לחזות בנועם

בפתח עיניים

בחמישים ואחד ימים אלו שבין ראש חודש אלול לה"אתה הראת" של שמחת תורה, אנו משננים כמאה ואחד פעמים את הבקשה הנפלאה הזאת "לחזות בנועם ה'".

וזו לא רק בקשה ומשאלת לב אלא אחת שאלתי!

כל הבקשה של "שבתי בבית ה'" – היא למטרה זו לחזות בנועם ה' לראות בטוב ה', לא סגי לן ב"שנה טובה" אנו מוסיפים גם "ומתוקה", זיס ווי האניג.

 עלינו לדעת עוד היום, סוף מעשה במחשבה תחילה שלבסוף ובאחרית ירח האיתנים – אחר כל התשובה והסליחות השופר והדמעות, הסימנא טבא והדבש, אחר הסעודה המפסקת הדמעות ודרשת כל נדרי, והזעקות של ונתנה תוקף ושמחה וההתרגשות בשירת המבדיל בצאתנו בשלום מן הקודש, אחרי הנענועים הנשגבים בימי חג הסוכות ורגשי האהבה והדביקות בריקודי שמחת בית השואבה, והבכיות וההשתפכות ביום החתימה הושענא רבא, אחרי ככלות הכל, יבואו לפנינו המילים והאותיות שבמחזור לפני ההקפות בשמחת תורה, וישאלו כל אחד ואחד בלשון יחיד:

אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו.

נו, האסט שוין סוף סוף דארהערט און געזען אז אין עוד ?

לחזות בנועם ה'-את הנועם של האין עוד מלבדו , זהו הסוף-פסוק של כל הימים נוראים.

ימים קדושים אלו ימי היראה והאהבה של ר"ה יו"כ סוכות ושמחת תורה, מלאים בהלכות דינים ומנהגים במעשה דיבור ומחשבה וטעונים באוצרות עצומים של קדושה וקרבת ה' הנותנים ומשפיעים חיזוק למשך כל השנה וצריכים הרבה מוח ולב כדי שיעשו באופן המשובח והמעולה ביותר על פי כל הדקדוקים בהלכה ובהשקפה, בשלימות של שכל ורגש.

רצונינו לעשות רצונך, כולנו רוצים לקיים את כל מצוות הימים האלו באופן הטוב והמושלם ביותר לצאת ידי חובה בדרך המהודרת ביותר, תקיעות מהודרות, תשובה מדוקדקת בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, אתרוג מהודר סוכה מהודרת וכו' וכו'.

אך יותר רוצים ומשתוקקים אנו להרגיש ולחוש את מעשה המצוות, להרגיש את קדושת הימים להתעורר בתשובה של אמת, לחוש בחרטה על העבר, ס'זאל זיך שרייען א אמת'ע געשריי "המלך" מעומק הלב, ס'זאל זיך גיסן אמת'ע טרערן בקבלה לעתיד שבין התקיעות ומוסף של מלכיות זכרונות ושופרות, שפירן א דביקות אהבה וטהרה בטבילת ערב יוה"כ, "לפני ה' תטהרו", עד נעילת שער ועד בכלל.

אך אם כן, אם כנים אנחנו- – -

מוכרחים אנו להשאיר את כל כלי הרגש – המח העינים והלב – נקיים, טהורים וזכים לבורא כל עולמים!

"תנה בני לבך לי ועיניך צרכי תיצורנה" דער רבש"ע זאגט: תן לי את העיניים והלב ואתה שלי (ירושלמי ברכות).

א הארץ וואס איז פארגרעבט מיט גשמיות קען נישט שפירען רוחניות, אויגן וואס זענען טרייף פון קומפיוטער, גיסן נישט קיין טרער בנתנה תוקף!

 כל המקבל עליו תענוגי עוה"ז מונעים ממנו תענוגי העולם הבא (אבות דר"נ פכ"ג).

