את עצמו לחלוטין מהאסון הזה. עבור מי שמתנדנד, נוגע ואינו נוגע, שימשוך את ידו מהאש. ובסייעתא דשמיא, אנו מציעים דרכי התמודדות גם עבור מי שכבר שקע עמוק ‘בפנים’. אנו עשינו את שלנו. והבא להיטהר מסייעים בידו.

בקשתנו היא אחת מכל מי שחומר זה הגיע לידיו. תקשיב לדיסק, תקרא את החומר, ואחר כך תחליט.

הבחירה המאוזנת

מישהו שקרא ושמע את החומרים קודם הוצאתם אמר לי שהם נוטלים מהאדם את הבחירה החופשית, מכיון שהם חדים וברורים. עניתי לו שהם משיבים לו את הבחירה שניטלה על ידי ההתמכרות, שהיא היפך הבחירה…

ולא תקיא אתכם הארץ…

עוד דבר אחד. הרמב”ן כותב דבר נורא. ספר בראשית הוא כותב, נראה ספר סיפורים מרתק, אע”פ שכולו סתרי תורה.  רק דבר אחד ברור בו, והוא, שהחטא עוקר את האדם ממקומו. לכן כל חוטאי בראשית נעקרו ממקומם. כך אדם הראשון, כך קין, “נע ונד תהיה בארץ”, כך אנשי דור המבול וההפלגה, וכך אנשי סדום.  כשאת יושבי ארץ כנען גירשו, מפני שהם טימאו את הארץ. ואז, ממשיכה התורה את האזהרה המתבקשת “ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם”.

זה מפחיד, מפני שזה שולל את הרצון הטבעי של כל אדם להתחפר בד’ אמותיו, ולתת לחיים לזרום כרצונם. שהרי מעטים המקרים בהם אנו מזהים את המחוייבות לערבות ההדדית בעוצמות שאנו מוצאים אותן בסוגיית ההתמודדות עם האינטרנט, ולו בשל העובדה שטומאה מקיאה רח”ל את עם ישראל ממקומו, ואנו באותה ספינה. וכדברי הרב שך בשם רבי ישראל מסלנט שאמר, שהוא לא מבין איך יכולים להיות בעולם צדיקים נסתרים, מפני שאם יש צדיק הוא צריך להשפיע על סביבתו. אז האם ייתכן שאנו מצויים בסכנת גירוש רח”ל מארץ הקודש, ואיננו מתגייסים בכל הכוחות שבעולם למגר, לחסל, ולהשמיד את סכנת האינטרנט הפרוץ?!

 

 

 

פרק א’ / מלומדי מלחמה

 

ההתמודדויות ההיסטוריות

עם ישראל חווה מזה אלפי שנים התמודדויות בלתי נגמרות.  רפורמה, השכלה, ציונות, אלו רק דוגמאות מועטות מההיסטוריה שכולנו מכירים היטב. היו זמנים בהם היה עולם התורה בסכנה קיומית. אך כאשר הוא חידש כנשר נעוריו בכל פעם מחדש, הבינו כולם שקיומו של עולם תלוי בקיומה של תורה, מפני ש”אם לא בריתי… חוקות שמים וארץ לא שמתי”. הוי אומר שקיום התורה הוא חוק טבע ממש כקיום העולם, בהבדל אחד: העולם חומרי, וחומר מטבעו עלול להתכלות. התורה רוחנית, וממילא אינה מתכלה לעולם.

הרפורמה כמשל 

הציבור לא יודע, אך היו שנים בהן הרפורמה היתה גדולה מאד בכמות, ועוד יותר ב”איכות”. נאמניה נמנו על האליטה היהודית, בעלת המאה והדעה, ובתוכה ראשי הקהל, תקיפי העם, בעלי ההון, ומקורבי השלטון.  מלחמתו של הרש”ר הירש זצ”ל בציבור חזק וגדול זה, היתה נראית חסרת תקווה.

כיום – אין בעולם צאצאים לרפורמים בני אותו דור, הם התבוללו כולם עד האחרון שבהם. הרפורמים בני דורינו הם רפורמים חדשים. לעומתם, מהרב הירש לבדו קיימים צאצאים לאלפים, ובהם נאמני תורה ותלמידי חכמים ידועים.  כאשר סיפרתי זאת ליהודי אמריקאי הוא סיפר לי, שבארה”ב קיים ‘טמפל’ רפורמי הגדול מסוגו בניו-יורק, ‘טמפל עמנואל’ שמו. לפני מספר שנים ציינו חברי הטמפל 100 שנה להיווסדו וחיפשו צאצא לדור המייסדים. 100 שנה זה לא הרבה זמן. הם לא מצאו אחד, כולם גויים! עליהם אנו בוכים, אך עם ישראל כעם מנצח תמיד. גם פה בעזרת ה’ ננצח, תפקידנו, לנצח ללא נפגעים.

תור הזהב

20 השנים שבין תש”מ לתש”ס, היו תור הזהב של עולם התורה.  שנים אלו אותם הגדרנו מוצאי הציונות – ערב האינטרנט. מוצאי המלחמה שבמח וערב המלחמה שבלב  כשהציונות מתה, והאינטרנט טרם נולד. באותן שנים בנו גדולי ישראל הליטאים הספרדים והחסידים  את עולם התורה לדורות נצח.

מחלה ממארת רוחנית

האינטרנט הוא האויב החדש שמזכיר את הבטחת החזו”א, שבכל דור תהיה מחלה ממארת, כנראה גם רוחנית.  את כל המחלות הרוחניות ניצחנו, גם את זו ננצח, השאלה עם כמה נפגעים..

מדוע אנו מדברים?

האמת היא שאנחנו לא אוהבים לדבר על זה. אנחנו מעדיפים לדבר על תורה ומידות, אך אין ברירה… מכיוון שאם זה לא יטופל, אנו יכולים להשקיע עד אין קץ בתורה ויראה, והכל מתרוקן כמו חור בגלגל. ואנו אומרים סתום את החור והצל את הדור. מאותה סיבה אל לנו להתרגש מהאומרים, כבר נמאס לשמוע מזה. מכיון שכל זמן שהמערכה לא הוכרעה אנו צריכים להיות שם, שהרי ברור שאם אנו לא נכריע את המערכה הזו, היא חלילה תכריע אותנו.

הסברה משום מה? 

באמת שאם היינו גולשים (חלילה…) בעצמינו פעם אחת, זה היה מייתר את מרבית ההסברה בתחום. בהיות ואנו ב”ה רחוקים משם, אנו נלמד את הסוגיא לעומקה, ובעז”ה אחרי שנעבור על החוברת והדיסק המצורף נהפוך כולנו למבינים גדולים בתחום. הרבה מעבר למי שנמצא בתוך האינטרנט וחושב שהוא יודע מה זה.

הדילמה 

דילמה עתיקה דנה בשאלה האם לדבר על הנושא בכלל, שהרי יש מי שאינו מכיר את התחום, והוא עלול להסתקרן ולחפש. התשובה היא, שבסבירות גבוהה, מגיל מסוים, בסביבות י”ב לבנות ושיעור ג’ ישיבה קטנה לבנים, כולם כבר יודעים מלמעלה גם אם לא לפרטים, את משמעותו של הכלי הזה.  ולכן עדיף שידעו עליו דרכינו, ובעדינות רבה, עדינות אותה אנסה בעז”ה להעתיק מכנס גדול שנערך ע”י אחת החסידויות החשובות בארץ, כנס בו דיברתי בהרחבה בסוגיא הזו, לאחריה הגיב בפניי הרב שליט”א בן האדמו”ר, שהכל נאמר חד מאד חריף מאד ו…עדין, ללא פשרות. וכך ננהג גם בחוברת זו.

מטרתנו היא, שהדברים הברורים על הסכנות, יוכלו לשכון כבוד בכל בית יהודי, ללא כל חשש. כך שמאיתנו הם יקבלו את התמונה הברורה, שתצייר להם את האינטרנט הפרוץ בדמותו האמיתית, ולא שיכירו את זה לבד והוא יצטייר בעיניהם ככלי מועיל, מהנה ומושך במיוחד. כי אז כאשר נבוא לשלול באוזניהם את זה, הם יצטרכו להשתכנע קודם שאיננו סתם צרי עין שלא מפרגנים להם ליהנות מהחיים.  אנו נעניק בעז”ה מידע על הסכנה, וכלי התמודדות. ומכאן ואילך הרוצה להתאבד, זו זכותו המליאה.

 

פרק ב’ / מלחמה חדשה לחלוטין!

כשאנחנו מדברים על הסכנה הגדולה שבאינטרנט, אנחנו חייבים להבין דבר אחד. המערכה הזאת, ה’מלחמה האחרונה’, אינה רק מפני החומרה הגדולה של העניין. אנו חייבים להבין כי מול האינטרנט, הורים ומחנכים, וגם כל אחד מול עצמו, נתקלים ביצור חדש לחלוטין, וירוס מזן לא מוכר. הדרכים שלו לקלקל, להשחית ולהרוס את כל הקדוש והיקר אינן הדרכים העתיקות והמקובלות של היצר הרע.  אלו קרבות של הדור האחרון… חלק נכבד מהבנת הסכנה הנוראה הוא הכרת האויב החדש, חשיפת הדרכים המתוחכמות מאד שלו בדור הזה. המלחמה האחרונה היא הקשה מכולן גם בשל עצמתה וחשיפת כל הקלפים במאמציו האחרונים של השטן, אבל היא קשה שבעתיים בשל הכלים החדשניים שהוא הטיל למערכה.

הטכנולוגיה והאדם

כבר יותר ממאה שנים העולם המערבי מצוי במירוץ מטורף: המירוץ אל הטכנולוגיה. הטרקטור, המנוף והרכבת החשמלית כבר מזמן איתנו, והוא לא ממש נעצר. להיפך, הוא מתעצם עם כל יום שחולף. אלפי חברות ענק מעסיקות מליוני עובדים במרדף אחר הפיתוח הבא, המוצר המדהים ש’ישנה את חייכם’. אך מדוע? מה רע מצאו במציאות הקודמת? התשובה היא, שהפילוסופים של המדע חשבו, שהתקדמות טכנולוגית תשמש כלי מועיל  להתקדמות אנושית.  ההגיון, לכאורה, עמד לצידם. הרי אם האדם יטרח פחות בצרכי היומיום, הוא יהיה עשיר יותר, וחייו יהיו קלים יותר, הוא יהיה שלו יותר, רגוע יותר, הומאני יותר. ליבו יהיה פנוי להענקה, ויומו יהיה גדוש בשמחה פנימית עמוקה.

אכן, ההגיון עמד לצידם, אבל המציאות קצת פחות. ושנות הארבעים הנוראות באירופה שטופת הדם, הם ההוכחה לכך. כל מחקר אפשרי, מעיד בצורה ברורה את מה שכל בר דעת רואה לבד: האדם, נזר הבריאה, נמצא בתהליך מואץ של הדרדרות והתרסקות אל פי פחת. האלימות, הפשע, הטמטום והבערות שוברים שיאים חדשים מידי יום. העולם מתרוקן מערכים. בן קם באביו, תלמיד במורהו, צעירים פני זקנים ילבינו. והיד עוד נטויה. בן המערב כיום שטוף עד למעלה מראשו במדמנת תאוות חסרת בלמים, כשהסוף עוד לא נראה באופק. ניתן לסכם זאת במשפט אחד: ככל שהתקדמה הטכנולוגיה- הידרדר האדם!

כל זה נכון וחמור בנוגע לכל מיני הטכנולוגיה המתפתחת. המשוואה הייתה ברורה: יותר נוחות- יותר ריקנות. יותר פנאי- יותר שחיתות. יותר תאוות- יותר חורבן. אבל אז הגיע האינטרנט, עליו ניתן להמליץ את מאמר חז”ל ‘צרות אחרונות משכיחות את הראשונות’.

אתם יודעים מהו ההבדל בין יהודי לגוי? יהודי קודם חושב ואחר כך עושה. מה אני הולך לעשות? מהו הכלי שאני בונה ויוצר? מהם ההשלכות שלו? ואז מכריע, ליצור או לא ליצור. בעולם המערבי זה הולך הפוך: אני יכול לייצר כלי חדש, שישנה את העולם, יהפוך אותו מיסודו. העולם אחריו לא יהיה העולם שהכרנו אלפי שנים. רגע, ניצור אותו או לא? האם אני בונה כאן את העולם, מקדם אותו, מפתח אותו, או דווקא מחריב אותו? אין חשיבה כזו, אפילו לא בכיוון. בונים, מפתחים, יוצרים, ואחר כך בוכים, אוהו בוכים.

שטן בפורמט כיס

אתם זוכרים את השנים בהן הפלאפון היה פלאפון? אמר לי ידידי הרב חיים לנג שכיום פלאפון הוא הכל חוץ ממכונת כביסה. הוסיף על כך יהודי אחד שכיום ניתן על ידי הפלאפון לכבות בשלט רחוק גם את מכונת הכביסה.

השטן ‘התכווץ’, ולא מענווה. הוא מיזער את עצמו לגודל אצבע בצורת דיסק אונקי עם  16 ג’יגה ו – 32 סרטים…

שיאו של קלקול לפני 25 שנה בלבד היה, הליכה לבית ה’קולות הנעים’ לצפייה בסרט. נשים לב: היה צורך: 1. לצאת מהישיבה בסתר, שאף אחד לא ידע ויראה, 2. לשים כובע גרב בכניסה לשם (לא נעים… חרדי במקום כזה?), 3. לברר (איפה מבררים?) מתי ‘זה’ פתוח?  ובסוף, מה הרווחת? סרט אומלל אחד.  כיום, בהפרש דור אחד בלבד, ניתן להחזיק ‘בתי קולות-נעים’ שלם בכיס, כל הזמן… ידידי הרב חיים לנג מזכיר ועדת הרבנים לענייני תקשורת מעריך שבעוד מס’ שנים יהיה ניתן להחזיק את הטכנולוגיה כולה בשבב אלקטרוני קטן שגודלו – כציפורן של זרת, מחירו – כמחיר מנה פלאפל. ומיקומו – מתחת ללשון. לא יאומן.

פעם – מדורג, היום – מיידי !

 בעבר הקלקול היה מדורג… היה ניתן לזהות את השינוי, בבגד, בגודל הכיפה, בצבע החולצה, או בצורת ההתנסחות.  לעולם לא נדע כמה צעירים בדור הקודם לא התקלקלו רק בשל המחסומים הטכניים בדרך אל הקלקול! אבל היום? הוא מגיע לתופת בצפייה אחת של כמה שעות בבין הזמנים אחד, אצל הדוד הנחמד שיוצא מהבית לחצי יום, ומותיר את אחיינו החביב לבד עם אינטרנט פרוץ, חשוף לנזק  מיידי וקטלני.   והוא… לא ירוץ לחנות ויצעק למוכר “תביא לי מהר בגדים חדשים, התקלקלתי הרגע” ! וכשזה יקרה למבוגר, הוא ודאי יסתיר זאת אפילו מאשתו.  בקיצור, פעם סיבות רבות לקלקול. כיום, אינטרנט וזהו. פעם הקלקול היה – לאט, מדורג, ובר שליטה. כיום – מהיר, מיידי, וחסר כל יכולת התמודדות.

הבעיה המחשב קיים, רלוונטי למגוון תחומי חיים, משמעותי בתחומי הפרנסה,  וממילא לגיטימי. ואז, חיבור אחד קטן, ואתה ‘גולש’ במדרון אין סופי. להבדיל מבעבר שמה שהיה כשר- היה כשר, ומה שהיה טרף- טרף. טלפון היה טלפון והיה מותר. מכשיר הצפייה היה מכשיר צפייה והיה אסור. והיום? הטלפון הוא מחשב, המחשב מכשיר צפייה, וברגע אחד, בסלון הבית היהודי, על שולחן עמוס בספרי קודש, יושב האברך החשוב ומקליד לו ספר תורני, זה לא מותר זו מצווה. ויהי בחצי הלילה- בלחיצת כפתור אחת- באר שחת…

בין הורים לילדים הילד הדומה לדף חלק, מתחבר וקולט הכל ומהר. כשיש לו נגישות למחשב הוא מבין הרבה יותר מהוריו. והם – לא רק שאינם מבינים כמותו, הם אפילו לא מודעים לכך. כי אם היו ההורים מודעים לחומרת העניין הם לא היו ישנים בלילה, באף לילה. הנה עוד דוגמא לכך שמדובר בסכנה מסוג שלא הכרנו.

גיל ההתבגרות החדש אבל ממש לא רק בילדים. האינטרנט משנה סדרי בראשית  -  בעבר כשהורים חיתנו ילד הם נאנחו אנחת רווחה, ששחררה מתח של 20 שנות עמל. כיום – המתח לא פג, מפני ש – גיל ההתבגרות השתנה והוא מעתה;  8 עד 80! ודי לחכימא.

ומעתה – סכנה לכל ! לאב ואם, ילד ונער, בן ובת .מה, גם בת ? במיוחד בת. כי התחברות לרכילות, התכתבויות, אופנה, ופייסבוק, רדידות הבל וזבל, יוצרים התרגשות – התחברות – התמכרות. ומכיוון שבת רגשית יותר סכנתה מרובה יותר.  ואמא שתגיע לשם, היא אמא אחרת, בלי חום ובלי רגשות, עם מושגים זרים, עם ציניות קרה ומפחידה, כלפי התורה, הבעל, ואפילו כלפי הילד. ואם אמא לא, אז מי כן? כי אמא זה דור העתיד, ובלעדיה הדור נגמר רח”ל היל”ת.

נשק שובר שוויון  האינטרנט מרסק את כל הגדרות וטס מעליהן, כמו הטילים בעזה ששינו את המאזן. כמו שם, אנו נאלצים להפעיל את כיפת הברזל שלנו. אך להבדיל משם שכולם מחכים לתעשיות הביטחוניות שיסיימו להתקין כיפת ברזל מעל כל ישוב. לנו יש כבר כיפה אישית לכל יהודי, הוא צריך רק להחליט שהוא מפעיל אותה.

התוצאה הברורה  אינטרנט פתוח= כשלון חינוכי בגיל הרך, ובית  מפורק בגיל המבוגר. ואנו קובעים נחרצות– אברך או בעל בית, בכל גיל ובכל מצב, שמכניס לביתו אינטרנט, מסכן את נפשו ונפש ילדיו.

איך זה מתחיל ? בת ממליצה לחברתה שעובדת עם אינטרנט, תראי רק מתכון רק מכירה ורק מבצע, בחור משתמש באינטרנט רק לבנקים ורק לדואר ורק… חדשות.  נשאלתי ע”י זוג, האם הם יכולים לראות, רק בבין הזמנים, רק במחשב נייד, ורק סרטים כשרים, עניתי להם שמעבר לבעייתיות בעצם העניין, מה שחמור יותר שתוך זמן קצר, רק הרק נמחק  בחור סיפר לי שהכל התחיל אצלו בפעם אחת של בידור אחד, כיום הוא מרוסק לגמרי, כהגדרתו.

מעמד הביניים  ואם תרצו זו הבעיה כי מי שמחוץ לאינטרנט, יודע שהוא רע. מי שבפנים יודע שהוא רע. רק מעמד הביניים, זה שנמצא מעט, נגיש מעט, ורוצה הרבה, יתווכח. כי הוא רוצה.

קידוש ה’  אמרתי לרב זוננפלד רבה של רכסים, שבכנס רבני הקהילות שהיה, ודאי יאמרו הדוברים שזה כנס של קידוש ה’ ממש, ולא היא. יתכן שזה כנס של חילול ה’ שאין כדוגמתו, מכיון שאם צריך לעשות כנס כדי להסביר שהאינטרנט רע, זה נורא! שהרי מדוע לא נעשה כנס שלאכול רעל, לנסוע בשבת, או לפרוץ בנק לא טוב ? ואולי נתחיל מההתחלה ונארגן עצרות שיסבירו מדוע – יש ללכת לים נפרד – בלבד. להינשא לבחור ירא שמים -  בלבד. ולאכול כשר – בלבד.  אז אשרי מי שמארגן ומשתתף בכנסים מהסוג הזה, אך על עצם הצורך בו, היינו אמורים לקרוע קריעה. אבל אח”כ חשבתי שאולי באמת זה קידוש ה’, שהרי זה מעיד על מעלתו של הציבור שאפילו לא מבין את הנושא, כי הוא בכלל לא שם.

תכנית ההתנתקות

ואולי אכן הפתרון צריך להתמקד, במהלך ההיסטורי הישן והטוב, שמקבל חיזוק עצום מאירועים אלו והוא; התנתקות טוטלית מהתרבות המערבית, ושוב, זה ברור שכך ראוי שיהיה, אבל זו הזדמנות לחידוד הנתון הפשוט וחיזוקו.

 

 

 

 

פרק ג’ / אינטרנט מי אתה?

 תקשורת מהי ?

1. התקשורת היא כיום הגורם המשפיע מס’ 1 בארץ ובעולם, על מבוגרים וצעירים, בפוליטיקה ובביטחון. בעבר – מכשירי צפייה,  כיום – רב ערוצי.  בעבר – מחשב,  כיום – אינטרנט.  בעבר – צורך, כיום – ערך.. בידורי.

2. מלחמות רוחניות מרכזיות ניטשו בעבר בתחומי התקשורת, ובהן;  1. מכשירי צפייה – הניצחון היה מוחלט. 2.עיתונות – הניצחון היה מוחלט. 3. אינטרנט – הניצחון בחסדו יתברך יהיה מוחלט.

3. מאבק למופת, שכל רואיו נדו בראשם לתמימים שניהלו אותו, היה המאבק בפלאפונים הלא כשרים. כשכמות הפלאפונים הכשרים שעולה למאות אלפים, מהווה הצלחה מסחררת בכל קנה מידה.

4. מחשב הוא מעבד תמלילים וממילא ביסודו – ואם היה נשאר רק כזה – לא מהווה בעיה. אז מה הנושא? סרטים – גם ‘כשרים’, כשרים? בהשגחת מי? שהרי לא היינו מאכילים את הגוף מהכשרו של מכשיר הסרטים, אז מדוע את הנפש כן? אבל גם אם הסרט היה כשר באמת, מחר הוא הרי  יגדל ויחפש את שאינם כשרים. ומשחקים  -  גם רגילים מהווים בעיה, כי הם ממכרים ומנתקים, צעירים ומבוגרים כאחד.

5. אינטרנט מהווה כרטיס כניסה לגיהנום רוחני, נפשי, חינוכי, ומשפחתי. כשמשמעותו, שמחשב אחד מחובר למליונים. ומכאן, המשתמש, חבר חניך ותלמיד של מליונים, על פיהם הוא מעצב את השקפת עולמו את רצונותיו ואת דעותיו והם הופכים ‘מוריו ורבותיו’. מהם הוא יונק אינפורמציה, ידע, ובידור, כאשר בלחיצת מקש הוא מתחבר לפריז עיר האורות החשוכה.

