הסכנה העצומה הטמונה ברשת

הסכנה העצומה הטמונה ברשת

גל מחאות בציבור החרדי נגד פגעי הטכנולוגיה. ומה עם חב"ד? ● בראיון ארוך ונוקב מדבר הרב שלמה שטרנברג, משפיע בישיבת "אהלי תורה" בניו-יורק – הידוע כמומחה בתחום סכנת האינטרנט – על הסכנה העצומה הטמונה ברשת, על הנסיון הקשה, על הצורך הדחוף 'לנער' את ההורים, ועל מה שחייבים להבהיר לבני הנוער ● אף אחד לא חסין, בכל גיל

הנזק שגרמה הטכנולוגיה בקרב כל שכבות הגיל (ואף-אחד לא חסין!), הביא את גדולי הרבנים להילחם בתופעה עד חורמה.

נכון, התמונה מורכבת (וכבר יובא הסבר). אבל דווקא בגלל המורכבות, כולנו צריכים להציב גדרות וסייגים, חדים וברורים, ולא לתת ליצר לטעון טענות שונות ומשונות, כשהתוצאה בסופו של דבר הופכת לקטלנית, עגומה וחמורה.

לפני שתגידו "טוב, אל תחנכו אותי" ו"אני יודע מה אני עושה", כדאי שתקראו את הכתבה עד תומה, ואז תחליטו בעצמכם, בעצת המשפיע, מה ואיך לנהוג.

הסכנה כאן. אי-אפשר לטמון את הראש בחול

הרב שטרנברג, יצא לי לשמוע אותך מדבר בהרצאה לפני מספר חודשים על הסכנות של האינטרנט, והשאלה הראשונה שעלתה לי בראש היתה: איך הגעת לנושא?

אכן גם אני שואל את עצמי את אותה שאלה… אבל יחד עם זה אני יודע שלא תמיד יש לנו את הפריבילגיה לבחור לאיזה עניין להכניס את הראש ולאיזה לא. אחד הכללים החשובים ביותר בעולם החינוך הוא, שמחנך טוב חייב להכיר היטב את התלמידים שלו, להיכנס לתוך העולם שלהם, לדעת בדיוק מהם הניסיונות עמם הם מתמודדים, ואז לעשות ככל יכולתו כדי לעזור להם. למרבה הצער, בדורנו, הצעירים עומדים בפני ניסיונות שונים, ולפעמים גם המחנכים מעדיפים להעלים עין מבעיה מסויימת, ולהתמקד בבעיות אחרות, אבל האינטרנט הפך להיות מחלת הדור, והמחנכים לא יכולים לטמון את ראשם בחול.

מתוקף תפקידי כמשפיע בבית המדרש של ישיבת 'אהלי תורה', ומנהל ישיבת-קיץ לבחורים מישיבה קטנה, אני עומד בקשר הדוק עם בחורים מגיל מארבעה עשרה ועד לחתונה, ובמקרים רבים הקשר נמשך גם לאחר החתונה. מכיון שהקשר בינינו הוא מאוד פתוח ואני מעודד את הבחורים לבוא ולהתייעץ על כל דבר בחייהם ובפרט בענינים הקשורים לעבודת ה', נחשפתי לנושא והתחלתי לדבר על כך.

בפעם הראשונה שדיברתי ברבים על הבעיות של האינטרנט, נדהמתי מפניות של בחורים שהגיעו אליי לספר עם מה הם מתמודדים כשבבית יש אינטרנט. וכך – שלא ברצוני – הפכתי לכתובת בנושא הזה. גם משפיעים אחרים שנחשפו למקרים כאלו ואחרים, הפנו את הבחורים אליי.

אתה משפיע בניו יורק, אבל האם נראה לך שכך המצב גם בארץ ישראל?

למען האמת, המצב בארץ ישראל יותר טוב מארצות הברית בכל הציבור החרדי וגם באנ"ש. בארה"ב, בניגוד גמור לישראל, ברוב הבתים החרדים יש אינטרנט. באה"ק המצב שונה וממילא גם החשיפה של הצעירים לתחום קטנה יותר. אבל זאת לא נחמה, כיוון שישנה סכנה שגם באה"ק המצב יהיה עוד כמה שנים דומה לכאן. הנחמה היחידה היא, שלמחנכים בארץ ישראל יש את ההזדמנות לעשות את מה שאנחנו לא השכלנו לעשות כאן לפני שלוש שנים. וחייבים לעשות הכל – אבל הכל – כדי שלא להגיע למצב שלנו…

חשוב שנזכור שאם לא נדבר על הבעיה, היא לא תיעלם, ורק תגדל מיום ליום. הבעיה היא כאן, ויש לנו רק שתי אפשרויות: או שאנחנו נתעורר, או שהילדים שלנו יעירו אותנו.

חשוב להדגיש ולהבהיר: אין בדברים כל סתירה לתופעה המדהימה של ההתפתחות העצומה של עולם הישיבות החב"די או עולם השליחות, כאשר בכל רחבי תבל יושבים רובם ככולם של התמימים שאין להם בעולמם אלא ד' אמות של תורה והתקשרות, ובכל פינה פועלים שלוחים במסירות נפש להפצת המעיינות.

למעשה מדובר בבעיה כלל-עולמית של כל הקהילות היהודיות ברחבי העולם. זו הסיבה לעצרת הגדולה שהתקיימה לאחרונה בארה"ב. היו קהילות שאסור כליל את השימוש באינטרנט, בלי שום תנאים וסייגים. אך אצלנו, בשל הנסיבות שכבר עמדנו עליהן, כל הרבנים מבינים שצריכים להכנס לעובי הקורה ולטפל בבעיה. איסורים וחרמות בלבד לא יספיקו וחייבים לתת את הדעת על התמודדות ממשית ואפקטיבית.

פער דורות. ההורים מתקשים להבין.