ודורינו דור מה רמו עיניו דור העקבתא דמשיחא המלא בזוהמת הרחוב הפרוץ מחוץ וטומאת הכלים הטמאים מבית, האינטרנט החי ברחוב והאינטרנט המת בעסק, בנגן, במצלמה ובטלפון, יש כאן מלחמת עולם על העין והלב של כל יהודי ויהודי.

הטכנלוגי"ע מציע חיים קלים ונעימים, נגמר עידן של עמידה בתור לפקיד בנק אין עוד המתנה לנצח עד שנציג יענה בטלפון, רק שב על הכסא במנוחה וכל העולם יסתובב לך על המסך בגובה עיניים…, מסוף העולם ועד סוף העולם אתה מגיע ב..לחיצת כפתור אחת. הפרנסה יגיע לקראתך כאילו על מגש של זהב ! בקיצור, חיים קלים ונעימים.

אך יש לזה גם מחיר, או שנעים לך בעבודה או שנעים לך בעבודת השם, אם בחרת את ה"לחזות בנועם ה'" הרי זה סתירה עם חיי הטכנלוגי"ע, כדי לראות בטוב ה' צריך להיזהר מלראות דברים אסורים, התרגשות בצעקת "המלך" מעומק הלב אינו בא  ביחד עם התרגשות לעולם הפתוח.

ולא רק זה שה"המלך" והאינטרנט אינם הולכים ביחד אלא להיפך הם נמצאים בשני עולמות לגמרי, יש מלחמת קיום ביניהם, כשזה קם זה נופל, המלחמה על הפינטעלע אויג "הוא מלחמה על הפינטעלע איד"! אם הפינטעלע אויג הוא במצב של "שמרני כאישון בת עין" לבורא ית"ש – אז יש כאן איד, יש אמונה, יש חיות, יש תפילה, תורה ועבודת ה', ס'איז דא מיט וועמען צו רעדן, דער הארץ איז האפן דער קאפ איז ריין. "וכל שאינו מקבל תענוגי העוה"ז נותנים לו תענוגי העוה"ב".

אבער אויב ח"ו די פינטעלע אויג איז נישט אפגעהיטן, איז ממש א "שריפת נשמה וגוף קיים". האדם מאבד כל טעם בתורה ותפילה ללא זיקה של יראת שמים וקשר עם הבורא, אינו יכול לפתוח פיו בתורה ותפילה של אמת, און אפי' נישט צו געבן א קרעכטש  פארן אויבערשטן קען הער  נישט. הכל נעשה מן השפה ולחוץ ללא יודישע חיות א "אתרוג היבש פסול", וכל לחיצת כפתור קטנה מפילתו לכל עון פשע וחטא, וכל נטיה מהגבלות שגבלו מאורי הדור אפי' זיז כל שהוא מוביל לפי תהום רח"ל.

א"א להרגיש ימים נוראים כשמחוברים לכלים הטמאים, די נייע ווייסער יארמולקע און א ווייסער פרוכת און אפילו א  ווייסער  קיטל קענען נישט ריין מאכן און ווייס מאכן דעם פנימיות אויב ס'איז שמוציק און טרייף געווארן, און געבליבן אן תשובה בחרטה על העבר וקבלה אמיתית על העתיד את כל הגדרים וסייגים שגדרו גדולי הדור שליט"א.

מ'קען נישט שפירן די הייליגע מינוטן פון תקיעות פון סליחות,און  פון נעילה, אויב מ'איז מחובר מיט א קצה חוט צום פארדורבונער רשת אדער א וי פוי  הרי נעשים כלואים ברשת היצה"ר, וא"א לפסוח על שתי הסעיפים !

לאמיר היטן דעם פינטעלע אויג צו "היטן דעם פינטעלע איד". לחזות בנועם ה' – לראות בטוב ה'.

