סיפורים נוראים מזעזעים מכלי ראשון

כינוס בביהכנ"ס "משכנות יעקב" מוצש"ק פרשת תרומה תשע"ה

הגאון רבי ישראל אולמן שליט"א

הפסוק אומר בפרשת תרומה: "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים", ושתי גמרות מתייחסות לנצחיותו של המשכן. הגמרא במסכת סוטה (דף ט.) אומרת: "דרש ר' חיננא בר פפא מאי דכתיב רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה, אל תקרי נאוה תהלה אלא נוה תהלה, זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם. דוד דכתיב טבעו בארץ שעריה, משה דאמר מר משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו. היכא? אמר רב חסדא אמר אבימי תחת מחילות של היכל". 'נוה' הוא מלשון בית, כיון שהמשכן נשאר לעד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם, וגנזו אותו מתחת למחילות ההיכל.

גם הגמ' ביומא (דף עב.) דורשת: "אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב עצי שטים עומדים, שעומדים דרך גדילתן. דבר אחר עומדים שמעמידין את צפויין. דבר אחר עומדים שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין, תלמוד לומר עומדים, שעומדין לעולם ולעולמים", דהיינו שהמשכן ישאר קיים לעולם. נמצא א"כ שגמ' אחת אומרת שלא שלטו בו שונאיהם, והגמ' השניה אומרת שהוא קיים לעד ולעולמי עולמים.

מדוע באמת לא שלטו בו השונאים? גם דבר זה מבואר בתנא דבי אליהו (אליהו רבה פרק כג): "ומפני מה המשכן קיים היום, מפני שעשאוהו כשירין בנדיב לב, וקשין לפניו של אבינו שבשמים להפסיק כל שנעשו על ידי כשירין בנדיב לב, ושכרן שעשאוהו בנדיב לב שעתיד הקדוש ברוך הוא שיבוא וישרה בתוכו כמדה ראשונה, שנאמר עורי צפון ובואי תימן וגו' (שיר השירים ד, טז)". מכיון שהכשרים בלבותם בנו אותו בנדבת ליבם, לכן יש למשכן מעמד מיוחד, ולא יתכן שהגוים ישלטו בו. ומשמע מזה שגם אם באמת תהיה סיבה שצריכים לבטל אותו, מכל מקום קשה בעיני הקב"ה לבטלו, ולא רק זאת אלא שלעתיד לבוא ישרה בו הקב"ה שוב את שכינתו כמידה הראשונה.

גם הספורנו עומד על החילוקים שישנם בין המשכן למקדש, ובין מקדש ראשון למקדש שני. על הפסוק בפרשת פקודי "אלה פקודי המשכן משכן העדות", הוא כותב כך: "משכן העדות. סיפר מעלות זה המשכן שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד אויבים: ראשונה, שהיה משכן העדות, שהיו בו לוחות העדות. ב', אשר פקד על פי משה. ג', שהיתה עבודת הלויים ביד איתמר, כי אמנם משמרת כל חלקי המשכן ביד איתמר היתה. ד', ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה, שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו, מיוחסים וצדיקים שבדור, ובכן שרתה שכינה במעשי ידיהם ולא נפל ביד אויבים. אבל מקדש שלמה שהיו עובדי המלאכה בו מצור, אף על פי ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו, והוצרך לחזק את בדק הבית (מ"ב כב, ה – ו) ונפל בסוף הכל ביד אויבים. אבל בית שני שלא היה בו גם אחד מכל אלה התנאים לא שרתה בו שכינה ונפל ביד אויבים, כי אמנם בית שני לא היה משכן העדות, שלא היו בו לוחות העדות, ולא פוקד כי אם על פי כורש (עזרא א, א – ג) ולא היו שם בני לוי, כמו שהעיד עזרא באמרו ואבינה בעם ובכהנים, ומבני לוי לא מצאתי שם (שם ח, טו) ומן המתעסקים בבנינו היו צידונים וצורים, כמבואר בספר עזרא (ג, ז)", עכ"ל.

מבואר מכל זה שאת המקדש לא בונים רק מאבני גזית ואבנים שלימות ויקרות, אלא צריך שיהיה לו גם כח רוחני שלם כדי שיוכל לעמוד לעולם, ואם אין לו את הכח הרוחני הטהור כמו שהיה למשכן הראשון- לא תהיה לו את האפשרות לשרוד ושלא ליפול ביד האויבים, ולכן רק למשכן שנעשה ע"י 'הכשרים בנדבת ליבם' היה את הכח להשאר לעולם ועד.

והנה היום אין לנו לא משכן ולא מקדש, ואפילו את המקדש השני אין לנו, אבל יש לנו הרבה מקדשי מעט, כמו שאומר הפסוק: "ושכנתי בתוכם", ודרשו חז"ל "בתוכו לא נאמר אלא בתוך כל אחד ואחד". כל בית ובית, הוא מקום מקדשו של הקב"ה, הוא מקום להשראת השכינה של כבוד של ה', ששורה בבית שמתנהל ע"פ דת ודין. ולכן גם הבתים שלנו לא יכולים להיבנות ע"י אבנים יקרות גרידא, אלא ע"י 'ישרים בלבותם', כדי שתהיה להם את המעלה של המשכן ואת הזכות של הקיום לעד, ולכן רק אם נוהגים בהם בדרך הנכונה ע"פ דעת תורה- אז יש לנו את הזכות והקיום שהיו במשכן (כמובן בדרגות שלנו).

קראו כאן אסיפה, על הענין הנורא שישנם מכשירים שאפשר לגלוש בהם. אסיפה זו איננה מיועדת לאלו שכבר גולשים ומביטים למקומות אסורים ח"ו, על אלו שכבר שעוברים על איסור דאוריתא של "השמר וכו'" אין לנו מה לדבר, כי הם כבר בחוץ. רבינו יונה ז"ל מאריך בשער ג' ואומר משפטים חריפים על אלו שלא שומרים את לשונם ומנבלים את פיהם: "ותעל צחנתם, וכל חכם ונבון שקץ ישקצם ותעב יתעבם!". זה פשוט מגעיל את החכמים לראות איך שפורצים ועוברים על איסורי תורה, אבל זה לא שייך אלינו כלל.

