עין תחת עין • מאמר

עין תחת עין • מאמר

נושא 'שמירת העיניים' אינו רגיל בפי חסידים אך כלפי הטוענים כך נאמר כי מעולם לא שמענו שחסידים יגלשו ברשת • מאת הרב אליהו פרידמן

הרב אלתר אליהו הכהן פרידמן

הגענו לתקופת השנה שבה יש דבר והיפוכו. מצד אחד, בקיץ מאיר ה"שמש הוי"ה" במלוא עוצמתו, וכתוצאה מכך עבודת ה' קלה יותר בקיץ. לאידך, דוקא בקיץ יש נסיון וקושי שלא קיים בחורף, ואליו מוקדשות מלים אלו.

הנושא של 'שמירת העיניים' (או 'טהרת וקדושת העיניים'), אינו רגיל בפי חסידים, ובמפתחות לשיחות הרבי – ערך זה הוא קטן ביותר. אבל כלפי מי שאומר מנהג אבותינו בידינו, וחדש אסור מן התורה – אף אנו נאמר: אף פעם לא שמענו שחסידים יגלשו ברשת, ובמפתחות ל'לקוטי שיחות' לא קיים בכלל ערך 'אינטרנט'…

* * *

נפתח בווארט יפה של השל"ה הקדוש:

על הפסוק "עין תחת עין" אמרו רז"ל, שהכוונה ל"דמי עין תחת עין". ונשאלת השאלה: עכשיו אנחנו מבינים מה הפסוק אומר, אבל עדיין נשארה שאלת ה'למה' – למה לא נאמר במפורש "דמי עין"?

מסביר השל"ה:

יש העין שלמעלה, "עין ה' אל יראיו", ויש העין שלמטה, עין האדם, שנשתלשל מהעין שלמעלה. כאשר אדם שומר על עיניו ומקדש אותם, העין שלו נהיה 'תחת' (אונטער) העין שלמעלה, היינו כלי אליו. הפסוק רומז לנו אפוא על נזק (נוסף) שגרם המזיק לניזק: הוא שלל ממנו את האפשרות לעשות מהעין שלו מרכבה לעין שלמעלה.

ובלשון אדמו"ר הזקן בתניא: "האבות הן הן המרכבה, שכל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מעניני עולם הזה": עיניהם היו מרכבה לעין ה' (עין תחת עין"), ידיהם היו מרכבה ליד ה' ("יד תחת יד"), וכן בכל אבר ואבר.

* * *

כל דבר שאדם רואה נצרב במוחו ובנפשו.

מעשה בהולך רגל שנדרס בפגיעת 'פגע וברח'. המשטרה לא הצליחה לאתר את נהג הרכב, והחליטה להפנט את הנדרס. כשהיה מהופנט, שאלו אותו החוקרים את סוג הרכב הדורס, צבעו ועוד. אז סיפר האיש, שבעת התאונה הועף למעלה מעוצמת המכה, ובעודו באוויר הסתכל למטה וראה את הרכב נמלט, וראה גם את המספר של לוחות הזיהוי, ואף נקב במספר, מספר שקלט בשניות הספורות שריחף באוויר. לאחר שקיבלה המשטרה את מספר הרכב, מובן שבתוך זמן קצר נעצר הנהג הדורס.

עד כדי כך!

ובלשון החסידות: "התענוג שבחוש הראיה פועל דביקות שלמעלה מזמן ומקום, דגם בהיותו במקום אחר ואחר ריבוי זמן – הדבר כמו נצב לנגד עיניו" (מאמר הרבי הריי"צ).

אכן, כל מה שרואים נשאר חקוק בנפש. מסופר, שכאשר הרה"ק מסלונים חזר מביקור אצל הרבי הרש"ב בליובאוויטש, אמר לחסידיו: "הביטו על העינים שראו צדיק אמת"!

* * *

ודבר שנקלט באמצעות העין 'תופס' את האדם הרבה יותר מדבר שנקלט באוזן. "אינו דומה ראיה לשמיעה". ובלשון הרבי הריי"צ: "בחוש הראיה, נמשך פנימיות העונג, עד דכל עצמותו נמשך אחר הציור נאה או הדבר נחמד אשר רואה בעיניו".

הרב נחום גולדשמיד ז"ל מסביר על פי זה את הפסוק "וירא את העגל ומחולות, ויחר אף משה, וישלך מידיו את הלוחות". לכאורה, הרי משה רבינו כבר שמע על עשיית העגל מפי הגבורה בהיותו בהר, ומה נתחדש לו עכשיו שחרה אפו והשליך את הלוחות? אלא מכאן, שהראייה השפיעה עליו יותר משמיעה – אפילו שמיעה מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו!

* * *

על ראיה שלילית אומר אדמו"ר הזקן: ה'שור', היינו ההסתכלות להיכן שלא צריכים, היא אחד מארבעת אבות הנזיקין הרוחניים ('שור' מלשון "אשורנו ולא קרוב").

ופעם אמר: "ואת האמורי" – 'דער זאגער'. כשהולכים ברחוב, הוא אומר: "הבט במקום שלא צריך", וכך מטמא את העין.

והרבי כותב ב'אגרות קודש': "הסתכלות אסורה, היפך התכלית שבשבילה נבראו העיניים – היא בבחינת עיוורון זמני, ועוד גרוע מכך. והרי סומא חשוב כמת"!

* * *

נסיים בדבריו של הרבי הרש"ב ב'קונטרס העבודה':

"מי שחש לנפשו שלא לטמא אותה, יגדיר את חוש הראיה, שלא יהיה פתוח לראות כל מה שלפניו, ומה גם ראיה אסורה. וגם אם הדבר קשה, יתגבר כארי. וידע אשר בנפשו הוא, ובלי זה, כל עבודתו ויגיעתו כאין וכאפס, ולא יפעל דבר. גם אם יהיה ניכר, אל יחוש לשיחות בני אדם. הלא לגבי חיי הגוף לא מביטים על שום דבר, וכל שכן לגבי חיי הנפש."

לחיים, און א געזונטער זומער!

(מקור: שטורעם)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>