6. כיום קיימת תופעה שנוגעת גם בבתים טובים שמגיעים דרך אינטרנט אלחוטי ופרוץ, או אפילו כשר ברמה נמוכה יחסית, של תקשורת עם קבוצות פסולות שמרעילות את המח באין סוף פסולת. תלמיד חכם העוסק בעניין, ביכה באוזניי את הסיטואציה, שגורמת לאברך טוב להזדקק לדברי הבל של בטלני עולם, שתחילתם הבל וסופם לעיתים קריסה רוחנית רח”ל.

רוצים לגלות איך האינטרנט החריב את העולם?

פרק ג’ 1 / אינטרנט ההנאה?

1. האינטרנט העניק לעולם גלובליזציה כלכלית, רפואית וביטחונית משמעותית, והחסרונות הרגילים הנלווים ליתרונות אלו נסבלים.

2. האינטרנט בעצם מנהל את העולם המודרני כיום. חוסך המון זמן וכסף, מה שמשפר את איכות החיים באופן משמעותי.

3. כשמסבירים לי על הדברים הטובים המצויים באינטרנט, אני מחייך.  שהרי אני, כמי שעוסק 17 שנה בקירוב במסגרת ארגון ‘ערכים’, ומחלק את עשייתי בין ציבור נאמני התורה, לבין אחינו הרחוקים, יודע בדיוק על מה מדובר, מפני שאנו נאלצים להקליט עבור אחינו היקרים הרצאות מצולמות, ואע”פ שמעבר לשעות ההסרטה אין לי ב”ה נגישות לשם, אנחנו מקבלים כל העת תגובות חיוביות מאנשים שצופים בנו, מגיעים בעקבות כך לסמינרים של ‘ערכים’ וחוזרים בתשובה. אז לא צריך לספר לנו עד כמה יש בזה טוב! כי מה טוב מזה?

אינטרנט- ההונאה

1. אבל זו טעות, מכיון שרוב מוחלט של החומר הנמסר שם, הוא רע מוחלט, ממילא ליהודי שומר תורה אסור באיסור מוחלט להיכנס לאינטרנט, גם לצפייה בהרצאות, שהרי התחנה הבאה אחרי ההרצאה תהיה אסורה, וזה די ברור, למי זה מיועד? למי שבלי זה יהיה במקומות לא טובים בלבד, ועם זה יהיה בתורה. אבל אנחנו מתחילים להבין עד כמה הבלבול גדול, ואופייני לימות המשיח?

2. מדוע לא יחול פורים שבעה ימים בשבוע? האינטרנט מתחפש כל השנה  תחפושת שאנו נקלף היום. הוא מתחפש לטוב, ועכ”פ הוא מזיק מאד, מדוע ? מכיון שהוא הפך מעיוני לבידורי. כלומר, שאם צריך משהו לימודי \ רפואי וכדו’ – מחפשים. ובכל רגע פנוי אחר – משחקים. אפילו מבוגרים, במקום העבודה, כשהבוס לא באזור. וק”ו כל מי שמתחת לזה, דהיינו צעירים, בבית, בזמנם החופשי. כך שהמציאות היא ש – רוב העולם רוב הזמן נמצא באתרי בידור, שהם רוב האתרים הנצפים שם, ולכן אמירת האב התמים על בנו ‘אני יודע שהוא רק בטוב’, מגוחכת!

3. מאיפה הכל מתחיל ?  הכל מתחיל מפלפון לא כשר אחד, מ S M S  אחד, מהיכרות קלה אחת, מחבר ‘טוב’ אחד, שרק מספר לנו באמת לפי תומו על מאורעות שראה שם, לעיתים קרובות באתרים חרדיים. הוא לא מבין למה היה צריך להידחף עם 300,000 איש בהלוויה של הרב אלישיב כשהיה אפשר לראות את זה באינטרנט, ואנו מתרגלים לשמוע, עלולים בתוך זמן קצר להתרגל לראות.

4. כשנבין את השורשים והיסודות, נתפוס שזה נכון פסיכולוגית, לא פחות מאשר דתית.  ושהנזק  לא מבדיל בין אף אחד לאף אחד, נפנים עד כמה  חובה לדבר פעם אחת חזק וברור, תקיף ומקיף.

 

 

פרק ג’ 2 / אינטרנט – הנתונים

 

הנתונים 

 כדי לא להלאות את הקוראים אינני מפרט מקורות או מרחיב בנתונים יבשים, אך חשוב לדעת שנושא האינטרנט הוא מהנחקרים ביותר בשנים האחרונות ומאות מחקרים פורסמו בעניין, חלקם הגדול על הנזקים הקשים שהוא גורם.

בהרצאה שמסרתי בקרית גת פגשתי יהודי נחמד שומר מצוות בוגר המודיעין הישראלי, הבחור עוסק כיום בצנזור האינטרנט משיקולים כלכליים, כנגד עובדים שמבזבזים את זמנם על שיטוטים שם במקום להתרכז בעבודה.  הוא סיפר לי שבמחקר שהוא ערך, מדובר על אלפי מיליארדים  של דפים שרובם המוחלט הבל במקרה הטוב, וקטסטרופה במקרה הרע.  והוא מדבר מהבחינה האנושית ולאו דווקא הדתית.  על פי מחקרים שנערכו בארה”ב 10 מתוך 11 ילדים שגלשו שם הודו, שהגיעו לשפל ולאפל, כשרק 14% מההורים היו מודעים לכך. הנתון הזה הוא מלפני עשור, כשלכולנו ברור, מאז המצב הידרדר פלאים.

יהודי נכבד סיפר לי שבשיחתו עם פסיכולוג לא דתי ידוע, הוא אמר לו, “אין לך מושג כמה אתם מאושרים שאינכם באינטרנט, מפני שאצלנו זה חלק בלתי נפרד מהחיים, אנחנו כפינו אותו על עצמינו בכל התחומים, כך שגם אם נרצה לא נוכל לצאת מזה”.

 

 

 

 

פרק ג’ 3 / אינטרנט- בצעירים

כחיצים ביד גיבור- כן בני הנעורים.

ניוון רוחני

הוא היה נער צעיר, בן 12. ילד טוב של אבא ואימא, קדוש וטהור. הבל פה של מי שלא טעם טעם חטא. הולך עם אבא ברחוב, נותן יד קטנה ובוטחת ביד הגדולה של אבא, על פניו דוק של רצינות של עוד- מעט- גדול. עוד מעט יהיה כמו אבא, יצעד אל הישיבה.

-אבא, אפשר רגע את הטלפון להתקשר ליעקב לקבוע איתו ללכת לתהילים ?

האייפון מחליף ידיים, הוא מביט במסך, ומול עיניו קופצת תמונה מזעזעת.

‘אבא’, הוא אומר בקול רועד, ‘אני חושב שראיתי תמונה לא טובה’.

מעשה שהיה, לא מזמן. חודשים אחרי, הוא מתאר קשיים גדולים להתרכז בתפילה, למצוא טעם בגמרא הקדושה ליהנות ממעשה מצווה.

ילד בן שתים עשרה.

ניוון חברתי

עולם של ילד רך בתחילת גיל ההתבגרות. מונה כמה שנים קצרות שכל מה שנכנס אליהן מעצב את הנפש. בהעדר כלי התמודדות וסינון כלשהם שואב הנער המתבגר אל תוכו את כל מה שבא. כל תמונה, כל תנועה, כל התייחסות. הכול בעוצמה הגדולה ביותר, מושרש פנימה, נקבע לתמיד.

דבר נאה שמעתי מפיו של ידידי הרב ישראל פולק, עורך הביטאון המופלא ‘מרווה לצמא’, וכך אמר, לא לחינם המשפט ‘ושננתם לבניך’, מצוי בסמיכות ל’וקשרתם לאות על ידיך’. כשם שאסור להסיח דעת מן התפילין אפילו לרגע אחד, כן הוא בחינוך הבנים. כל דבר קטן, הנראה פשוט ושולי, הוא רב משמעות והרה גורל.

נערוך, רק לרגע, תרגיל חשיבה. עצום את עיניך. השתמש בדמיון. איך נראה ילד נורמלי?

אתה יכול לפקוח. תן לי לתאר לך מה ראית בחזיונך: ילד סמוק לחיים, פרוע שיער וחולצה, תמיד אחרי ריצה, קפיצה או ניתור. הרגע ירד מהאופניים אחרי ש’חרש’ את השכונה. קולו צרוד מעסקי הגוגואים בהפסקה. עיניו סקרניות, אין לו מנוחה. בקושי נכנס לכיתה ומתיישב, אבל לאט לאט הוא נרגע ומשלב ידיים, עיניו נשואות למורה שמדגים על הלוח מה היא מחרוזות של דגים, או איך ניתן ליצור מגדל ממטבעות של זוזים. ילד. פשוט ילד. הכי תמים, הכי סקרן, הכי ערני.

אל תיבהל, אבל בבתים לא מעטים הילד הזה מת. כן, מת. הילד הזה שייך להיסטוריה. בעידן החדש ילד הוא יצור שונה לגמרי.

הוא מגיע הביתה. חיים איך היה בחיידר? –’פסדר’.. והוא כבר רכון אל המחשב. יושב על קצה הכסא, רגליו רוקדות בעצבנות. רובים בשתי ידיו, המוזיקה הולמת ברקותיו, והוא הולך לפוצץ את כל הרעים, בקצב רצחני, עד שמונה בערב הוא ישבור את השיא. מתי שהוא הוא יקום, חלש, רועד ומבולבל, אל השניצל המשעמם, אל אמו הטרחנית המזכירה לו לעשות שיעורים בגמרא.

תסתכל עליו. אתה מזהה כאן ילד?

כשהייתי בגילו, לצאת לשחק בכדור היה פרס מאין כמוהו. הבנו היטב אז, שבכדי לזכות לשחק בחוץ, עלינו לעזור בבית חצי שעה שעה.

לפני מספר ימים מגיע אלי נער ומספר לי שבביתם (המסורתי והערכי) ישנו חוק, אתה חייב לשחק בחוץ, בכדור, שעה, בכדי שירשו לך לשחק במחשב ארבע שעות.

באותו הרגע הבנתי, משהו במערכת הטבעית, הבסיסית, השתבש. דור שבו משחק בכדור הוא עול, הוא דור ללא ילדים.

ניוון נפשי

אל תזלזל בזה. אי אפשר לומר ‘אז מה’, ‘כל דור והילדים שלו’. זה פשוט לא נכון. שאלו פעם את אחד הגדולים, ‘מה ילד צריך לעשות?’ הוא השיב מיד: שלשה דברים. שלשה דברים חשובים. לשחק, לשחק, ולשחק. הפתגם הידוע קובע כי “מי שלא ישחק בגיל 3, ישחק בגיל 30”.  כל ילד בגיל הרך זקוק לפריקת מרץ. ילד שמתמודד עם קשיי קשב וריכוז והיפר אקטיביות, על אחת כמה וכמה. ילדי המחשב של היום מצויים בקונפליקט, בין פיתויי המחשב לבין הצורך והנטייה הטבעיים לשחק, קונפליקט בו ינצח כמובן המחשב.  בניגוד לטבע הילדותי שממריץ אותו לשחק. והוא יושב מולו שעות, חסר אונים מול העוצמה המתפרצת מתוכו.  בגיל החשוב ביותר  להוצאת אנרגיה, הוא חווה אפס פעילות פיזית. בגיל בו צריך להתרגל לחשוב, הוא אפילו לא מתאמץ להפוך דף, עד להתנוונות הנפשית והאינטלקטואלית.

שלא תהיה טעות, הצורך שלו בפריקת לחץ, בהתרוצצות, במשובת נעורים, קיים ואף מתעצם. כשסוף סוף הוא ייצא החוצה, הוא טעון בעצבנות רבה ובחוסר סבלנות קיצוני. הוא פשוט כבר מתפוצץ. כל ההתנהלות שלו נעשית בעוצמה לא הגיונית. האיזון העדין בנפשו הרכה הופר.

ניוון פיזי

גם גופם הצעיר של ילדי המחשב מקבל את ‘מנת חלקו’. התוצאה העגומה של שהייה ממושכת ליד המחשב יוצרת תהליך של ניוון פיזי חמור, שמתבטא במקבץ מחלות שרלוונטיות בכל גיל, אך מתחילות למרבה ההפתעה כבר בגילו. השמנה, הגברת סיכונים ללקות ב…קרישי דם מסכני חיים, ועוד מגוון מחלות שהתרגלנו לשייך למבוגרים או קשישים, הופכות לסכנות מוחשיות מול עיניו של כל הורה אחראי.

אנחנו מדברים על אינטרנט, אבל אצל ילד אנחנו מדברים באותה מידה על שימוש במחשב, כזה שכולל סרטים אפילו כשרים, ומשחקים אפילו חינוכיים. מפני שמהם הדרך לעוד ועוד כלומר לפחות ופחות, סלולה.

איבוד התמימות הילדותית

שמעתי תיאור משקף. משפחת כהן יושבת לאכול ארוחת ערב. לפתע נשמעות נקישות בדלת. חני בת ה-6 ניגשת לפתוח. ‘מי בדלת’ שואלת אמא, אין תשובה. אמא ניגשת בעצמה ורואה את חני עומדת עם פה פעור בכניסה לבית, כשהדיבור נעתק מפיה. אמא נבהלת וניגשת בזהירות. בפתח הבית עומד ברנש מוזר, ספק שתוי, ספק מסומם, ובעצם, זה נראה שהוא מנסה לצאת ידי חובת כל השיטות. הדבר היחיד שיותר מפחיד ממנו, זה הקול שלו, צרוד ומחוספס. רק התוכן היה ברור. ‘יוסי בבית’? ‘מי אתה’ רועד קולה של האם, ‘חבר שלו’ עונה הצרוד. ‘ליוסי שלי אין חברים כאלה’ מעיזה אמא. ‘כך נדמה לך’ עונה המפוקפק. הוא נע מעט הצידה וחושף את העומדים מאחוריו, כל אחד מפחיד מחברו, המכנה המשותף היחיד הוא, הג’ונגל ממנו נראה שהם ברחו, מפלצות של ממש. אם אמא של יוסי תספיק, היא תזמין להם משטרה. אבל היא לא תספיק, מכיון שלפני שהיא תנסה לעקל את הדרמה, היא תגלה שהבן יקיר יוסי בן ה-10! עוקף אותה באלגנטיות ומזנק אל בין זרועותיהם הפשוטות של בני הבלייעל.

שני סוגי אימהות הן, המעורבת, והמנותקת. המנותקת, תתעלף. המעורבת, תבין. ולא שזה יעזור לה הרבה. היא תבין ש”אבל אשמים אנחנו” כי ראינו את בנינו בצרת נפשו, והתעלמנו.

הסיפור דמיוני? נכון. הסיטואציה אמיתית, כל הזמן בכל גלישה, דרכה מתחבר בנינו אהובינו לכל חלאות תבל בלחיצת כפתור אחת, ואנו מחרישים.

ילד אמור להתבגר בקצב שיתאים לגיל, ליכולת הקליטה, ולהתפתחות הפיזית והנפשית שלו.  וכבר אמר שלמה בחכמתו: “לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים”. אין אבא נורמלי שישתף את  בנו הרך במצבו הכלכלי המדויק. אבא החליט שהוא מקבל חמשה שקלים בשבוע דמי כיס, טוב ויפה. אבל אם אבא יישב אתו על החשבונות, חיימקה יגיד רק רגע! אבא מרויח 10,000 ש”ח בחודש, למה שלא אקבל 50? את האבסורד כל אחד מבין לבד.

התבגרות ילדותית

בשלב הזה עובר הילד תהליך שאנו קוראים לו “התבגרות ילדותית”. ילד צריך לחיות בתוך בועה ילדותית, תומכת, ומגוננת. יש את הגדולים על כל צרותיהם, אליי, הוא צריך לחוש, זה לא נוגע. אני ילד.

עם התחושה החמימה הזאת הוא הולך לישון בלילה רגוע כשחיוך על שפתיו. הורים בכל הדורות נלחמו בכדי להעניק לילדם את התחושה הבטוחה הזו, עד שבא האינטרנט. יושב ילד צעיר מול המחשב ובלחיצת כפתור נפרסות לפניו כל צרות האנושות. והוא, מפוחד, מבולבל, חסר ביטחון ותמיכה, יושב שם לבד, תינוק מסכן שכמותו, שהעולם מתעוות מול עיניו הצעירות ונפשו הרכה אינה יודעת איך לעבד אינסוף חומר כזה. מול האינטרנט הוא מתבגר קודם גילו בצורה תינוקית במקרה הטוב, ומעוותת לחלוטין במקרה הרע, ‘התבגרות’ שתגרום לו בעתיד נזק בלתי הפיך.

פתאום זה כבר לא הילד שהכרת: החיבור הקיצוני להנאות זמינות ומרובות, הופך את המפונק הקטן, או הגדול… למדומיין, תאוותן, אנוכי, בכיין, בוטה ומחוספס. כן, יש לנו עוד מילים מתאימות. איך אתה יכול לומר לילד “חיימקה, את הוופלה תקבל עוד כמה דקות, לא עכשיו” כשהוא התרגל שבניע אצבע כל העולם כולו נפרש לפניו, קורץ ומזמין. ילד המחשב הופך לכעסן, מדוכא ועצבני.

והנזק לטווח הארוך חמור עוד יותר, בשלב בו הוא אמור לבנות את ביתו. שאז או שאינו רוצה או שאינו יודע כיצד בונים בית. במקרים לא מעטים הוא בונה, אבל הבית לא שורד.

אם לא די בכך, מחקרים רבים מספור מתמקדים בתופעה חדשה: ניוון נפשי- חברתי חמור. האם יש לילד דבר חשוב יותר מהחוויה החברתית שלו? בעולם החדש ילדים מתקשרים באמצעות האינטרנט. יושבים בחדרים סמוכים ו’משוחחים’ במייל או בפייסבוק. אין תקשורת, אין שיחה, אין אפילו מריבה בריאה. דממת אלחוט. ראית פעם ילד שלא מתרוצץ כל היום עם חבריו, במעשי קונדס, במשחקים קבוצתיים, בשיחה בריאה שפורקת את כל הקשיים? ילדי המחשב האילמים-חרשים, מתחננים אלינו, תצילו אותנו. אנחנו רק ילדים.

תכנית ההתנתקות..

ואז מגיע הילד לכיתה ומתיישב מול המורה. לא, לא המחנך הקשיש והקפדן, אלא דווקא המלמד הצעיר והאנרגטי, הממשיל משלים ומחיה את השיעור. שעומד מולו, קופץ, רוקד, מזיע, מתאמץ להחדיר לצדיק משהו לראש.

לא יעזור למלמד כלום ולא באשמתו. הוא עומד מול חומה בצורה. הוא יכול לעמוד על הראש, ועדיין להיות מ-ש-ע-מ-ם. ילד צרכן סרטים, בידור ומשחקים, עובר תהליך של “התחברות מנתקת”. התחברות טכנולוגית, שיוצרת התנתקות אנושית, לימודית, וחינוכית.  כבר שנים שאני מזהה ברגע תלמיד שמחובר ל”שם” בשל הבהייה האופיינית… העיניים הריקות והמשועממות זועקות לעזרה.  המבט הריק הזה אומר דבר ברור אחד: גופו של הנער בכיתה, אבל נפשו במקום אחר. לגמרי. השיעור טפל, המורה מעצבן, התסיסה גוברת רק שיגמר כבר. רק שיגמר כבר.

אחת התפילות המיוחדות שנושא היהודי בכל עת, עליו ועל בניו, היא תפילת “ותן בליבנו בינה להבין”… או בבקשה הידועה שמרגשת אותנו כל כך, “וזכני לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים”. מחקרים חד משמעיים מגלים שילד שמתרגל לקבל אינפורמציה בכמויות גדולות מידי, מתרגל לא להבין כלום. וזאת אם נצא מהנחה שהוא לומד שם. אי אפשר לעכל עומס כזה של מידע. בזמן שבו ילד אמור לקבל פריט מידע קטן ולנסות לפצח ולהבין, הוא בוהה באינסוף אינפורמציה שמבטלת מראש את האפשרות שלו לקלוט ולעכל. מוחו נסתם. פתאום כל המאמץ שלנו, התפילות שלנו, רחשי הלב (האמיתיים והטהורים) שלנו כהורים נראים כמעט מגוחכים. האם ייתכן שאנחנו בידיים עלולים לפגוע בצורה קריטית ביכולות הלמידה וההבנה שלו. ואחר כך עוד לשאול אותו מדוע אינו מצליח בלימודים?!.

 

יוסי שלי זה משהו אחר!   

באחת מהרצאותיי, סיפר אב לא דתי על בנו בן ה -17 שמשוטט באינטרנט חופשי, והוא לא דואג. “יש בינינו אמון”, הוא אמר. מנין לך? שאלנו בהתפעלות. ומה הוא עונה? “מה, בטח. אפילו נכנסתי פעם לחדר בלי לדפוק בדלת, ראיתי שהוא נמצא במקום מאד לא טוב, שאלתי אותו, מה זה? והוא אמר שבטעות, בדיוק לפני שניה הוא הגיע לשם, ובאמת מיד הוא לחץ על הכפתור ועבר למקום טוב, כי הוא יודע שאני לא מרשה”. כולם נדו בראשם לתמימותו של האב, אבל מה שאותי תפס, זו העובדה שהיה מדובר באדם נבון ואינטליגנטי, שאמור לדעת לנתח סוגיה בהיגיון. והוא, לא רק שלא הבין שמתמטית אין סיכוי בעולם, למנוע מילד שבידו אינטרנט פרוץ לא להיכנס ל’שם’. [וממבוגר?] אלא גם לא היה מסוגל לפקח, לעקוב, ולפחות כשבנו נופל, להבין – ‘הוא נפל’. במקום לראות בשלל הטעויות הללו, איתות בצורת שמונים פעמוני אזעקה, הוא זיהה כאן רק “יש בינינו אימון”.

אימון שאבד מה קורה כאן?  מה שקורה לנו הוא תהליך מוכרח של איבוד אימון טוטלי. הרי אחד מיסודות ההצלחה בחינוך הוא, יחסי אימון בין הורה לילדו. הרעיון הוא להנחיל לילד את הידיעה שתמיד עדיף לו לספר להורה הנבון והמבין, כי לספר זה תמיד יותר טוב מלא לספר.  שים לב איך בסוגיה האינטרנטית זה בלתי אפשרי [ממש כפי שכל תחום שהורגלנו אליו בצורה מסוימת השתנה בעידן האינטרנט, וכמעט תמיד לרעה]. מפני שאם ילד נפל לשם, בקלות הוא מגיע לגרוע מכל. לספר מה הוא ראה זה הדבר האחרון שהוא מעלה בדעתו, כי הוא חושב ומבין שאביו ישתבץ אם יידע היכן הוא היה, כך שבשלב זה ודאי שעדיף לשתוק.  אז הוא לא יספר, וימשיך לטבוע לבדו ח”ו בבוץ הסמיך, מבלי יכולת להיעזר בגורם הקרוב אליו ביותר בעולם, בהוריו.