הנושא שלנו היום הוא על שני חלקים אחרים של הציבור: א. אלו שאומרים "שלום עלי נפשי, אני יכול להחזיק מכשיר ולא אגלוש למקום שאסור". נניח שזה נכון, אבל הרי זה נגד דינא דגמ' שאומרת מפורש בב"ב (נז:) שאם יש לפניו שתי דרכים ללכת בהן, אחת מהן שנכשלים בה, ואחת שלא נכשלים, אם הוא הולך בזו שנכשלים אפילו שהוא עוצם עיניו, הוא נקרא רשע, שהרי 'איכא דרכא אחרינא'. אז מה ההבדל אם אני הולך בדרך האסורה, או שאני מביא אותה אלי? אין שום חילוק בזה, לא במציאות ולא בדין! לכן אלו שאומרים 'שלום עלי נפשי', גם זה נקרא רשע.

 ב. חלק אחר הוא, אלו שלוקחים מכשיר 'חצי חסום', ומתמכרים אליו בצורה קשה ביותר. לפעמים נוסעים במונית, ורואים איך שהנהג 'מוכרח' כל רגע לראות עוד ידיעה ועוד ידיעה… הרמב"ם כותב בהלכות ת"ת, שמי שקובע את עצמו לדברים בטלים, עליו נאמר "כי דבר ה' בזה"! עלינו לשנן לעצמנו שאין שום היתר להתעסק בדברים אלו.

מי שיתרחק מהדברים האלה, תהיה לו סייעתא דשמיא. אבל לא שייך שאדם יתעסק בזה ויקים בית, ויצפה שיקוים בו 'עצי שיטים עומדים' לעולמי עולמים! לאנשים אלו אין את הס"ד לזה, כיון שהם לא 'הכשרים בלבותם' (עכ"פ ברמה שלנו), ולכן אין להם את זכות הקיום לעולמי עולמים, ואם יהיה ח"ו מצב לא טוב, הקב"ה לא יאמר עליהם שקשה עליו להפסיד את הבית הזה. משא"כ אלו שכשרים בלבותם, עליהם יאמר הקב"ה: "קשה עלי להפסיד בית כזה", וגם לעתיד לבוא ישרה הקב"ה בתוכו. הבה נתרחק כולנו מדברים אלו, ובעז"ה יקויים בנו הפסוק "ואתם הדבקים בד' אלוקיכם חיים כולכם היום".

 

הגאון רבי בונים שרייבר שליט"א

הפסוק אומר בפרשת ניצבים: "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ". מפרש רש"י: "דבר אחר העידתי בכם היום את השמים וגו', אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם, שמא שנו את מדתם? שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם, כענין שנאמר (קהלת א, ה) וזרח השמש ובא השמש? הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם, שמא שנתה מדתה, שמא זרעתם אותה ולא צמחה, או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים? ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד, אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות לא שנו את מדתם, אתם שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פורענות על אחת כמה וכמה". מתחילת הבריאה ועד היום, בכל יום יוצאת השמש במזרח ושוקעת במערב, כל פרה יולדת עגלים, אף פעם לא זרעת תפוח ויצאה עגבניה, כל הבריאה מתפקדת כמו שצריך, ועל זה אומר הקב"ה לכלל ישראל שילמדו ק"ו מהשמים והארץ.

והנה על פניו ק"ו זה מופרך לחלוטין: מה לשמים ולארץ שאין להם יצר הרע, תאמר אצלי שיש לי יצה"ר, ולא זו בלבד אלא שהוא פעיל עשרים וארבע שעות ביממה, כי לו עצמו אין יצה"ר… לשמים אף פעם לא כאב הראש, ולארץ אף פעם לא קרה שהחברותא לא הגיע, גם לפרה מעולם לא היו נסיונות, וכן לא לעשבים ולא לאילנות. וגם אני אם לא היה לי יצה"ר, הרי הכל היה בסדר, אז איזה מין ק"ו הוא זה?

שאלה נוספת: "האלוקים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים". אין דבר עקום יותר מרע, זה הדבר הכי לא ישר שיש, והפסוק אומר שהקב"ה ברא את האדם ישר רק עם טוב, אבל המה בני האדם ביקשו חשבונות רבים, דהיינו שאני עצמי הזמנתי את היצה"ר שיבוא אלי. האם באמת זה כך? הרי הקב"ה בעצמו ברא בי יצר טוב ויצר רע, ואמר לי להתמודד!

עוד קשה: ב'על חטא' ביוה"כ אנו אומרים: "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע". דבר זה צ"ע, וכי כל החטאים נעשו ביצר הטוב? אלא ודאי שהכוונה היא על חטא זה שהכנסנו בקרבנו את יצר הרע. וגם זה קשה, הרי הקב"ה הוא זה שברא אותי עם יצר הרע?

עוד מצינו בגמ' בסנהדרין פרק חלק (דף צא:): "ואמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם, משעת יצירה או משעת יציאה? אמר לו: משעת יצירה. אמר לו: אם כן בועט במעי אמו ויוצא, אלא משעת יציאה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו שנאמר לפתח חטאת רובץ". לכאורה מדוע זה קשור ליצר הרע, הרי גם הולד עצמו היה מת מזה, אז הוא נקרא 'מתאבד' ומה זה קשור ליצר הרע? דבר זה יבואר ע"פ הגמ' במסכת בבא בתרא (דף ט"ז.): "אמר ר"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות", דהיינו אם הוא יכול- הוא שולח אותו לחטוא, ואם אינו יכול- הוא שולח אותו למות. לכן אדם שיש לו דעת, יצה"ר לא מעונין שימות אלא שיחטא, אבל אדם שאין בו דעת, יצר הרע שולח אותו ממש למות. גם כאן נשאלת השאלה, האם מישהו נורמלי הרגיש פעם שיש לו מלחמת היצר אם להתאבד או לא?