והורי התלמידים מבינים את הבעייה ומשתפים איתך פעולה?

מה שמדהים הוא שמצד אחד הצעירים יותר מודעים לבעיה וכמו זועקים להצלה – מצד שני יש הורים שלא קולטים את חומרת הבעיה.

לפני כשנה הגיע אליי בחור ושפך את ליבו על מצבו, והסתבר שיש להם בבית אינטרנט והאינטרנט השתלט לו על החיים. הוא בכה והתחנן לעזרה, וכששוחחתי עם אביו (בלי לגלות לו כמובן שהבן דיבר איתי) הוא האשים… אותי: "איך אתה מעיז לחשוד בבן שלי?! אני מכיר אותו לפני ולפנים, והוא בחור חסידי שלא שייך לדברים האלו"…

מידי שנה, במהלך הקיץ, אני מקיים ישיבת קיץ לבחורים חסידיים המבקשים להתעלות בלימוד התורה בשקידה והתמדה והתקשרות, ובין הבחורים כבר ידוע שההתוועדות האחרונה של ישיבת הקיץ מוקדשת לנושא האינטרנט.

אחד התמימים, בן של שליח, שקיבל על עצמו לא לגעת באינטרנט – קיבלתי כעבור כמה שבועות טלפון מאביו: "מה עשית לבן שלי?". לא הבנתי מה עשיתי לבן שלו, והאב המשיך: "בגללך הוא לא משתמש באינטרנט. עד עכשיו הוא היה מפעיל את אתר האינטרנט של בית חב"ד, שולח את האימיילים השבועיים וכן הלאה, וכעת אין מי שיעשה את זה." האב המשיך ואמר: "אני מכיר את הבן שלי ויודע בדיוק מה הוא עושה במחשב, ואין לו קשר לדברים כאלו". שאלתי את האב למה שהוא בעצמו לא יעשה את כל הפעולות האלו במקום בנו, והאב השיב שהוא לא יודע כל-כך איך משתמשים באינטרנט…

זוהי בעצם תמונת המצב של בעיית האינטרנט: הדור המבוגר לא יודע איך מתעסקים עם מחשב, וממילא יש מהם הסבורים שהכל בסדר, כיון שהוא לא נחשף לדברים שהדור הצעיר נחשף. הדור המבוגר גם לא מבין בחסימות, פילטרים וכל שאר הדברים, אבל הדור הצעיר כבר מומחה בעקיפה וגלישה בכל דרך אפשרית.

איך אתה מסביר את זה?

כדי להסביר את זה אביא דוגמא מההבדל בין תושב וותיק לבין עולה חדש. עולה חדש יכול להיות אדם מוצלח שיגיע וילמד את השפה ואת מנהגי המקום, אבל בדרך כלל הוא לא יידע לדבר ב"סלנג". זה בעצם ההבדל בין אדם שנולד לתוך העולם העכשווי בארה"ב, שבו כבר יש אינטרנט, לבין המבוגרים שלמדו להשתמש בזה במהלך החיים. רוב המבוגרים יודעים להשתמש שימוש בסיסי באינטרנט, הם יודעים לבדוק מתי הרכבת יוצאת, לשלם חשבון חשמל וכן הלאה, אבל הם לא "חיים" עם האינטרנט.

הזמנים השתנו. חייבים לדבר עם התלמידים.

אוקיי, אני מבין שישנה בעיה וחייבים לטפל בזה. אבל מדוע לדבר על כך ברבים? אתה לא חושש שתגרום לבחורים שלא מודעים לכל זה, לרצות לבדוק "מה יש באינטרנט"?

כיון שהבעיה כבר קיימת, ולא לדבר על זה – פירושו לטמון את הראש בחול.

הנהלה של אחת הישיבות החשובות בארה"ב הגיעה למסקנה שחייבים לדבר על הנושא וביקשו ממני לדבר בפני כל מאות התלמידים. אחר-כך הגיעו אליי עשרות בחורים לדבר על זה. לכן, אין לנו ברירה אלא להציף את הבעייה, לדבר עליה ולהתמודד עמה באמת.

הבה נחשוב: אם ח"ו היתה בעיה של סמים בקהילות מסויימות, איך היה יותר סיכוי למנוע את הילדים משימוש בסמים? כאשר הם היו מקבלים הדרכה בגיל צעיר, מאדם אחראי (הורים או מורים) שמסבירים להם את הסכנות שבכך, או כאשר הפעם הראשונה בחייהם בה היו נחשפים לסמים היא כאשר שמעו מחברים כמה זה כיף? ברור שאם לא מדברים ולא מסבירים, הם יגלו את זה ממקום אחר ואזי יקבלו הסתכלות מעוותת על הדברים והתוצאות יכולות להיות הרסניות. נכון שצריך להיזהר איך לדבר ומה לדבר, אבל אין לנו את הפריבילגיה לשתוק, כיון שאם הצעירים לא ישמעו מאיתנו כמה זה מסוכן – הם ישמעו מאחרים כמה זה טוב.

הדברים נשמעים הגיוניים אבל מאידך כולם מכירים את שיטת חב"ד בכלל ושיטת הרבי בפרט שלא להתעסק נושאים לא טהורים בכלל, ושהדיבור על כך רק מגרה את היצר.

אכן, שיטת חב"ד היא שלא לעסוק בזה, אבל הרבי בעצמו כתב ואמר מפורש שהדברים השתנו כיון שהעולם השתנה. ישנו מכתב מהרבי באג"ק (ח"ט עמ' כד) בו הרבי כותב לרב חשוב, בתגובה לסט של שישה ספרים – טהרת יום טוב, בהם הוא מדבר על חומר העוון וענייני 'חטאת נעורים' וכו', וזלה"ק:

"ואף אשר לא הורגל בתוככי אנ"ש להדפיס ספרים מיוחדים לביאור סיבת העוון, וגם אפילו לא לייחד הדבור על-זה ברבים ובפרסום . . הנה במדינה זו, אשר נעשה פרץ גדול בעוון זה בחוגים ידועים, וכבקעה הדבר בעיניהם . . ובעוונותינו הרבים אין פוצה פה ומוחה ומגלה קלון . . הרי מקום לומר, אשר יש להדפיס ולפרסם על-דבר גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת כו', ובעיקר – לחזק ולהגדיל גם על-ידי-זה את שימת לב המלמדים, הר"מ והראש ישיבה שליט"א להמצב בזה, כי במדה ידועה וחשובה בהם הדבר תלוי לתקן המצב הפרוע."