בא אליי אבא לילד רך ועדין, שהפך בתוך שבועות בודדים לפרא כהגדרת האבא, אשר גילה לחרדתו כי הילד שמתעכב כל יום אחרי ביה”ס, יושב אצל חבר שהוריו לא בבית, באינטרנט.  את עוגמת נפשו של האב לא היה ניתן לתאר. מה שהיה לו קשה במיוחד הייתה העובדה, שאם הוא לא היה מגלה זאת, מבנו הוא לא היה שומע מילה. הסברתי לו שבסוגיא הזו אין אמון, ולא ייתכן אמון. בנו הסתיר ממנו לא בשל חוסר האימון ביניהם, אלא בשל עוצמת הנפילה וחוסר יכולתו לפרט אותה.

ילדי המחשב שים לב, ילד המחשב הוא ילד אומלל. שהרי ‘מה יעשה הבן ולא יחטא’? קשה להבין את הלך המחשבה של הורה שיודע היטב כי על עצמו הוא לא היה סומך, אבל על הילד- בעיניים עצומות. בקלות מפחידה הוא מפקיר אותו בפני תכנים שמשרישים בנפשו הרכה אלימות, גסות רוח, קלות דעת, ותאוותנות בלתי נשלטת, שמפרקת כל יכולת התגברות ושליטה עצמית, ועשויה לגרום לילד ששייך לנאמני התורה, להידרדר תלולות לרמתם המוסרית החלולה של אחינו התועים. ולמי? לילד שעטפנו בגיל 3 בטלית גדולה בדרך לתלמוד תורה שלא יראה מראות לא כשרים, שילקק דבש מעל האותיות הקדושות ויגיד בקול מתוק ‘תורה צווה לנו משה’. קשה, קשה להבין.

כמה שוות מיליון תמונות? לפני שנים נשאלתי על ידי הורה מסורתי מנתניה, לגבי צפייה של ילדו במכשיר הידוע דאז, תוך שהוא מתחייב, שאחרי כל תכנית הוא יסביר לילד מה לא טוב בה. סיפרתי לו על בחור צעיר שתיאר בפניי קטע סרט של 5 שניות בלבד, שהוא ראה כשהוא עבר ברחוב, על גבי מסך בבית קפה. באותו קטע נראה ראש השב”כ מגיע למשרד ראש הממשלה, ושם ראו אותו הולך נמרץ, עם ביטחון עצמי רב וידיים זרוקות באויר בתנועה שחצנית, הוא סיפר שחמשת השניות האלו השפיעו עליו כל כך, עד שחמש שנים אחר כך הוא עוד מצא את עצמו הולך מעת לעת באותה צורה. ואכן מחקרים מגלים, שתנועה אחת שרואה אדם, עשויה להשפיע עליו שנים רבות קדימה. שאלתי את האב, כמה מילים תשקיע בכל הסבר, 1000 ? והרי “תמונה אחת שווה 1000 מילים”.  ואם תמונה אחת שווה אלף מילים, כמה שוות 1000 תמונות ? ו 10,000 ?  ומיליוני תמונות, חזקות חדות ומלאות צבע, כמה הן שוות?

זה מתחיל בסרטים חרדיים, כשרים, כמובן. מהר מאד הם מפסיקים להיות אטרקטיביים, הגיל עולה וגם הרמה, ולגילאי 17 אין סרטים חרדיים הולמים ב”ה. אז עוברים ללא חרדי המצונזר, שנורא מסקרן לראות את החלק המצונזר. וממנו הדרך לסרטים רגילים, ומשם לסרטים הנוראים, סלולה.

נשירה מוקדמת…

בסוף הדרך מחכה זקן וכסיל אחד, מחייך חיוך רחב. בלי שאף אחד ירגיש הוא לקח נער מבית מצויין, עם כשרונות מצויינים, חינוך מצויין, מידות נפלאות, והרס אותו, הרקיב אותו מבפנים. כל פעם קצת, פה כבר אין טעם בתפילה, שם נפגמת ההנאה מסברא טובה ועל להנות משולחן שבת מי מדבר בכלל? כמו גנב מומחה הוא לא משאיר עקבות, לא מראה כלום. אבל בסופו של התהליך ילד המחשב מתרוקן מכל חמימות, מתמלא קרירות מתמלא בשנאה ובכעס על העולם המכביד על נשמתו, ומחפש הזדמנות ראשונה לפרוק עול.

סיפר אחד מבכירי המרצים בתנועת התשובה שגדל בבית דתי, וכאשר הלכו כל החברים לצפות בסרט אמרה לו אמו המתורבתת, “אתה הולך אבל תזכור, אם יש תמונה לא צנועה או אפילו תמונה אלימה, אתה עוצם את העיניים”. הוא הבטיח, קיים את ההבטחה, ומאחורי העיניים העצומות הוא קילל. זה החל בהוריו שבגללם הוא כרגע צריך לסבול בעוד כל חבריו נהנים, עבור לתורה רח”ל שבגללה הוא לא נהנה, ולא נמשיך לפרט על מי עוד הוא כעס.  לא עבר זמן ארוך והוא פרק כל עול, נסע לחו”ל עשה דוקטורט, ו…חזר בתשובה שלימה.

כששמעתי את הסיפור הזה חשבתי, האם לא על כך אנו מתפללים, ואל תביאנו לידי ניסיון, שיכול להובילנו לידי בזיון ושאלת השאלות: האם אין לנו מספיק ניסיונות, שאנו צריכים להכניס את עצמינו לניסיון הכ”כ קשה, הכ”כ הרסני הזה?

האם זה מה שחסר לנו ?

 

 

פרק ג’ 4 / אינטרנט – ההתמכרות

 

סיפור שהתרחש בימים אלה ממש. הרציתי בפני בוגרי מוסד מסוים שהתאספו לכנס בוגרים ומסיבת חנוכה. באמצע ההרצאה קלטתי שאחד מהיושבים מחזיק בסמארטפון, גלשתי באלגנטיות לעניין, ותקפתי את הנושא בעוצמה. דיברתי כדרכי על הנזקים הישירים והברורים, בעולם הזה, והציבור היה איתי, מאד. למעט… מחזיק המכשיר. הוא היה “שם”. כשמידי פעם הוא הביט לכיווני, אבל הוא לא היה איתי. הוא המשיך לצחקק לעצמו מעת לעת, והיה פשוט תלוש.

הצבוע האויב הגדול ביותר של האדם הוא היצר הרע, שהוא גם השטן ומלאך המוות. שבתפקידו כיצר הרע מפתה לעבירה, מיד אחר כך כשטן הוא רץ לקטרג אצל הקב”ה, ואז כמלאך המוות הוא מתנדב לתת את העונש. ממש צבוע. הנה לא לחינם הגדירוהו חז”ל כ”מנוול”.

בין קורי העכביש מפליא לגלות את תחכומו של אותו ‘מלך כסיל’.  הגמרא במסכת סוכה דף נב.  אומרת; “יצר הרע בתחילה נראה כקורי עכביש ואח”כ כעבותות עגלה” שנאמר; “כי רוח התעה בקרבם”… שואלת הגמרא – טעות, או מצוי בעומק הלב ? ועונה – בתחילה טעות ואחרי כן בעומק הלב. כי זו אכן דרכו של היצר הרע בתחילה הוא מגיע בעדינות, דק כקורי העכביש, כמעט ולא נראה. ואחר כך הוא שולט כעבותות העגלה, עד כדי חוסר שליטה.

מיהו הומלס  וכהגדרת בעלי המוסר, בתחילה מכר, אחר כך אורח, ואחר כך בעל הבית. כי בתחילה הוא מגיע ורק מחייך חיוך חביב כידיד, אחר כך הוא מתנחל כאורח, ואז הוא מגרש את האדם מביתו שלו ועושה אותו הומלס’. כלומר מוציא את האדם מן העולם.

כי כעת רק האינטרנט מעניין אותו, לא אבא ולא אמא, לא האשה ולא הילדים, ובודאי שלא התורה ולא הקב”ה.  וכל מי שקצת מונח בתחום, או חלילה חווה אותו בעצמו, יסביר לכם את הגדרתו המצויינת של ידידי הרב ישראל מלכה מירושלים שאם יש אינטרנט בסלון מי שיושב מולו 5 שעות נמצא 5 שעות מחוץ לבית. הוא לא פה ואף אחד בעולם לא מעניין אותו. ובאמת שגם אחרי 5 השעות הללו הוא לא שם כי הוא עדיין בפנים. הוא ישן אינטרנט אוכל אינטרנט הוא בפנים 24 שעות ביממה.

סיפר לי חבר שפגש איש עסקים מכובד, אדם מלומד ואיכותי. הוא אומר ‘אני מדבר איתו והוא באייפון. אני מנסה שוב והוא מנותק’. ‘שאלתי אותו’ הוא אומר, אתה שם לב מה קורה איתך? הוא הרים את ראשו, נאנח ואמר: ‘האמת שהרבנים שלכם צודקים, מאז שיש לי את האייפון, אין לי בית ואין ילדים. לאשתי אין בעל ולילדיי אין אבא.

התמכרות מהי? התמכרות בהגדרה משמעותה – או “אני לא עושה מה שאני רוצה” או “אני עושה מה שאני לא רוצה”. הוי אומר שהאדם לא שולט אלא נשלט, מזעזע ! כל כך לא יהודי! שהרי בעיירה היהודית תמיד ידעו להבדיל בין הגוי השיכור ליהודי הפיכח. ובימינו, חלק מהתחפושת שעטה האינטרנט על עצמו, היא להסביר שהוא, עם כל ג’ העבירות החמורות שבו, בסדר.

כשאמרתי את הדברים בכנס גדול ניגש אליי אח”כ יהודי ‘משלנו’ והושיט לי פתק בו נכתב “אני מטופל ב’רטורנו’ (מוסד ידוע לטיפול בהתמכרויות), ויכול להעיד שכל מילה שלך בסלע, אם היה לי אומץ הייתי נעמד ומדבר על עצמי”.

מפני שמבוגר עשוי להילכד ברשת כמעט כמו ילד ולהגיע לניתוק חברתי-רוחני-משפחתי מושלם.

משחק בקוביה חז”ל אמרו שהמשחק בקוביה פסול לעדות. האם אנו יודעים כמה משחקים בקוביה חדשים נולדו על ידי התחברות לאינטרנט?

במרכז הארץ חיה משפחה, אבא אמא ומספר ילדים. האב שהיה נחשב יהודי דתי, התמכר למשחקי אינטרנט, שכללו הימורים על המשחק המנצח. והרי מצבו כיום; הוא מכר את ביתו, שילם חלק מהחובות ונותר חייב עוד הרבה, הידרדר נפשית, ילדיו ניטלו ממנו, הוא משוטט ברחובות פשוטו כמשמעו, ולא יודע את נפשו מרוב צער.

הוא עבר בעצם תהליך מסודר, האופייני למשוטטי אינטרנט כבדים: איבוד קשר עם המציאות.

בהרצאה שמסרתי בפני האגודה הישראלית למניעת התמכרויות, בה נכחו כמה עשרות ישראלים “מצליחנים” חלקם ידועים, שאיבדו מיליונים בהימורים, ניגש אלי יו”ר האגודה ומספר שהאינטרנט מקובל כיום כמעט רשמית, ככלי ממכר לא פחות משאר גורמי ההתמכרות. איתן אקשטיין מנכ”ל “רטורנו” שהוא ממכוני הגמילה המובילים בישראל אמר לי שכיום מן הסתם ממכר האינטרנט יותר מגורמי התמכרות אחרים.

בדיסק שהוצאנו נגד האינטרנט, והופץ בעשרות אלפי עותקים, סיפר הרב אלבז על תלמיד שלו, שהחל להתנתק מהתורה, מהסדרים, ומהסביבה. הרב דיבר איתו והבחור התוודה שיש בידו אייפון והוא שעות נמצא שם, הרב ניסה לשדל אותו לעזוב את המכשיר כדי שלא יצטרך לעזוב את הישיבה, והוא עונה בעצב, הרב אני לא יכול, אני פשוט לא יכול, אני מכור. ושהרב יבין, אני מוכן לוותר על האוכל על השינה אני מוכן לעשות מה שהרב ירצה את זה אני לא יכול לעזוב, זה כבר לא תלוי בי.

כשהאורח נהיה בעל הבית הוא אשר אמרנו, בתחילה מנהל ואחר כך מנוהל. בתחילה אורח ואח”כ בעל הבית. בתחילה קורי עכביש ואח”כ כעבותות העגלה. בתחילה ‘עושה מה שרוצה’, ואח”כ ‘עושה מה שלא רוצה’.

תלמידים ממשפחות מסורתיות סיפרו לי על אחים ואחיינים שמגיעים מהגן וביה”ס, ויושבים מול המחשב מהצהרים עד הערב, ל 5-6 שעות בממוצע. אם לא יזכירו להם הם לא יזכרו את הצרכים הבסיסיים ביותר  של הגוף, עד כלות הכוחות ממש.

בסקר ספונטני שערכתי בקרב תלמידים מסורתיים, להם אינטרנט רגיל בבית, לא היה בית שלא היה בו מת רוחני – נפשי אחד לפחות, ובממוצע בכל בית היו 2-3 מתמכרים. עד אשר הגעתי להגדרה המדויקת שהמתמכר אינו מתמכר אלא ‘מפתח נפש מתמכרת’ שמאבדת יכולת התמודדות באופן כמעט גורף, בכל תחום.

האם כולם מתמכרים? הרי אנשים בחוץ מתפקדים נורמלי? התשובה היא, שמי שנמצא שם מתמכר ברמות משתנות.  כי יסוד ההתמכרות הוא לדוגמא מי שיראה שישה סרטים בזה אחר זה ואינו יכול לעצור, או שיתחבר למשחק כלשהו, לשעות ארוכות. וזו כבר תופעה שקיימת גם בקרב רופאים או שופטים בני 60 !!! וזאת עוד בלי שסיפרנו על מי שמוכרים את ביתם כדי לממן את משחקי המזל המחרידים, ובדרך מאבדים את משפחתם ואת כל טעם החיים.  ואת המסתפקים נשאל, האם לחינם זכינו במקום מס’ 1 בעולם בתחומי הצפייה במחשב, עם ממוצע של 5 שעות ביום ? ולמי שעדיין לא השתכנע נזכיר את אלפי האנשים שהוא רואה כל העת ברחוב או בבנק, באוטובוס או בחתונה שיושבים או עומדים או הולכים וראשם שקוע-תקוע באייפון.

וכמו אותה קריקטורה שמתארת חתונה בארה”ב לפני 20 שנה והיום. אז, יושבים עשרה אנשים בשולחן, מעשנים ומנהלים דו שיח קולני. וכיום, יושבים עשרה אנשים בשולחן לא מעשנים כי זה לא בריא, ומנהלים דו שיח וירטואלי עם האייפון. ממש כהגדרת המשורר ‘מסביב יהום הסער, ואיוותר אנוכי והאייפון לבדי’.

 

אפפוני חבלי מוות  

אבל עדיין צריך להבין, מדוע אנשים אינם מתהפכים כשהם קולטים את מצבם הבעייתי ?

כי הם כבר אטומים.  ובהגדרה, הם כבר לא עם האינטרנט, הם בתוכו. הוא, מקיף אותם, מנהל אותם, אופף אותם. והם לא יכולים בלעדיו, כי הוא הכול בשבילם.

בשלב זה, הוא כבר לא מבחין בין טוב לרע, מזעזע.

אבא לא בבית – אבא באינטרנט תשאל חבר: איפה אתה? הוא לא יענה ‘אני בבית’. הוא יגיד ‘אני באינטרנט’… שמת לב? הוא באינטרנט. האינטרנט עבורו הוא בית, הוא מציאות חיים מקבילה. הוא שם, והוא לא בעולם האמיתי. הוא חי חיים וירטואליים. האם הוא יכול לוותר על זה? ראית פעם מישהו שוויתר על החיים שלו? האם מישהו יצליח ל’הסביר’ לו שהחיים שלו נמצאים במקום אחר לגמרי?  מי שנכנס פעם לחדר אפוף בעשן סיגריות יכול להבין מעט על מה אנחנו מדברים. אתה בא מבחוץ ומתחיל להשתעל ולצווח ‘חנוק פה!’ אבל המעשן החביב שיושב בפנים? הוא לא מבין על מה אתה מדבר! הוא בפנים. ניקח כדוגמא תלמידי חכמים שהתרגלו למחשב, לצורך כתיבת חידושי תורה, ומתקשים להסתדר בלעדיו, ונכפיל זאת פי אין סוף, אז אולי נבין משהו מעוצמת ההתחברות לאינטרנט.

סוד ההצלחה בחיים הוא שליטה עצמית. יהודי הוא מצליחן מובנה מפני שהוא מורגל בדחיית סיפוקים. ואני מאריך בזה בהרצאות נפרדות.  ובאמת שתמצית עבודת ה’ היא שליטה עצמית. אם תמצית עבודת ה’ היא שליטה עצמית, הרי שההתמכרות היא חיסול מוחלט שלה. מכיון שמי שאינו מתגבר אינו יכול לקיים מצוות.

הוא לא מחליט יותר כלום!  הוא יותר לא מחליט, כמעט על כלום… מזעזע ! אך מזעזע יותר שהוא לא מודע לכך. הוא בטוח שהוא מחליט על הכל, כשאפי’ בשאלה אם להמשיך לסרט הבא הוא כבר לא מחליט.  הוא בטוח שכולם שם. ואני מסביר לו שרוב העולם גם הכמותי ובודאי האיכותי לא שם. כי מי שנמצא באינטרנט ‘פתוח’ גם אם היה איכותי הפך להיות מושפע, ופגם באיכותו.

בין השתמשות להתמכרות אם תראיין אותו הוא יסביר שהוא חייב את זה, כשבאמת חל אצלו ערבוב מושגים בין השתמשות להתמכרות.

וכשהוא בפנים בת אחת יכולה לקלקל כיתה שלימה, בחור אחד יכול לקלקל שיעור שלם. מפני שבאיזה שהוא שלב הוא לא יכול לשמור את זה בבטן, הוא חייב לשתף מישהו בזה.

העד האחרון אחד מגדולי ישראל שלא נוהג למהר ולאשר סילוק של בחור מהישיבה,  נשאל אם להוציא מהישיבה בחור שנתפס עם מכשירים פסולים, אך אין 2 עדים כשרים לכך. והוא ענה, תסלק אותו, מפני שאם תשאיר אותו, בסוף לא יישארו לך שני עדים כשרים בישיבה.

איכה ישבה בדד

“עולם הפוך ראיתי”

הוא יושב מול המחשב, סליחה- בתוך המחשב. בידו האחת הוא מלהטט, מקליק פה מקליק שם, ועולם שלם פרוס לפניו. סבא שלו היה כלוא פעם בין ארבע קירות. בית- עבודה, עבודה- בית. איזה שעמום. איזו בדידות. איזה עולם צר ומדכא! והנכד- איזה פלא. כל העולם מולו, כל הזמן! יש לו כמעט אלף ‘חברים’ ברשת החברתית! הוא משתתף במספר רב של פורומים חברתיים, מגיב ומעורב על כל דבר ועניין. משעמם לו? בהינף יד, כל סרט שהוא יכול להעלות על דעתו. ומי מדבר כבר על כלי הצפיה הישן ‘ההוא’, שמצא גם הוא את דרכו כולו לתוך מסך המחשב הקטן. אינטרנט. איזה כלי מופלא! והצעיר שלנו- בטח האדם המאושר בתבל. חיי חברה, פנאי והנאה אינסופיים שאמורים להבטיח לו אושר נצחי כבר בעולם הזה…

רק דבר אחד מטריד מול בועת הסבון הנוצצת הזאת: המציאות. מאז שחדר האינטרנט לחייו של האדם המודרני, אין מה לדבר על שיפור כלשהו במצב רוחו, ההיפך הגמור והמוחלט הוא הנכון. נתונים מפחידים על דיכאון קיומי בגילאים צעירים מאד, על בעיות נפשיות קשות אצל מתבגרים, וברשותכם נדלג על כמה תופעות חמורות שנייר מכובד זה אינו סובלן. האנשים המאושרים ביותר מהאינטרנט הם: פסיכולוגים ופסיכיאטרים, עורכי דין המתמחים בפירוקי בתים. וחברות החטיפים המתכלים במהירות ליד המסך המרצד… אבל ברצינות: מה קרה? מדוע באמת זה כך? מדוע האינטרנט לא מצליח לספק לאדם המערבי אושר והנאה?  הרי מה יש בו? את כל מה שהאדם חיפש ממילא! וכעת הכל זמין, הכל חינם! אז מדוע רע לו?

נשים לב. בדורנו אנו זוכים לראות יותר ויותר בעלי תשובה. בואו נחשוב לרגע. יהודי חוזר בתשובה, הוא עובר תהליך שאמור לכאורה לצער אותו מאד. אפילו אם הוא מבין שאין ברירה וצריך להתקרב לבוראו, הדבר אמור לגרום לו עגמת נפש, צער ודיכאון. ממש כמו מי שנאלץ לעבור טיפולים קשים. מעבירות והיתרים, למצוות ואיסורים. אבל- למרבה הפלא הוא מאושר. אנו מכירים את האור הזורח, את האושר המדבק הפורץ מפניו של בעל תשובה, על אף ההתמודדויות הרבות שבהן הוא נתון. מה קורה פה?

שלמה המלך אמר: “דבש מצאת- אכול דייך, פן תשבע והקאתו”. הסוד הכמוס העומד מאחורי כל הנאה הוא המינון. הצורך לטרוח בכדי ליהנות הוא חלק מההנאה מכל תבשיל מפואר. ילד הממתין חודשים ארוכים לאופניו החדשים שש עליהן כמוצא שלל רב. הנאה במינון מוגבל, מרוסן-  היא הנאה. הנאה חסרת גבולות- היא בחילה. כן, בחילה. וכשאין שום הנאה ברקע, כשהכל מתרוקן, כשהשגת כבר את הכל ואתה לא נהנה ואין שום דבר באופק לשאוף אליו, התוצאה היא אחת. דיכאון, דיכאון עמוק. לכן ב- 20 השנים האחרונות, העולם המערבי פי 2 יותר עשיר, ופי 10 יותר מדוכא. יש אינטרנט מבוקר ועד בוקר ואושר איין!

מפני שאינטרנט הוא הנאה לגוף וסבל לנפש ומכיוון שהנפש מפעילה את הגוף יוצר האינטרנט עצב במקום שמחה.