התירוץ על כל זה ברור מאוד, ויסודו בפירוש הגר"א (באדרת אליהו) על הפסוק "לפתח חטאת רובץ", שבו אמר הקב"ה לקין את שיחת המוסר הראשונה בעולם. הגאון אומר כך: "ואם לא תטיב שאת. אל תחשוב שלא תתנשא עוד לבד ותשאר במדרגותיך, אפס 'לפתח חטאת רובץ', פי׳ לפתח הבית שם רובץ החטאת, כיון שפתחת הדלת אז החטאת רובץ כאריה מי יקימנו. אפס הוא רובץ במנוחה כל זמן שהאדם עוסק בעבודתו ית״ש, רק 'ואליך תשוקתו', כל מגמותיו הוא רק ללכוד את האדם במצודתו בשעה שהוא פוסק מהעבודה", עכ"ל.

ביאור הדברים הוא, שיצה"ר הוא מלאך, ואילו האדם הוא רק בשר ודם, ולכן אין שום אפשרות טבעית ונורמלית שאדם יוכל להתמודד מול יצה"ר ולנצחו. אבל הוא נכנס רק כשפותחים לו את הדלת, ומשמעות הדבר היא שאם יש לך ספיקות אם להקל או לא, דבר זה פותח חריץ קטן ליצה"ר, ואז הוא נכנס פנימה וכבר לא תוכל לנצחו. הגמ' אומרת במסכת סוכה (דף נב:): "אמר רבא בתחילה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש", לאחר שהוא נכנס הוא נהיה בעל הבית. לכן הדרך היא אחת ויחידה: לא להגיע להתמודדות! לסגור את הדלת ולהשאיר אותו בחוץ! אם לא יהיה לך שום צד שבעולם לרצות את העבירה הזאת, אז הדלת תהיה נעולה והוא ישאר בחוץ, אבל ברגע שאצלך זה לא מופרך לעשות אותה- זה נקרא שיש לו סדק קטן להכנס, ואז הוא כבר בפנים והוא ינצח.

למשל: לשום אדם שהולך עם כיפה, מעולם לא היה נסיון לטבול חתיכת עוף בשמנת ולאכול, ולמרות שזה כמה דרבנן, אין לאף אחד יצר הרע כזה. כמו כן מעולם לא קרה שאברך נורמלי, אפילו כשהוא ממהר ללכת לכולל לאחר ארוחת הבוקר, יוותר על ברכת המזון או יאכל ללא נטילת ידיים. לעומת זאת בחזרת הש"ץ הוא כן עלול לפטפט, אע"פ שגם זה רק מדרבנן, וכן גם לכמה עבירות חמורות מדאו' יש לנו יצה"ר. מאי שנא זה מזה? בגלל שאת זה אף אחד לא עושה, והורגלת מנעוריך שאת זה לא עושים, לכן אין לך אפילו צד והיכי תימצי לאכול בלי נט"י או ברהמ"ז, ונמצא שביחס לדבר הזה הדלת נעולה לחלוטין, ואז יצה"ר לא קיים ונשאר בחוץ. משא"כ בשאר עבירות שיש מקילים בהן למחצה לשליש ולרביע, שם הדבר אינו מופרך אצלך. גם לדבר לשוה"ר זו עבירה גדולה, אבל כיון ש לפעמים ישנו ספק מתי זה לשה"ר ומתי 'מצוה לדבר', כשהגבול לא ברור אצלנו וישנו צד לדבר- ברגע זה הדלת לא סגורה ואז יצר הרע כבר נמצא בפנים.

ובזה נבין גם את הגמ' בסנהדרין: האמת היא שיצה"ר היה רוצה שכולם יתאבדו, אבל את זה האדם לא רוצה בשום אופן שבעולם, וכיון שאין לו שום צד לעשות זאת, הדלת נשארת נעולה בפני היצר בזה והוא נמצא בחוץ, ולכן לאף אדם נורמלי אין אפילו מלחמת היצר אם להתאבד. המלחמה מתחילה רק ברגע שיש צד כזה, ברגע שהדבר לא מופרך, ברגע ש'אפשר להקל', 'אפשר לנסות קצת', ברגע שאתה פותח לו את הדלת- הוא נכנס!

ובזה נבין את הפסוק "האלוקים עשה את האדם ישר". הקב"ה השאיר את היצר בחוץ, אבל "הם ביקשו חשבונות רבים", ברגע שאתה מסתפק: "אולי כן, אולי לא", אתה פותח לו את הדלת והוא נמצא בפנים. ובזה יבואר מה שאומרים "על חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר", כי אנחנו הכנסנו אותו.

ובזה נבין גם את מה שפתחנו בו: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ", כי כמו שאותם בראתי בלי יצה"ר, כך גם אותך בראתי בלי יצה"ר, שהרי השארתי אותו בחוץ, אבל אתה הוא זה שפותח את הדלת ונותן לו להכנס.

'לפתוח את הדלת' ליצה"ר אין פירושו שהאדם חושב אולי כדאי לו לעשות את העבירה, אלא עוד הרבה לפני כן, שכן הגמ' אומרת (ב"ב נז:) דאי איכא דרכא אחרינא רשע הוא, כמו שהזכירו קודם. מדובר שם על אדם שעוצם את עיניו כשהוא הולך ברחוב, כי הוא יודע שהרחוב מלא נסיונות והולך בו עם עיניים סגורות, אבל מכיון שסו"ס יש שם נסיונות, הוא לא מבין שגם עם עיניים סגורות עלול להיות מצב שבאמצע הוא יפתח אותם ויראה מה שאסור לראות! אבל עדיין קשה, שהרי באמת הוא לא רוצה לראות, והראיה שהוא עוצם את עיניו, אז לכאורה נקרא לו 'טיפש' מכיון שעלול להכשל, ולמה קוראים לו 'רשע'?