המכתב נכתב בשנת תשי"ד, ומאז כמובן וגם פשוט המצב רק החמיר עשרות מונים. אם כבר אז כתב הרבי שהגיע הזמן להתחיל לדבר ולכתוב בנושא, אין ספק שהיום לפי אותה שיטה של הרבי חובה להתעסק בכך, וכפי שהרבי כותב שהדיבור בזה הוא "להציל נפש בחורי ישראל מרדת כו'" רח"ל.

דבר ברור שכאשר ישנו אדם מסוכן שמסתובב בשכונה, כל הורה עם טיפת רגש אחריות יקרא לילדיו ויסביר להם שהאדם הנ"ל מסוכן ועליהם להתרחק ממנו. אף אחד לא יאמר שאינו רוצה לחנך את ילדיו באופן כזה ולא רוצה שיידעו שישנם אנשים רעים – כי אולי זה יגרום להם להתחבר אליו…

ללא חריגים. אין לאף אחד תעודת חסינות.

יבוא הורה שזקוק לאינטרנט לשליחות או לענייני עבודתו ויטען: הבן שלי הוא בחור חסידי שכל ראשו ורובו שקועים בלימוד והתקשרות, מה אתה רוצה ממני?

צר לי לאכזב את ההורה הזה, אבל עוד לא מצאתי סוג אחד של בחורים שבבית שלו יש אינטרנט והוא "חסין" מפני הסכנות האורבות לנו באינטרנט. עוד לא מצאתי את הקבוצת בחורים שקיבלו תעודת ביטוח מהנושא והוריהם יכולים להיות רגועים ובטוחים שבניהם נמצאים בידיים טובות. בכל יום מתפללים "אל תביאנו לידי נסיון"!

סיפר לי בחור בבכיות כיצד הוא נכשל. הכל התחיל כשהוא נכנס לאינטרנט כדי לקנות כרטיס טיסה, דבר לגיטימי לחלוטין, אבל שם היתה פרסומת אחת שהעבירה אותו הלאה והלאה, ובסוף הוא כבר לא יכל לצאת. לא מדובר על בחור שהגיע מסקרנות או שהיתה לו איזו שהיא מחשבה בנושא, אלא בחור שנכנס בתמימות לקנות כרטיס טיסה.

יש בעולם הרבה גנבים וגם רוצחים, והתפקיד שלנו זה לא לפחד מהם אלא להיזהר מהם, לנעול את הדלת וכן הלאה.

אבל גם בלי להפחיד צריך לזכור שכל אדם נברא עם נטיה טבעית ועם נפש הבהמית, ואנחנו לא צדיקים ורובנו גם לא בינונים על פי תניא, ואם נעמוד בנסיון מידי קשה – לא בטוח שכולם יעמדו בו. שמעתי ממשפיע דבר מעניין בנושא. הרי גם הבינוני לא מואס ברע, אלא שהוא לא נותן לרצון לעלות מהלב אל המוח ולהרהר בו, שזה תהליך שלוקח כמה שניות מהרגע שבו הלב חפץ ברע עד שבפועל המוח דוחה את הרע ולא מהרהר בו. לעומת זאת בימינו המחשב הוא יותר מהיר גם מהבינוני, וכאשר אדם נכנס לקנות כרטיס ולפתע קופץ לו משהו אחר, זה לוקח פחות מחמש שניות, ולפעמים זה כבר מאוחר מידי כיון שזה קפץ ישר מהלב למוח ולא היה זמן למנוע את זה.

כל הורה יכול לעשות חשבון נפש עצמי, ולגלות שגם כשהוא עצמו היה בחור חסידי, הרי כנראה קרה לו פעם או פעמיים שנכשל בשמירת העיניים, מחשבות זרות וכדומה. ההורים צריכים להבין שבימינו הניסיונות עברו לפורמט אחר. מה שפעם היה שייך רק במחשבה – היום שייך גם בראייה ויותר מכך. משום כך, הניסיונות של היום קשים הרבה יותר, ומי שנופל פעם אחת – קשה לו להינצל מהפעם הבאה, כי נקשרים לזה וזה הורס אותם ברוחניות ובגשמיות.

איך אתה מסביר את העובדה שבנושא האינטרנט יהודים חרדים נתנו לעצמם היתרים בניגוד לכלי המדייה האחרים?

האמת שזאת שאלה מאוד מעניינת וחשבתי המון על ההבדל בין הדברים. קח לדוגמא את העיתונים: כמעט אף יהודי חרדי לא יעיז לקנות ולהכניס לביתו את עיתון ידיעות אחרונות, אבל מי שיש בביתו אינטרנט לא מושלל שייכנס לאתר החדשות של אותו עיתון.