כתיבה וחתימה טובה

העורך

——————

מעיני העדה

שיחה מאחד הרבנים שליט"א

א חסידישן בליק אויפן נושא פון אינטרנט

מלחמת העולם השלישית – אמר החפץ חיים – יהיה מלחמה ברוחניות – יש כאן מלחמת עולם אין מקום בכל העולם שלא צריכים להתמודד שם אם השונאים היותר גרועים שיש ליהודי, אם נתבונן נראה שהאנטיסעמיז"ם שיש בכלים הרעים האלו הם הרבה יותר מפחידים ממה שהפחידו הנאצים כי הנאצים לא רצו (או לא יכלו) להשמיד את היהודי בעצמותו – הוא היה יכול להרוג את גוף היהודי אבל הנשמה היהודית נשארה טהורה, אבל הכלים האלו לוקחים את היהודי והופכים אותו למציאות אחר לגמרי וממילא אין כאן יהודי (רק בסתר הוא נשאר יהודי ועודנו יכול לשוב אם ירצה).

וחסידים מתבוננים בכל דבר ורואים בו יד ה', וצריך להבין על מה עשה ה' ככה ענין כזה שבו מגיעים כל הטומאות והטרפות שבעולם ובאים אל האדם בלחיצת כפתור אחד.

ויתבאר על פי שכתוב בספרים הקדושים שמה שבאים אל האדם מחשבות עולם בעת התפילה והם מבלבלים את דעתו בתפילתו, הטעם הוא מפני שהדברים ההם צריכים תיקון, – כגון אם בא לו מחשבה מממשלת אמריקה אזי הוא סימן שממשלת אמריקה צריכה עכשיו תיקון והוא בא אל האדם (כל יהודי באשר הוא) וצועק אליו אנא ממך העלני נא מעלה מעלה ע"י כוחך הגדול שאתה יהודי בנו של ממ"ה הקב"ה ואתה יכול להעלני, ומהו תיקונו – ומובא בספרים שלגבי צדיקים גדולים התיקון הוא שהם יודעים ויכולים לדעת לקשר הענין ההוא – שבא לו בעת התפילה – אל שורשו ומקורו למעלה, אבל אנשים פשוטים ע"י שהם דוחים את המחשבה ההוא ממוחם כדי שלא יתבלבלו להם בעת על ידי זה בא אותו דבר לתיקונו שהיה צריך בו אדם זה, וזה מפני שעל ידי הדבר ההוא קיים אדם זה את רצון ה' בזה שהתגבר על הנסיון שלא לחשוב ע"ז.

והנה כעת הוא הזמן של סוף התיקונים ויש עדיין הרבה דברים הצריכים תיקון המפוזרים בכל העולם בכל הגויים ושבעים לשון מהודו ועד כוש באיי הים ובכל מקום נידח, ועל כן עשה השי"ת כדי למהר התיקון – שבלחיצה אחת יוכל אדם ח"ו להכשל בכל הטומאות והתועבות שיש בעולם – ועל ידי שהאדם מתגבר ומושל ברוחו שלא להכניס ח"ו לשום נסיון – ולהתרחק מזה אזי הוא מתקן בזה במידת מה את כל העולם.

גם יש עוד דבר אחד מפחיד מאד כי כתוב בספרים הקדושים – ושורשם מן הנביאים – כי לפני ביאת משיח צדקינו יהיה בירור גדול שיתברר מי עומד בצד הקדושה ומי עומד בצד ההפוך רחמנא ליצלן, ולכן עכשיו מי שמתרופף מיראת שמים ואינו נזהר במעשיו הוא עלול ח"ו ליפול לצד ההפוך ח"ו ואז הוא ידחה ח"ו מי יודע לאן ולאיזה מקומות התוהו ח"ו, ומה שרואים שחלק גדול בפעולת הבירור עושים הכלים הארורים האלו וזה מחריד מאד כי הקב"ה עומד עם נפה ומנפה מי הוא משלי ומי משל… כי רק מי ששומר עיניו הוא של הקב"ה …. ה' יתברך שמו יצילנו מכל רע ויתן בלבנו ובלב כל ישראל לשוב אליו בתשובה שלימה בקרוב, אמן.