התשובה היא פשוטה: אם היית יודע, למשל, שאם תפתח את עיניך ותסתכל פעם אחת- תפסיד מיד מאה דולר על כל הסתכלות, האם גם אז היית לוקח סיכונים? ברור שאז לא היית הולך במקום שיש דברים שאסור לראותם ואפילו בעצימת עיניים, מכיון שסתם אדם לא לוקח סיכונים אפילו על מאה דולר. אז למה כשמדובר על לאו של "ולא תתורו" פתאום אתה כן לוקח סיכונים? התשובה היא שעל מאה דולר אכפת לך יותר מאשר על העבירה! לכן הוא נקרא 'רשע', כי אם אתה מוכן לקחת סיכונים פירוש הדבר שזה לא ממש אכפת לך, ובכך אתה 'פותח את הדלת' ונותן אפשרות לסיכונים להכנס, וזה סימן שלא אכפת לך באמת, ולכן 'רשע הוא'!

ישנו מכתב שכתב הסטייפלר זצ"ל, שאם אדם היה יודע שאם הוא מחלל שבת פעם אחת תצמח בגופו המחלה הנוראה ח"ו, ודאי שלא היה סומך על כל קולא מזדמנת. הגם שאולי יש להקל, אבל בשביל זה לא מסתכנים. רק כיון שזה לא קורה, ולא תצמח לו המחלה, אלא הוא 'רק' יעבור על חילול שבת, לכן הוא מרשה לעצמו להקל, ולכן 'רשע הוא', כי זה אומר שלא אכפת לו באמת והוא לא כ"כ נבהל מלעשות עבירות ולחטוא, נכון שלכתחילה הוא מעדיף שלא לחטוא, אבל זה לא יותר מאשר לכתחילה.

 כל הסייגים שקבעו חז"ל והעובר על דברי חכמים חייב מיתה (ברכות ד:, עירובין כא:), כולם נעשו בגלל סיבה אחת ויחידה: כי כשאדם עומד ישירות מול יצר הרע כשהוא כבר נמצא בפנים- אין לו שום סיכוי לנצח, הוא איננו יכול לו. לכן הדרך היחידה היא לעקוף אותו ולא להגיע בכלל למצב של עימות. זה נקרא 'להשאיר את הדלת סגורה', ולא להגיע להיכי תמצי שהוא יכנס. כל הסייגים והגזירות שקבעו חז"ל הכל נועד כדי להרחיק את האדם מה שיותר, בשביל שלא להגיע לעימות עם יצה"ר, כי אז הוא לא ינצח.

כמעט בושה לדבר על זה, אבל מה אפשר לעשות שזה הדור שבו אנו חיים. אנשים מכניסים הביתה מכשירים שונים, כמובן שהכל לצורכי תורה ועבודת הקודש, הכל טוב ויפה, אבל יש בזה היכי תימצי להגיע משם לדברים גרועים ונוראים! הבה נחשוב מה יקרה לאותו אדם שמכניס את זה ע"י כל מיני הוראות היתר למיניהם, אם הוא היה יודע שאם חלילה יגלוש קצת ויסתכל במה שלא צריך- מיד ישרף לו הבית, או יפסיד מאה אלף דולר, האם גם אז הוא היה מכניס את המכשיר? ברור שלא היה מכניס את המכשיר בשום היתר שבעולם! אז למה עכשיו הוא כן מכניס? כי הוא מקוה שלא יחטא, ומקסימום גם אם כן- שום דבר לא קרה!

זו האמת האמיתית, ולכן גם מי שבטוח בעצמו ומכיר את עצמו שהוא חזק מאוד, וכלשון החינוך (מצוה קפח) "ומוצא עצמו חסוך התאוה", מכל מקום כבר כתב בחובת הלבבות (שער ה' פרק ה'): "אתה ישן לו- והוא ער לך". וכך אתה מכניס את היצר הביתה, ונותן לו היכי תימצי להחטיא אותך. פתחת לו את הדלת- והוא כבר בפנים, וכשהוא בפנים הוא נהיה בעל הבית, ואז הוא כבר יקבע לך מה לעשות ויחטיא אותך הרבה הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב, וגם יחטיא אותך עד הסוף, עד לאבדון ממש.

אין אדם שיש לו ביטוח לדברים האלה, שהרי יוחנן כה"ג שמונים שנה היה כה"ג ולבסוף נעשה צדוקי (ברכות כט:), לכן אל תאמן בעצמך עד יום מותך, וכל מי שחושב שיוכל לבוא לעימות חזיתי עם יצה"ר ולנצחו, עליו אפשר לומר כלשון המסילת ישרים (פרק ה) שיראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. האדם לא שם לב איך שהוא מתגלש קצת, ועוד קצת, עד שמאבד את הרגישות והופך להיות בהמה גסה. הדרך היחידה והמחויבת ע"פ דין היא לנעול את הדלת, שפירושו להתייחס לזה לפחות כמו לאבד את הבית או את הבריאות שלך, ולדעת שהסיכונים בזה הם להגיע לשאול תחתית ממש ללא שום פקפוק.

יש נם מעשים נוראים שכולם יודעים, על אנשים יראים ושלמים ותלמידי חכמים, שנפלו עד הסוף. לפני איזה זמן מה ישב אצלי יהודי, ר"מ בישיבה גדולה, וסיפר לי היכן הוא אוחז: הוא כבר היה עמוק בשאול תחתית, עמוק עמוק עמוק, כבר הספיק לעבור על כל השלשים ושש כריתות שבתורה (חוץ מאלו שלא נוהגים בזמן הזה), את הכל הוא כבר עשה. איך הוא הגיע לזה? הוא היה צריך להוציא ספר, אז היה לו את המכשיר כדי לכתוב אותו, ולא עלה בדעתו שהוא ימשיך הלאה. לאף אחד אין ביטוח מיצר הרע! הדרך היחידה 'להלחם' היא 'לא להלחם', אלא לנעול את הדלת ולא ליצור שום היכי תימצי שיוכל להיות, ואז יצה"ר יחדול מלהתקיים בזה. מי שלא עושה זאת נקרא רשע, גם אם בסוף לא יחטא, וגם אם בסוף יברח עוד לפני הרגע האחרון של החטא, מכל מקום ע"פ דין הוא מוגדר כאחד שרוצה את החטא ורוצה את הרשע.

