"לאינטרנט יש מאפיינים כמו לכל התמכרות רגילה"

"לאינטרנט יש מאפיינים כמו לכל התמכרות רגילה"

בשיחה כואבת עם הרב ד"ר יוסף יצחק שגלוב, פסיכולוג מומחה ומוסמך, הוא מנתח את סוגיית האינטרנט וקובע כי ברוב המקרים מדובר בהתמכרות של ממש, שמחליפה את העולם האמיתי בעולם האשלייה, וגורמת לפגיעה אנושה במרקם המשפחתי ● כיצד מזהים את הבעיה, איך מתמודדים עם ילד שנפל באינטרנט, ומדוע לא מספיק להחליט להתקין מסנן על האינטרנט? ● "זה מתחיל מלהגיד את הרמב"ם היומי באינטרנט…", הוא מתאר

כאשר התחלנו את סדרת הכתבות בנושא האינטרנט, חשבנו כיצד נוכל להביא זווית מקצועית בנושא, ללא סטייה משיטת חב"ד והוראות רבותינו נשיאינו. כך עלה הרעיון לראיין את הרב ד"ר יוסף יצחק שגלוב, שבמקביל לעבודת השליחות במיניאפוליס שבמיניסוטה, הוא גם פסיכולוג מומחה ומוסמך, שזכה (באופן חריג) לברכת הרבי לפני שהתחיל את הלימודים, ברכה שמלווה אותו מאז ועד היום בעבודתו.

בראשית שיחתנו, ביקשנו מהרב שגלוב להשיב לנו על השאלה המסקרנת: כיצד מגיע שליח לעולם הפסיכולוגיה?

הרב שגלוב ניאות לשתף אותנו בהשתלשלות הענינים: "בשנת תשמ"ו יצאתי בשליחות המלך למיניאפוליס שבמיניסוטה, שם פתחתי בית חב"ד ובמשך מספר שנים התעסקתי אך ורק בהפצת המעיינות חוצה. בשלב מסויים שמתי לב שיהודים רבים הפונים לבית חב"ד, זקוקים לעצה והדרכה בחייהם – לא רק במובן הרוחני, אלא גם במובן הנפשי-פסיכולוגי. הרגשתי שאין לי את הכלים המתאימים להעניק להם מענה מספק.

מכיוון שמגיל צעיר נמשכתי לתחום הפסיכולוגיה, חשבתי שאולי כדאי ללמוד את הנושא באופן מקצועי. שאלתי על כך את הרבי, וזכיתי למענה קודשו: "כעצת ידידים מבינים". התייעצתי עם כמה ידידים מבינים וכולם עודדו אותי ללמוד פסיכולוגיה. כתבתי שוב לרבי, וזכיתי למענה ברכה מהרבי. כך קיבלתי תואר שני מאוניברסיטת ס. תומאס במיניסוטה ותואר דוקטורט מאוניברסיטת ארגוסי.

"לאחר שהתחלתי בעבודתי, פנה אלי אחד מידידיי השלוחים בתמיהה רבתי: "הייתכן?!, לעזוב שליחות כדי להיות פסיכולוג"?! סיפרתי על כך לשליח הרבי למדינת מיניסוטה, הרב משה פעלר, והוא דווקא צידד בכיוון שלי, ואמר שכעת ההשפעה שלי בתור שליח תהיה הרבה יותר גדולה, ובעז"ה אצליח להגיע להרבה יותר יהודים ולעשות את השליחות באופן טוב יותר כפי רצונו של הרבי. (כמובן מדובר במקרה ספציפי שלא אמור להוות שום תקדים).

ואכן, מזה שנים רבות אני מנהל בית חב"ד עם מניני תפילות ושיעורים, ובמקביל מקדיש זמן מיוחד לעולם הפסיכולוגיה, שגם בו אני רואה שליחות.

האם ההתמחות שלך שייכת לנושא האינטרנט?

האמת היא שבמשך הרבה שנים התעסקתי בנושא אחר שלא קשור בכלל לאינטרנט אבל את ההתמחות שלי עשיתי בתחום של התמכרויות כך שהנושא תמיד היה קרוב לליבי. בשנים האחרונות הלך וגדל הצורך בפסיכולוגים שומרי תורה ומצוות, ורבים מהפונים מבקשים שאטפל בהתמכרות שלהם לאינטרנט, וכך נכנסתי באופן מיוחד לתחום הזה, שהוא למעשה אחת הבעיות הקשות ביותר בתחום האינטרנט.

