יש כאלו שהם "מסורתיים".

בשבועות שלפנינו הנקראים "ימי השובבים" קוראים אנו בתורה את תהליך בנייתו ויסודו של עם ישראל. על זיכוכו בכור הברזל במצרים, דרך העמדתו באמונה בד' ובמשה עבדו ע"י עשר המכות, ניסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף. עד אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו את העדות והמשפטים. וגילה רצונו לשכון במשכן אשר בתוכינו נבנה לו, ובתוך ליבו של כל אחד ואחד, וכך נזכה ליעוד להיות לו "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

וכבר הורונו הקדמונים ז"ל, כי הקריאה מעוררת את הזמן, וכי מדי שנה כימים ההם בזמן הזה, כל יחיד וציבור בכוחם לתקן כל אשר עוותו ולצאת מכל זוהמת מצרים- ערוות הארץ, לבנות עצמנו מחדש לעבודת הבורא ובפרט בכל ענייני הקדושה, אשר היא יסוד בקומת הרוחניות של האדם וכך לשוב ולהתקרב אל השי"ת ולהיות ראויים לקבל תורתו, כעם ישראל בסיני אשר פסקה זוהמתן.

גם אלו שאין מקובל כ"כ בחוג, או העדה, או הישיבה שלהם לעשות עסק משבועות אלו- מכל מקום גם בתורתם נאמר פסגת היעוד של כאו"א מישראל- "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"

גם בתורתם נאמרה המצווה הכללית, אשר נאמרה בהקהל "קדושים תהיו כי קדוש אני" וגם הם קוראים פעמיים ביום בקריאת שמע "ולא תתורו… למען תזכרו והייתם קדושים".

טופס הברכות גם אצלם הוא "אשר קדשנו במצוותיו"

גם במסילת ישרים שלהם נמצאת מידת הקדושה בראש הסולם ואליה צריכים לשים מבטם ומגמתם בכל אשר הם עמלים ואליהצריכה התורה להביא. תורה שאינה מביאה לידי… אינה תורה! כל האומר אין לי אלא תורה- אפילו תורה אין לו. (יבמות, קט:) ודומה כמי שאין לו אלוק.

באים הקדמונים ובראשם האריז"ל ולוחשים לנו באוזן: (כדי שמי שלא רוצה לא ישמע!)

אמנם מצוות התשובה והקדושה שייכת בכל עת ובכל זמן, אך בשבועות אלו מתקיים "יריד" כביכול, יריד של רוחניות. בזמן זה קל יותר להיטהר ולהזדכך, לעדן את החושים ולהתקדש, להתקרב אליו יתברך ולשבור את כל המחיצות המפרידות ואף לתקן מה שנפגם ח"ו. וכמו שכתב הברכי יוסף בסי' תרפ"ה שבזמן זה תיקון גדול לקדש עצמו במותר לו. מי פתי לא יסור הנה ולא ירצה לזכות, לכל הפחות להיכנס ליריד ולהתקדש מעט "בחצי מחיר". ו"כל המקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה".

היו ימים שענייני הזהירות וההתרחקות מזוהמת "ערוות הארץ" היו שייכים רק למיעוט הציבור. וכתבן וסדרן מרן ה"בית יוסף" בחלק אבן העזר בשו"ע. היום הכל שייך לחלק אורח חיים…

היו ימים שאישה היתה יוצאת לרחוב פעם או פעמיים בחודש (רמב"ם, אישות פ"ג) והיום…

היו ימים שבחור היה נוסע לישיבה ולא חוזר הביתה למשך חצי שנה… והיום…

היו ימים שרדיו היה בגודל לבינה, פטיפון בגודל דלעת, והטלפון ושאר המכשירים הפסולים היו מחוברים לקרקע, שהיה צד לדון אותם כדבר המחובר לקרקע שאינו מקבל טומאה. היום היצה"ר מיזער את עצמו, וכ"א מוציא יראתו מחיקו ומחבקו ומנשקו… והכל זמין ונייד, און-ליין בלחיצת מקש ומטמא במגע…

היו ימים שהעתיד של כ"א היה תלוי בימי הבחרות שלו מ-13 ועד 20. שבע שנות השבע או הרעב ובדרך כלל זה היה המודד למשך כל החיים. היום יתכן שאדם יעמול בש"ס ובפוסקים וכשיגיע לגיל 30 ויתחיל לערוך ספר חידושים משלו, פתאום נצרך למחשב ולאימייל. ומשם ועד גלישה במורד ביובי האינטרנט הדרך קצרה- כמה מקשים והוא מקליד עצמו לדעת עמוק בשדה מוקשים ללא מוצא. כל באיה לא ישובון.