הפסוק אומר (מלאכי פרק ג, יח) "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע", אנחנו נמצאים באחרית הימים ובזמן של הבירור האמיתי של הטוב והרע, והיום הגענו למצב שיש טוב מוחלט ורע מוחלט. הרע המוחלט נמצא בכל חור ובכל פינה, "לפתח חטאת רובץ", והדרך היחידה היא לנעול את הדלת בפניו ולא לתת לו שום היכי תימצי שבעולם להכנס. נכון שלפעמים צריך אותו לפרנסה וכיו"ב, אבל נחשוב מה יקרה אם היה צריך איזה מכשיר לפרנסה, והיה מתפרסם איזה מאמר שהוא עושה קרינה שיכולה לגרום לאחד מחמישים אלף את המחלה הנוראה, האם היו משאירים אותו? ודאי שהיו מסלקים את זה, שכן 'פרנסה פרנסה', אבל למות לא רוצים. אז למה כשכל הגיהנום נמצא אצלך בבית, על זה יש לך טענת 'פרנסה'? הרי את הכל יש שם, ע"ז ג"ע ושפ"ד, והכל בצורה הגרועה ביותר שיכולה להיות, יש בזה לאוין דאו' בכל דקה וכל שניה.

 הדברים פשוטים וברורים, וממש מיותר לדבר על זה, רק כיון ש"אין מזרזין אלא למזורזין", לכן  צריך לחזור ולשנן את הדברים: צריך לדעת שאין שום הוראת היתר בעולם להחזיק את זה בצורה ששייך להגיע משם לשאול תחתית, ושום דבר לא מתיר זאת, וגם צורך הפרנסה לא מתיר, כי על עבירות שנאמר עליהם "יהרג ואל יעבור" אין היתר של פרנסה. אם נגזר עליך למות- אז תמות אתה ואשתך ובניך, ואין בזה שום חכמות ושום היתר! הדרך היחידה שלא להגיע לזה היא להתנזר לגמרי מהסיכונים, והקב"ה כבר יזמן את הפרנסה לכל יהודי שצריך אותה בדרך כשרה. כל דרך שיש בה איזה היכי תימצי של עבירה היא לאו בכלל השתדלות, ואין בזה שום הוראת היתר. הדברים פשוטים וברורים ומיותרים, והקב"ה יזכנו שע"י שנקיים "ואתם הדברים בה' אלוקיכם"- נזכה ל"חיים כולכם היום".

 

הרב ישראלי שליט"א

"ברשות כל הקהל הקדוש. התחתנתי עם אשה ממשפחה חשובה מאוד, של משגיחים בישיבות, משפחה של דקדוק הדין ודקדוק ההלכה. גם היא היתה חרדית מאוד וחזקה, והיתה מהדרת בכל ההלכות בדקדוק גדול מאוד. כל חומרה בהלכה, כל דקדוק הדין, הכל היה מתוך עידוד ושמחה. היא דירבנה אותי מאוד ללמוד תורה, וכל דף שלמדתי, כל סיום מסכת, היה ממש חגיגה. כל מה שקשור ללימוד התורה היה מאוד מאוד חשוב וקריטי בעיניה, וכל פעם שהיתה עומדת על הפרק שאלת הלימוד כנגד צרכי הבית, היא היתה אומרת: "אדרבה, תלך ותרביץ תורה!", וכך הייתי אומר שעורים בכולל.

בגלל שלא רצתה שיהיו דאגות פרנסה בבית, היא יצאה לעבוד, כדי שאוכל ללמוד בשקט. עבודתה היתה במפעל בסביבות העיר, שם עובדות קבוצות נשים עם ראשי קבוצות שמפקחים עליהם, ביניהם טובים וביניהם חילונים, אבל כל הנשים שם באות מבתים טובים, ישנה בדיקה על זה מקודם וישנו אפילו רב שמפקח על הענין, העסק הזה מאוד מאוד מסודר. נשים אלו צריכות, במסגרת עבודתן, לעבוד עם האינטרנט במחשבים ותיקונים וכדומה.

והנה הגיע ליל שבת אחד, חזרתי הביתה מהתפילה, וראיתי שדלת חדר השינה נעולה. המתנתי כרבע שעה, עד שהדלת נפתחה, ולא האמתנתי למראה עיני: ראיתי את אשתי יושבת עם מחשב פתוח, בליל שבת, וגולשת באינטרנט!! הדבר היה פתאומי, ללא כל סימן מוקדם, וההלם שלי היה מוחלט.

שאלתי: "מה קרה?!" והיא סיפרה לי, שכבר תקופה ארוכה שהיא גולשת בכלי הזה, בתחילה היא חשבה רק להסתכל קצת לצורכי עבודה, להשלים איזה שעה מהבית או ללמוד איזה קורס, וכך היא הגיעה לכל מיני קבוצות של פורקי עול רח"ל, כולם בוגרי ישיבות קדושות, מכל הישיבות, היו שם מחברון וממיר ועוד, עד שהתחברה לקבוצה של אחד שלמד בחברון, והתנאי של הקבוצה היה שחייבים לשלוח הודעות בשבת בדוקא!