 

מקור הפחדים 

אך מכיוון שהיסוד הזה שייך לכל אדם, גם לגוי איטלקי, נציין ונדגיש דבר נוסף חשוב ועקרוני עבורנו. מה שמייחד את היהודי, הוא ששורש נשמתו נחצב מתחת לכיסא הכבוד, ומאז נשמתו משתוקקת למקורה, ושואפת לחיבור עם קונה. ומכאן ואילך כל מצווה יוצרת חיבור בין האדם לבוראו, ומייצרת שלווה. וכל עבירה יוצרת ניתוק ומייצרת פחד. לכן, “פחדו בציון חטאים”. החוטא חש בודד גלמוד, ומפוחד.  מפני שהעבירה מנתקת את האדם ממקור חיותו.  ובחיבור לאינטרנט הטרף, עלול להיווצר נתק כמעט טוטלי, שהוא מקור העצב האופייני כל כך, למשתמשים בכלל ולמתמכרים בפרט, ולא רק זה…

בדידות אחת התופעות המדהימות, שמוכרת למי שמשוטט באינטרנט הרבה, היא תחושת הבדידות שתוקפת מיד אחרי ההימצאות שם. והדבר פלא שהרי יש לו שם חברים רבים, אז מה אין לו ? אין לו חיבור רוחני יציב שהוא המעניק כוח התמודדות אמיתי ברגעי אמת. ואם נצרף לכך את ההבטחה המזעזעת של התורה הקדושה לכל מי ש”מקדש” את חוסר הקדושה, ומצוי במבואות לא ראויים, באופן של חיבור לשם, “ושב מאחריך” שמשמעותה שהשכינה רח”ל מסתלקת, הרי שקיבלנו מענה מושלם לתחושת הבדידות.

דיון ציבורי ושוב, אתם מבינים ידידיי היקרים, מדוע אנחנו לא כ”כ חוששים מכך, שהדיון הנרחב בתחום, שבלית ברירה נערך כבר מעל דפי העיתון ומודעות הרחוב ע”י גדולי ישראל, יעורר סקרנות אצל מי שלא שם לבדוק מה זה, מכיון שכל מי ששומע על הסכנה העצומה, יידע לברוח מזה כמפני אש.   ולמי שעדיין ירצה לבדוק נזכיר, שהכניסה  תהיה מדעתו ומרצונו, אך לצאת הוא יזדקק לעזרה חיצונית, לעיתים של חבר, הורה או רב, ולעיתים של איש מקצוע, מכיוון שלבד הוא כבר לא יוכל.

מניתוק ל’חיבוק’ אך נדע כולנו כי מכל מקום ובכל מצב יכול האדם מחדש לשוב ולהתחבר להקב”ה עד שיזכה לחיבוק מה’ יתברך אותו הגדיר הרב פינקוס כ”חביקה”.

דור הבלבול דורש הגדרה ברורה, חדה, מוחלטת!  ההגדרה היא ש”כשאין את האינטרנט נחסכות רוב הצרות”.   אז אל נא ניכנס לבור שלא נדע איך לצאת ממנו.

 

פרק ד’ 1 / אינטרנט בבית היהודי

חושך מסנוור!

מסביב נראה היה הכול מושלם. זר שהיה נקלע אל תוך הבית, היה שואף אל תוכו מלא חפניים אוויר ואוירה רוחניים, יהודיים. אידישקייט בכל פינה… החל בסלון הצנוע, היאה לבני תורה, שקירותיו מכוסים מדפים על גבי מדפים עמוסים בספרי קודש בלויים משימוש, והמשך בשולחן הארוך, המוכן כבר מליל שישי לסעודת ליל שבת קודש המתקרבת… סטנדר כבד נושא אך בקושי את הגמרא הגדולה, וכבר ניתן לדמיין את נעימת הלימוד הערבה העולה מבין הדפים בלילות החורף הקרים. מן המטבח עולים ניחוחות אפייה נעימים של חלות טעימות. כשבעלת הבית לוחשת, לכבוד שבת קודש, לכבוד שבת קודש… על הספה יושב ה’ישיבע בוחער’ שחזר זה עתה מהישיבה, וקושר במרץ ציצית חדשה.

אור, אור עולה מן הבית, אור וחום של בית יהודי. בית שכמוהו בסייעתא דשמיא רבים כל כך ברחובותינו. בית יהודי אמיתי, מושרש, חיים יהודיים מפכים.

אבל פתאום, באחת, כבה האור. אפילה משתלטת. חושך מוחלט. מפינה צדדית נדלק אור קטן ומעומעם, מרצד.

-אימאל’ה! נשמעת צעקה, מי הדליק את המחשב! איזה חושך! לא רואים כלום!…

גדולי ישראל זועקים! מדוע?

כשהאדמו”ר מגור בודק את הפלאפונים של הנכנסים אליו, האדמו”ר מויז’ניץ לא מרשה למחזיקי המכשירים הפסולים להכניס אליו קוויטלך, הרב עובדיה מתחנן כמעט בדמעות לא להחזיק אותם, הרב וואזנר לא מקבל את המחזיקים המכשירים הללו, כשהוא מגדיר את האינטרנט כ”מחריב האנושות”, הרב צדקה יושב על הרצפה ובוכה על סיפורים שמגיעים אליו.

הרב שטיינמן מוביל מהלך לכינוסי ענק בתחום, הרב שלום כהן זועק ומתריע בהזדמנויות רבות על חומרת העניין. רבי שמואל אויערבך מנצל את במת סיום הש”ס העולמי על עשרות אלפי משתתפיו, ובמקום להתמקד בלימוד התורה בלבד הוא זועק מרה בסוגיות הללו, האם זה המקום? האם זו הבמה?

וכשנכנסתי אל הקודש פנימה אל רבי חיים קנייבסקי, ושאלתיו מה לאמר לאנשים ששם, הוא ענה בפשטות: “תגיד להם שזה יהרג ואל יעבור”. זו לא הגזמה? שאל אותי מישהו… הגזמה עניתי לו?! המעטה !!! פשוט אין הגדרה חמורה מזו…

ובכן, גדולי ישראל אומרים את דברם. אנחנו יכולים ונדרשים להבין שהסוגיא הזאת איננה ‘עוד מאבק’ ב’עוד פרצה’, אלא שיש כאן מאבק נוקב ויסודי על הצורה המינימלית של יהודי בדור שלנו. אנו, האמונים על דברות קדשם של גדולי וצדיקי הדור, מוכרחים לקבל את הדברים כפשוטם. גדולי ישראל אומרים לנו: או אינטרנט- או דף גמרא. או אינטרנט- או בית יהודי. אנו צריכים לברוח ממנו כמין האש.

גדולי ישראל אומרים לנו: עם אינטרנט- כלום לא שווה. כל מה שבנינו במסירות נפש, כל מה שאדם השקיע בבנין אישיותו הרוחנית לאורך שנים- הכול יימחק. יימחק. עם זה אנחנו מתמודדים!

פגישה אישית עם… מיסיונר מומר וכומר ! 

לכאורה לא היה מקום לפרק הזה. שהרי מי אינו מבין את הסתירה הפנימית העמוקה שבין אינטרנט לבית היהודי ? ממש כמו שאם היינו מוצאים בתיבת הדואר חוברת מיסיונרית היינו נחרדים.  ממש כמו שאם היינו מגלים שבכניסה לביתנו יושב כומר ונותן לילדינו שיחת “חיזוק”, לא היינו מאמינים. אם היינו מוצאים את בננו מנהל שיחת נפש עם בחור לא דתי בעליל, וגרוע מזה, עם מי שידוע ככופר\מסית ומדיח\מומר לתיאבון ובודאי מומר להכעיס, היינו מזדעזעים.  ממש כמו שאם היינו מוצאים את ילדינו קורא עיתון לא דתי בעיון וריכוז, היינו מצטמררים. לא היינו יודעים את נפשנו. אם היינו מגלים שילדנו מיודד עם קבוצת נערי רחוב היינו נשברים. רק את זה איננו תופסים, שהסרת המחסומים בפני הטכנולוגיות הללו, מעניקה לו כלים שמובילים בדיוק למקומות הללו, רק גרועים לאין ערוך !!!

בסתר כבגלוי?  חז”ל אמרו “לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי”. משמעות דבריהם הקדושים, שטבע האדם להתנהג טוב יותר, כשמתבוננים בו.  לכן בירך רבי יוחנן בן זכאי את תלמידיו לפני פטירתו, “יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם” אמרו לו; “רבינו עד כאן ? כלומר, זה הכל ?  “אמר להם, הלוואי, כי כשאדם חוטא הוא אומר, שלא יראני האדם”.

זהות כפולה מאמר חז”ל זה גרם לי לחשוב על הגדרה נפלאה. ‘ככל שהפער בהתנהגות האדם בין התנהגותו בסתר לבין התנהגותו בגלוי קטן יותר, האדם ירא שמים יותר, ולהיפך’. בעידן האינטרנט, המרחק בין התנהגות האדם כשרואים, להתנהגותו כשלא רואים, גדל מיום ליום. מפני שהזמינות של הרע גדולה, ואף אחד לא רואה. כי מה שבעבר היה מצריך פעולות רבות מאד כדי להגיע לעבירה, כיום זמין לאין ערוך בחדרי חדריו. עד כדי כך שהאדם עלול לפתח חלילה “זהות כפולה” שכלפי חוץ מתנהגת כך, וכלפי פנים שונה באופן דרמטי.

איבוד הבושה בחסות החושך  דברים רבים שהאדם אינו מעז לומר, הוא מעז לכתוב. דברים רבים שאינו מסוגל לבטא פנים אל פנים, ביכולתו להביע מאחורי מסכה.  זהו בדיוק מצבו של הגולש האינטרנטי, שעשוי להגיע חלילה ל – איבוד הבושה בחסות החושך שם הוא יכול להחמיא ולהתיידד, עם מי שלא צריך. להשמיץ ולפגוע, במי שלא צריך.  והכל בחסות האפילה. מפני שאור השמש מגביל את האדם. באור רואים אותו. וכשלא רואים הוא עלול לאבד בלמים.   ואחר כך יש עוד מי שמתפלא מדוע אמר הרב וואזנר שאם היה בידו היה קובע שהימצאות עם האינטרנט בחדר אחד זה יחוד ?!

חזיר בחומת ירושלים  אילו יהודי ירא שמים היה מצוי שם 5 דקות, היה נחרד איך הצליח השטן לנעוץ את טלפיו עמוק יותר מהחזיר הידוע בחומת בית המקדש, ובהבדל אחד, שאז נזדעזעה ארץ ישראל ת”ק פרסה על ת”ק פרסה, וכיום כמעט “עולם כמנהגו נוהג”.

פירוק החומות  כי הרי ידוע שכל מהותה של תורה, הם הגדרים והסייגים שהם שומרי האדם מלהגיע לעבירות, עד כדי שבעבר היו נלחמים מלחמות עולם על כל סטייה רוחנית קטנה, בעוד מהותו של האינטרנט לפרק כל גדר, ולהתיר כל סייג, בענק.

צלם בהיכל ויותר מזה, אם היינו גרים בחו”ל, ושכן גוי היה מבקש מאיתנו לשמור לו בביתנו, את הצלם שלו, האם היינו מסכימים ? ודאי שלא ! ואם הוא היה מסביר לנו שהוא מביא אותו סגור בשלוש קופסאות, האם אז היינו מסכימים ? גם כן לא.  אז איך אנחנו נחזיק אינטרנט פרוץ שאוצר בתוכו את כל הדמויות של האלילים הקיימים בעולם, באתרים מסודרים ומרשימים??? האם איננו מבינים שאנו מחזיקים בכיס מנגנון להשמדה עצמית?

שתי וערב בחדר הילדיםהאם איננו מבינים את עוצמת הפגיעה הרוחנית בבית, אפילו אם אנחנו בכלל לא רואים את זה ? האם איננו תופסים שההשפעה על הבית קשה? אם בציור של ילד שבטעות יהיה בו שתי וערב אחד אנו מזדעזעים, מול אלפי דמויות טמאות איננו מרגישים שזה מכניס רוח רעה לבית?

ארבע הקושיות  הבה דמיין דיאלוג של אבא וילד, בו הילד שואל את אבא אם הוא מרשה לו להכניס הביתה… עיתונים לא דתיים, ספרים לא יהודיים, מוזיקה לא דתית ובגדי שחץ ?  והאב מזדעזע וזועק בתקיפות, לא ! ואז שואל הילד ה”תמים” אז למה אתה מכניס הביתה אינטרנט שיש בו הכל, רק פי אין סוף.

הפצצה ישירה  ועל שלימות הבית לא נדבר. רק נתריע, שהכלים הללו הם בבחינת טיל מונחה שלום בית  שמרסק מנפץ ומנתץ הכל ! והבכיות והזעקות עולות עד לב השמים, ואכמ”ל.

זעקת האלמנה וכל הטרגדיות שהותירו כמויות של יתומים ואלמנות חיים. שבשבילם נגמר העולם, ככה סתם, פתאום, ברגע.

תוך כתיבת הדברים מגיע אליי סיפור נוסף על ‘אלמנה’ חדשה מאזור המרכז, עם 9 ילדים קטנים, שננטשה באומללות נוראה.  עליה נאמר; “מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ…בַּת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ”: וחצי יום אחר כך סיפור דווקא על ‘בת ציון’ שנסעה ל”מנוחות” והותירה את בעלה וששת ילדיה לאנחות, ואחרי הסיפור הזה, עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד… וד”ל. ממש “רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה”.

הסתלקות השכינה ובוודאי בדורנו, דור בו אנו זקוקים לכל כך הרבה סייעתא דשמיא,  בבריאות, בפרנסה, בחינוך, האם הגיוני שהשכינה תרצה להיכנס בכלל לבית כזה? האם איננו חוסמים לעצמינו את השפע האלוקי?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרק ד’ 2/ אינטרנט הנזק הרוחני

באחד הכינוסים הראשונים שהשתתפתי לפני מס’ שנים, ישבו באולם מאות אברכים חסידיים. על אף שסגנוני מעודן, לא ידעתי איך הם יקבלו את הדברים, שהרי סוף סוף מדובר בסוגיה רגישה. בסוף הכנס, קם המבוגר שבחבורה, יהודי כבן 65, וכמעט צעק, “אתה לא יודע כמה אתה צודק, אליי בא יהודי ‘משלנו’ ואמר לי, אני מת ! מוות רוחני מוחלט. והוא שאל אותי, מה עושים?”

חומרנות אלימה  באינטרנט הפרוץ חומרנות אלימה שמשתפכת בראש כל חוצות, ומחנכת את הציבור בכלל, והנוער בפרט, לתאוותנות חסרת מעצורים. את שהעין רואה- הלב חומד.מתחיל חיפוש אחרי לגיטימציה, הכשר והיתר למעשים הפסולים. מכאן הדרך לאתרי ‘אנטי אמונה’ קצרה. כך יכול האדם להגיע בקלות למקומות עליהם נאמר יהרג ואל יעבור, כשהשיא בהגעה לאתרי צפייה מזוויעים. אנו שבעבר היינו מוחים נמרצות על כל תמונה לא ראויה על גבי אוטובוס מתרגלים לרעיון שבלחיצת כפתור ניתן להגיע לגרוע פי אין סוף.

אתרים ‘חרדיים’… האינטרנט, גם ה”חרדי”, רווי עד צווארו בלשון הרע, רכילות, ליצנות, שטחיות, וזלזול תלמידי חכמים, ברמות חמורות כל כך, עד שהיינו אמורים לעצור פה ולטפל בכל אחת מהמילים שהזכרנו, לעומק.  הציבור הרחב שאינו מודע למתרחש, היה מצטמרר.  ואילו מי ששם לא היה מבין על מה אנחנו מדברים, מכיוון שהליצנות לבדה מהווה מחסום כמעט בלתי עביר לדברי מוסר ותוכחה. ובצירוף הרכילות הכ”כ אופיינית למקומות הללו, מתרגל האדם לדבר לשמוע ולהפנים, רק רע כל היום. אז הטוב ההגיוני והאמיתי כל כך, לא מוצא מקום בליבו. יום אחד הרכילות הפנים חרדית הופכת להיות משעממת, ומכאן בלחיצת כפתור ניתן לעבור מהרכילות החרדית, לזו שאינה.

והתורה?  במצב כזה- התורה לא מושכת, התפילה לא מרגשת, וכל לחלוחית של קדושה נעלמת. וכשאין קדושה אפילו ברמה בסיסית – אין שמחה!

מהר מאד הוא יורד מדרגת ירא שמים- לדרגת מקיים מצוות.

התוצאה– מוות רוחני!  והפלא הוא שאנו, שחווים חיסול רוחני ממוקד נותרים אדישים?!

סכנה: בלבול!

בלבול, סילוף, וערעור יודעים מה, אם זה היה מוביל לאיזו אמת, המקובלת על אדם אחד בר דעת, לא ‘חרדי משלנו’, שכידוע קיצוני מאד וכו’ (כפי שכתוב באינטרנט…), עוד היה פתחון פה, אך זה מבלבל, מערער, מטעה ומשקר, מסלף את ההשקפה והאמונה, מסיט מדרך הישר גם במושגים חילוניים, ומעוות את הסדר בעולם באומרו לא! לא לערכים, לא למוסר, לא לנתינה, לא לכיבוד  הורים, לא- לכל היסודות הבריאה שמקובלים גם על מי שלא זכה לאורה של תורה.

דתי תרבותי ובשלב הזה, הכל מתרסק! כי האדם בידיו שלו מכניס אויב שמייצר קונפליקטים עצומים, ובלבול גדול בין ההגדרה הסוציולוגית – חברתית של הבית כבית חרדי או אפילו דתי, להנהגה המעשית שלו, שמהבחינה התרבותית היא לא כזו. ומה היא כן ? זה משתנה, החל מדתיאטטי, וכלה בחילוני.

כוח המשיכה ישנה אמת פשוטה אחת שצריכה לשמש עבורנו תמרור אזהרה מהדהד. במקום של משיכה לשני צדדים סותרים, לנו ברור מי ינצח, כי זהות כפולה היא דבר שאדם מתקשה לסבול. כשהוא יצטרך לוותר על אחד מהצדדים, הוא יוותר על צד הקדושה, מפני שמאז טבע הקב”ה את כוח המשיכה של כדור הארץ, קל יותר לרדת מאשר לעלות. וממילא הוא כבר לא דתי מסיבות דתיות, הוא דתי מסיבות חברתיות…   ובהיות והוא דתי מבחינה תרבותית בלבד, אין לו את הכוח להתמודד.

 

הצדקה עצמית

הפסוק בישעיה אומר, (ה, כא)”הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים”. כותב על כך הרד”ק מילים כדרבנות:  הוי חכמים – הם חושבים עצמם חכמים ונבונים, וכשאומרים להם הנביאים זו דרך טובה לכו בה, וסורו מדרך הרעה, הם אומרים להם, לא כי אלא הדרך שאנחנו אוחזים הטובה ואנחנו חכמים מכם להכיר הטוב והרע,

ואז אח”כ להצדיק את עצמם… “הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר”…

חוש ביקורת מפותח’…

אברך שיצא לעבוד ונחשף לאתרים בעיקר החרדיים, ניגש אליי ותיאר בפני מהפך מחשבתי שהוא עבר, מהערכה עמוקה לתורה, לרבותיו, לגדולי ישראל, ולציבור נאמני התורה, לזלזול שהידרדר כמעט לתיעוב, וזאת לאור האינפורמציות הרכילותיות הרבות אליהן הוא נחשף כתוצאה משעות של שוטטות במקומות הללו. הוא מספר שהוא תפס את עצמו רגע לפני… והתחיל לחשבן בינו לבינו מה, האם זה הציבור? האם זו הקהילה? והרי בתוך עמי אנוכי יושב, אז מדוע ביומיום אני רואה בדרך כלל דברים הפוכים לגמרי, של קהילה עם מאות אלפים של לומדי תורה אוהביה ותומכיה, בעלי חסד שביקום כולו אין כדוגמתם, עובדי ה’ שכמובן לעיתים מועדים, טועים, נופלים, ונכשלים, רובם המוחלט בשוגג, ומיעוטם במזיד.

הטובים בעולם אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, הם- 1. עדיין הטובים בעולם 100 דרגות לפני הבאים אחריהם. 2. הם יודעים טוב מכולם לתקן, מפני שמוסד התשובה נולד אצלם, ונמצא עד היום רק אצלם. 3. ואולי כמו ההגדרה שהגדרתי על 80-20 מול 20-80. כלומר שבמחננו, 80% תקין, ו20% בטיפול. ובעולם הגדול, 20% תקין במושגים אנושיים בלבד [ובמושגים אלוקיים, שהם מאזני האמת בעולם, אולי 5% תקין], ועל ה80% השלילי, איש אינו נותן את דעתו בכלל. ולכן מצב הבית והחינוך הנוער והאלימות נמצא בהידרדרות מתמדת, ואין פוצה פה.

האברך תפס בידי ואמר בלהט, “אז מה, יכול להיות שכאחינו התועים, מחפשי הרע והנמוך, השלילי והירוד, משמיצי אחיהם ומחפשי חסרונותיהם נהיינו? האם יכול להיות ששכחנו את “ארור מכה רעהו בסתר”, וגרוע מכל, עיוותנו את הראיה האמתית על מושגי הטוב והרע האמת והשקר? האם נהייתי מזוכיסט שונא עצמי, שונא תורתי ושונא קהילתי, כשהכול תוך נפנוף בדגל של “לתקן עולם במלכות ש-די”? והכול עוד מתוך תחושה נפלאה שכאילו אני הוא מגלה האמת, היחיד שיודע את התמונה האמתית שהפוליטיקאים החרדים, וה”עיתונות מטעם” זו היומית המפלגתית, מסתירים מאיתנו.

אז למה אני מגלה מסביבי אחרי כל “תיקון” כזה, עיי חורבות של מחלוקת שאולי אני העצמתי אותה? של מלחמות פנימיות שאולי אני ליביתי אותן? מדוע במקום לראות שינויים לטובה, כתוצאה מה”חשיפות” האינטרנטיות, אני רק מזהה עוד מקולקלים ועוד מדורדרים. עוד בתים שמתפרקים ועוד בחורים שנופלים. והעולם ? הוא, לא נהיה יותר טוב אלא הרבה הרבה יותר גרוע ?! ומאותו רגע הוא שינה את ההסתכלות, והחל לבודד את החסרונות שבתוכנו, שקיימים בכמויות שגם הן גדולות מידי, הכניס אותן לפרופורציה, בנה לעצמו תמונה אמיתית על מיעוט החסרונות וריבוי המעלות, וחזר לשמחה הטבעית ש”לא שם חלקינו כהם וגורלינו ככל המונם” רק שכעת הוא לא ידע אם הוא מכוון החוצה כלפי אומות העולם או פנימה כלפי מי שלא הכניס את הדברים לפרופורציה כמותו.