לפני שנתמקד בפרטים, חשוב לי להבהיר: האינטרנט פוגע לא רק ביחידים או במיעוט, הוא פוגע כמעט בכל אחד שמשתמש בו.

לפני תקופה התוועדתי עם תלמידים שלוחים באחת הישיבות, ומנושא לנושא הגענו לבעיית האינטרנט. לפני שהתחלתי לדבר על הנושא, שאלתי אותם האם יש מישהו שהנושא שייך אליו או שאין טעם לשוחח על כך כיון שכולם בחורים חסידיים ביותר. לאחר שאף אחד לא הגיב, שאלתי את אותה שאלה באופן הפוך וישיר: האם יש מישהו שהנושא לא שייך אליו, ואין טעם לשוחח איתו על כך?… למרות שקשה מאוד לדבר על מספרים ואחוזים – ממה שכן יודעים, מדובר בתופעה רחבה מאוד, עד שכמעט אין מי שלא נפגע באופן כזה או אחר.

● ההתמכרות

כפסיכולוג, איך אתה מגדיר, במילים פשוטות, את בעיית האינטרנט?

בלי קשר לסכנה הדתית-רוחנית העצומה שבעצם ההיחשפות לתכנים ולאתרים – צריך להבין שהבעיה מספר אחת של האינטרנט, היא ההתמכרות. האינטרנט כשלעצמו, הוא מוצר ממכר שתופעות הלוואי שלו הן: התנתקות מהסביבה, בריחה מהמשפחה ועוד.

בחיים האמתיים, כל אחד ניצב מול התמודדויות שונות, בחברה, במשפחה וכן הלאה. האינטרנט מספק נתיב בריחה מושלם, כיון ששם אין צורך להתמודד עם כלום, ותמיד יקבלו אותנו כמו שאנחנו, מבלי לשאול שאלות ומבלי להציב בפנינו שום התמודדות.

לפעמים אני יושב עם אברכים שמספרים על השימוש באינטרנט ולא מצליחים להבין איך הם שורפים כל כך הרבה זמן על המחשב. אמר לי אברך אחד: "רק ביקשתי לומר את הרמב"ם היומי במחשב, ופתאום מצאתי את עצמי מבזבז שעות באתרים שאין לי מושג איך הגעתי אליהם". תגובתי הייתה, שהוא לא הגדיר את עצמו נכון: הוא לא ניגש למחשב כדי לומר רמב"ם, אלא כדי לברוח מהמציאות. הרמב"ם היה רק תירוץ, והאמת היא שהוא הלך למחשב ולא לרמב"ם.

הבעיה מחמירה במיוחד אצל מי שמנצא בבדידות – פיזית או רגשית – כיון שאז הוא מוצא במחשב את החבר הכי טוב שלו, ותוך זמן קצר הוא לא מסוגל להיפרד ממנו ומבזבז שעות על גבי שעות מול המחשב.

כמובן שההתמכרות היא לא למחשב אלא למה שהמחשב והאינטרנט מספקים, וכאן מדובר על סכנה שבדרך כלל איננו נותנים עליה את הדעת, אבל היא אחת הבעיות הגדולות בנושא הזה. האינטרנט והמחשב גורמים לנו לאבד את האפשרות לחיים אישיים, כיון שהחיים האישיים והקשרים הבין-אישיים דורשים הרבה השקעה והמחשב נותן את האשליה שאפשר לקבל את אותו קשר – ללא השקעה ובלי מאמץ.

לדוגמה, קשרי חברות: בחיים האמתיים אנו נדרשים להרבה פתיחות וקבלת השונה, וכמובן גם אפשרות להיפגע במקרים מסויימים. לעומת זאת באינטרנט אפשר להיות "חברים" עם הרבה אנשים וכל זה בלי פתיחות אמיתית וכמעט בלי סיכון לפגיעה אישית. כך אנחנו מחליפים את העולם האמיתי בעולם האשליה.

אתה אומר שהאינטרנט ממש ממכר?

אני אומר שלאינטרנט יש את אותם מאפיינים שיש לכל התמכרות רגילה בעולם. ההגדרה של 'התמכרות' היא: מצב של תלות פסיכולוגית בחומר או בפעילות כלשהם. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את הדבר הממכר, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד.