המצב הגיע לכדי כך שהיא פרקה עול לגמרי, ויצאה לתרבות רעה, זה התקדם עד לחילול שבת בפרהסיא,  חמץ בפסח, לאכול ביום הכיפורים, והיום היא חילונית לגמרי, גרה בעיר רחובות, מחללת שבת לגמרי, ועושה כל עבירות שבתורה! יש לנו שני ילדים, הם לומדים עכשיו בבי"ס 'מזרחי חילוני', היא מסיעה אותם באוטו בשבת, ונהפכה למתנגדת לכל עניני היהדות בצורה חזקה מאוד. ומדובר על אשה שהיתה נחשבת פעם לחזקה יותר משאר הישוב בתורה ויראת שמים, גם משפחתה מאוד טובה וחזקה, ורק ע"י הגלישה באינטרנט היא נהפכה לחילונית לגמרי ללא גוזמא. היצר נכנס בקבוצה הזאת כל כך חזק, עד שהם עושים עבירות משונות אפילו כאלו שאין בהם כל כך תענוג, היצר משגע אותם לעשות עבירות כאלה שאפילו הגויים היו מתביישים. גם בעל האתר עצמו היה נחשב מהעילוים של ישיבת חברון, וגם הוא הגיע לזה מדקה פה ודקה שם.

ידוע לי שישנם הרבה זוגות כמוני. ידוע לי על קבוצות שלימות בעירנו שהיו לפנים יראים ושלמים, ולאחרונה היה להם כינוס של עשרה אנשים ואכלו שם נבילות וטריפות! מהיכן התחיל הכל? מקצת גלישה, פה בסתר, ופה בעבודה, עד שהגיע הדבר לאן שהגיע. היום היא כבר מבינה ואומרת בעצמה, שבציבור החילוני אף אחד לא מחפש אותם, אף אחד לא צריך אותם, היא כבר מרגישה שאין לה שום טעם בחיים".

 

הרב לדרמן שליט"א

ברשות הקהל הקדוש. אנחנו נמצאים כאן בכינוס קדוש, של אסיפת 'אגודת החברים' לדבר ה'. עכשיו נבאר איך בעצם הפעילות הזאת של 'חבר' שכל אחד חותם  עליה, יכולה למנוע את הנזקים ששמענו עליהם עכשיו. 'חברים' הוא רעיון שהתחיל לפני שנה בערך, ומטרתו היא שלעומת הטומאה הנוראה שיש בכלי הזה שקוראים לו אינטרנט, שהוא חיבור לרשעים שרע להם ורע לעולם, לעומת החיבור של רשעים שנותנים גיבוי ועזרה אחד לשני איך לחטוא יותר ואיך להרגיז את הקב"ה באפשרויות נוספות של קלקול והשחתה והרס. הגענו היום למצב שכל סרטון ('קליפ' בלע"ז) וכל דבר קטן יכול להגיע לכל אדם בעולם בלחיצת כפתור. גם כל אברך צדיק שיש לו רק דואר אלקטרוני, כי אין לו כח לאסוף את כל העלונים של ערב שבת והבן שלו התחנן לעלון, לכן הוא התקין דואר אלקטרוני לקבל אותם, אבל גם דרכו יכולה להגיע כל הטומאה שבעולם. סרטונים, קליפים, עלוני מחלוקת, את הכל אפשר לקבל.

אבל זה לעומת זה, החיבור לצדיקים טוב להם וטוב לעולם. לא מזמן היה כינוס של שבעים אלף איש בחו"ל על הנושא, אבל לנקות את שיקגו ומנהטן זה מאוד קשה, קשה למצוא את המקומות הנקיים בחו"ל, ויתכן שרק בשביל זה כבר שווה לעלות לארץ, כדי לנשום  אויר נקי בבני ברק, ירושלים, קרית ספר, ועוד מקומות שאפשר לומר שרוב הציבור בהם נקי. אל הציבור הזה אנחנו מדברים, כיון שאלו שהגיעו לכאן הם אנשים שבאמת נקיים, אבל דוקא איתם צריך לדבר, כיון שאנחנו רוצים שפך השמן הטהור ישאר טהור בחותמו של כה"ג, ולא יהפוך למשהו מזוייף. אנחנו לא רוצים שיהיה ח"ו אברך שיושב ולומד, ודוקא בגלל שכולו תורה והוא לא יודע משום דבר, יוכל מישהו מבני ביתו לעשות ככל העולה על רוחו, והוא לא ידע מכלום עד שכבר יהיה מאוחר מדי והוא יקלע בביתו למציאות כזו שקשה לצאת ממנה.

נוצר מצב שאצל האברכים הכי צדיקים ותמימים, דוקא אצלם יכול הבן להסתובב עם איזה מכשיר, והאבא שואל: "מה זה?"- "אבא, זה תרגומון!". "מה זה תרגומון?"- "תראה אבא, אני מקליד איזה מילה באנגלית, והוא אומר לי את זה בעברית". "האם הרבנים יצאו נגד זה?"- "לא!", וכך נגמרת לה השיחה… אם הוא היה יודע שזה אייפון, הוא היה מרסק אותו על הריצפה, אבל הוא תמים מדי. פעם, לאחר אחת הדרשות שלי, ניגש אלי אחד האבות ואמר לי: "אני שומע שהבן שלי מאזין לכל מיני דברים, אבל אני לא יודע אם זה רדיו". עניתי לו: "תתן את המכשיר הזה לאברך יותר צעיר ממך, והוא כבר יאמר לך בדיוק מה יש בו!".

ארגון 'חברים' התחיל בבית שמש, ועבר משכונה לשכונה, מבית כנסת לבית כנסת ומכולל לכולל, והחל מעשרה בטבת הגענו גם לבני ברק, והאש הזו לא פוסקת. אנו עוברים ומקהילים קהילות, וכל אחד ואחד חותם: "אין לי קשר לאינטרנט!". אני לא קשור לזה! ואם אדם מוכרח משום מה להשתמש בדרכי היתר בדבר הזה- אך ורק באישור של רב! כמו שלא יתכן שאדם יפסוק לעצמו על מראות כשאין לו רב, כך גם כאן זה כמו 'מראות' שחייבים להם רב.