——————

בנפשו יביא לחמו

"זכור ימות עולם – בינו שנות דור ודור"

יושבים שבעה !

לא על תאונה טראגית ולא על בן שנפטר מהמחלה.

אלא על נסיעת כיון אחד לניו יארק.

כאלו מעשים שהיו בבתים רבים ברומניה ובפולין, בגלציא ובליטא – לפני כ-150 שנה.

מי שנסע לארץ הזהב – לאמריקה סומן כנושר, כקל דעת וכמודערנער, כי מלפני ה' הוא בורח – לצורך פרנסה! – אבל בורח.

והיה על מה לשבת שבעה, רבים וטובים שהשתחוו  לעגל הזהב הירוק של הדולר האמרקאי, נסעו ולא שבו, עזבו את השטעטל והספסלים החורקים של השטיבל הגלציאני או בית המוסר הקלמאי והפליגו אל הלא נודע – שלא נדע – מגשמיות למודא, וממודא לפריצות, ומפריצות ללחברת גויים, מהגויים חובשי עניבה וצילנדר אל מדרון עמוק של חילול שבת בפהרסיא עד לאבדון רח"ל.

לבנים כבר קראו סם בנג'ימען ואיזבט והנכדים כבר היו חצי יהודים או בכלל לא רח"ל, והכל התחיל בלחם ונזיד עדשים.

היו שלשה סוגי אנשים בנסיון הזה, אלו שנפלו, אלו שהם לא נפלו ואלו שעמדו בנסיון – עמדו מהנסיון.

אלו שנפלו – כרתו עצמם בחיובי כריתות וסקילה של חילול שבת בפרהסיא ולא נשאר מהם ומהמונם שריד ופליט באהלי בית יעקב.

אף  אחד מהם לא חילל שבת בפרהסיא רח"ל בשבת הראשונה שהגיע לדעטרויט או למנהטן.

בשבוע הראשון הם לא הגיעו בשבת לעבודה וקבלו צעקות ואיומי פיטורין מהמעביד.

בשבוע השני הם החליטו להקל באמירה לעכו"ם, כיון שכל תפקודם היה לצוות על הכושים שתחת סמכותם להפעיל מכונות, ושעת הדחק שאני.

בחודש השני הם כבר הקילו ראש במוקצה, בגרמא ובמתעסק, לאחר כמה חודשים של האווירה הגויית של עמא-ריקא, נפלו בחילולי שבת בפרהסיא.

ולא במזיד ולהכעיס חס וחלילה, גם לא לתיאבון חס ושלום, אלא מחמת ה'עבר ושנה נעשה לו כהיתר', מחמת הזילזול בשבת ופריצת כל הגדרים של חז"ל וה'יש להחמיר' של השו"ע והרמ"א, העוצרים את האדם ממאה שערי היתר עד שאגיע להאיסור, כל הגדרים והמעצורים והלבושים של היראת שמים התקלפו והתקפלו, ואיך יוכל יהודי בודד ערטילאי מול הסטרא אחרא דאמריקה.

אך, גם מאלו שלא נפלו היו רבים שלא רוו נחת מיוצאי חלציהם, ובניהם ונכדיהם נסתעבו בטמאת ארץ העמים, אמנם הם עצמם לא נפלו באיסורי חילול שבת, אמנם הם עמדו בנסיון ופוטרו ממקום עבודתם כל שבוע מחדש, אך ההרגשה של בני-ביתם היתה שהשבת (והתורה) כביכול תוקעת את הפרנסה, החיים תקועים – בגלל השבת, אין שוקולד למרוח על הלחם בגלל השבת, השבת אשמה שאין חיי רווח כמו אצל החבר והשכן, הרגשת ה'נעבאך' של האבא שלט בבית, והמסר חילחל לתוך לבו הרך של הילד, וכשהוא גדל החליט הוא לבעוט בשבת שכ"כ (כביכול) הציקה לו בחיים, בילדותו ובצעירותו.