היו ימים שראו על בן אדם שהוא "מזרוחניק", נהנתן, דעות פסולות, ועובר על עבירות בשאט נפש. היום לא רואים כלום. האדם יכול להיות ראש ישיבה לבוש פראק או בקיטשע' של בנש"ק, כיפה סרוגה "קנאית" עם צ'ופצ'יק, טובל במקווה מדי בוקר, מגדף מדי יום את המדינה, וזקן ופאות עד הרצפה. אך התולעת האינטרנטית מזהמת את כל נשמתו. מבפנים הכל רקוב, מחשב נייד ומודם, לצורכי פרנסה…

קשה מאד לעמוד בנסיון של קליק, של לחיצת כפתור. בפרט כשמשעמם לך, או כשאתה במקום שממילא אסור ללמוד…ללא כמויות עצומות של תורה ושל יראת שמים (מה זה?) של ידיעת תחבולות היצר ודרכי הלחימה בו, של לימוד המוסר ואוהב את התוכחות (מה זה?) ובעיקר בהערכה לנושא הקדושה. ומנין???

האם לא נצרכת הערכה מחדש בכל המערכות החינוכיות שלנו מול אתגרי התקופה מאז בוא הניסיונות האלו לעולם??? ומאז שחדר "מנובל זה" לתוך ביהמ"ד ולתוך אותו מכשיר בו מקלידים אנו חידושי תורה או שומעים בו שיחות מוסר ושירים חסידיים.

אסור להתגעגע ל"היו ימים". "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה" (קהלת, ז')

ומי יודע אם לעת כזאת הגענו למלכות. אנו נועדנו מראשית ברייתו של עולם להיות בסוף האלף השישי עם כל הזוהמה הזו ולנצחה! רק אנו מסוגלים, כי לכך נוצרנו!

כמה שכר בורא עולם משלם לכל מעשה טוב או סור מרע אחד בדור עם נסיונות כאלו.

עלינו לעשות עסק מהנושא, עלינו ללמוד את ההלכות והדינים, את העצות והמוסרים, את התחבולות ותיקוני הפגמים.

[יש כאלו שהם "מסורתיים". יש להם מסורת מדורות קודמים שלא מדברים על נושאים אלו. על פנאטיות זו נענה בקיצור:

כמו שחדש אסור מן התורה. גם ישן אסור מן התורה שנאמר "כי תוליד בנים... ונושנתם"-והשחתם. כשהיצה"ר היה שומר מסורת גם לנו זה היה טוב. אבל כשהוא עושה ככל העולה על רוחו לא יתכן שאנו נְקַבֵּע את עצמינו בדעות קדומות שהיו יפים למקומם ושעתם. "בשעת המפזרים כנס ובשעת המכנסים פזר" כל דבר נידון לפי מקומו ושעתו. וכיון שהמציאות מתדרדרת מיום ליום ואנו דומים לבן מלך שתלו לו כיס בצווארו ושלחו אותו לפתח קובה... (או יותר נכון תלו לו את הקובה בצווארו ובכיסו...) מה יעשה הבן ולא יחטא??? נכון שאוי לנו אם נאמר, ואוי אם לא נאמר ואוי לנו אם לא נדקדק כיצד לומר, אבל בסוף נאמר! "ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" וכפי שאמר ר' יוחנן בגמ' בב"ב (פט:)

וידועים ומפורסמים דברי הגר"א קוטלר: "ומקום פה עמדי לעורר על ענין מכאיב ומבהיל שטועים בו רבים... יש הנמנעים מלדבר בזה מטעמי צניעות. שומו שמים! בדור פרוץ וירוד בכל הענינים, בהלבשה... בריש גלי ולא יתבוששו, ולדבר בעניני קדושה וצניעות זהו נגד הצניעות?! היש לך הטעיית היצר גדולה מזו?!" ואין אחר דבריו כלום.]

בואו ונאמץ- אנו בני הישיבות- את הנהוג בהרבה מקומות בתקופה זו- לימוד 5 או 3 שעות ברציפות מדי יום או לכל הפחות פעם בשבוע. וכמו שכתב הסטייפלר שאין לך דבר המטהר ומכפר על העבר ושומר על קדושת האדם בעתיד כעסק התורה והתמדתה. וכלשון מרן החזו"א באגרותיו "הלימוד הבלתי נפסק, הוא סוד הקדושה", ויה"ר שיתקיים בנו "ובא ד' אלוקי כל קדושים עמך" במהרה בימינו אמן.

(מתוך העלון 'אמונה וקדושה')

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>