לכל התמכרות ישנם שלושה מרכיבים בסיסיים: סבילות, המנעות ונסיגה. 'סבילות' זהו מצב בו האדם מתרגל לגורם הממכר, עד שאינו מסתפק במינון הקודם, והוא חש צורך במינונים הולכים וגדלים של הדבר הממכר. 'המנעות' היא מצב בו נעשים ניסיונות חוזרים ונשנים להפסיק את השימוש. ו'נסיגה' פירושה, שכאשר מפסיקים את השימוש – ישנה הרגשה של חסר וריקנות.

מניסיוני, אלה שמשתמשים הרבה במחשב, וגולשים שעות באינטרנט – יש להם את כל שלושת התסמינים האלו, ולכן זה בהחלט נחשב להתמכרות לכל דבר וענין.

● דוגמה שלילית

מדוע אינך שם את הדגש על עצם החומרים שיש באינטרנט שהם סכנה רוחנית הרבה יותר גדולה מבעיית ההתמכרות?

אדרבה, להם בוודאי יש את כל ההגדרות של התמכרות, והם מסוכנים לא רק ליהודי שומר תורה ומצוות אלא גם לגויים. באים אליי זוגות, גויים גמורים, שהחיים שלהם נהרסו בגלל דברים כאלו. שמעתי בשם הרב העלר מקראון הייטס שלמחשב עם אינטרנט צריך להיות את אותו דין שיש לייחוד עם אישה אחרת. אבל האמת היא שזה הרבה יותר חמור, כי בדין הרגיל של ייחוד יש עדיין בושה טבעית, ולעומת זאת כאשר אדם נמצא לבד מול המחשב – אין את הבושה וממילא הסכנה היא גדולה יותר.

מי שיש לו גישה חופשית לאינטרנט פתוח, ללא סינון, הסיכויים שהתמימות שלו לא תיהרס הם אפסיים. בשימוש רגיל באינטרנט נפגשים במראות שבחור או אברך חסידי לא אמור לראות בחיים שלו, אבל נהיה מצב ש"כיון דדש – דש", ואנשים מאבדים את הרגישות לכך.

לי אישית אין מחשב, לא בבית ולא במשרד. יש לי אמנם סמארטפון שמחובר לאימייל לצרכי עבודה, אבל הגלישה באינטרנט נעולה עם קוד ואין לי את הקוד. אם אני רוצה לפתוח אתר מסויים אני צריך לבקש מאשתי… אבל גם מי שמכל סיבה שהיא מוכרח – וקיבל אישור מרבנים – להכניס מחשב הביתה, יש כמה דברים בסיסיים שבכל מקרה ובכל מצב חובה שיהיו: א. האינטרנט צריך להיות מסונן ברמה הכי גבוהה שניתן. ב. המחשב צריך להיות במקום ציבורי שבו נמצאים עוד אנשים. ג. אחד הדברים שהוכחו כמוצלחים, הוא קביעת זמנים ברורים לשימוש במחשב ובאינטרנט. אדם צריך להחליט שהוא משתמש במחשב זמן מסויים ובכל מקרה בשעה קבועה הוא סוגר את המחשב ועוזב אותו. כאשר ישנם כללים ברורים וכולם יודעים עליהם, זה מוריד מאוד את האפשרות לבזבז את הזמן ולהישאר הרבה זמן בלי צורך על המחשב, שזוהי אחת הסיבות לכניסה לאתרים שאנו לא מעוניינים להיכנס אליהם.

אתה מדבר על צעירים או גם מבוגרים?

ברור שגם על מבוגרים. לאחרונה הגיעה אליי בחורה צעירה בשנות העשרה עם בעיות חברתיות חמורות מאוד. בדקתי את הרקע שלה ולא היה נראה שישנה סיבה הגיונית להתנהגות המופרעת שלה, עד שהיא סיפרה על אבא שלה ואמרה שאי אפשר לדבר איתו כי הוא כל היום על המחשב. לקראת סיום המפגש, אביה הגיע לשוחח איתי, ואז נוכחתי לדעת על מה הבת שלו מדברת: גם כאשר דיברתי איתו, הוא עדיין השתמש בפלאפון שלו לקרוא אימיילים, להגיב ולהתעדכן באתרים נוספים.

מי שחושב שהשימוש באינטרנט זה ענין אישי שלו, שאינו משפיע על משפחתו – טועה. ההשפעה היא על כל מעגל החיים, והסובלים הישירים מכך הם בני המשפחה הקרובים, שלא מקבלים את תשומת הלב שהם ראויים לה, כיון שהמחשב מספק את הבריחה מההשקעה וההתמודדות.