רק אלו שעמדו בנסיון, עמדו בגאון ובגאוה של "ויגבה לבו בדרכי ה'", שמחו בשמירת השבת ולא וויתרו על קוצו של יו'ד בהלכה ובהנהגה, ואם קיבלו פיטורין מהמעביד ביום הראשון עשו סעודה לשבת שוב ביום השני, עשו ריקודים עם הילדים סביב לשלחן על הזכות להשיב לשבת את מה שהיא משפיעה, לשמור עליה כפי שהיא שומרת עלינו, הם רצו להעביר חינוך זה לדור הבא ע"י גאוה יהודית המהולה בבוז על אלו שמכרו את אלוקיהם, תורתם ואמונתם, עבור נזיד עדשים של כסף וחיי רווחה.

גם היום נמצאים אנו בפרשת דרכים דומה.

אנו חיים בנסיון נורא של אחרית הימים ע"י הכלים הטמאים הממיטים שואה על הנשמה היהודית, וגם כאן יש הרבה אשר 'בנפשם מביאים לחמם' ולצרכי פרנסה מסכנים את נשמתם ונשמת בניהם וכל אשר להם, הולכים להביא כסף לבית ובדרך מאבדים את הבית עצמו, חורבן לצורך פרנסה רח"ל.

גם היום יש שלשה סוגי יהודים בכל חוג וקהלה.

ישנם כאלו שנופלים, אנו לא מדברים כאן על רשעים חדשים אנו מדברים על אלו שנופלים ברשתו של שטן בהוראת היתר של ק"ן טעמים, במכונים תורניים, מחברי ספרים, עסקנים, ושאר צרכני פרנסה, אשר מנסים לעזור להקב"ה לפרנס אותם בכבוד, גם הם לא נופלים אל הזוהמה ביום אחד, הכל מתחיל מפריצת גדרים, מהקלת ראש בגדרי פוסקי הדור.

היום לא צריך לנסוע לניו-יארק היום הניו-יארק גולש אליך בלחיצת כפתור, היום לא צריך חצי שנה כדי לטשטש את הזהות היהודית החרדית, אפשר להירקב בפנמיות ולהישאר עם השטריימל וה-ווייסע זאקן, שריפת נשמה וגוף קיים, בהרגל של לחיצת כפתור של עבר ושנה מאה ואחת פעמים תוך יום אחד, כי ברגע שהאדם עובר את הגדר מיד הוא שוחה בהאוקיינוס העולמי של כל סחי ומאוס בקרב העמים.

וכבר אפשר לשבת עליו שבעה.

אך גם אלו שלא נפלו ומשתמשים בכלים לתורתם, לאומנתם או לפרנסתם, נמצאים הם ובני-ביתם בסכנה עצומה מעצם החשיפה לכלים אלו. ובאם הם מרגישים עצמם מקופחים על כך שלו יוכלו להשיג את רצונם במהירות גדולה יותר, במכשיר משוכלל יותר אז הינם ממש בקו האש, הם נמצאים בשדה הקרב ממש, היצר לוחש להם כל הזמן ומטפטף להם את המסר המעוות, כי התורה, הרבנים וההלכה, דופקים לך את הפרנסה, רח"ל.

רק אלו שעמדו בנסיון, עמדו בגאון ובגאוה של "ויגבה לבו בדרכי ה'", שמחו בשמירת הגדרים ולא וויתרו על קוצו של יו"ד בהלכה ובהנהגה, מבינים את ערך התקופה ואת הזכות שיש לכל המתבדלים מהעבודה זרה של הדור, עומדים זקופים בגאון כחנניה משאל ועזריא לא להיות "סגדין לצלם דהבא" (בגימ' אינטרנט) שומרים מכל משמר את ביתם ובני-ביתם בניהם וצאצאיהם בעמידה על כל התקנות – אל אף כל הקושי הכרוך בזה – ומגינים על עצמם חותם בתוך חותם הם אלו שיוכלו להיקרות השרידים אשר ה' קורא.