הטילים מעזה  כן, הוא האויב מספר אחד של הקב”ה ונאמניו בעולם. אבל אנחנו ודאי ננצח אותו, כי הוא אפס ממש כמו הטילים מעזה, שאינם מפותחים, אבל יכולים להזיק. שהרי אנו גדולי המתמודדים בהיסטוריה בגוף ובנפש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרק ה’ / זהירות: לוחמה פסיכולוגית

היצר הרע לא תמים. הוא מכיר אותך מצויין, יודע שאתה שקול, חושב, רציני. יש לו כמה דרכים לנצח אותך: לזרוע בך ספק, להכניס לך אותו לסלון דרך החלון, לבלבל אותך.

שאלות מיוחדות…

שטן בתחפושת ישנן כמה טענות שבעזרתן מתרומם העסק לדרגת אבסורד של ממש, כמעט כמו אב שיבא לרב לשאול, ילמדנו רבינו, האם מותר להאכיל ילד בנבלות וטריפות בכדי שיהיו לו כוחות לעסוק בתורה הקדושה? כן, אתה נרתע מהניסוח… שאלות כאלה יחייבו איבחון מעמיק על מיקומו הנפשי של השואל. אבל כשזה מגיע לאינטרנט, אני מעדיף שישאלו ככל שיחפצו, ובלבד שיחפצו. מי שמופקע משאלות אלו לחלוטין מוזמן לגלות עד כמה פתלתלות דרכי היצר, וזה ישמש לו עוד סיבה לניתוק כל קשר עם השטן בתחפושת…

נעים להכיר: הרוצח השקט  “כשאני גר באזור חילוני, וכשלכולם יש, וכשילדי זקוק לזה כי רק זה מרגיע אותו. אז אולי מותר?”  והתשובה היא כמובן, לא ! מכיון שמחשב לילד הוא כמו  סוכר לחולה סכרת מתוק צבעוני ומפתה ואפילו השם הוא אותו שם … הרוצח השקט.

היום בו הפכה המחלה לתרופה “אבל הוא סוער וזה מרגיע אותו. חוץ מזה שזה עדיף מהרחוב, וזה בייבי סיטר נהדר, כי כך הוא לא יגיע לרחוב”. ואנו עונים לו; אתה שומר את הילד מהרחוב, ומביא את הרחוב הביתה לא את רחוב רבי עקיבא בבני ברק, ולא את רחוב עמוס בירושלים, את רחובות פריז לונדון ומנהטן. ואז, לטווח הקצר – נחמד. בארוך – אסון ! כי אתה לוקח את המחלה ועושה ממנה תרופה?

פתרון שהוא בעיה בילד עם לקות למידה, הסיכון כפול.  כי אם ילד רגיל מידרדר לשם, לקוי ודאי. מכיוון שהוא זקוק יותר מילד ממוצע להצלחות קלות וזמינות, כאלו שהוא לא מוצא ביומיום.  וכשהוא מוצא אותן כאן, הוא מתחבר אליהן, מתרגל אליהן, ורואה בהן מטרה. כך שאולי נפתור בעיה נקודתית, אך נפתח בעיה מהותית מורכבת יותר. והטיפול בו על ידי אינטרנט הופך להיות דרך קצרה שהיא ארוכה.

בן תורה-נט שמעתי על אב שאמר ברצינות רבה אמרתי לבן שלי; “משה, אני מוכן לתת לך הכל, אמפי 3 אמפי 4 אמפי 5 טלפון פלפון, אייפון, ואינטרנט. העיקר תלמד תורה”, הילד “הסכים” לקחת הכל, והסוף, תרתי משמע, ברור.

חיסכון כספי משפחה ירושלמית גידלה ילד שהיה נחמד חברתית, ובינוני מאד לימודית ורוחנית. עבורם זה היה בסדר, מפני שהם שכחו שבטלה מביאה לידי שעמום. השעמום הגיע, ואיתו החל חיפוש אובססיבי אחרי התקשורת הוירטואלית. הוא הגיע למצב שהוריו הסכימו לשלם סכומי עתק שאין להם, למי שיצליח להחזירו לפסים, אך בינתיים נאלצו להסתפק במורה פרטי שילמד איתו כל יום. העלות; 1200 ₪ לחודש. אחת המסקנות המיידיות של המורה היתה שהילד זקוק נואשות לליווי פסיכולוגי צמוד. העלות; מינימום 2000 ₪ בחודש. מפה אנחנו מבינים מדוע לאמירות על התועלת הכספית, והחיסכון הגדול בשימוש באינטרנט, יש להתייחס בעירבון מוגבל, שהרי הנזקים שהוא מחולל עלולים לעלות עשרת מונים על אותו רווח.

בין חישול לחיסול אולי נכניס מחשב ונחשל, נחנך ונדריך, ואדרבא נרוויח תהליך חינוכי? לא נחשל, נחסל ! כי בעבר הנסיונות עמדו תחת ההגדרה של נסיונות, בהם ניתן להצליח או להיכשל. כיום נסיון האינטרנט נכנס תחת ההגדרה של חיידק טורף. חישול משמעותו, להיות שם להכיר ולפתח כלי התמודדות. ועכשיו שמישהו יציע לחשל ילד מפני חיידק טורף,

ע”י חיידק טורף.

המחלקה הרוחנית…

רגע, ואם אני ‘צריך’ את האינטרנט רק בשביל שיעורי תורה? הרי יש שם שפע כ”כ עצום של תורה, שיעורים, ספרים, מאמרים, ‘אוצר’ של ממש!

תורה וירטואלית  אבל באמת שזו תורה וירטואלית, מכיון שרוב מוחלט של החומר הנמסר שם הוא בגדר רע מוחלט, ממילא ליהודי שומר תורה אסור באיסור מוחלט להיכנס לאינטרנט פרוץ, גם לשם צפייה בהרצאות, שהרי התחנה הבאה אחרי ההרצאה תהיה אסורה, וזה די ברור. למי התכנים הטובים (שארגונים מוסמכים מעלים לשם! לא כל מה שנקרא ‘שיעור תורה’ באינטרנט הוא אכן שיעור תורה ראוי) מיועדים ? ליהודי שאינו מנאמני התורה, אצלו אינטרנט הוא סוג של רהיט, כלומר חלק מהבית. בלי זה הוא יהיה במקומות לא טובים בלבד, ועם זה הוא יהיה גם בתורה, ואולי וכולי האי.  אם יש כאלה שחושבים ששיעורי התורה שנמצאים שם מהווים הכשר להכניס הביתה את הטומאה הנוראה הזאת, זה אמור רק לשמש לנו להוכחה כמה הבלבול גדול, ואופייני לימות משיח!

אני רואה רק חדשות! אני רק מסתכל בתמונות מההלוויה של הרב אלישיב! אני רק מחפש דירה בלוח! אני רק בודק באגד מתי האוטובוס…. לגיהנום? נכון, הוא התחיל באוטובוס לבני ברק, אבל מהר מאד ה’נסיעה’ התמשכה מעבר לצפוי…

פחדנים… או אחראיים?

האם זאת לא בושה שאנו בורחים מהאינטרנט ? אומרים לנו: תראו את נאמני התורה, איזה פחדנים… אם הם מפחדים כל כך מהאינטרנט, ובטוחים שכל מי שייכנס לשם יינזק קשות ביהדותו, כנראה שהם כ”כ חלשים ביהדותם ואמונתם…

קשה להעלות על הכתב טענה מוזרה מזו, אבל מרגע שטענות נשמעות- יש להן סגולה: הן מעוררות ספק. ובכן, התשובה היא, לא.  דמיינו 3 חיילים קרביים שעומדים בקצהו של חדר גדול, ללא נשק. ומגיע מחבל חמוש בתת מקלע, עומד 15 מטר מהם, מכווין מולם ומצווה עליהם לא לזוז, האם נציע להם לזוז ? ברור שלא. כי כעת השעה משחקת לו, ולכן אל תזוז ! אולי תקפוץ מהחלון ותבוא אליו מאחור, אך פנים אל פנים אתה לא תילחם.  ובכן כן, אנחנו בורחים. בכל כוחנו אנו בורחים. חבל שאין לנו עוד כח, ככה היינו יכולים לברוח מהר יותר.

המאבק על החיים ובמשפט אחד: מי שמבין שהוא נמצא במאבק על חייו, על חיי ילדיו, בורח. זו עובדת חיים מוחלטת. אף אחד לא מכניס את עצמו לסכנה קיומית.

די להסטה!

איך, איך באמת זה קורה. נכון, היצר הרע מרכז את כל כוחותיו על העניין הזה. זו, כזכור, מלחמתו האחרונה. כשהוא ינוצח בה, הוא מת. אבל מה איתנו? איך קורה שלמרות הכל עדיין אפשר לראות פה ושם אינטרנט בבתים ‘מסוימים’? או שנשאל ככה: באילו תכסיסים משתמש היצר כדי להסיט אותנו מהמסלול הנכון ולדחוף לבתינו את הכלי הנורא הזה?!

אפשר לחשוב על כמה סיבות…

הקלה טכנית סיפר לי אברך שרק לפני שנה התחיל להשתמש במחשב באופן פעיל, בכתיבה, אח”כ הדפסה, אח”כ סורק שחוסך לו הרבה מקום. מכאן, הוא אומר, נוצר הפיתוי להתחבר לטכנולוגיות נוספות. כשאתה תופס את ההקלה הטכנית  שזה מביא. האברך הזה היה חכם והיה ער לסכנה האורבת אחר ביתו, וגדר את עצמו בכל גדר אפשרית על מנת לא ליפול.

קמפיין של מיליארדים אנחנו צריכים להבין, שאין סיכוי נגדו (כל עוד הוא בבתינו), עד כדי כך, שאין בית אשר אין שם מת, אם לא כמה מתים.  כי מיליוני אנשים משקיעים מיליארדי $ להרוויח מאות מיליארדים.  זאת אומרת שמיטב המוחות התגייסו לפתות אותנו.  ולפתות זו ממש לא בעיה, מפני שלמשוך למטה קל יותר מלמשוך למעלה.  אז כדי למשוך יורדים לשפל ולאפל, שמעניק סיפוק מידי, ומפורר הכול, נפשית לימודית ורוחנית.

הנמוך יותר – מושך יותר הבנה זו מובילה למסקנה שאין אפשרות להתמודד מול האינטרנט, לא בגלל שהוא חזק ואני חלש, אלא בגלל שהוא שקרי ואני אמיתי. ובאותה מידה ילד יעדיף משחק על פני שיעור, וחייל יעדיף חופשה על פני לוחמה. כי הנמוך – מושך. ולכן, כלי שכל מהותו נמוכה מכל בחינה, ושכל הווייתו שקר מוחלט, מחייב אותנו לברוח.

להרוס יכול גם חתול שהרי לבנות סוכה אורך 3 ימים, ולפרק אותה 3 שעות.  לבנות בית אורך 3 שנים, ולהרוס אותו 3 דקות, כי להרוס קל לאין ערוך מלבנות. ולכן כפי שציינו אם 3 בני אדם ימשכו מישהו למעלה, ואחד ימשוך אותו למטה, האחד ינצח, כי לרדת קל מלעלות, וזה “כוחו” של האינטרנט, כוח של הרס וחורבן, ולכן אנו לא נילחם בו אלא נחרים אותו, נפנה לדרכינו, ונשאיר אותו לנפשו.

ביקוש מזויף להנאות דמיוניות ויותר מזה אינטרנט הוא כלי בידורי שמשמעותו דמיון,  דמיון הוא כידוע גורם נטול גבולות, שלך אין סיכוי לרצות אותו. כי תמיד, הוא ייצר דמיון גדול יותר, שוב, כי אין לו גבולות.  תמיד הוא יספר לך שכולם יותר נהנים ממך, ושההנאה הגדולה נמצאת כאן לידך, ורק אתה הטיפש מוותר עליה. והוא יכול לעשות זאת תוך כדי שהוא משבש את החושים, מבלבל, מטעה, ויוצר ביקוש מזויף להנאות דמיוניות.

אושר אושר אייכה? עד כדי שכשאני מספר בהרצאותיי על אנשים שהכרתי אישית שמטוס פרטי יש להם, אבל שמחת חיים, לא. שהחברות שלהם נסחרות במיליארד ₪  בבורסה בתל אביב. אבל על חיי הנישואין שלהם לא הייתי מהמר בבורסה של טהרן.  כי זאת מתמטיקה שעושר אינו מייצר אושר, מפני שהאושר אינו מצוי בכלל במקומות שרוב העולם מחפש אותו.  אז אדם מן הישוב מבין את זה אבל מי ששקוע באינטרנט, לא. ולכן הפתרון הפשוט הוא, פשוט לא להיות שם.

 

 

 

 

 

פרק ו’ / בקרת נזקים

כשאתה מתקרב לאתר בניה, אתה פוגש גדרות גבוהות, מסתירות, מזהירות. אתה מתקרב עוד, ונתקל בשילוט בולט: בור עמוק לפניך! באתר בניה כתוב “זהירות כאן בונים!”, ובאתר הריסה כתוב: “זהירות…כאן הורסים”.

מפני שככה זה בחיים. לכל מקום אליו אתה מגיע, יש כללים, ישנה אזהרה מוקדמת. דע את אשר לפניך. דע לאן אתה הולך, לאן אתה יכול להגיע. אילו סכנות עומדות לפניך. כך ראוי. ומכאן כשתחליט על צעדיך הבאים יהיה הכל מונח על כתפיך. החכם נזהר ושוקל את צעדיו, והפזיז הולך בעיניים סומות ויישא בסופו של יום באחריות.

הכלי החשוב ביותר, אולי, בהתמודדות עם האינטרנט, הוא ההכרה מה עומד לפניך, איזה כלי אתה עומד או שוקל להכניס אל המבצר. האם זהו כלי שימושי, תועלתי, מבורך, או שמא… כלי ניגוח שעומד לקעקע את החומה הבצורה שבנית בכל כך הרבה עמל. מהרגע שבו אתה יודע ומבין, ושמא מהרגע שבו תסיים לעיין בחוברת הזאת, הכול הכל מונח על כתפיך. אין ‘טעיתי’, אין ‘לא ידעתי’.

אבל ברור לנו. אתה חכם, אתה למדן, אתה עמקן,  אתה תשים לב לתמרורי האזהרה הבוהקים. אתה לא תנהג בפזיזות. אחרי הכול לפני הכל ותוך הכל, הדבר הכי חשוב הוא ה- ‘תורה ציווה לנו משה’ שהצדיק שלנו מדקלם כל כך יפה, עם מתיקות וחום יהודיים. אנחנו לא נניח את זה על הכף.

מהתחברות עד התרסקות  קודם נסיק, זה עלול לקרות לכולם. אם זה יקרה זה יכול לרסק הכל, כי התהליך הוא התחברות התמכרות התרסקות.

יזכור כל מורה ידע כל הורה ניתן לשים את הילד במקום לימודים טוב. מה שמהווה כמובן השתדלות טובה, ושם יעשו מעת לעת כנסי חיזוק, יום בחודש על שמירת הלשון, וביום אחר על תורה. יום על בין אדם לחבירו, ויום על אמונה.  ועם אינטרנט אחד הכל מתפוגג.

התחברות מנתקת והתנתקות מחברת המצב הזה, מנתק את האדם מביתו מסביבתו ומעצמו. את הילד מאביו רח”ל. ואת היהודי מעמו מתורתו ומאלוקיו.  ומכיוון שכפי שהרחבנו, גם ילד שקשור להוריו, על הידרדרות כזו הוא לא יספר, והוא הרי חייב לספר, אז לאביו הוא לא יספר, אבל מכיוון שהוא חייב להוציא את זה מהלב, אולי הוא יספר חלילה לילד שלנו ???

מה שהגוי מבין ההתחברות המנתקת הזו, עושה אותו לא נורמלי במושגים אנושיים אפילו לא יהודיים. האם אתם יודעים קוראים יקרים, שקהילות אינטליגנטיות לא יהודיות בעולם, בארה”ב גרמניה ועוד, מתנזרות מכלי התקשורת הללו, ומדובר כמעט תמיד בחברה המשכילה ביותר בארצה.

בית נעול.. לרווחה בבית ממוצע יש דלת חלון ווילון שמטרתם לשמר את הפרטיות של הבית, פעם היה הבדל מובהק בין בית שחשוף לרחוב לבית שלא. כיום יכול להיות בית שנעול לרווחה. הבית נקי, גם השכנים, וגם הדודים. הכל בסדר. אך אם אין מודעות לסכנות הטכנולוגיות, ביום אחד, הכל יכול לקרות, הכל יכול לקרוס.

זהירות כאן הורסים האם אנחנו מבינים  שניתן להפסיד הכל הכל הכל  ברגע אחד, בטעות אחת, בלחיצת מקש אחת !!! כפי שאמרנו, באתרי בניה אנחנו מוזהרים – זהירות כאן בונים, ובאתרי חורבן אנחנו מוזהרים, זהירות כאן הורסים… את הכל הורסים, את השלוה הורסים, את הרגיעה הורסים, את השמחה הורסים, את החיבור לה’ הורסים, ולתורה,    ולמשפחה ולקהילה, ולעצמך!!! מתחברים לאינטרנט הפרוץ, ומתנתקים, מהכל מהכל מהכל!!! בתהליך מהיר להחריד, של סקרנות, התחברות, התנתקות,  ניתוק שמכניס לערפל, למיסוך כבד בין הגולש לבין כולם, כי הוא שבתוך האינטרנט, אטום לחוץ, כי הוא מקיף אותו מנהל אותו ונהיה מורו ורבו. הוא ומיליוני החברים החדשים שלו, יהודים, ושאינם כאלה, שגולשים בו ומחדירים אליו את כל השפל והאפל, ההזוי והבזוי.

דמעת ההורה וההורים, בוכים בוכים בוכים, כי הם רואים בנין של שנים רבות נחרב בימים בודדים. עד שהם מוכנים לתת את כל רכושם, כפשוטו, כדי להוציא את ילדם משם.

אז זהירות. כאן הורסים, הורסים את הכול.

כל יום מחדש מגיעים אליי סיפורים שצריך לעשות עליהם קריעה של ממש. רבותיי, שואה של ממש מתרחשת מול עינינו ואנחנו ישנים. אני טוען שצריך לעצור את העולם אפילו הרוחני, לטפל באינטרנט ולהמשיך הלאה, כי אחרת ייתכן שאנו עובדים על ריק. פה משפחה שנשארת בלי אבא ופה משפחה שנשארת בלי אמא, פה משפחה שילד מידרדר ומתחיל בשיטתיות להרוס את הילדים כולם, ושם בת בית יעקב שהצטרפה לכת של אומללי עולם שכלי התקשורת שלהם הוא האינטרנט. שואה של ממש, כשההצלחה הגדולה של השטן, שהוא מצליח להרדים את כולנו, ובמקום שנצא לרחובות ונצרח בכל הכוח על עם שמאבד עצמו לדעת, אנו שאננים. 

לעצור את העולם

לי זה לא יקרה ?!

למי נכתב לא תרצח?  ואולי, חושב האדם “לי זה לא יקרה” ? הרב דסלר כותב שהדיבר השישי של “לא תרצח” נאמר לכל עם ישראל שבכל הדורות, ובתוכם למרן החזו”א זצ”ל, והמשמעות היא שכולנו בחזקת סכנה להכל, זאת אומרת שאף פעם אל תאמר ‘לי זה לא יקרה’. כי “אל תאמין בעצמך עד יום מותך”. ובודאי בתחום האינטרנטי שאינו סכנה רגילה אלא מערך משומן שמשקיע המון כדי להחטיא את האדם ולהרוויח על גבו מליארדים אז אתם מבינים ידידיי מדוע הנושא הזה רלוונטי לכולם?

מה זה קשור אליי בכלל?  זה קשור אליי מאד, ולו בשל העובדה ש; 1. איני חי לבד, איני חי בבועה. אני מושפע מגורמים חיצוניים, אני, ובוודאי בני, שאיתו בכיתה עוד עשרות ילדים, מעשרות בתים ודעות מגוונות. וכהגדרתו המצויינת של הרב מנחם שטיין ‘חיידקים פוגעים בכל מי שבאזור’.  2. איני יודע איך יראה בני בעתיד האם הוא יהיה חזק ברוחניות או שחלילה לא כל כך, עם מי הוא יתחבר, היכן הוא ילמד, ועם מי הוא יתחתן.  לכן אגדיר היום את ביתי וממילא את ביתו. כשבדור מבולבל כל כך, אולי טוב שיש כזו סוגיא שמחייבת אותי להגדיר את מקומי, את מיקומי, ואת קומתי הרוחנית.  משום שאחריותי כלפי ילדיי עצומה.

לך זה כן יקרה      ואם עדיין יאמר האדם, לי זה לא יקרה. נאמר לו, לך זה יקרה בטוח !!! אולי דוקא לך שאינך מודע, או לאשתך,  או לילדך.  או במוקדם או במאוחר. או באופן של חורבן מוחלט, אם לא תצליח לעצור, או באופן חלקי, אם תצליח. אני מקווה שאף אחד לא חושב שהוא מחוץ לזה כי אז הוא מוגדר כקבוצת סיכון, שסיכוייה להינזק גבוהים.

פתאום? אין פתאום! מפני שהתהליך ידוע: ההשפעה מחלחלת, המורסה מתפוצצת, והמוות הרוחני מגיע.. כשהנזק מיידי, אך בתחילה זה מהנה ונראה תקין,  ורק אחרי זמן הכישלון נחשף.

 

פרק ז’ / סיפורים

 

באמתחת העוסקים בתחום, סיפורים רבים שלא ניתן לפרטם, אך רק אומר שהם עצובים מאד, ורבים מבעלי המעשה, יהודים מתוקים מדבש, שפשוט לא נזהרו. וכיום, בוכים בוכים בוכים. לעיתים על הבן ולעיתים על אבי הבן, לעיתים על הבת ולעיתים על אימה.

אנו בחרנו 5 סיפורים עדינים יחסית.