אומרים שכל אדם טוען שיש לו "קו אדום" והוא אף פעם לא עובר אותו. אבל אם נבדוק נגלה שגם אם אנחנו לא עוברים אותו – "לקו האדום" שלנו יש רגליים, והוא זז לאט לאט בכל פעם שאנו מתקרבים אליו. מסתבר, שבעידן הטכנולוגיה הוא הצמיח גלגלים, ובעידן האינטרנט הוא הצמיח כנפיים…

נראה לי להסביר את זה בכך שהאדם חי בשני עולמות מקבילים: עולם המעשה והדיבור, ועולם המחשבה. בעולם המעשה והדיבור כל אדם נורמלי דואג איך הוא נראה ואיך הוא נשמע, אבל בעולם המחשבה, כל אדם הוא בעצם 'משוגע'. כל אחד מרשה לעצמו להיסחף בדמיונות ולחשוב איך הוא היה רוצה להיות וכל מיני דברים שמעולם לא היה מעז לדבר וכמובן שלא לעשות. למשל: מידת הגאווה – במחשבה הוא יכול להתגאות ולחשוב שהוא הכי טוב בעולם, אבל בעולם הדיבור הוא מבין שזה יישמע מוזר ולכן הוא לא מדבר על זה.

במידה מסויימת, עולם האינטרנט נתפס אצל אנשים בטעות כחלק מעולם המחשבה. לדוגמא, הרבה יותר קל לאדם לשלוח מכתב אלקטרוני של התנצלות ובקשת סליחה מאשר לפגוש את חברו ולבקש את סליחתו פנים אל פנים. המחשב מסתיר אותנו ונותן לנו תחושה שאנחנו לא באמת קיימים, האדם השני לא באמת קיים, וגם בקשת הסליחה לא באמת קיימת… וזאת למרות שאחר כך נוכל לפגוש את אותו אדם גם בחיים האמיתיים.

לקנות עיתון זה בעולם המעשה, ולכן רוב האנשים החרדים לא יעשו את זה; אבל להיכנס לאתר של העיתון באינטרנט, זה לא נתפס כ"מעשה" ממש, אלא משהו וירטואלי, למרות שהסכנה חמורה יותר.

אחרי ההתעוררות הגדולה בציבור שלא להחזיק בבית אינטרנט, מה למעשה המסר המיוחד שלך?

המסר שלי הוא שנבין שכל מה שכתוב בתניא, לא מדובר על אנשים אחרים אלא עלינו ועל הילדים שלנו. כאשר בתניא מדובר על נפש הבהמית ויצר הרע, זו לא סיסמא יפה עבור השני, אלא זאת מציאות החיים שלנו. כן, לכל אחד – וזה כולל אותי ואותך – לא עלינו ועל הילדים שלנו. כאשר בתניא מדובר על נפש הבהמית ויצר הרע, זו לא סיסמא יפה עבור השני, אלא זאת מציאות החיים שלנו. כן, לכל אחד – וזה כולל אותי ואותך – יש שתי נשמות, והראשונה היא הנפש הבהמית.

כל אחד מבין, שהלכות ייחוד מחייבות את כולנו, ואף אחד לא חושב שהתורה חייבה אותו בהלכות אלו מכיוון שחושדים בו שהוא ייכשל, אלא זה גדר וסייג לאנשים כערכנו שנולדנו עם יצר הרע, ועלינו להיזהר ממצבים שיכולים להיות מסוכנים עבורנו.

האינטרנט לא חידש דבר אלא עשה דבר אחד פשוט: לקח את כל העולם כולו והכניס אותו לתוך הבית ולתוך הכיס של כל אחד מאיתנו.

נעשה תרגיל מחשבתי קטן: באם בחור צעיר יבקש מאביו כרטיס טיסה סובב-עולם עם אשראי כספי בלתי מוגבל, כדי שיוכל לטוס בלי ליווי ולבקר בכל מקום בעולם, האם יש אבא אחד שפוי שיתן לבנו את האפשרות הזאת?

ובכן, זה בדיוק מה שקורה באותם בתים: כאשר נותנים לילדים גישה לאינטרנט, בעצם נותנים לילד כרטיס טיסה חינם לכל נקודה ומקום בעולם, וגם אשראי בלתי מוגבל להיכנס לכל מקום, לדבר עם כל אדם, לשמוע כל דעה, ועוד המון המון דברים שבשום פנים ואופן לא היינו נותנים לילד שלנו בעולם המציאותי והאמיתי.

למעשה, באינטרנט המצב הרבה יותר גרוע, כי בעולם המציאות, אולי אפשר לסמוך על הילד שלנו שלא יטוס למקום מסוכן…

ומה עם הורה שהחליט שהילדים שלו נבונים ואין צורך להסביר להם על הסכנה?

אין בעיה, אם כך שגם לא ילמד אותו בגיל שנתיים איך לחצות כביש במעבר חציה, וכשיגיע לגיל 13 שיתן לו את מפתחות הרכב כדי שיוכל ללמוד מהטעויות של עצמו. בתור הורים יש לנו אחריות, ולכן יש דברים שאנו יכולים לתת לילד ללמוד בעצמו, אבל ישנם דברים מסוכנים מידי, ובהם איננו יכולים לאפשר לילד ללמוד מהטעויות שלו, כי יתכן שהילד יידרס ולא יישאר עוד בעולמנו כדי ללמוד מהטעות שלו… גם בנושא האינטרנט זה אותו דבר. אני לא יכול "לסמוך על הילד" ולתת לו ללמוד מהטעויות של עצמו, כי יתכן שלא יהיה מי שילמד מהטעויות.

לסיום:

בעבר, מדינות הקיפו את עצמן בחומות גבוהות, עד שהגיעו הפגזים שהפכו את החומות למיותרות. אחר כך נבנו חפירות והגנות עד שהטילים הפכו גם את אותם למיותרות. היום גם המערכות הכי משוכללות כבר מאבדות מכוחן כיון שהמלחמות החכמות נערכות באינטרנט על ידי וירוסים מתוחכמים. הדבר לא שונה במובן הרוחני. בעבר קהילה יכלה להסתפק בכך שהיא תקיף את עצמה בגדרות, בתקנות ואיסורים, אבל היום כל זה אמנם מאד נחוץ אך כלל לא מספיק, וחייבים חינוך אמיתי ומושקע, לצד עשיה אקטיבית של כל הצעדים הדרושים לכך שנישמר ככל האפשר.