רק אלו שנטעו בלבם בוז עמוק לאלו המוכרים את עקרונותים עבור בצע כסף, המזלזלים בגדרים וסייגים עבור נוחות ורווחה, ומחנכים ברוח זו את בני-ביתם, הם אלו שיזכו לשרוד את השואה הרוחנית שקיימת היום ברחובותינו, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וככוכבים לעולם ועד, אמן.

——————

הארס המחלחל

בעלי המוסר בימינו אומרים, שאין בימינו מגיד-שיעור מוכשר יותר מ… הנגן!

בדורות עברו, אם חפץ היית לשמוע שיעור מאלף בגמרא כלשהי, היית צריך לחפש מגיד-שיעור שקולע לטעמך, ולהחליט אם אתה רוצה לימוד עיון או בקיאות, ראשונים עם אחרונים או רק עם מהרש"א, או לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. כל מגיד שיעור וסגנונו הוא.

ואם חפץ היית לשמוע פרק של חסידות או שיחת מוסר נוקבת, היית צריך להמתין לשיעורים השונים המתקיימים כל פעם בבית מדרש אחר, לכתת רגליים ולהידחף בין אנשים רבים.

כיום כל זה כבר לא קיים.

אכשר דרא.

כל בר בי רב דחד יומא מסתובב כשנגן קטן בכיסו מבלי להרגיש אותו בכלל. בנגן אפשר להכניס את כל סוגי השיעורים השונים, מכל סוגי המגידים, בכל נושא שרק תעלו על הדעת, תנ"ך גמ' ראשונים אחרונים טור ושלחן ערוך מוסר וחסידות עד אחרוני מגידי זמנינו.

רבים המה שניצלו הכלי למטרות רוחניות.

אם זה בזמן המתנה לרופא וכדו' או בשמחות, במקום לדחוף את הזמן בפטפוטי סרק מנצלים את הזמן ברכישת עוד שיעור, עוד עמוד גמ', עוד סיכום הלכות שבת.

גם כשנמצאים בדרכים ובנסיעות מקיימים את ה"ובלכתך בדרך" עם הנגן, מתעמקים בשיחת הכנה לחג ומתענגים בדביקות בתורה.

כאמור, אין מגיד שיעור מוכשר יותר בימינו מ… הנגן.

אלא שמאחורי המגיד שיעור הנפלא הזה, מסתתר תיק אפל.

תיק אפל שבתוכו מונחת ארס מפעפע ומחלחל לעומק. לא פחות.

גם אם אתם לא יודעים מכך, זה לא עוזר, זה לא מפחית כלום מהסכנה.

אבל התיק הזה קיים, הוא מסתובב איתכם, יש לו סבלנות, יש לו זמן, הוא מחלחל ומתפשט.

החוט מחובר היטב באזניכם ואתם נשאבים לשיעורו הסוחף של המגיד שיעור עמוד יומי, או מתמוגגים משיחה נוקבת הכנה דרבא לימים הנוראים, מאוצר גנוז מתורתן של רבותינו הקדושים זי"ע ולהיבלח"א שיחת התעוררות מרבינו שליט"א, או מרווים את הנפש בשיחת מוסר של המגיד הירושלמי רבי שבתי יודלביץ זצ"ל.

הכל נראה לכם כל כך טהור.

אבל הארס מתפשט לעומק.

התיק האפל של המגיד-שיעור המוכשר שלכם, לא נעלם לרגע.

הנגנים בימינו משוכללים מאד, אבל לא כולם יודעים שיש בהם אופציה אחת קטנה וצדדית:

רדיו !!!.

וזה ארס שמעמיק, ארס שחודר ומתקדם לעומק.

בהינף לחיצה, אפשר לעבור מ….שיחת מוסר נוקבת הישר אל….תהום האפל: רדיו.

אף אחד לא יודע.