באחד המקומות בו אני מרצה, ישב תלמיד בשיעור של אחד מאנשי הצוות, והעלה שאלות בהשקפה. מדובר היה בתלמיד מוכשר ונבון במיוחד, והוא נשלח אליי על מנת לקבל מענה. אני, שהייתי דחוק בזמן, אמרתי לו שנפתח בשיחה של כמה דקות, ואם יהיה צורך נמצא זמן להרחיב. שאלתו הראשונה הייתה מדוע צריך להקים בית של תורה. זיהיתי, שאמירות רוחניות לא יתקבלו על ליבו עכשיו, ועברתי למהלך שאני נוקט בו שנים, להסביר שתורה ומצוות הן אינטרס של העולם הזה עוד לפני העולם הבא, מכיוון שסוד ההצלחה בחיים הוא מידות טובות, כי אם האדם כעסן קנאי ועקשן הוא אומלל בעולם הזה, וסוד המידות הוא שליטה עצמית, סוד השליטה הוא על ידי אימון יומיומי, והכלי היחיד שמאמן את האדם בעולם הזה הוא מצוות שמחנכות לאיפוק.  וממילא “לא האדם עושה את המצוות. המצוות עושות את האדם – אדם”  תוך כדי, אני מרחיב איתו שודאי לא אלו טעמי המצוות, שעמוקים הם מיני ים וכו’. אבל על כל פנים, זה רווח נקי. התגובה הראשונה שלו, לא הייתה אופיינית לבחור נבון כמותו; “הכל נכון, אבל אני רוצה ליהנות מהחיים” הוא אמר.  הסברתי לו, שדווקא המחובר למצוות חווה אושר שמשמעותו בלשון הקודש – אישור.  ולראיה, שבעלי התשובה שהיו בעבירות ועברו למצוות, מאושרים. אבל הוא חוזר “אני רוצה ליהנות מהחיים”. התפלאתי מכיון שאמירות שטחיות כאלו לא נשמעות כיום גם מפי צעירים לא דתיים, שיודעים לעיתים להבדיל בין הרצון הרגעי הקטן, לבין המחשבה העמוקה של ‘מה אני רוצה באמת’.  אנחנו היינו בשיחה אינטליגנטית כביכול, ואני לא הסכמתי לקבל שהוא מדבר ממקום של תאוותנות קטנה ועלובה.  שיערתי שטמון כאן משהו עמוק יותר.  עברתי בדווקא לשפה יהודית יותר והסברתי לו שהקב”ה שברא את העולם ויצר את האדם מיקם את התורה במקום מרכזי כל כך.  והוא; “מי אמר שהוא ברא את העולם ויצר את האדם” ?  לזה חיכיתי. ומכאן התמשכה שיחתינו על פני 3.5 שעות. בהן הוא קיבל סמינר מקוצר של “ערכים” עם מערך הוכחות סדיר וחד. כשסיימתי את ההוכחות, הוא, שהיה מרותק, הגיב המילים; “הכל נכון אבל אני רוצה ליהנות מהחיים”, התבלבלתי לרגע. מה קורה עם הבחור הזה?

אבל זה לקח באמת רק רגע עד שנפל לי האסימון, ואז אני אומר לו: “יש לך נגישות לאינטרנט” ? הוא מרכין את ראשו ואומר לי; “כן”.  כמה זמן ביום אתה שם? שאלתי, “כל הזמן!!!” הוא ענה… שזה אומר מרגע סיום הלימודים עד ל…מחרת בבוקר עם הפסקה קלה למנוחה!!!  הסברתי לו מעט מה זה גורם לו, והוא שאל מה לעשות? הצעתי לו להתחיל לצמצם שעות, והוא שאל, מתי? אמרתי לו שאולי יעשה הפסקה בשעות המנוחה המקובלות בין 2 ל 4 …לפנות בוקר.  ואז הוא שאל את שאלת הפלא; “אבל מה אני אעשה בשעות האלה” ? המילים נעתקו מפי, הייתי המום.  זו היתה הפעם הראשונה בה הבנתי שהאינטרנט מעוות את המח, ולא רק בפן הרוחני, אלא דווקא בזה השכלי – נפשי – רגשי.  למסקנה הזו הגעתי לא בשל השאלות, עם כל חריפותן, מפני שאני מעדיף שהאדם ישאל אותן, ולא ירקב איתן בינו לבינו, עד שיום בהיר יקרוס רוחנית חלילה. מכיוון שיש ב”ה תשובות חדות לכל השאלות, ואנחנו רק מחכים שהאדם ישאל, כי מי שהאמת איתו אינו חושש משום שאלה. מקור הפתעתי היה בשל הראיה המשונה של הדברים, והעיוות המוחי שנוצר.

כמו גם סיפורו של אותו בן תורה שהגיע לשם, התקלקל והגיע לדיוטה תחתונה, ולא רק במושגים של תורה. כיום אנו בקשר, הוא נשלח לסמינר, התחזק, התחתן, מנהל בית דתי ומבכה את העבר כל יום כל היום.  אם בו היה תלוי הדבר הוא אומר, הוא היה מוכן לשלם כל מחיר ולהחזיר את הגלגל לאחור. ומה עם מי שלא הצליח להיחלץ? אין סוף לרחמנו עליו.

הראשון שעורר אותי לעניין היה יהודי נשוי בוגר ישיבות, המכהן כיום בתפקיד בכיר בחברת מחשבים. שהתבטא באוזניי בשיחה שניהלנו; “האינטרנט גרם לי נזק בלתי הפיך לחיי הנישואין, תספר את זה לכולם ותאמר להם שאין 2 אפשרויות, והמשוואה ברורה: נכנסת – נפלת”.

סיפר לי אדם שנסע באוטובוס וראה ילד בן 4 עם חזות חרדית, נוסע עם הוריו, והאמא דיברה בטלפון עם  הסבתא. הילד העניק לה מוזיקת רקע צורמת בדמות דברי נאצה כנגד הסבתא; “תגידי לסבתא הזאת שתשתוק כבר, כמה היא מדברת, שתשתוק כבר, אני כבר לא יכול לשמוע אותה, די די די”. האמא נלחצה וסיימה את השיחה עם הסבתא, כשהילד בחיוך מלא ניצחון חטף מידה את ה…אייפון הפעיל אותו כזקן ורגיל, והחל לשחק במשחקים שם. ואני חשבתי ממה להזדעזע יותר, מהטיפשות של ההורים שמחזיקים את המכשיר הזה, או אולי מכך שהם לוקחים מסור חשמלי רוחני שחותך בשניות הכל, ונותנים אותו לילד קטן. ואולי מהחוצפה בגיל רך כל כך, או שדווקא מזה שהם נותנים לו פרס על החוצפה הזאת ?

חשבתי, מדוע אסר רבי חיים קנייבסקי למכור את האייפון אפילו לגוי? כי גם את הגוי אסור להרוס, מפני תיקון העולם ! כי אם נניח שכל הגויים היו כל היום נלחמים, והורגים זה את זה, העולם לא יכול היה להתקיים. ומכיוון שעם המכשירים האלה  ניתן לאבד לא רק צלם אלוקים אלא צלם אנוש  אסור להרוס גם את הגוי.  ולשם ההמחשה:

בטייוואן ישבה קבוצת צעירים במועדון שמספק משחקי מחשב בתשלום, כשהלקוח קונה כרטיס, מטעין אותו במספר השעות הנדרש ומשחק. לפתע רואה הפקח שאחד הצעירים סיים לשחק ואינו קם מכיסאו.  הוא ניגש לבדוק וגילה שהסיבה פשוטה, הוא מת במהלך המשחק. מה שנקרא ‘נפל בעת מילוי תפקידו’.  בדיקה העלתה שהוא קנה כרטיס ל 23  שעות ומת 9 שעות לפני תום הכרטיס.   חבריו ששיחקו לידו לא שמו לב לאירוע כל 9 השעות שהוא ישב לידם מת. וכשבאה המשטרה, הם הפצירו בשוטרים לזרז את גביית העדויות מכיוון שיש להם עוד כמה שעות בכרטיס.  אינני יודע אם לקחו אותם לבית הסוהר או לאבחון פסיכיאטרי, מה שברור הוא שהסיפור החריג הזה, אינו מוזר בעיני העוסקים בטיפול בנפגעי האינטרנט, שיודעים שזו בדיוק הגדרת ההתמכרות, שכלום, אבל כלום אינו חשוב יותר מזה.

ושוב, מה שמחריד הוא שהסיפור הטייוואני, שפעם היינו רק קוראים עליו היום אנו קורעים עליו, כי אנו יודעים שאדם ששוקע במעמקי האינטרנט יכול כמעט להרוג אותך אם אתה מפריע לו באמצע המשחק וממילא הרבה מאוד מהתופעות הקשות הללו עלולות להתרחש גם אצלינו. כי התהליך הוא סקרנות, היכרות, התחברות, התמכרות. כשהשיטה האמיתית לטיפול בכך, היא פשוט לא להתחיל בזה. כי בהתחלה אתה עוד בעמדה של מחליט, אבל מהר מאד אינך קובע כלום, אתה פשוט נשאב עמוק עמוק פנימה לביצה העכורה.

 

 

 

 

 

 

פרק ח’ 1 / אז מה עושים?

 

פתרון הבעיה מורכב ממספר חלקים, אותם נציג לפי הסדר. חשוב לציין כי בדרך כלל, השיטה פועלת כשהיא נעשית על פי ההנחיות, וללא דרכי קיצור.

עוד קודם לטיפול הטכני של מה מותר מה אסור, ואיך להתנהל בפועל, נתחיל באימון אישי ומשפחתי, על פי הצורך כמובן, מה שמהווה התמודדות מרכזית בתחום. חלק זה כולל כמה פרקים.

השלב הראשון: מודעות

זיהוי האמת

שאל את עצמך 7 שאלות מנחות שתשובתן אחת.

האם איננו מסכימים ש:

1. באינטרנט כל זוועות תבל ?

2. הגעה למקומות הללו עלולה להרוס את האדם מהבחינה הרוחנית והאישית המשפחתית והחינוכית.

3. מי שמשוטט באתרי האינטרנט ייפגע ודאי! הוא או אשתו בנו או ביתו, או כולם?

4. אין תעודת ביטוח לאף אחד ! וכל אחד נמצא בחזקת סכנה להכל ?

5. מיליוני בני אדם, השקיעו מליארדי דולרים, להרויח מאות מיליארדים, ומכיוון שכל מהותם שקר, ומהותנו אמת,  לנו אין סיכוי נגדם.

6. קשה עד בלתי אפשרי להתפלל או ללמוד תורה אחרי צפייה באינטרנט.

7. אם הוא לא מציב חומת ענק בלתי עבירה, בין ביתו לבין הטכנולוגיות המסוכנות, כולן! הוא בגדר מזיד או אולי פושע בידיים באחריותו כלפי משפחתו ?!

ובכן, מה שצריך להפנים לתוך נפשנו, הוא קודם כל: לא צריך להתרגש. היו זמנים בעבר שהמאבק היה קשה לאין ערוך, וכדוגמת אמירתו של מנשה מלך ישראל, שמי שהיה בזמנו היה אוחז את שולי גלימתו ורץ אחרי עבודה זרה. ואילו כיום מדובר בלא יותר מתאוות עלובות, שעל מנת להכשירן, מחפש הנופל, טיעונים השקפתיים כאלו ואחרים.  שהרי אין פה עומק אינטלקטואלי או פילוסופי כזה שיכול להתמודד עם התפיסה היהודית השורשית.

הבעיה היחידה היא, שלאורך כל ההיסטוריה, היו בתוך הקבוצות התועות, ראשים, שהפכו את ההידרדרות לשיטה, והחלו לחפש אישור לתאוותיהם, על ידי מציאת קושיות על תורתנו הקדושה. הם היו מתרגשים כשהם היו “מגלים” את הקושיות הללו, בשל התחושה, שהנה, הם מצאו את הנוסחה המנצחת… בלי להבין בכלל שכהגדרת הגמרא בסנהדרין “קמח טחון טחנת”. ובלי לדעת שאת כל הקושיות שניתן להקשות הקשו רבותינו בעצמם, ואת מה שהם לא הקשו, לא ניתן להקשות. איפה הם התועים ההם? עמוק מאד בפח הזבל של ההיסטוריה. ואנו? סופדים להם. ומתי הספקנו להכין את ההספד? אז הנה תשובה מעולם המחשבים: לא הכנו, פשוט עשינו ‘העתק הדבק’, מכל התועים הקודמים. רק שהפעם כשבאנו להדפיס, הוצאנו את זה מראש במספר עותקים שיספיק לכל המבולבלים שיבואו אחריהם.

 

מוטיבציה

התחנה הבאה היא ‘פיתוח מוטיבציה’ להתמודד עם זה, ע”י שהבנו עד כמה זה הורס הכל.

כולם רוצים טהרה הכרתי בצעירותי בחור, שניתן היה להגדיר אותו כאחד הירודים שבצעירים החרדיים בארץ כולה. שנים אחר כך אני רואה אותו, כמו גם את רבים מחבריו, מחוזק. אז אמנם הוא לא אברך, אבל כשראיתי אותו הולך עם ילדו לתלמוד תורה, וילדו עם פאות, וציציות שמתבדרות ברוח, התרגשתי, והבנתי. כולם רוצים חינוך טהור, כולם רוצים בית טהור, כולם חפצים בשלווה המופלאה שמעניקה התורה לאוהביה. הידיעה שאנו רוצים את הרגיעה הזו שאינה נמצאת באינטרנט, ונמצאת רק בתורה, תוביל למסקנה שתאוות הגלישה, איננה הרצון האמיתי העמוק, אלא הרצון הזמני הרדוד, שקשור בירידה רוחנית רגעית, כך שאם אעבור את הגל, אתגבר, ואנצח.

אל תיכנס הכי קל ידיד שלי השיל בתוך חצי שנה 25 ק”ג ממשקלו. כשהחמאתי לו על כך, הוא שאל אותי, “האם אי פעם הודית לה’ שאינך צריך לעבור תהליך דומה ?” ומכיוון שמנהגי בשומעי אמירות חכמות כאלו, לחשוב על משמעותן הרחבה, הוספתי ושאלתי את עצמי, האם אני יודע להודות לה’ על כך שאיני צריך להיגמל מעישון, או מהתמכרויות גרועות מאלו, שהרי תמיד יותר קל לא להיכנס לבור מאשר לצאת ממנו אח”כ. ההתמכרות לאינטרנט גרועה כמו התמכרות לאלכוהול ולדברים חמורים מזה, מפני שבהתחלה ההימנעות מהאינטרנט היא בגדר של ויטמין סי, ומי שלא נמנע זקוק לטיפול נמרץ עם ניתוח כואב… כעת רק שמירה גדולה ע”י החלטה, לא, לא, לא, לעולם ועד לא! יכולה לעמוד.

כשכאן הסכנה גדולה משאר ההתמכרויות, לפחות במובן אחד. באלכוהול למשל, המתמכר נראה שיכור, מרגיש שיכור, ומזהה את עצמו ככישלון ענק.  וכשיש איבחון יש טיפול.  ואילו כאן באינטרנט, הוא נראה ומרגיש סופר גאון, מגה אינטליגנט. וכשאין איבחון אין טיפול.

העולם הגדול חווה התפרקות כוללת בכל תחומי הבית והנפש. ועל מנת לחפות\להשכיח\להדחיק זאת, מתעצמת תעשיית הבידור שהאינטרנט הוא שיאה. לכן פוליטיקאי שמבטיח ‘שווייץ בישראל’ ממריא בסקרים, מפני שבהיעדר ערכים נאלץ העולם המערבי להמציא ערכים חדשים,  עד שניתן לשאול את הפתגם היהודי המופלא: “אם לא הולך איך שאתה רוצה, תרצה איך שהולך”, שמשמעותו, תשלים עם המצב ואז תצליח להתמודד, לכיוון השלילי. זאת אומרת שאם מצבינו גרוע, נזרום עם זה, לא ננסה לתקן, לא נילחם, נרים דגל לבן, ונחפש את הפוליטיקאי שבמקום להעניק לנו עקרונות, מתייאש אתנו יחד, “מגלה” לנו שתכלית החיים, היא עוד ליטרת הנאה, מתיימר להעניק לנו אותה, ובזה סוגר עניין. וכל זאת מפני, שלאומללים אלו אין  את הכוח, הכלים והידע להתמודד. לכן אנו מזהים אפילו שם אצל אחינו שאינם שומרים מצוות התעצמות נוספת של פירוק התא המשפחתי, שאף פעם לא היה מציאה גדולה.

אנו, היחידים, שמנוסים במאבקים, מתמודדים, ומנצחים כבר אלפי שנים. וממילא, אדרבה, אולי ננצל את ההתמודדות האינטרנטית המורכבת, לטיפול שורש בכל נושאי ההשקפה, ולהכרעה ברורה, איפה אנחנו? ממש בבחינה של “אם… הוא האלוקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו”. כי מה אני, נהנתן שבא לעולם לחטוף בילויים ירודים ורדודים, או נסיך, מצביא בלגיונו של מלך, ולא כסיסמה, אלא כדרך, עמה אנו חיים ולמענה אנו מוכנים למסור נפש.  החלטה והכרה כזאת תוציא אותנו ואת ביתנו מהבלבול האופייני כל כך לדור הזה.

ועוד יותר כאן… אנו נילחם מתוך הבנה שזהו קידוש ה’ ורצונו יתברך הנעלים ביותר, ובכך נזכה לס”ד גדולה והצלחה מרובה.  וע”י שנזכור, שהוא שיודע את יצרנו, זוכר כי עפר אנחנו. ושמי שנתן לנו דווקא בדור הזה את הניסיונות האלה, נתן לנו כלים להכניעם, ננצח.

תזכורות מחז”ל אחד ממאפייני ההתמודדות הזו שהיא אישית מאד. וזאת מכיוון שניתן להגיע אליה לבד, ללא צורך בסיוע חיצוני, כשאיש אינו יודע, ממש האדם וקונו.  כשם שחטא האינטרנט נעשה מפנימיות, במסתור, בין אדם לעצמו, כן הוא התיקון, בינו לבין קונו. בינו לבין עצמו. ולכן ראוי לנו להזכיר לעצמנו מאמרי חז”ל, כאלה שיזעזעו אותנו עד עומק נשמתנו, ויהוו אלטרנטיבה יהודית לפיתויי היצר.  וכפי שכתב מישהו על משקל מאמר חז”ל ‘יין קשה פחד מפיגו’, נאמר אנו, יצר קשה פחד מפיגו, שמשמעותו, מאחר ש”וישמן ישורון ויבעט”. תחושה של מצליחנות, עשויה לדרדר את האדם חלילה לחטא, מפני שמתוך השפע, גס ליבו של האדם, והוא מגיע לגאווה שמייצרת אומץ לעבור עבירה ולא לחשוש מכלום. אבל כשתוקף אותו פחד, הוא פתאום חש בודד, מחפש נקודת משען, מוצא את הקב”ה, דבק בו, ועוזב את העבירה. ולכן נזכיר לעצמינו ש”כל החוטא בסתר נפרעין ממנו בגלוי” נפתח מודעות קבועה, שיש דין יש דיין והעולם אינו הפקר, ובכך נבנה בלמים כנגד הנסיונות.

שכר ועונש הסטייפלר היה מעורר תמיד על שכר ועונש  גן עדן וגהינום, וקונן על כך, שהיום לא מקובל לדבר על זה, וחשבתי שזה באמת מוזר, שהרי מותר לאיים על אדם כמעט בכל תחום העבירות האנושיות, שאם יפשע ייכנס לכלא לשנים רבות, ועל ענישה לעובר עבירות אלוקיות, לא נדבר?  להתרות בכוחה של שפיטת האדם מותר, ולצטט את אחד מעיקרי האמונה אסור?! אז אם גם מותר נצטט “אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו, גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו”.

אל תחפש היתר תחפש גדר מעבר לכך, ככלל ראוי לומר, אל תחפש היתרים חפש גדרים לתלמידים שמתווכחים הסברתי שמי שמבין את חומרת העניין לא נלחם לחפש הוראת היתר אלא להיפך, מתחנן  להצבת גדר.

מודעות לסכנה אולי החשוב מכל, בגלל שהמאבק הוא בין האדם לבינו, חובה על כל אחד לפתח מודעות לסכנה, והבנה שבכולם היא עלולה לפגוע. כי אבחון זיהוי ומודעות הוא 50% מהפתרון תמיד, ובסוגייתינו, בה ההתמודדות היא של האדם לבדו, ודאי.

כולם מבינים ואיש אינו מתווכח עלינו לזכור שכיום כולם מתעוררים ומצטרפים למאבק. וכמעט אין מי שיטען כנגד שזה בסדר. אבל יותר מזה, מדהים עד כמה פעם, כשהייתי מעורר על סוגיות חמורות פחות, היו כאלו שהתדיינו על כל נקודה. מי אמר שזה אסור? איפה זה מופיע בהלכה? למה כל כך להגזים? והוויכוח היה ניצת גם בפורומים לא דתיים, וגם בחרדיים שזקוקים לחיזוק, כמובן כל אחד ברמתו. כיום, אין שום דיון כי זה חד וברור, וזו אולי המעלה שבסוגיא הזו.

שוחחתי עם בחור איכותי ונבון שהחל להידרדר, כשהגענו לסוגיות הטכנולוגיות, הוא עצר אותי ואמר לי; “פה אתה יכול לעצור, זה ברור, ומזה אני פוחד פחד מוות, כי באופן נורמלי, ובחברה בה אני נמצא, אך טבעי הדבר שאגיע לשם, ואם הגעתי, נפלתי”.  לקחתי על עצמי אתגר בל”נ לשוחח לעיתים בעניינים הללו, גם במסגרות לא דתיות, לא כדי להוציא אותם משם, אלא כדי לפתח מודעות למצבם העגום.  וגם מפני שלתפיסתי, אדם שיבין באמת על מה מדובר, ישקול התקרבות ליהדות לצורך הצלת משפחתו, מפני שיבין ששיטת התמודדות אחרת, פשוט אינה בנמצא.

בהרצאות שמסרתי בעת האחרונה, באשדוד ובראשון לציון, נגענו בנושא. היו בודדים שניסו לסנגר, אבל הם הושתקו מהר על ידי חבריהם.  מעניין לציין שגם בתפיסה לא תורנית, יש הבנה לאן מובילה הטכנולוגיה. מספרים ששאלו את איינשטיין, ‘עם איזה כלי נשק יילחמו במלחמת העולם השלישית?’ ‘השלישית’, הוא ענה, ‘אינני יודע, אבל ברביעית יילחמו עם מקלות ואבנים, כי בשלישית ייחרב הכל’.

אנו ננצח. ומי ייפול? אנחנו רגילים להתמודדויות, אנחנו גם רגילים לנצח אותן. אלא שבמלחמה יש נפגעים, השאלה היא רק כמה, ובעיקר מי?  לכן מאמצינו הם לא להישאר מאחור, בחברת המיעוט שאינו מצליח להתנתק.  אל נא נחבק  בכוח את האויב הגדול שלנו, נשמור על החיבור לציבור הטבעי שלנו שהוא במקרה גם הציבור הכי איכותי בעולם.

לסמינר “ערכים” הגיע פעם בחור אינטליגנטי שבסוף הסמינר קיבל על עצמו נועם עול מצוות. שאלנו אותו מדוע הוא עושה זאת, והוא סיפר על חיים טובים שהוא חווה, ממש בכל תחום. חברתי, משפחתי, כלכלי, הכול. אבל, הוא מספר, “יום אחד ישבתי עם עצמי, בדקתי, חשבנתי, והסקתי, שיש לי הכל ואין לי כלום”.

כשאדם נכנס אל מחשכי המחשב, הוא מתנתק על פי רוב מדברים אחרים, כי הוא בטוח שאינו צריך יותר דבר, שהרי פה יש לו כביכול הכול. אלא שלאחר זמן הוא מגיע אל מחוזות הבדידות, העצב, ותחושת הריקנות הנוראה, אז הוא מגלה שבאמת אין לו כלום. ובשלב הזה, תיקון המצב עלול להיות מורכב.