 

 

 

(מקור: שטורעם)

הסכנה העצומה הטמונה ברשת

גל מחאות בציבור החרדי נגד פגעי הטכנולוגיה. ומה עם חב"ד? ● בראיון ארוך ונוקב מדבר הרב שלמה שטרנברג, משפיע בישיבת "אהלי תורה" בניו-יורק – הידוע כמומחה בתחום סכנת האינטרנט – על הסכנה העצומה הטמונה ברשת, על הנסיון הקשה, על הצורך הדחוף 'לנער' את ההורים, ועל מה שחייבים להבהיר לבני הנוער ● אף אחד לא חסין, בכל גיל

הנזק שגרמה הטכנולוגיה בקרב כל שכבות הגיל (ואף-אחד לא חסין!), הביא את גדולי הרבנים להילחם בתופעה עד חורמה.

נכון, התמונה מורכבת (וכבר יובא הסבר). אבל דווקא בגלל המורכבות, כולנו צריכים להציב גדרות וסייגים, חדים וברורים, ולא לתת ליצר לטעון טענות שונות ומשונות, כשהתוצאה בסופו של דבר הופכת לקטלנית, עגומה וחמורה.

לפני שתגידו "טוב, אל תחנכו אותי" ו"אני יודע מה אני עושה", כדאי שתקראו את הכתבה עד תומה, ואז תחליטו בעצמכם, בעצת המשפיע, מה ואיך לנהוג.

הסכנה כאן. אי-אפשר לטמון את הראש בחול

הרב שטרנברג, יצא לי לשמוע אותך מדבר בהרצאה לפני מספר חודשים על הסכנות של האינטרנט, והשאלה הראשונה שעלתה לי בראש היתה: איך הגעת לנושא?

אכן גם אני שואל את עצמי את אותה שאלה… אבל יחד עם זה אני יודע שלא תמיד יש לנו את הפריבילגיה לבחור לאיזה עניין להכניס את הראש ולאיזה לא. אחד הכללים החשובים ביותר בעולם החינוך הוא, שמחנך טוב חייב להכיר היטב את התלמידים שלו, להיכנס לתוך העולם שלהם, לדעת בדיוק מהם הניסיונות עמם הם מתמודדים, ואז לעשות ככל יכולתו כדי לעזור להם. למרבה הצער, בדורנו, הצעירים עומדים בפני ניסיונות שונים, ולפעמים גם המחנכים מעדיפים להעלים עין מבעיה מסויימת, ולהתמקד בבעיות אחרות, אבל האינטרנט הפך להיות מחלת הדור, והמחנכים לא יכולים לטמון את ראשם בחול.

מתוקף תפקידי כמשפיע בבית המדרש של ישיבת 'אהלי תורה', ומנהל ישיבת-קיץ לבחורים מישיבה קטנה, אני עומד בקשר הדוק עם בחורים מגיל מארבעה עשרה ועד לחתונה, ובמקרים רבים הקשר נמשך גם לאחר החתונה. מכיון שהקשר בינינו הוא מאוד פתוח ואני מעודד את הבחורים לבוא ולהתייעץ על כל דבר בחייהם ובפרט בענינים הקשורים לעבודת ה', נחשפתי לנושא והתחלתי לדבר על כך.

בפעם הראשונה שדיברתי ברבים על הבעיות של האינטרנט, נדהמתי מפניות של בחורים שהגיעו אליי לספר עם מה הם מתמודדים כשבבית יש אינטרנט. וכך – שלא ברצוני – הפכתי לכתובת בנושא הזה. גם משפיעים אחרים שנחשפו למקרים כאלו ואחרים, הפנו את הבחורים אליי.

אתה משפיע בניו יורק, אבל האם נראה לך שכך המצב גם בארץ ישראל?

למען האמת, המצב בארץ ישראל יותר טוב מארצות הברית בכל הציבור החרדי וגם באנ"ש. בארה"ב, בניגוד גמור לישראל, ברוב הבתים החרדים יש אינטרנט. באה"ק המצב שונה וממילא גם החשיפה של הצעירים לתחום קטנה יותר. אבל זאת לא נחמה, כיוון שישנה סכנה שגם באה"ק המצב יהיה עוד כמה שנים דומה לכאן. הנחמה היחידה היא, שלמחנכים בארץ ישראל יש את ההזדמנות לעשות את מה שאנחנו לא השכלנו לעשות כאן לפני שלוש שנים. וחייבים לעשות הכל – אבל הכל – כדי שלא להגיע למצב שלנו…

חשוב שנזכור שאם לא נדבר על הבעיה, היא לא תיעלם, ורק תגדל מיום ליום. הבעיה היא כאן, ויש לנו רק שתי אפשרויות: או שאנחנו נתעורר, או שהילדים שלנו יעירו אותנו.

חשוב להדגיש ולהבהיר: אין בדברים כל סתירה לתופעה המדהימה של ההתפתחות העצומה של עולם הישיבות החב"די או עולם השליחות, כאשר בכל רחבי תבל יושבים רובם ככולם של התמימים שאין להם בעולמם אלא ד' אמות של תורה והתקשרות, ובכל פינה פועלים שלוחים במסירות נפש להפצת המעיינות.

למעשה מדובר בבעיה כלל-עולמית של כל הקהילות היהודיות ברחבי העולם. זו הסיבה לעצרת הגדולה שהתקיימה לאחרונה בארה"ב. היו קהילות שאסור כליל את השימוש באינטרנט, בלי שום תנאים וסייגים. אך אצלנו, בשל הנסיבות שכבר עמדנו עליהן, כל הרבנים מבינים שצריכים להכנס לעובי הקורה ולטפל בבעיה. איסורים וחרמות בלבד לא יספיקו וחייבים לתת את הדעת על התמודדות ממשית ואפקטיבית.

פער דורות. ההורים מתקשים להבין.