אמנם צריכים לפנות בענינים האלה לרב שיודע ומכיר את המציאות, ומכיר את הכלים. לכן אנחנו גם שולחים טכנאים שישבו עם הרבנים, ויסבירו להם את המציאות, כדי שאם יבוא יהודי וישאל: "כבוד הרב, אשתי גרפיקאית, והיא צריכה להכנס לאתר בשם שטוסטרופ, ואח"כ היא צריכה לשלוח את האפליקציות עם היו. אס. בי. של הדיסק און קי של האקס. פי. וכו'…"- ושאר מילים כאלה שהרב לא יודע, אז הרב יוכל להרים טלפון לטכנאי ולשאול: "מה זה המילה הזאת והזאת?"- דברים שעד עכשיו הרב לא למד, ועכשיו הוא מתחיל ללמוד את השו"ע החמישי שיש בו סוגיות שקשורות לכלי הזה, שאנחנו חייבים לדעת את דרכי המלחמה נגדו.

רק גדולי ישראל והרבנים יכולים לחבר בין המציאות לבין ההלכה, ולכן הרב חייב שיהיה לו רקע מעשי בדברים אלה, ולזה צריך שיהיו טכנאים יראי שמים שיוכלו לבאר את מציאות הדברים היטב לרבנים. מספרים שבעיר בפרשבורג, כשנתנו ביוה"כ עליה לרופא, אמרו: "יעמוד מורינו הדוקטור". ביוה"כ הרופא הוא 'מורינו', כי הרב לא יכול להסתדר בלעדיו, שהרי הוא לא למד רפואה. וכן כאן, כשמגיעים לסוגיא של אינטרנט, צריכים הדרכה מטכנאים יר"ש שקובעים עיתים לתורה, ואכן ישנם טכנאים מיוחדים שהוכשרו לדברים האלה ויודעים לפרק את הדברים לגורמים, וכך הם יכולים לעזור לרבנים להורות הלכה לציבור.

ההתארגנות הזו גורמת, שכשאנחנו מגיעים לכל קהילה ובית כנסת ושכונה, אז כמו שיש את קופת השכונה לעניני צדקה, כך צריך 'קופה' לעניני אינטרנט, וכמו שכל קופה מתאספת בכל חודש ודנים למי לחלק ובמי צריך לתמוך, כך גם בעניני אינטרנט. צריכים ארבעה או חמשה אברכים מהקהילה שיודעים מה קורה, שאוספים את החתימות, שמדביקים מודעות, ומגבירים את המודעות. הם פשוט מפרקים את הדבר לגורמים מעשיים.

כשיש כינוס כזה וישנה כזו חבורה, לפעמים כבר למחרת באים לא אחד ולא שניים, ואומרים: "בזכותך ניצלנו!". פעם ניגש אלי אברך אחד, ואמר לי שלאחר הכנס הוא החליט ללכת למשרד שבו עובדת אשתו ולברר איזה סינון יש לה, והתברר שיש לה סינון 'לימון'. אצלנו זה בכלל לא נחשב לסינון, זה מתאים אולי לחילונים כדי שלא יהפכו לגויים, אבל שאשת אברך תעבוד עם 'לימון'? לכן ישבנו עם בעה"ב של החברה, הוא אמנם מזרח'ניק, אבל היה מוכן לשלם כסף על זה והסכים לשנות לכל משרדי החברה שלו את הסינון, מהדרגה הנמוכה ביותר- לדרגה הגבוהה ביותר! תראו מה יכול לעשות אברך אחד שאיכפת לו.

הדפים שחילקו לכם כאן, אינם בשביל לאסוף נתונים עליכם, אלא הם שיעורי בית. כל אחד יקרא את הנתונים שכתובים בהם, ישנם כאלה שאין להם שום דבר בבית וחותמים מיד, הם הראשונים והחלוצים. בבית שמש לבד כבר אספנו ששת אלפים חתימות! סיפר לי בנו של ר' אל'ה ברוך פינקל, שהוא נסע לחו"ל ונכנס לכמה עשירים כדי להתרימם עבור הפעילות שלנו. אמרו לו העשירים שם כך: "אנחנו נפריע לכם! לא תצאו מכאן אפילו עם שקל אחד! זה העולם היום, יש אויר, יש חשמל, האם כל שנה מתים מאה איש מהחשמל? צריך להתנהג בזהירות עם זה, אבל להמנע לגמרי? האם אתה רוצה לחזור לדור הקודם? זה המצב, שישנו אינטרנט וצריכים אותו!". הרי הם עושים את כל הכסף שלהם מהאינטרנט, אז איך הם ישלמו כדי שנבטל להם אותו?…

אבל הם לא יודעים שבא"י הרחוב עדיין נקי, והחילונים עוד לא כפו עלינו מצור. אנחנו עוד יכולים לחיות בלי זה, עוד לא הכריחו אותנו. מה נקרא 'מצור'? למשל מי שצריך לנסוע לחו"ל ורוצה כרטיס טיסה, הוא חייב אימייל, אחרת לא מדברים איתו בכלל! החרדי צריך להסתדר בעולם כזה, ולפעמים קשה מאוד להסתדר, לכן אנחנו צריכים לעבוד ביחד, באופן של 'חיבור לצדיקים טוב להם וטוב לעולם'. אבל דבר ראשון שצריך לצאת מזה הוא, שלכל אחד ואחד יהיה אכפת קודם כל על עצמו. כשפורצת שריפה גדולה, כל אחד שופך קודם מים על ביתו שלא ידלק. עם איזה מכשירים הילד שלך משתמש? איזה נגן יש לו? מה הוא מחזיק בתוכו? הבת שלך לומדת עם המחשב? מה היא לומדת? מולטימדיה, הנדסת אתרים, אדריכלות, ישנם כל מיני דברים שמצריכים כניסה למקומות האלה! מיהן חברותיה? עם איזה מחשבים היא מתקשרת?