האמת היא שמספיק שנציין את תמצית שאיפת האדם לשלוות נפש, שבאפילת האינטרנט, לכל הדעות אינה.  ובעולמה של תורה זה קיים כחלק טבעי מהחיים. ושוב בראיון קצר, נשאל: נכנסת לאינטרנט. אתה שמח יותר? אם הוא יאמר כן, נגדיר לו את החלוקה שבין הנאה לאושר. הנאה = מיידי, זמין, רגעי. ממש כמו שוקולד. וזה לא אושר, שמשמעותו, אישור. יציב. חזק. לאורך זמן. אושר מעניק רגיעה לא רק לגוף אלא בעיקר לנפש. ורק בו מוצא האדם את סיפוקו. כי לולי זאת “הנפש לא תימלא”, אלא תחוש ש “יש לי הכל ואין לי כלום”.

‘לא פתיחות אלא חורבן’

אחת הגישות לעניין, רואה בחיבור לאינטרנט, סוג של הרחבת אופקים, והעשרה אינטלקטואלית. לכן ראוי שיעניק האדם לעצמו ולסביבתו הסברה שההימצאות שם אינה פתיחות אלא חורבן. ובכך יבינו המתלהבים למיניהם שחשים ;”ואוו גילינו עולם”, שהכל הכל ישן. אלפים לפניכם חשבו, מאז ימות עולם. וממתי שהחלו פיתויי הנחש הקדמוני, שהם מגלים עולם חדש, ועוד יותר בדורינו כשאלפי מתפכחים גילו את האמת בדרך הקשה. והיא, האמת הזו, כואבת, אוהו כואבת, מחד. אך משמחת עוד יותר מהכאב, מאידך.

ולמי שחש שגודרים אותו, נאמר, אכן אנו שמים לך גדר אבל  זו לא גדר של כלא, זו גדר שלפני התהום.

 

פרק ח’-2 / התמודדות אישית

 

אלטרנטיבה אוהבת בחור מישיבת פוניב’ז הביא אל החזון איש חבר שהחל להשתתף בפעילות של תנועת נוער לא דתית.  החזו”א פתח גמרא, ניתח בפניהם את הסוגיא, והציג שאלה קשה על התוספות, עליה הוא ביקש מהם לתת לו תשובה בתוך מספר ימים. כשהם יצאו, חזר הבחור לבדו ושאל “מדוע לא דיבר אתו הרב בתחום הישיר לשמו הבאתי אותו”?  ענה לו החזו”א במתק לשונו, “אני הולך לקחת ממנו דבר שהוא מאד רוצה, איננו יכולים לקחת לאדם דבר, ולא להעניק לו חלופה. מתיקות הקושיא היא חלופה, שאחריה אולי יעלה בידינו להוציאו מתנועת הנוער”.

לפני מס’ שנים נשא הרב שטיינמן משא קודש בענייני חינוך בביהכ”נ “קהילת בני תורה” של הרב רובין בשכונת הר נוף בירושלים, ונגע בחובת הקשר הנפשי שבין הורים לילדים. צריך לדעת שהאלטרנטיבה לתקשורת הפסולה והמפתה, היא האהבה. חובתינו להעניק בבית ידידות, כזו שתמנע ממנו את הצורך לרדוף אחרי הזרות. חובה גמורה להעניק את הידידות הזו, בין כל הגורמים המרכיבים את התא המשפחתי, בין ההורים עצמם, ובינם לבין ילדם, על מנת לשמר אותו. מפני שבמעידות רוחניות אצל מתבגרים נשמעים כמעט תמיד, טיעונים על קצר תקשורתי שהוביל לבדידות, שייצרה צורך לקשר, גם אם וירטואלי. ואע”פ שברור שבחלק גדול מהמקרים מדובר בניסיון להצדיק את המצב, חובה קדושה לתת על כך את הדעת. ודי לחכימא.

לפני מס’ שנים נסעתי להרצות בחיפה בפני תלמידי ישיבה לבעלי תשובה, הממוקמת באזור מעורב יהודים וערבים.  בסוף ההרצאה ירדתי, וראיתי שמסביב לרכב התגודדה קבוצת צעירים לא דתיים, שסיימה שיחה עם ידיד שבא איתי להרצאה. הידיד שהוא בעצמו מוסר שיעורים לצעירים, סיפר לי שהם ביקשו ממנו לתת להם קבלה אחת, כזו שתעזור להם במהלך החיים, והוא נתן להם רעיון מאד מקורי. קבלו על עצמכם הוא אמר, ליטול ידיים כל בוקר, ולאכול רק כשר.  שאלתי אותו מדוע דווקא קבלות כאלו? והוא ענה; “החברה האלה מנותקים כרגע מתורה, אם הם ישמרו על כשרות, הלב לא יהיה מטומטם מטריפות. אם הם יטלו ידיים כל בוקר, לא תשרה עליהם רוח רעה. כך גדול הסיכוי שביום מן הימים, כשהם ישמעו רב מעורר לתשובה, הם יתעוררו, מפני שמחסומי הטומאה הוסרו.

זכיתי להרצות הרבה ב”ה, אך ללמוד בכולל רוב היום. ותמיד חשתי שיום בו הרציתי ולמדתי, אינו בר השוואה ליום בו הרציתי ולא למדתי, וזאת בזמן שהרצאות הן עיסוק של קודש. וקל וחומר לאיש עסקים. אתה עובד? בסדר.  דע שאם אינך שקוע באינטרנט, ואתה יושב ולומד בהתמדה שעתיים ביום, כל היום שלך נראה אחרת, וכל החיים שלך נראים אחרת, אחרת לחלוטין.

מי יפול פחות ? מי שעסוק מאד, מי שיש לו סיפוק כעת, ומי ש(מרגיש ש)יש לו המון מה להפסיד.  ראוי שכל אחד ידאג להיות במצב כזה, ובידו הדבר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרק ח’ 3 / התמודדות מעשית

עד כאן עסקנו ב’עבודה שבלב’, חשיבה, פיתוח מודעות, תשומת לב והכרה. אך גם אחרי שאדם מצוייד בכל אלו, ישנם קשיים רבים, קשיים מעשיים. הכל נכון, אבל איך אני עושה את זה? על כך בע”ה בפרק זה.

בפרק זה אנו נציג בעז”ה, רעיונות ועקרונות פשוטים, שכל אחד מהם יכול לגדוע את ההתחברות האינטרנטית לצמיתות… ובסעיף זה נאמר אותם בקצרה. ובהם החלטה, גדר, והגדרה. להחליט שאתה לא שם. ליצור גדר ואולי נדר שלפחות לצרכי בידור איננו שם לעולם. ולהגדיר את המחשב כמכונת כתיבה דיגיטלית בלבד.        רבי חיים קנייבסקי כתב באחד ממכתביו שודאי שיש לחפש פתרונות, אנחנו בהמשך הדברים ניתן את מספרי הטלפון של העוסקים בתחום, שינסו לסייע למי שנצרך לכך.

מודעותהמודעות אותה הזכרנו קודם, היא הקומה הראשונה של ההתמודדות, שהרי בחוסר מודעות אני רואה בו אוהב, ובמודעות אני מזהה אותו בדמותו האמיתית כאויב.

 

לפני הכל- תפילה!

התחנה הראשונה היא תחנת התפילה. תדע כל אם עבריה, שכוח תפילותיה על ילדה עצום. ידע כל אב יהודי שבתפילה מעומק הלב הוא גוזר לעיתים את גורל בנו לחיים. הבדיחה מספרת על אמא שהגיעה לכותל, נעמדה מול האבנים בעלות הלב האנושי, הוציאה אייפון דפדפה לתהילים, והחלה מתפללת על בנה שינצל מהסכנות הטכנולוגיות הנוראות. היא סיימה, נישקה את התהילים, אה.. סליחה, את המכשיר, החזירה אותו לכיס ופנתה הביתה כשעיניה עוד לחות מדמעות. ולאם זו נציע מספר הצעות. א. לא מומלץ להרטיב את האייפון הוא יכול לקבל ‘קורוזיה’, דהיינו רטיבות ולהתקלקל.  ב. לא כדאי בכלל להחזיק את המכשיר הזה, כי גם אם הוא לא יתקלקל הילד קרוב לודאי יתקלקל. ג. מומלץ בחום במקום להתפלל לה’ באייפון על הילד, שתתפלל לה’ שיציל את הילד מהאייפון כי סכנתו מרובה.

קודם כל נתק אינטרנט! מכל כלי שיש לך. זה הכי פשוט. בבחינת נעשה נשמע.

נטרול ההשפעהבאזור מסוים בארץ, חי יהודי עשיר. שהתהדר בעושרו, ראה בו חזות הכל, ולא מצא צורך להשקיע יותר בכלום, כי יש לו את מה שנפשו של אדם נכספת אליו, את הכסף. לאברך שחי בשכנותו, חרה הדבר, על בלבול הדעות, במסגרתו אדם שזכה משמים לאיזו מתנה, מתהדר בה, ושוכח להשקיע במקומות האמיתיים. הוא החליט לעשות מעשה. הוא פשוט הכריע בליבו שהוא לא זקוק לו! ומאותו רגע, הוא מספר, הפך עושרו של אותו אדם לבלתי רלוונטי כלפיו.  בתחנה הראשונה נחליט שהכלי הזה פשוט לא קשור אלינו, זאת אומרת אני לא שם.  ומאותו רגע הוא לא משפיע עליי! אני מכיר לא מעט אנשים שהחליטו כך, ומאז הם לא מתמודדים, כי הם פשוט לא שם. גאונות הרעיון בפשטותו. רק להחליט, ומאותו רגע אני לא שם. כך אני מחסל אותו ללא כל מאמץ, כי לא נלחמתי בו אלא הפקעתי אותו מעולם המושגים שלי,  ובכך חיסלתי אותו בלי לירות כדור אחד.

איך עושים זאת? מחד הנסיון גדול, ומאידך מוגדר, אל תכניס הביתה, ו 70% מהבעיה איננה! וזה שונה מדיאטה שם הפיתוי נמצא מול העיניים תמיד, כאן אם זה לא פה, אין את הניסיון, וזהו.  בהתחלה קשה, אח”כ עוד יותר, ומאז יותר ויותר קל. ובשלב מסוים,  נמסכת בבית תחושת שלוה נפלאה.

קיבלו וקיימו השלב הבא הוא לקבל קבלה. קבלה מהי? הרב שך אמר שהבעיה בקבלה איננה בשלב הביצוע כפי שמקובל לחשוב, אלא ברגע הקבלה, מפני שאז הקבלה אינה נחרצת.  חוקרים גילו בימים אלה, כרגיל בפיגור רב אחרי תורתנו הקדושה,  את אותו רעיון, על ידי בדיקות מקצועיות בסוגיית תהליכי קבלת החלטות.  וממילא, נחליט ונבצע. איך? נעמיד מול עינינו את כולם.  הבית והילדים, ההווה והעתיד, העוה”ז והעוה”ב.

מהי הקבלה? גדר ואולי נדר, שלצרכי בידור, אין כניסה לעולם.  לא לגעת באינטרנט הטרף אפי’ לא למזג אויר. וכדבריו של הרב רובין מהר נוף, על אלו שנכנסים רק לקחת מתכונים, שאין תמים מזה, ולא יוצאים לעיתים לשנים, עד שנחרב הבית ונרקבים החיים. נשים לב שקבלה אחת כזו פותרת הכל.  קל? לא! חד? מאד!

הגדרה אחת טובה מסדרת לעיתים את הראש כולו. וההגדרה היא: מחשב הוא מכונת כתיבה דיגיטלית בלבד..

הקו האדום אדם חייב להציב לעצמו קו אדום שאותו הוא לא עובר לעולם. כעת תחשבן, “המבדיל בין.. אור לחושך” שמשמעותו כדי שיהיה הבדל אמיתי, קיים, הוא צריך להיות חד כמו ההבדל בין אור לחושך…איפה שנמצא הקו שם אתה נמצא.

‘בין נוחות למחויבות’

ומי שחושב בכל זאת שהוא חייב, שיערוך עם עצמו בדיקת צורך אמיתית ויגלה שהוא מבלבל לעיתים קרובות מידי בין נוחות למחויבות.  שהרי נניח שהוא זקוק למסרונים המכונים אס אם אס, ואולי מייל, הוא ודאי לא צריך באון ליין את כל האתרים, אלא אם כן הוא צורך בידור. וכפי שאמרנו קודם, רוב האנשים רוב הזמן נמצאים באתרי בידור שהם רוב האתרים הפעילים. שהרי האם כל מחזיקי האייפון הם כרישי נדל”ן? ואם כן, האם הם חייבים את זה? ואם הם חייבים האם מותר להם? ובשלושת המקרים התשובה היא, לא… אם אני ממהר לפגישה, האם מותר לי לנסוע על המדרכה ולדרוס אנשים? אז מדוע שיותר לי לדרוס ולרסק רוחנית, את עצמי ואת ביתי, בשל ספק מפוקפק של צרכים שלושת רבעי מיותרים?!

לחשיבה המעניינת הזו התעוררתי משלושה סיפורים.

הסיפור האחד:  פגשתי ידיד ותיק ששנים לא פגשתי, וגיליתי שהוא עשה חייל בעסקים, אבל נותר בן תורה מופלג, שדבוק בה’ ובתורתו, בלי פשרות.  כשהוא חשף באוזניי את עשייתו העסקית, ביקשתי לראות את הסמארטפון שלו, וגיליתי להפתעתי שהוא מנותק מכל הכלים הללו, באופן מוחלט, עד כדי שאינו מחזיק בבית מחשב בכלל.

הסיפור השני:  כשהרציתי בפני אנשי ק”ק צאנז בנתניה, ובסוף הערב סיפר אחד המשתתפים שהאולם בו אנו מרצים נתרם ע”י ר’ יחיאל מיכל רוזנברג, עשיר גדול מחסידי צאנז, שמנהל עסקי ענק באמריקה, ואינו מחובר, שם באמריקה, לשום כלי תקשורת מכל סוג שהוא.

הסיפור השלישי:  אני זוכה להרצות מעת לעת, בפני בנות מדרשית “תפארת בנות” בירושלים. שם קיבלו על עצמן כארבעים בנות לעבור לטלפון כשר, וזאת כאשר כל בני משפחתן מכל הכיוונים, חיים רק עם אס אם אס, מיילים, וכדו’.  ואז הבנתי שכולנו יכולים בלי, ואם הם אינם צריכים כנראה שגם צרכינו הם צרכים פיקטיביים ברובם.

דירוג צרכים יש לי חנות למוצרי כתיבה אז אני חייב? בת לומדת לתעודה אז היא חייבת? או שאני מחזיק את המכשיר הזה, כי הוא יותר זול, או יותר טוב, או שקיבלתי אותו בחינם מהעבודה.

בין נוחות למחויבות אחד מראשי העוסקים בתחום שוחח איתי על המאמצים למצוא פתרונות לאלו שזקוקים לאינטרנט, עניתי לו שהעבודה הראשונה היא להכניס למודעות ש – 80% אינם זקוקים לו בכלל. ובתוכם רבים מאד מהחושבים שהם צריכים, ומבלבלים בין נוחות למחויבות. וממילא כל הדיון מתמצה בשכבה דקה שזקוקה לזה באמת.

צריך או רוצה? נשים לב לנקודה הבאה. אם ברור לאדם שהאינטרנט או האייפון אינו טוב, וזה הרי ברור. והוא עדיין חושב שהוא זקוק לו שילך ויתייעץ עם רב, שרק הוא מוסכם לאשר או לשלול זאת, כפי שראוי לעשות בכל תחום. ואם אינו עושה זאת, הוא מעיד בעצמו שהוא לא צריך את הכלים הללו, אלא רוצה אותם, או אז שיבדוק אם הרצון אינו בחלק הבידורי אליו הוא התרגל ובו הוא מעוניין.

כיצד שואלים רב? בשאלה הקריטית הזו צריך לפנות לרב שמונח בתחום, שהרי הסברנו שלא צריך לחפש פה היתר אלא גדר. וממילא כפי שיש רב שמומחה בממונות, ואחר שמומחה בריבית, אז אפילו ששניהם יודעים הכול, ראוי לפנות למי שמומחה בתחומו. ובנושא זה  יש מי שמונח, ומי שפחות.  ואליו צריך לפנות.

נזכור שאף רב בעולם לא יכול להתיר אינטרנט רגיל, הפרוץ לכל רוח. וזה מקובל על גדולי ישראל, ועל כל העוסקים בתחום.

מי שצריך באמת יבא עם גישה של חיפוש גדרים יציבים ככל שניתן. ושלא ייתן את התחושה שצריך לרדוף אחריו, או להתווכח אתו, אלא שהוא יחפש מראש את המצונזר ביותר, ושלא יתפתה תמורת כל הון שבעולם לפחות מזה.

עשרה מנעולים

אם יאשרו לו אינטרנט, שינעל אותו ב-10 מנעולים, וביום שיגלה שהוא מתחיל לשחרר חסימות ולפתוח את האינטרנט, כי החסימות וההגבלות מרגיזים אותו, והוא מתפתה לשחרר את החסימות, שיעצור ויעשה חשבון מתמטי פשוט, ויבין שלא כדאי לו.

אני רוצה להבהיר שבמקרה שהאדם עובד עם אינטרנט, וחש שזה מזיק לו, הוא צריך להתייעץ עם אדם גדול, כמו גם לחפש עבודה שונה באותו מקום, אך אם כל מאמץ לא פותר את הבעיה, אין ספק בעולם שהוא חייב לעזוב את העבודה, כי בנפשו הדבר.

 

נופלים ברשת…

הנה סיפור קלאסי שמרחש בעשרות מקרים. בת מצוינת להורים תמימים שמתקינים אינטרנט רגיל, כי חושבים שזו סתם הגזמה של רבנים, וזה לא כ”כ נורא, ואת בוגרת אז את תשמרי על עצמך. ומדוע אנו מדגישים בת? מכיון ששם ההורים יותר רגועים, כי זו בת, ובת היא יותר רוחנית, לא? אז זהו שלא במקרה הזה, מפני שהבת עדינה, אבל האינטרנט אלים מאד, והוא נלחם באדם באלימות רוחנית קשה, עד שגם הבת העדינה ביותר, ואני חוזר, העדינה ביותר, אם תהיה שם תיפול. ועכשיו זה מתחלק, אם הבת במצב רוחני לא טוב, אז אדרבה היא מרוצה. אך אם היא במצב רוחני טוב, היא פשוט מתוסכלת על כך, שההורים שהיו אמורים להיות מאושרים עם בת כזו, לתמוך בה ולחזק אותה, דוקא הם מביאים את היצר הרע אל מפתן חדרה. וההורים לעיתים אטומים, אע”פ שהם יראי שמים, פשוט מחוסר הבנה. ושוב, הכול בשל איזה צורך לא כל כך גדול, שיכל להיסגר בחיבור למייל כשר בלבד, ומוביל לחיבור אינטרנטי מוחלט.

אם אתה חייב והרי המסלול היחיד בעולם שרק בקיום כל תנאיו, ניתן בדיעבד גדול, בחשש גדול, עם הרבה מודעות לסכנה, עם עוד יותר מזה תפילה, ובעיקר עם החלטה ברורה, שביום בו אני מגלה שאני מתפתה לפרוץ אפילו חלק מהגבולות שבניתי לעצמי, אתנתק גם מאינטרנט זה.

שהרי מה האלטרנטיבה, להמשיך לפתוח את החסימות? והרי ביום בו אין חסימה טכנולוגית, נולדת חסימה בכל המישורים האחרים, רוחנית, חינוכית נפשית, ואולי על כולנה חסימת כל השפע שמושפע לעושי רצונו, ואינו מושפע לעוברי רצונו. נתנתק מהטרף, נעבור למסונן ברמה הגבוהה ביותר, ואם לא יהיה די בכך, נתנתק מהכל!  כי ע”פ כל הפוסקים, אין היתר להחזיק טרף, גם לא לפרנסה.  שהרי כפסקו הפשוט וברור כל כך של רבי חיים קנייבסקי, חייב אדם לאבד כל ממונו ולא לעבור על אות אחת מהתורה. ומי אינו יודע שבגלישה אחת שם יכולה להיות יותר מעבירה אחת, כמו גם יותר מ 50 עבירות.

הרציתי לאחרונה בפני ציבור מסורתי בדרום הארץ, וכבר הדגשתי, ששם איני מדבר בנושאים אלו אלא בדרך אגב, חלק מההורים סיפרו על חסימות שהם שמו מטעמים מוסריים וחינוכיים, והחלק השני עשה מזה קרקס, ותיאר איך הסינון לקוי, ועד כמה הילדים למדו לעקוף אותם, עד כמה הילדים מבינים יותר מההורים, ועד כמה, כפי שתיארנו קודם, אין אצלם פתרון לבעיה, בשל תרבות החיים שהעמידה את הטכנולוגיה בקדמת הבמה.

לכן חובה קדושה לזקוקים שקיבלו על כך היתר בלבד, להתחבר למי שיש לו את ההכשר המוסמך ביותר מגדולי ישראל על מנת לודא שמדובר בכלי נקי באמת ללא הכיעור מבחוץ וללא הדומה לו מבית..

הדירוג אין מחשב, יש מחשב, יש מחשב עם אינטרנט מצונזר, ואין אפשרות נוספת.

כשאין, שגם לא יהיה – כשאין מחשב אין סיכון, אלפי תלמידי חכמים לומדים עם מחשב, אך למי שלא צריך, עדיף שלא יהיה. הרווח – שדרוג פנימי ותחושת התעלות, במישור האישי, ושדרוג מעמדי במישור החברתי.  מדוע? מפני שמי שלא מחזיק מחשב מסיבות רוחניות, הוא כמעט בהכרח ירא שמים יותר, שהרי איזו סיבה יכולה להיות לו לא להחזיק מחשב? ושאף אחד לא יצקצק בלשונו ויאמר למה אני צריך לדאוג, ל”מה יאמרו”, או לאמת? אכן לאמת, אלא שזו גם האמת. ובכלל ראוי לציין שהאדם מחוייב לשמור על שמו הטוב, מפני שדאגת האדם לשמו הטוב, גורמת לו לשמור את עצמו.

מחסום ושמו שם טוב באדם רצונות טובים, וכאלו שלא. בזמני מצוקה יכול האדם להגיע לחלילה לשפל. אחד המחסומים הגדולים שנתן הקב”ה לאדם הוא דאגתו לשמו הטוב. המשנה באבות מדגישה את חשיבותו של השם הטוב, וכמאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו במאמר שהבאנו “יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, כי כשאדם חוטא אומר שלא יראני האדם” מפני שבהרבה מקרים יודע האדם את האמת, אלא שיצרו מפתהו, וכמחסום בפני היצר הוא מעמיד את החשש שלא יראו אותו. ואז, אם יידע האדם, שיכולים לתפוס אותו, יהווה הדבר מחסום נוסף במלחמת היצר. אך אם יגלה, שגם מחסום ה”שם טוב” נפל, ולפתע לא אכפת לו מ”מה יאמרו”, הוא עלול חלילה להידרדר עוד.