והורי התלמידים מבינים את הבעייה ומשתפים איתך פעולה?

מה שמדהים הוא שמצד אחד הצעירים יותר מודעים לבעיה וכמו זועקים להצלה – מצד שני יש הורים שלא קולטים את חומרת הבעיה.

לפני כשנה הגיע אליי בחור ושפך את ליבו על מצבו, והסתבר שיש להם בבית אינטרנט והאינטרנט השתלט לו על החיים. הוא בכה והתחנן לעזרה, וכששוחחתי עם אביו (בלי לגלות לו כמובן שהבן דיבר איתי) הוא האשים… אותי: "איך אתה מעיז לחשוד בבן שלי?! אני מכיר אותו לפני ולפנים, והוא בחור חסידי שלא שייך לדברים האלו"…

מידי שנה, במהלך הקיץ, אני מקיים ישיבת קיץ לבחורים חסידיים המבקשים להתעלות בלימוד התורה בשקידה והתמדה והתקשרות, ובין הבחורים כבר ידוע שההתוועדות האחרונה של ישיבת הקיץ מוקדשת לנושא האינטרנט.

אחד התמימים, בן של שליח, שקיבל על עצמו לא לגעת באינטרנט – קיבלתי כעבור כמה שבועות טלפון מאביו: "מה עשית לבן שלי?". לא הבנתי מה עשיתי לבן שלו, והאב המשיך: "בגללך הוא לא משתמש באינטרנט. עד עכשיו הוא היה מפעיל את אתר האינטרנט של בית חב"ד, שולח את האימיילים השבועיים וכן הלאה, וכעת אין מי שיעשה את זה." האב המשיך ואמר: "אני מכיר את הבן שלי ויודע בדיוק מה הוא עושה במחשב, ואין לו קשר לדברים כאלו". שאלתי את האב למה שהוא בעצמו לא יעשה את כל הפעולות האלו במקום בנו, והאב השיב שהוא לא יודע כל-כך איך משתמשים באינטרנט…

זוהי בעצם תמונת המצב של בעיית האינטרנט: הדור המבוגר לא יודע איך מתעסקים עם מחשב, וממילא יש מהם הסבורים שהכל בסדר, כיון שהוא לא נחשף לדברים שהדור הצעיר נחשף. הדור המבוגר גם לא מבין בחסימות, פילטרים וכל שאר הדברים, אבל הדור הצעיר כבר מומחה בעקיפה וגלישה בכל דרך אפשרית.

איך אתה מסביר את זה?

כדי להסביר את זה אביא דוגמא מההבדל בין תושב וותיק לבין עולה חדש. עולה חדש יכול להיות אדם מוצלח שיגיע וילמד את השפה ואת מנהגי המקום, אבל בדרך כלל הוא לא יידע לדבר ב"סלנג". זה בעצם ההבדל בין אדם שנולד לתוך העולם העכשווי בארה"ב, שבו כבר יש אינטרנט, לבין המבוגרים שלמדו להשתמש בזה במהלך החיים. רוב המבוגרים יודעים להשתמש שימוש בסיסי באינטרנט, הם יודעים לבדוק מתי הרכבת יוצאת, לשלם חשבון חשמל וכן הלאה, אבל הם לא "חיים" עם האינטרנט.

הזמנים השתנו. חייבים לדבר עם התלמידים.

אוקיי, אני מבין שישנה בעיה וחייבים לטפל בזה. אבל מדוע לדבר על כך ברבים? אתה לא חושש שתגרום לבחורים שלא מודעים לכל זה, לרצות לבדוק "מה יש באינטרנט"?

כיון שהבעיה כבר קיימת, ולא לדבר על זה – פירושו לטמון את הראש בחול.

הנהלה של אחת הישיבות החשובות בארה"ב הגיעה למסקנה שחייבים לדבר על הנושא וביקשו ממני לדבר בפני כל מאות התלמידים. אחר-כך הגיעו אליי עשרות בחורים לדבר על זה. לכן, אין לנו ברירה אלא להציף את הבעייה, לדבר עליה ולהתמודד עמה באמת.

הבה נחשוב: אם ח"ו היתה בעיה של סמים בקהילות מסויימות, איך היה יותר סיכוי למנוע את הילדים משימוש בסמים? כאשר הם היו מקבלים הדרכה בגיל צעיר, מאדם אחראי (הורים או מורים) שמסבירים להם את הסכנות שבכך, או כאשר הפעם הראשונה בחייהם בה היו נחשפים לסמים היא כאשר שמעו מחברים כמה זה כיף? ברור שאם לא מדברים ולא מסבירים, הם יגלו את זה ממקום אחר ואזי יקבלו הסתכלות מעוותת על הדברים והתוצאות יכולות להיות הרסניות. נכון שצריך להיזהר איך לדבר ומה לדבר, אבל אין לנו את הפריבילגיה לשתוק, כיון שאם הצעירים לא ישמעו מאיתנו כמה זה מסוכן – הם ישמעו מאחרים כמה זה טוב.

הדברים נשמעים הגיוניים אבל מאידך כולם מכירים את שיטת חב"ד בכלל ושיטת הרבי בפרט שלא להתעסק נושאים לא טהורים בכלל, ושהדיבור על כך רק מגרה את היצר.

אכן, שיטת חב"ד היא שלא לעסוק בזה, אבל הרבי בעצמו כתב ואמר מפורש שהדברים השתנו כיון שהעולם השתנה. ישנו מכתב מהרבי באג"ק (ח"ט עמ' כד) בו הרבי כותב לרב חשוב, בתגובה לסט של שישה ספרים – טהרת יום טוב, בהם הוא מדבר על חומר העוון וענייני 'חטאת נעורים' וכו', וזלה"ק:

"ואף אשר לא הורגל בתוככי אנ"ש להדפיס ספרים מיוחדים לביאור סיבת העוון, וגם אפילו לא לייחד הדבור על-זה ברבים ובפרסום . . הנה במדינה זו, אשר נעשה פרץ גדול בעוון זה בחוגים ידועים, וכבקעה הדבר בעיניהם . . ובעוונותינו הרבים אין פוצה פה ומוחה ומגלה קלון . . הרי מקום לומר, אשר יש להדפיס ולפרסם על-דבר גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת כו', ובעיקר – לחזק ולהגדיל גם על-ידי-זה את שימת לב המלמדים, הר"מ והראש ישיבה שליט"א להמצב בזה, כי במדה ידועה וחשובה בהם הדבר תלוי לתקן המצב הפרוע."