אני שומע לפעמים נשים שאומרות שאין להם בעל כי הוא נשוי למחשב. כל פעם שמדברים איתו הוא רק אומר: כן, כן, אבל לפועל הוא לא מסוגל להיפרד מהמחשב ומהאינטרנט.

כאשר ילד מגיע לאביו בזמן שהוא יושב מול המחשב, ואביו אומר לו "רק רגע" – הילד מקבל מסר ברור מאוד: המחשב יותר חשוב ממך. הילד מתרגם את זה במהירות, והוא מבין שהמחשב זה הדבר הכי חשוב בחיים. מה הפלא אחר-כך כאשר הילד עצמו רוצה להשתמש במחשב בכל רגע פנוי?!

כל זה מדובר בשימוש רגיל במחשב ואינטרנט, והבעיה מחמירה עשרות מונים כאשר נחשפים לתכנים לא ראויים. כמו שדיברנו על איסור ייחוד, הרי חז"ל לא אסרו רק את העבירה, אלא הרחיקו הרבה מכך ואסרו אפילו הימצאות ביחד. ברור שגם במחשב – האיסור הוא לא רק בתכנים הלא ראויים אלא בעצם האפשרות לגישה אליהם. כי כשאין את ההרחקה – יכולים להיכשל בקלות.

הגיעה אליי אישה ובין היתר טענה שאיננה מבינה מה הבעיה בהכנסת אינטרנט לביתה. לטענתה, גם בעולם ישנם דברים גרועים וחמורים, ובכל זאת אנחנו חיים בעולם. אמרתי לה שאשתדל להשיב על שאלתה מאוחר יותר. לקראת סיום המפגש אמרתי לה שיש לי ספר מאוד חשוב שיכול לעזור לה בכל ההתמודדויות שלה, ספר ממש נפלא שהציל הרבה אנשים, אך יש בו בעיה אחת: אחרי עמוד 250 יש קצת דברים לא צנועים, ולכן עליה להיזהר שלא לקרוא את הדפים הבאים, וגם שתגיד לילדים שלה לא להסתכל אחרי העמוד הזה. כשהאישה סירבה לקחת את הספר, שאלתי אותה מדוע? והיא הסבירה שאינה מוכנה להכניס לביתה ספר כזה שיעמיד אותה בניסיון תמידי, ובוודאי שאינה יכולה לסמוך על הילדים שלה שלא ידפדפו בספר שיש בו תמונות לא צנועות…

● התייחסות התניא להתמכרות

אתה מתייחס למושג של "התמכרות" כ'מחלה פסיכולוגית' שדורשת טיפול מיוחד?

מבלי להיכנס לעומק, מדובר על התנהגות כפייתית. זאת אומרת, שאדם לא מעוניין בפעולה מסויימת, ובכל זאת מבצע אותה. מהרגל מגונה זה הופך להתנהגות שלא ניתן לעצור אותה.

יש מכתב מהרבי בנושא דומה, לאלכוהוליסט שניסה שוב ושוב להיגמל אך לא הצליח ונפל שוב ושוב. הרבי מתייחס לנושא כאל מחלה וכותב לו שיילך לרופא בנושא כיון שהיום יש דרכים לטפל בכך. הרבי גם כותב לו מספר עצות טכניות, כמו: לא להסתובב עם כסף מזומן כדי להוריד את הזמינות של האלכוהול, (שמשמעות ההוראה הזו של הרבי בעניינינו: להפסיק להשתמש באינטרנט). רק לקראת סיום המכתב הרבי מציין שכדאי שיידע משניות בעל פה כדי להעסיק את עצמו בדברים חיוביים. רואים שהרבי בפירוש מתייחס להתמכרות כמחלה שצריכה תרופה ולא רק כוח רצון חזק יותר.

הרב ד"ר אברהם טווערסקי, נחשב בארצות הברית למומחה גדול מאוד בנושא של התמכרויות. כאשר ביקר פעם בביתי, נסוב הדיבור על ספר התניא קדישא, והוא התבטא שכולם יודעים שאדמו"ר הזקן הוא גאון וצדיק, אבל מה שמדהים אותו בכל פעם מחדש, זה הידע הלא-ייאמן של אדמו"ר הזקן בנפש האדם! הוא הביא את הנאמר בתניא על כך שהרשעים מלאים חרטות, והסביר שזאת בדיוק ההגדרה של אדם עם התמכרות, שעשה פעולה מסויימת יותר מידי פעמים עד שהוא לא מצליח להפסיק למרות שהוא מתחרט באמת ובתמים. זהו הפירוש לכך שרשעים הם ברשות ליבם ואין ליבם ברשותם.