מדוע יש בעיה גם בחסום  ולכן רצוי שלא יהיה בכלל, לדעת רבי מיכל זילבר, אין אפשרות לחסום, כי יתחילו ויכוחים מה כן ומה לא. ולכן, כמו שעם ‘לא תרצח’ אין מקום לדיונים, גם עם ‘קדושים תהיו’ אין מקום לדיונים.

סיפר לי חבר על אינטרנט כשר שיש לו, לצרכי עבודה של אשתו. שאלתי אותו מה מאפיין את הסינון, הוא ענה לי בפיקחות ש”הוא פשוט אינטרנט משעמם”. אמרתי לו שאם כך זה נשמע שזה בכלל לא אינטרנט. אחרי כמה זמן, נמאס לו מזה שחוסמים לו כל מיני דברים שהוא צריך, והוא עבר למשהו יותר פתוח, עדין חסום, אבל רק, יש בו  אתרים חרדיים – רוויי לשון הרע, רכילות, הכאת רעהו בסתר, השקפות פסולות, ועוד מרעין בישין שלא ניתן להאריך בהם. לשמחתי אותו חבר הוא בחור איכותי במיוחד, שפחות מתעניין במקומות הללו, אך הסכנה קיימת.

ואם יתיר הרב – הרי הכללים;

1. הצטער על כך כל יום, מכיון שרק כך לא תתחבר אליו ותראה בו כלי טכני ולא בידורי.

2. במחשב נייד לא נוגעים, ואני חוזר, לא נוגעים, לפני שפונים לגמ”ח לניתוק האינטרנט, ומנתקים כל אפשרות של גלישה אלחוטית, ואסביר.  במחשבים החדשים יש אפשרות לחיבור אוטומטי. נניח שאני יושב בביתי וכותב דברי תורה, פתאום עולה מול עיניי אינטרנט על כל תועבותיו, דרך אינטרנט של שכן שאני לא יודע שיש לו בכלל מחשב. אם ראיתם פעם צעירים יושבים על מדרגות בין בניינים עם מחשב נייד, דעו שלעיתים זה תמים, ולעיתים ממש לא. מפני שיש שם קליטה אלחוטית, שזה אומר אינטרנט פרוץ חינם אין כסף. וכשזה עולה מול העיניים בפתאומיות, אין לאדם כלים וכוחות להתעלם מזה.  ואז הוא רק בודק מה זה…

סיפר אברך ממרכז הארץ, על אחיו שהיה כלי מפואר בכל קנה מידה, ועל ידי אינטרנט אלחוטי הגיע לשאול תחתית. ומספיק שנרמוז שהוא הפך ממש לאדם ‘אחר’ מכל הבחינות. כיום, האח לוחם גדול בה’ ובתורתו רח”ל, והוא עצמו הפך ללוחם גדול למען ה’ ותורתו.

3.  המינימום – ילדים מחוץ לתחום לגמרי! לילדים אין גישה לכל סוג של אינטרנט באף מצב וללא פשרות, ללא כל הוראת היתר! מכיון שילד הוא סקרן והסיכוי שהוא יעצור שם, אפסי.

4. השימוש שם יהיה על ידי קוד מורכב במיוחד, שהרי נערים לא מעטים הצליחו לפרוץ את הסיסמה, גלשו באינטרנט חופשי והוריהם לא ידעו מזה עד להתרסקות הרשמית. ולכן נשוב ונחדד. רק מי שחייב ללא כל ברירה, רק חסום ברמה הגבוהה ביותר. רק ההורים. רק ע”י קוד מורכב במיוחד. המכשיר רק בחדר גלוי, כשהשימוש טכני בלבד, ולא בידורי. ורק בקיום התנאים הללו כולם יש סיכוי שאתה תעבוד איתו ולא תעבוד אותו עבודה זרה עבודת עולם עבודת עבד.

5. מומלץ מאד להשתמש בתוכנת הגבלת זמנים, ע”מ שלא נשתעבד אליו, כזו שבשעת ערב סבירה תנעל את עצמה.

שמעתי על בני זוג שעשו קוד, שכל אחד מהם יודע חצי ממנו, נשאלתי אם זה לא מוגזם? עניתי שאינני דן באפקטיביות של הדברים, אלא בשאלה אם זה לא מוגזם? מוגזם? כמעט אין דבר שמוגזם בתחום הזה, מכיון שהסכנה נדירה, מהירות השפעתה מחרידה, ובעניין של פיקוח נפש טוטלי כזה, שום גדר אפקטיבית אינה מוגזמת, גם אם  לעיתים מרגיזה. ואפילו שבחינוך אנחנו רגישים לכך שלחץ יתר עלול לשבור, ולכן מותר לדרוש והרבה, אבל בחכמה וברגישות, כאן השאלה המרכזית היא האם זה אפקטיבי? אבל אם כן, אז גדר על גדר על גדר, עדיין מצריכה תפילות עד אין סוף.

מקורה של הגדר החזקה ביותר עליה שמעתי, בארה”ב. והיא פועלת כך שקבוצת חברים רצינית מתאחדת, ובטכניקה מסויימת, כולם יכולים להיכנס למחשב של כולם, מה שמהווה מחסום בפני הפורענות.  כמובן שיש חיסרון באיבוד הפרטיות, לכן צריך לחשוב על חברים טובים או בני משפחה וכו’.

מי שהתמכר  כלפי מי שכבר שם, יש את הזקוקים לסיוע מקצועי. אך באלה שעדיין לא,  התהליך הוא;

1. לדבר איתם, מעט, להקשיב להם, הרבה, ולנסות לייצר אצלם מודעות, ע”י הכרה, הפנמה, ורצון, מכיון שרק הוא יוכל להוציא את עצמו, כי ברוב המקרים הוא מתמודד מול האינטרנט כשהוא לבד.

2. להתחקות אחרי מקור הצורך, ולנסות להשלים אותו, לדוגמא חסכים רגשיים, כפי שהרחבנו קודם על הצורך.

3. לא לדבר איתו על עזיבה מיידית, זה ישבור אותו. לשוחח איתו על תהליך איטי ומדורג מאד, של צמצום חומרים וצמצום זמנים, והוא ינצח.

4. ומי שכבר נמצא שם, וכרגע שבור, כמו רבים שבאים אליי בוכים, ושואלים מה לעשות, להם אני אומר, שידעו שכל יום בלי זה = התנקות. וממילא, החלטה על עזיבה תנקה אותם ותשיב אותם לנקודת המוצא. והוא יעלה, וירד, ושוב יכשל ושוב יצליח, ואם יהיה, שימו לב למילה, עקבי, ינצח.

 

עשרת הדיברות

לעולם לא!!!

1. בבית | 2. לצעירים | 3. ללמידה | 4. פרוץ |  5. לבידור |  6. חד פעמי | 7. מסקרנות | 8. לצורך מסויים |  9. רק לרגע… | 10. לצורך רוחני.

צעד אחר צעד!

הנה דוגמא מעולם מושגים גבוה יותר, אבל הרעיון הוא אותו רעיון. היה לי חבר שהיה נוסע ברכבו הרבה נסיעות בין עירוניות, והיה רגיל להאזין לכלי התקשורת.  יום בהיר הוא התחזק, ומאז אינו שומע שום כלי בשום מצב ושום אירוע. שאלתי אותו איך התחושה, והוא ענה שהתפילות שלו השתפרו פלאים. חשבתי שההסבר הוא כך; בנפש האדם יש מדור שניתן להגדיר אותו כ”אתר התפעלות”, אתר זה מוגבל ביכולת הקיבול שלו, כשאתה מתפעל מראש הממשלה, שנפגש עם נשיא ארה”ב, המקום שהיה מיועד להתפעלות האמיתית, תפוס.  וכשמקום זה מתפנה, הלב נפתח ומתחבר למקורו ה”ה ריבון כל העולמים.

סיפר לי הרב משה בן משה, שהוא מדריך את הבאים אליו להתחזק, שבשבת יורידו מינון בסיגריות, ייסעו מעט פחות באוטו, וכך לאט לאט יתרגלו לשמירת השבת.  הוא מספר שכך הוא בנה בני תורה מופלגים של ממש.  הם שאלו אותי, הוא מספר, האם ה’ לא כועס עליי שאני מעשן? עניתי להם, הוא אומר, ‘ה’ בצער על כל סיגריה שאתה מעשן, ובשמחה עצומה על כל סיגריה שאתה מתגבר’.

כך גם פה, אנחנו נסביר לו, או שהוא יסביר לעצמו, שבכל פעם שהוא ‘שם’ יש צער בשמים, אך נדגיש לא פחות את השמחה העצומה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בכל פעם שהוא מתגבר.

ושוב להזכירנו, כל זה כי הזמינות מפחידה, הנגישות מחרידה, והתוצאות קשות.  כשהשקט שמעניק המחשב למשתמשיו, הוא שקט לטווח הקצר.  והנזקים לטווח הארוך, כי חינוך לחיסול בנ”א בלחיצת כפתור, חיסול מתנגדים בהקשת מקש, והתעשרות מהירה, בלי מאמץ. יוצר שקר, מאבן את המח, מנוון את הגוף והנפש, ומשפיע על כל אדם בעולם.

לפני כשנה התפרסם סיפורו של אברך שכהגדרתו הגיע למ”ט שערי טומאה, ואז, רגע לפני… פנה לאחד מרבותיו, וחשף באוזניו הכל. רבו הדריך, ליוה, והציל את חייו פשוטו כמשמעו.  התנתקתי מבור הטומאה, הוא מתאר בהתרגשות, והתחברתי לארצות החיים.

אנחנו מתחילים להבין מדוע אלו שנגאלים משם, מספרים שהם פשוט נולדו מחדש, והתחילו ללכת ברחוב משוחררים ומאושרים.  אז אנא, נתנתק, ונתחיל לחיות.

 

 

 

פרק ח’ 4/ התמודדות ציבורית

למדתי בעבר במקום אליו היתה מגיעה מידי שנה קבוצת תלמידים שלא כל כך רצתה ללמוד שם, ואז הם היו עוברים תהליך מעניין. באלול הם קיטרו, בחורף הם סבלו בשקט, ובקיץ כשהם שכנעו את חבריהם מאותו מוסד לבא, הם הפכו להיות פטריוטים של המקום. כל מי שרוצה סיעתא דשמיא לעצמו ולילדיו שלא יפלו לתופת הזו, שיהפוך ללוחם אקטיבי-פעיל בנושא. מפני שכאן אי אפשר להסתפק במלחמה פסיבית-סבילה. שהרי השטן גם הוא לא סביל אלא פעיל באופן היפראקטיבי. הוא ממציא כל יום טכניקות חדשות. המלחמה תתנהל כמובן בנועם, אך בעוצמה. והמרוויח הגדול הוא הלוחם, שסיכוייו להיות מופקע מזה כמו גם סיכויי ילדיו גדולים. וזה בנוסף לסיעתא דשמיא הגדולה לה הוא יזכה בעניין, וכמאמר הגמרא שהבאנו “דבר שטרח בו אותו צדיק ייכשל בו זרעו”? .

חשוב כל כך, שידעו כל אחד ואחת את כוחם האדיר, להיות מהזוכים בזה ובבא ואפילו ללא ידיעתם.

בת “בית יעקב” הייתה בדרכה למקום כלשהוא, ומישהי שבאה להרצאה שלי סחבה אותה לבא איתה, אני סטיתי ללא תכנון לסוגיית האינטרנט, והיא הלכה הביתה, ובכתה שעות, כשכל המשפחה מתגייסת להרגיעה, עד שהגיע מישהו מהקרובים, ורק אז היא סיפרה שעליו היא בוכה, מפני שהוא מחזיק אייפון עם אינטרנט לא כשר. הוא, שהזדעזע מתגובתה, הוציא את המכשיר ונתן לה אותו כדי ש”תטפל” בו.  למחרת בבוקר סיפרתי על כך לבנות סמינר שהגיעו לירושלים להרצאה על כוחה הגדול של בת אחת, ואחרי שבועיים קיבלתי עדכון על מהפכה של ממש שעשו הבנות הללו בעצמן ובתוך ביתן. ואותה בת בודדת אולי לא תדע לעולם על מעשי ידיה להתפאר.

נורמה ציבורית כיום ב”ה, כולם מבינים, כולם נלחמים, וכולם מודעים גם אם לא מספיק.  הרבנים העוסקים בתחום מסתובבים בקהילות, ספרדיות ליטאיות וחסידיות, אצל מתחזקים ובעלי תשובה, אצל דתיים ומסורתיים, כי כולם מבינים וכולם רוצים.

יש כיום תופעה, של פגישות שידוכים שמצליחות מאד, ולפתע, לעיתים רגע לפני סגירת שידוך, נודע לאחד מהצדדים על כך שהצד האחר מחובר לאינטרנט, או שבידו אייפון, והכל מתפרק. וזה ברור שדרישה בסיסית לבנין בית היא “בל יראה ובל ימצא” לכלים הללו, לא לפני החתונה ולא לאחריה.

עם השם לכו ונלכה!

ידע כל מנהיג, יזכור כל איש ציבור, מתבוננים בנו. וכ”א שמחזיק את המכשירים הללו, מעניק היתר גורף שהוא לא מדמיין לעצמו בכלל, לסביבתו. כי כמה פעמים אני נאלץ לענות לצעירים, בעלי תשובה, ולא רק, מדוע יהודי זה וזה, או אפילו מנהיג זה וזה, ולעיתים גם רב זה וזה, מחזיק מכשיר כזה?

“כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו”, כמדומה שמעטים התחומים בהם ניתן לכל אדם לזכות את הרבים על ידי כנסי חיזוק, כמו בתחום הזה, משתי סיבות;   א. מכיוון שרוב העולם אינו מודע לחומרת העניין, ונראה שזה חלק מכוחו של היצר, להעלים את החשיבות הדרמטית של העניין. ב. בהיות וכל חיזוק שייעשה, בכל מקום ובכל תחום, יתפוגג  חלילה בעשן אם לא תיפתר סוגיא זו. כך שזהו הביטוי העז ביותר בדורינו למושג “במקום שאין אנשים השתדל להיות איש”.  את הכנס ייזום או רב או עסקן מקומי שרוצה זכויות. הכנס ייערך במתכון של ‘מלחמת עולם רוחנית’, ובמובן של ‘להיות או לחדול’. כינוסים אלו ייערכו במוסדות החינוך, בקהילות הספרדיות הליטאיות והחסידיות, בקרב בעלי התשובה והקבוצות הדתיות השונות אם חפצות חיים הן.

שכל אחד יקח אחריות על סביבתו וביתו, יפתח ערנות בעניין, וייצר בכל מקומות מושבו, חוסר לגיטימיות למכשירים הללו,  על מנת שהמחזיק בהם יהיה נבוך, ויחביא את זה, כמו עיתון לא כשר לפחות, כי זה גרוע מאלף עיתונים.  זה קשה, אך לא תוכל תתעלם!

התחסדות ? פעם מי שהיה מעיר לזולת בתחומים רוחניים, או אפילו רק מזדעזע, היה עלול להצטייר או כצדיק או כמתחסד. בעידן האינטרנט לא צריך להיות צדיק כדי להזדעזע, צריך להיות עיור חרש אילם כדי להישאר אדיש.

כאן ב”מלחמה האחרונה” פשוט לא ניתן להפסיד, ולכן אנו ננצח.

 

 

 

 

 

 

 

פרק ט’ / המלחמה האחרונה

במהלך הרצאה התפרץ אחד המשתתפים בשאלה נוקבת, “אם זה כל כך נורא, וזה הורס הכל, ושורף הכל, מדוע הוריד הקב”ה לעולם כוח כל כך נורא?”

“מה לא שמעת?” עניתי לו, “זה קרה אי שם לפני כ -20 שנה, בתקופה אותה הגדרנו, “מוצאי הציונות ערב האינטרנט”. יום אחד בא השטן להקב”ה והודיע לו: אני מתפטר! מדוע ? שאלו השי”ת, “מפני שכל כללי המשחק השתנו” הוא ענה. “עד היום היה בעולם איזון בין טוב לרע, בין חומר לרוח, וביני, לבין עמיתי היצר הטוב. וכעת הכל השתנה. הדור הוא דור התורה התשובה והחסד הגדול במאות השנים האחרונות, בכמות ובאיכות, ואני – מקונן השטן – אנה אני בא” ? “והפעם, לשם שינוי”, הוספתי, “הוא צודק! לימוד תורה על ידי מאות אלפים! חסד, כדוגמתו ע”פ הרב וואזנר לא היה מאז מעמד הר סיני! ותשובה, ברמה של נס ופלא. כשהפלא הגדול מכולם, שרוב החוזרים בתשובה היום הם אלפי צעירים בשנות העשרים לחייהם, ממש רוח טהרה שוטפת את העולם.  הדור רווי בתורת חיים ואהבת חסד בעוצמות היסטוריות, כך שגם החסרונות הלא מעטים, מטופלים חזק כפי שראוי לימות משיח. ומכיוון שיש בדור כ”כ הרבה קדושה, וכנגדה, פשטה התרבות המערבית את הרגל ואין בה כלום, לא שלום בית ולא חינוך ילדים, לא עשיית חסד לא שלוות נפש, ולא כלום! כוחו של השטן נחלש, והוא רוצה להתפטר.

אמר לו הקב”ה: “אל תדאג, קח אינטרנט”. וכאן החלה “המלחמה האחרונה”, שהרי מתי מוציאים את פצצת האטום? רק כשנמצאים עם הגב לקיר. בהכרעה האחרונה. ואם הוא מבין שהוא הולך להפסיד במערכה אנחנו מה נאמר?

מפני שפה מתחילה הארת הפנים של הגאולה כנגד הסתר הפנים של הגלות. שהרי כאשר נתן השי”ת לשטן את כלי המשחית זה. עשה השטן את טעות חייו, שאנחנו מקווים שתהיה טעות מותו, כי זו “המלחמה האחרונה” ואין מקום לטעויות, והוא טעה. הוא שכל ימיו עבד בתחכום וזרק לשדה הקרב איזה ניסיון אחד קטן או גדול, חיכה שאנו ננצח, ואז זרק עוד אחד, וכן הלאה אלפי שנים. והפעם הוא הטיל למערכה את כל נשקו עד הכדור האחרון, ושם באינטרנט את כל מה שהיה לו במאגרים.  וזו טעות שמצביא חכם לא עושה, אלמלא הקב”ה מאיר פניו כלפינו, ומוביל אותו לכך. אבל מכיון שזו “המלחמה האחרונה”, מלחמתו של הדור האחרון בהחלט, והוא, האויב המר, כבר זקן, הוא מאבד את ערנותו, ומתנהג כמלך כסיל. זה הניסיון הגדול של ערב הגאולה, וזו הארת הפנים של ערב הגאולה.

להיות או לחדול

ומכאן ואילך, המלחמה היא על כל הקופה, לחיים ולמוות, כי זו “המלחמה האחרונה”.  והשטן זרק פנימה הכל. אז מצד אחד ברור שלולי זאת היה עם ישראל חוזר בתשובה כי ‘אכשר דרא’. אך אל דאגה אלו פרפורי הגסיסה שלו ושל כוחות הרע כולם. המפסיד בה חלילה חלילה חלילה, ומחריד אפילו לחשוב על זה, עלול לאבד את כל מה שפירטנו, ובכל תחום אפשרי. אבל המנצח, נגאל. מכיוון שאין לשטן יותר נשק במחסנים, אין לו יותר במה להפתיע. מי שמנצח את הטכנולוגיות האסורות, נגאל כללית, ומלחמותיו הרוחניות הופכות מכאן ואילך לנקודתיות, בכל מיני פרטים, כאלו שהוא, ‘הלוחם הגדול’, יוכל להן בקלות יחסית.  שהרי הוא ניצל את ההזדמנות היחידה במינה להיגאל רוחנית גאולת אמת, גאולת עולם, והוא כרגע בן חורין מהמעלה העליונה. במלחמה הכוללת הוא ניצח.

כשאמרתי את הרעיון הזה לרב זוננפלד רבה של רכסים, הוא סיפר לי  שרבי אליהו לופייאן המשגיח הגדול של כפר חסידים אמר, שבעקבתא דמשיחא – השטן יוציא הכל והכל יעוף לזירה. ואז מי שילחם בכל הכוח ישרוד, ומי שלא, לא.  וממש כדברי שמואל לשאול “קָרַע אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ: וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוא להינחם”.

כלומר אתה כבר לא תהיה מלך, אך את מלכותך ייתן ה’ לרעך הטוב ממך. כי עם ישראל צריך להמשיך, ולכן “ נצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוא להינחם”.

וזו השאלה. זה מה שעומד על הפרק. האם נהיה מהזוכים לעולם הזה, והבא, עם שאר צדיקים וחסידים, האם נהיה מאלו שיתברכו ממקור הברכות, הלא הוא השי”ת, ויזכו לשפע שהובטח ע”י כל גדולי וצדיקי הדור, למתרחקים מהאויב שמאיים עלינו באמצעים מתוחכמים כ”כ, שהרי עם ישראל נצחי, והשאלה, והתפילה, והתקווה, והתחנונים, הם תמיד על האדם הפרטי. אבל “נצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר”, אז האם אנחנו נהיה שם, או לא ?

 

פרק י’ / סיום

פגשתי לפני מס’ שנים את הרב עזריאל טאובר בשכונת גאולה בירושלים, והוא אמר לי יסוד גדול. לפני שאתה יוצא לקניות, הוא אמר, תזכור שבמהלך הסידורים, האדם טרוד בעסקיו ושוכח את אלוקיו. כעת, הקב”ה שאין לו בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה ויראת שמים בלבד, מחפש מקום אירוח, ובידך ההזדמנות לארח אותו בכבוד רב, על ידי שגם במהלך הקניות תזכור אותו ולא תתנתק ממנו. האם אנחנו מבינים עד כמה בידינו עכשיו לארח את הקב”ה שמחפש לו מקום אירוח נקי וטהור, אולי לא תמיד מוצא, ואנו יכולים להציע בפניו את ביתנו שיהפוך מיידית למקום להשראת השכינה.

היה פעם חתן בעל תשובה, יתום עני וחולה. שאמר כך; “להיות חתן – כן. להיות יתום עני וחולה – לא. אבל אם כן, רק בעל תשובה. מכיוון ששם אתה “מכוסה”. ידאגו לך כפי שדאגו לי. סידרו לי, חתונה, צלם תזמורת, והרבה חברים שעיצבו עבורי את השמחה הגדולה