האוזניות נשארות במקום, הנגן ממשיך לפעול בקצב, הכל ממשיך להיראות אותו דבר.

אבל המוח נשרף. בהינף לחיצה.

ואף כי לכאורה יש פתרון, אפשר לקנות נגן בלי רדיו?!

אך מחיקת הרדיו מהנגן – אם היא לא מתבצעת על ידי מומחים ועם הטכניקה המתאימה – אפשר לשחזר אותה בלי קשיים מיוחדים.

אתם קניתם את הנגן, הכנסתם לכיס את המגיד שיעור המוכשר ביותר בעולם, אלא שאתם לא יודעים מה מסתתר מאחוריו.

יכול מאד להיות שהרדיו שלו בכלל לא מנותק. אפשר לשחזר אותו ברגע.

והרדיו, המטמא במגע ובמשא, שכל רבותינו החרימו והוציאו מחוץ למחנה, נמצא אצלכם בכיס. בלי שאף אחד יידע.

בלי שאתם תדעו.

לחיצה לא נכונה על הנגן ופתאום צץ לו הרדיו, פתאום הרדיו קיימת במלוא נבלתה.

וכל זה בלי שום כוונה רק בלחיצה אקראית ומוטעית ואתם התחברתם לכל הזוהמה שמחוץ למחנה.

לפעמים, אתם אפילו לא יודעים מתי זה קרה ואיך. בסך הכל רכשתם נגן נחמד לכם, או לילדכם, בגלל התנהגות טובה או בגלל הישגיו בלימודים. קניתם לו פרס – נגן.

לא נגן MP4 שנאסר, חס וחלילה. אלא נגן MP3 באישור וללא רדיו.

רציתם שגם הוא ישמע מעט שירי שמחה ודביקות המעוררים את הלב, גם הכנסת שם כמה שיעורים מרתקים מבית האוצר של 'קול הלשון'.

הכל נראה לכם טהור כל כך.

אלא שהילד, גם הוא לא יודע איך זה קרה, פתאום הוא מגלה עוד אפשרות מבהיק על המסך – "רדיו". הוא לוחץ ובהינף עפעף הוא הפך להיות מישהו אחר. זִמרה מזוהמת, שידורים מטונפים והמוח שלו נשרף.

אתם לא רוצים שזה יקרה.

אף אחד לא רוצה שזה יקרה, לא לו ולא לילד שלו.

בדיוק בשביל זה הוקם הגמ"ח 'ובערת הרדיו' אשר פועל במישור זה עם מיטב הכלים והציוד המתקדם.

אחד מפעילי הגמ"ח מספר, כי מדי יום ביומו מגיעים אליו אנשים שקנו 'נגן בלי רדיו' ומתפלאים שפתאום הם רואים שבכל זאת יש אפשרות של רדיו בנגן שלהם.

מסתבר שהמחיקה של הרדיו בחנויות היא זמנית ואפשר לשחזרה בלי קשיים מיוחדים – ואפי' בטעות, כאמור.

רק בגמ"ח יודעים איך למחוק את אפשרות הרדיו מהנגן לצמיתות, כי אתם לא רוצים מוח שרוף.

עם כל הידע המתבקש למחיקת הרדיו הם פועלים כדי לעקור את הרדיו מכל סוגי הנגנים על מאות סוגיהם, ללא אפשרות שחזור.

כדי להקל על אנ"ש דקהילתנו, הכשרנו עשרות מתנדבים מבני הקהילה, אשר יהוו כתובת לכל הפניות בנושא זה ויוכלו בעצמם לסייע לכל מי שמבקש להסיר את הסכנה מביתו ולהכרית את הרדיו מקרבו.

לעצור את הארס מלחדור בנו.

——————

הקם תקים עמו

כלל גדול למדנו בציווי התורה המופיע בפרשת כי תצא "הקם תקים עמו" (כב, ד), כי כאשר אנו מבקשים את עזרתו של מישהו, צריכים גם אנחנו לעשות ככל יכולתנו כדי לעזור לעצמנו.