בתור איש מקצוע, נראה שאחת הנקודות הבעייתיות בנושא היא ההכחשה. אדם יכול לשבת כל יום מול המחשב, שעות על גבי שעות, ולהיות מכור לקריאת חדשות או לרשת חברתית או לכל דבר אחר גרוע מזה, אבל הוא מכחיש את המצב וטוען שהכל בסדר ואם הוא רק היה באמת רוצה להפסיק – הוא יכול.

בנוסף לכך, העובדה שהשימוש במחשב נעשה בדרך כלל באופן אישי, מוסיפה מימד בעייתי, כי ישנה תחושה שאלו חיים אחרים ואף אחד לא באמת יודע ובודאי שאף אחד לא מושפע מכך.

כאיש מקצוע, מה אתה מייעץ לאדם שמכור לאינטרנט, או להורים שמגלים כי בנם מכור לאינטרנט?

ראשית חשוב להבהיר: רבים טועים לחשוב שכאשר נופלים בכך, זה כישלון מוסרי המראה על חסרון באמונה או על חינוך קלוקל וכיוצא בכך. האמת היא שבדרך כלל זה לא קשור לחינוך או אמונה, כי הנפילות קשורות בעיקרן לחשיפה בלתי מבוקרת שגורמת לדרדור ואיבוד שליטה על שטחים מסויימים בחיים.

חשוב להכיר בכך שמדובר בניסיון שגם האנשים הטובים והחזקים ביותר עלולים להישאב אליו, באם אין להם את השליטה המתאימה ואת המודעות הנכונה ברגע הנכון. המסר הזה הוא חשוב הן לאלו שחושבים "לי זה לא יקרה", והן לאלו המתמודדים עם הקשיים וחושבים שהם הפכו להיות אנשים רעים, ומתייאשים מהיכולת להשתנות.

למעשה, שתי הגישות לא נכונות. יתירה מכך, מבחינה פסיכולוגית ניתן לומר ששתי הגישות הללו הן מסוכנות.

הורה שמגלה שהבן שלו נחשף לתכנים לא ראויים והוא נמצא בהתמודדות לא פשוטה – צריך קודם כל, להעניק לילד שלו הרגשה שבכל מקרה אנחנו לא נשבור אותו, ובעיקר שיבין שהעובדה שהוא נחשף לכך לא הופכת אותו לבחור לא-חסידי או לאדם רע. אם בחור או ילד מרגישים שהם לא יקבלו תמיכה מההורים, הם רק יברחו יותר והתמודדות שלהם לבדם תהיה קשה יותר. לכן, התפקיד של הורים ומחנכים היא להשתתף בכאב ובצער, וביחד עם כך להעניק תמיכה ובעיקר אהבה.

אמנם אין אף אחד שיש לו הגנה מפני הנסיונות בעולם שלנו, אבל הניסיון מראה, שילדים שיש להם קשר פתוח עם הוריהם – נמצאים ברמת סיכון פחותה מאשר ילדים שלא יכולים לדבר באופן חופשי עם הוריהם. עצם הידיעה של הילד, שבמקרה הצורך הוא יוכל לבקש עזרה מהוריו – כבר מפחיתה את הצורך שלו בבריחה ואת הסיכויים שהוא יגיע למחוזות לא רצויים. הורה צריך לשוחח עם הילדים שלו באופן קבוע, וזה בכלל לא משנה באיזה נושא הם משוחחים, אפילו 'דברים בטלים', העיקר שהבן ירגיש פתוח וקרוב עם הוריו. מה שחשוב זה עצם ההרגשה של פתיחות וקשר בריא.

למרבה הצער, הרבה אנשים לא יודעים מה הכוונה לאהוב. מדברים הרבה על "קשר פתוח" ועל "הבנה", אבל כל זה הוא לא "אהבה". הורים צריכים לאהוב את ילדיהם, ושהילדים יידעו שמי שהכי אוהב אותם בעולם זה ההורים שלהם, יותר מהחברים ומכל אדם אחר. נכון שביחד עם האהבה ילד צריך לקבל גם גבולות ומסגרות, אבל ילד שלא מרגיש שההורים שלו אוהבים אותו – נמצא בקבוצת סיכון גבוהה. לעומת זאת ילד שיודע שהוא תמיד יוכל להתקשר לבית והוא אף פעם לא לבד כיון שההורים שלו אוהבים אותו והוא הדבר הכי חשוב להם בחיים – יש לו הגנה מסויימת.