המכתב נכתב בשנת תשי"ד, ומאז כמובן וגם פשוט המצב רק החמיר עשרות מונים. אם כבר אז כתב הרבי שהגיע הזמן להתחיל לדבר ולכתוב בנושא, אין ספק שהיום לפי אותה שיטה של הרבי חובה להתעסק בכך, וכפי שהרבי כותב שהדיבור בזה הוא "להציל נפש בחורי ישראל מרדת כו'" רח"ל.

דבר ברור שכאשר ישנו אדם מסוכן שמסתובב בשכונה, כל הורה עם טיפת רגש אחריות יקרא לילדיו ויסביר להם שהאדם הנ"ל מסוכן ועליהם להתרחק ממנו. אף אחד לא יאמר שאינו רוצה לחנך את ילדיו באופן כזה ולא רוצה שיידעו שישנם אנשים רעים – כי אולי זה יגרום להם להתחבר אליו…

ללא חריגים. אין לאף אחד תעודת חסינות.

יבוא הורה שזקוק לאינטרנט לשליחות או לענייני עבודתו ויטען: הבן שלי הוא בחור חסידי שכל ראשו ורובו שקועים בלימוד והתקשרות, מה אתה רוצה ממני?

צר לי לאכזב את ההורה הזה, אבל עוד לא מצאתי סוג אחד של בחורים שבבית שלו יש אינטרנט והוא "חסין" מפני הסכנות האורבות לנו באינטרנט. עוד לא מצאתי את הקבוצת בחורים שקיבלו תעודת ביטוח מהנושא והוריהם יכולים להיות רגועים ובטוחים שבניהם נמצאים בידיים טובות. בכל יום מתפללים "אל תביאנו לידי נסיון"!

סיפר לי בחור בבכיות כיצד הוא נכשל. הכל התחיל כשהוא נכנס לאינטרנט כדי לקנות כרטיס טיסה, דבר לגיטימי לחלוטין, אבל שם היתה פרסומת אחת שהעבירה אותו הלאה והלאה, ובסוף הוא כבר לא יכל לצאת. לא מדובר על בחור שהגיע מסקרנות או שהיתה לו איזו שהיא מחשבה בנושא, אלא בחור שנכנס בתמימות לקנות כרטיס טיסה.

יש בעולם הרבה גנבים וגם רוצחים, והתפקיד שלנו זה לא לפחד מהם אלא להיזהר מהם, לנעול את הדלת וכן הלאה.

אבל גם בלי להפחיד צריך לזכור שכל אדם נברא עם נטיה טבעית ועם נפש הבהמית, ואנחנו לא צדיקים ורובנו גם לא בינונים על פי תניא, ואם נעמוד בנסיון מידי קשה – לא בטוח שכולם יעמדו בו. שמעתי ממשפיע דבר מעניין בנושא. הרי גם הבינוני לא מואס ברע, אלא שהוא לא נותן לרצון לעלות מהלב אל המוח ולהרהר בו, שזה תהליך שלוקח כמה שניות מהרגע שבו הלב חפץ ברע עד שבפועל המוח דוחה את הרע ולא מהרהר בו. לעומת זאת בימינו המחשב הוא יותר מהיר גם מהבינוני, וכאשר אדם נכנס לקנות כרטיס ולפתע קופץ לו משהו אחר, זה לוקח פחות מחמש שניות, ולפעמים זה כבר מאוחר מידי כיון שזה קפץ ישר מהלב למוח ולא היה זמן למנוע את זה.

כל הורה יכול לעשות חשבון נפש עצמי, ולגלות שגם כשהוא עצמו היה בחור חסידי, הרי כנראה קרה לו פעם או פעמיים שנכשל בשמירת העיניים, מחשבות זרות וכדומה. ההורים צריכים להבין שבימינו הניסיונות עברו לפורמט אחר. מה שפעם היה שייך רק במחשבה – היום שייך גם בראייה ויותר מכך. משום כך, הניסיונות של היום קשים הרבה יותר, ומי שנופל פעם אחת – קשה לו להינצל מהפעם הבאה, כי נקשרים לזה וזה הורס אותם ברוחניות ובגשמיות.

איך אתה מסביר את העובדה שבנושא האינטרנט יהודים חרדים נתנו לעצמם היתרים בניגוד לכלי המדייה האחרים?

האמת שזאת שאלה מאוד מעניינת וחשבתי המון על ההבדל בין הדברים. קח לדוגמא את העיתונים: כמעט אף יהודי חרדי לא יעיז לקנות ולהכניס לביתו את עיתון ידיעות אחרונות, אבל מי שיש בביתו אינטרנט לא מושלל שייכנס לאתר החדשות של אותו עיתון.