כי מחויב האדם לטעון המשא עם בעל החמור, דכתיב 'הקם תקים עמו', לאפוקי אם הלך וישב, ואמר לו בעל החמור הואיל ועליך מצוה, אם רצית לטעון – טעון, פטור.

רש"י מלמדנו כאן את הכלל, כי אין בעל החמור יכול לבוא בדרישות לאנשים שבשוק שיבואו לעזרתו בעוד הוא יביט מהצד על מאמציהם, כי כדי לדרוש את עזרתם של אחרים הוא מחויב בעצמו לעשות ככל אשר לאל ידו.

כלפי מה הדברים אמורים?

מסביר מרן החפץ חיים-בענינים רוחניים הדבר רווח ביותר ולפעמים מגיע לניגוד בלתי נתפס, כאשר אנשים מבקשים דבר כלשהו, מתפללים ומתחננים ללא הרף ובאותו זמן אינם נוקפים אצבע כדי שהדבר יקרה.

מדי בוקרו של יום רוחשת שפתותיהם תפילה חמה מעומק הלב  'שתרגילנו בתורתך ודבקנו במצוותיך ואל תביאנו לא לידי חטא ולא לידי עבירה ועוון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון, ואל ישלוט בנו יצר הרע, ודבקנו ביצר הטוב ובמעשים טובים, וכוף את יצרנו להשתעבד לך". תפילה זו רצופה בקשות נעלות ביותר, להנצל ולהשמר מכל מכשול ומשחית.ונישנית תפלה זו מידי ערב ברכת המפיל.

אלא שראוי שהדברים הללו יישמעו לא רק מן השפה ולחוץ, אלא גם מן השפה ולפנים.

בימינו, כאשר מתבררת העובדה שהרדיו בנגנים נמצאת בהישג יד וכל אחד יכול להכשל בכך כהרף עין,או שהטלפונים שאינם מאושרים נמכרים לרוב, או כאשר האינטרנט והאייפונים רוקדים בראש כל חוצות וגורפים שאולה כל אשר מתקרב אליהם, התפילה הזו מקבלת משנה תוקף ודורשת מעמנו דין וחשבון, האם עשינו ככל אשר לאל ידינו כדי להנצל מידי "חטא, עבירה, עוון ונסיון"? מה עשינו אנו כדי ש"אל ישלוט בנו יצר הרע"?!

בעמדנו בימי הרחמים והסליחות הללו, אנו משוועים מול דלתות ארון הקודש הפתוחים "חמול עלינו ועל עוללנו וטפינו", האם אנו חומלים עלינו ועל עוללינו וטפינו? האם אנו שומרים ומגינים עליהם מכל מכשול וכלי משחית?

הקם תקים עמו, נאמר בקרא. מה עשינו אנו בשביל כך?

אם אנו מתפללים "למענך אלקים חיים", אנחנו צריכים גם להשקיע את כוחנו למענינו.

חובת השמירה היא איפוא המפתח לכל דבר, עוד בטרם התחלנו לשטוח תפילה ובקשה, כי אחרת מה זכות יש לנו לפתחון פה?

אנו יכולים לשפוך תחינה ובקשה בדמעות שליש ב'תפילת השל"ה' ולא עוד אלא גם להתאמץ ולנסוע עד לטבריה כדי להתפלל על קברו, אבל משמיים שואלים אותנו, מה עשינו אנו בשביל כך? כמה התאמצנו אנו כדי להרחיק את המכשולות מעל פתחנו?

איזה גדר גדרנו לעצמנו? מה שמירה הטלנו על עצמנו כדי להנצל מכל מכשול ומשחית שלא יבוא בשערינו?

האם אנו מקיימים גדרי חכמי הדור שליט"א?

יבואו לעזור לך, הקב"ה אינו נוטש אף אחד, אבל מה אתה עשית בשביל זה?!

רק אתה יכול לענות על זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>