זה נכון, אגב, גם לגבי הקשר שלנו עם הקב"ה: יהודי צריך להיות דתי בגלל שהוא מאמין בה', ולא שהוא מאמין בה' בגלל שהוא דתי. נוצר אצל הרבה מצב אבסורדי שהאמונה מגיעה מתוך דרך החיים שלנו, במקום שדרך החיים תגיעה מתוך האמונה. צריך לחנך לאהבת ה' לא רק בתור דרגה במאמרי חסידות אלא כבסיס אמיתי לדרך החיים שלנו, כי בלי אהבה קשה מאוד לקיים תורה ומצוות כאשר נמצאים חשופים בפני רוחות הרחוב.

● להיות מודעים

אז מה ניתן לעשות בנושא?

אני לא משפיע ולא רב והתפקיד שלי הוא לא לצאת בהצהרות לכלל אנ"ש בעולם כיצד לשנות את המצב. בתור איש מקצוע אני מתמודד עם אלו שלמרבה הצער לא מצליחים להפסיק את ההתנהגות הכפייתית שלהם, ואני נחשף לסיפורים כואבים וקשים מידי יום, בהם משפחות שהתפרקו ושאר מקרים שמאוד היינו רוצים למנוע. אין ספק שיש הרבה מה לעשות כדי להפסיק התמכרויות שכאלו בין אם הם ברמה קלה ובין אם מדובר במקרים קשים, אך לשם כך יש צורך בטיפול פרטני שמותאם לכל מקרה לגופו. כמובן שישנם עקרונות שמתאימים לכל ההתמכרויות לאינטרנט, אבל גם במקרים אלו יש צורך בהבנה וידע כיצד ליישם אותו באופן בכל סיטואציה בפני עצמה.

יתר על כן, ההמלצה הקטנה אך החזקה שלי להורים ולמחנכים היא להכיר בחשיבות של יצירת וטיפוח קשרים אכפתיים עם ילדיהם ותלמידיהם. מערכת יחסים שכזו הינה ההגנה החזקה ביותר שהורים ומחנכים מסוגלים לספק. המשבר אותו אנו חווים בנושא האינטרנט הינו בעצם משבר של החיים האישיים, ולכן כאשר לא מוצאים אהבה בחיי היום יום, הם עלולים ליפול למלכודת הזאת של האינטרנט. ככל שנחזק את הקשר שלנו עם ילדינו ותלמידינו, כך יש פחות סיכויים שהם יפלו בכך, וזהו אחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו יכולים לעשות בקשר לבעיה הזאת.

ביחד עם כך עצם העובדה שמעלים את הנושא למודעות של הציבור – היא חשובה מאוד. כי כאשר יודעים שישנה בעיה, גם אם עדיין לא יודעים בדיוק מהי הדרך הטובה ביותר לטפל בה – הרי ידיעת המחלה חצי תרופה. זה התקדמות בכיוון הנכון.

כך היה בכינוס הגדול בנושא האינטרנט שהתקיים בניו יורק לפני כחודשיים: לא היו שם פתרונות קסם, אבל המסר היה מאוד ברור: "אנחנו יודעים שישנה בעיה ואנחנו רוצים לטפל בה". גם באה"ק התקיימה אסיפה של רבני חב"ד ואנשי חינוך, וגם משם לא יצאה בשורה חדשנית, אבל המסר היה דומה וזה נותן סיכוי לשינוי.

ראוי לציין את פועלו של הרב שלמה שטרנברג בשכונת קראון הייטס, שמדבר על הנושא ולא נותן לו לרדת מסדר היום. כעת זה הזמן של המחנכים, המשפיעים, ראשי הישיבות והרבנים להתחיל לדבר על הנושא בפתיחות. הנוער שמתמודד עם הבעיות רוצה לדעת שיש לו עם מי לדבר, והמסר צריך להיות שאכן יש לו אוזן קשבת ויגלו הבנה לקשיים שלו.

יש כאלו שצריכים עזרה מקצועית וגם כאן חשובה ההבנה והתמיכה במי שמתמודד, שלא ירגיש שהוא בודד ושאף אחד לא יכול להבין אותו; אלא להיפך, שיידע שיש מי שנמצא לצידו ואוהב אותו למרות הקשיים שלו.

לסיום.

אני בטוח שחלק גדול מהקוראים 'יחליט' לפעול בנושא, לסלק מהבית את האינטרנט/להתקין מסנן על המחשב, אבל ההחלטה לבד לא עוזרת. צריך לעשות בפועל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>