אומרים שכל אדם טוען שיש לו "קו אדום" והוא אף פעם לא עובר אותו. אבל אם נבדוק נגלה שגם אם אנחנו לא עוברים אותו – "לקו האדום" שלנו יש רגליים, והוא זז לאט לאט בכל פעם שאנו מתקרבים אליו. מסתבר, שבעידן הטכנולוגיה הוא הצמיח גלגלים, ובעידן האינטרנט הוא הצמיח כנפיים…

נראה לי להסביר את זה בכך שהאדם חי בשני עולמות מקבילים: עולם המעשה והדיבור, ועולם המחשבה. בעולם המעשה והדיבור כל אדם נורמלי דואג איך הוא נראה ואיך הוא נשמע, אבל בעולם המחשבה, כל אדם הוא בעצם 'משוגע'. כל אחד מרשה לעצמו להיסחף בדמיונות ולחשוב איך הוא היה רוצה להיות וכל מיני דברים שמעולם לא היה מעז לדבר וכמובן שלא לעשות. למשל: מידת הגאווה – במחשבה הוא יכול להתגאות ולחשוב שהוא הכי טוב בעולם, אבל בעולם הדיבור הוא מבין שזה יישמע מוזר ולכן הוא לא מדבר על זה.

במידה מסויימת, עולם האינטרנט נתפס אצל אנשים בטעות כחלק מעולם המחשבה. לדוגמא, הרבה יותר קל לאדם לשלוח מכתב אלקטרוני של התנצלות ובקשת סליחה מאשר לפגוש את חברו ולבקש את סליחתו פנים אל פנים. המחשב מסתיר אותנו ונותן לנו תחושה שאנחנו לא באמת קיימים, האדם השני לא באמת קיים, וגם בקשת הסליחה לא באמת קיימת… וזאת למרות שאחר כך נוכל לפגוש את אותו אדם גם בחיים האמיתיים.

לקנות עיתון זה בעולם המעשה, ולכן רוב האנשים החרדים לא יעשו את זה; אבל להיכנס לאתר של העיתון באינטרנט, זה לא נתפס כ"מעשה" ממש, אלא משהו וירטואלי, למרות שהסכנה חמורה יותר.

אחרי ההתעוררות הגדולה בציבור שלא להחזיק בבית אינטרנט, מה למעשה המסר המיוחד שלך?

המסר שלי הוא שנבין שכל מה שכתוב בתניא, לא מדובר על אנשים אחרים אלא עלינו ועל הילדים שלנו. כאשר בתניא מדובר על נפש הבהמית ויצר הרע, זו לא סיסמא יפה עבור השני, אלא זאת מציאות החיים שלנו. כן, לכל אחד – וזה כולל אותי ואותך – לא עלינו ועל הילדים שלנו. כאשר בתניא מדובר על נפש הבהמית ויצר הרע, זו לא סיסמא יפה עבור השני, אלא זאת מציאות החיים שלנו. כן, לכל אחד – וזה כולל אותי ואותך – יש שתי נשמות, והראשונה היא הנפש הבהמית.

כל אחד מבין, שהלכות ייחוד מחייבות את כולנו, ואף אחד לא חושב שהתורה חייבה אותו בהלכות אלו מכיוון שחושדים בו שהוא ייכשל, אלא זה גדר וסייג לאנשים כערכנו שנולדנו עם יצר הרע, ועלינו להיזהר ממצבים שיכולים להיות מסוכנים עבורנו.

האינטרנט לא חידש דבר אלא עשה דבר אחד פשוט: לקח את כל העולם כולו והכניס אותו לתוך הבית ולתוך הכיס של כל אחד מאיתנו.

נעשה תרגיל מחשבתי קטן: באם בחור צעיר יבקש מאביו כרטיס טיסה סובב-עולם עם אשראי כספי בלתי מוגבל, כדי שיוכל לטוס בלי ליווי ולבקר בכל מקום בעולם, האם יש אבא אחד שפוי שיתן לבנו את האפשרות הזאת?

ובכן, זה בדיוק מה שקורה באותם בתים: כאשר נותנים לילדים גישה לאינטרנט, בעצם נותנים לילד כרטיס טיסה חינם לכל נקודה ומקום בעולם, וגם אשראי בלתי מוגבל להיכנס לכל מקום, לדבר עם כל אדם, לשמוע כל דעה, ועוד המון המון דברים שבשום פנים ואופן לא היינו נותנים לילד שלנו בעולם המציאותי והאמיתי.

למעשה, באינטרנט המצב הרבה יותר גרוע, כי בעולם המציאות, אולי אפשר לסמוך על הילד שלנו שלא יטוס למקום מסוכן…

ומה עם הורה שהחליט שהילדים שלו נבונים ואין צורך להסביר להם על הסכנה?

אין בעיה, אם כך שגם לא ילמד אותו בגיל שנתיים איך לחצות כביש במעבר חציה, וכשיגיע לגיל 13 שיתן לו את מפתחות הרכב כדי שיוכל ללמוד מהטעויות של עצמו. בתור הורים יש לנו אחריות, ולכן יש דברים שאנו יכולים לתת לילד ללמוד בעצמו, אבל ישנם דברים מסוכנים מידי, ובהם איננו יכולים לאפשר לילד ללמוד מהטעויות שלו, כי יתכן שהילד יידרס ולא יישאר עוד בעולמנו כדי ללמוד מהטעות שלו… גם בנושא האינטרנט זה אותו דבר. אני לא יכול "לסמוך על הילד" ולתת לו ללמוד מהטעויות של עצמו, כי יתכן שלא יהיה מי שילמד מהטעויות.

לסיום:

בעבר, מדינות הקיפו את עצמן בחומות גבוהות, עד שהגיעו הפגזים שהפכו את החומות למיותרות. אחר כך נבנו חפירות והגנות עד שהטילים הפכו גם את אותם למיותרות. היום גם המערכות הכי משוכללות כבר מאבדות מכוחן כיון שהמלחמות החכמות נערכות באינטרנט על ידי וירוסים מתוחכמים. הדבר לא שונה במובן הרוחני. בעבר קהילה יכלה להסתפק בכך שהיא תקיף את עצמה בגדרות, בתקנות ואיסורים, אבל היום כל זה אמנם מאד נחוץ אך כלל לא מספיק, וחייבים חינוך אמיתי ומושקע, לצד עשיה אקטיבית של כל הצעדים הדרושים לכך שנישמר ככל האפשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>