ומה איתך? עם איזה מכשירים אתה משתמש? לפעמים גם ה- C2 שלך יכול להפרץ בכמה לחיצות! אם יש לך מחשב נייד- אתה חייב חסימה! בשבוע שעבר היה לנו כנס בנווה יעקב, והגיע הגאון רבי דוד כהן שליט"א ראש ישיבת חברון לדבר, ואמר כך: "אתם נלחמים כל הזמן עם האייפון, אבל תכנסו לבית המדרש, יושב שם אברך ומקליד חידושי תורה. כל זמן שלא הוכח שהמחשב שלו מנותק- הוא 'בעל אייפון', שהרי המחשב שלו יכול לקלוט אינטרנט אלחוטי!".

היום בכל מחשב נייד ישנה אפשרות של קליטת אינטרנט, כל זמן שלא ניתקו אותו.  תתקשר מיד לגמ"ח לניתוק אינטרנט (במספר 0722-613-613), שם עומדים לרשותך תשעים ושבעה נציגים בכל הארץ שמנתקים אינטרנט בחינם לכל דורש! ברגע שיש לך ניתוק, אתה מקבל מדבקה שמאשרת את הדבר, ואז יש לך 'רק' מחשב. גם הוא צריך רחמים רבים, שלא יכניסו לו סרטים וכדו'. אולי הילד שלך מטמין בכיסו 'דיסק און קי'? דיברתי עם כמה רבני ערים, וישנם כאלו שבכלל לא יודעים מה זה. פעם כשלא הבנתי משהו היו אומרים לי: "כשתגדל תבין", אבל היום אומרים: "כשתקטן תבין"… המצב הוא שככל שאתה יותר צעיר- אתה מבין יותר. בדיסק און קי כזה, שגודלו פחות מכגריס, יכולים להיות מאות סרטים! האבא הלך לחתונה והשאיר את המחשב בבית, ובנו הבחור הצעיר יכול להכניס ולהוציא ולא נודע כי בא אל קרבו…

הרמב"ם אומר בסוף הלכות סוטה, שכל אדם חייב לבדוק מה קורה אצלו בבית, "ופקדת נווך ולא תחטא". זו התועלת מכינוסים אלו, אל תדחה את זה לזמן בדיקת המזוזות בחודש אלול! אחד המתנדבים בגמ"ח לניתוק סיפר לי, שבערב יוה"כ באמצע הסעודה המפסקת הוא ישב עם המברג לנתק מחשבים… ב"ה שעם ישראל רוצה לעשות תשובה, אבל למה לחכות עד אז? ה'אלול' של הקיץ הוא חודש אדר, כמו שהיה בזמן חז"ל בירחי כלה!

יש לנו 'דין תורה' עם הגויים שיושבים ומחטיאים אותנו, ואנו צריכים לבא לרבוש"ע ולומר לו: "אבא, כי נמכרנו להשמיד להרוג ולאבד! אבא הצילנו, למה תיתן נחלתך לחרפה למשול בם גויים?". זה לא כמה ערבים עם כפיות שהורגים יהודים, הרי זה לא מצטלם טוב, תשאיר את היהודי חי, רק תתן לו אינטרנט, תתן לו אייפון, והוא נהיה גוי! הוא שלך לגמרי! הוא אפילו יעמוד איתו בבית הכנסת וגם יגיד וידוי עם זה!

במו עיני ראיתי בערב יום כיפור אחרי המקווה, איך שיהודי שם את האייפון שלו על הסטנדר, ודופק על ליבו: "על חטא שחטאנו"… הוא נהפך להיות רובוט! למה? כי הקב"ה לא שלח לו מייל שזה אסור… רק אם תשלח לו הודעה לאייפון אז הוא יבין, כי רק זו השפה שלו עכשיו. ניסיתי לעזור לו: "על חטא שחטאנו לפניך באייפון ובבלאק ברי", אבל הוא לא הבין מה אני רוצה… אמרתי לו שיבוא מחר עם לחם או ביסלי, וגם אז לא אצעק עליו. הוא יורק על אבא שלי! איך הוא בא לבית הכנסת בערב יו"כ עם הדבר הזה?! אני לא יודע איזה נוסח של סידור יש לו שם, אבל יש שם סידור, יכול להיות שם תניא ושאר ספרים, וכל התורה כולה באותו כלי. על זה נאמר: "בית הועד יהיה לזנות".

לכן האפשרות שלנו להלחם עם זה היא אך ורק באופן ציבורי, ודבר ראשון צריכים לדעת שיש לנו 'תיבת נח', המרחב המוגן והמקלט שלנו הוא בית הכנסת, גם אם הוא 'איצקוביץ'- זה עדיין בית הכנסת! הרי לקולנוע אף אחד לא יעיז להכניס ספר תורה, "תסלח לי זה, כאן זה קולנוע, ספר לתורה לא נכנס לפה!", אז למה להכניס את הקולנוע לתוך ספר התורה- לבית המדרש-ניתן להכניס? קבוצת אברכים נכנסו למרן ר' חיים קנייבסקי שליט"א ושאלו אותו האם מותר לבזות אדם כזה, והוא ענה להם: קודם תדברו בדרכי נועם. "סליחה, לכלי הזה אין מקום בבית כנסת". אם הוא מסכים, ומחביא אותו או הולך משם- ניחא, אבל אם הוא עז פנים ולא מתייחס (ובד"כ כך הם מתנהגים, הם הפכו לרובוטים- אתה יכול לשלוח לו מייל ואז הוא יקרא, אבל כל זמן שאתה רק מדבר איתו בפה כרגיל בין בני אדם, הוא לא מתיחס)- אז מותר לבזות אותו ברבים! כך הוא פסק.

כל הפעילות הזאת נעשית בהוראת גדולי ישראל, בחודש אב היה לנו כנס במלון קונקורד, היו שם מרן שר התורה ר' חיים קנייבסקי, מרן בעל איילת השחר, והגאון רבי שלום כהן, ואמרו לנו שכל מקום צריך להתארגן בפני עצמו. אפשר לעשות כינוס של שישים ריבוא ולברך 'חכם הרזים', אבל מה יהיה מחר? צריכים 'מטה בחירות' בכל שכונה כדי לבחור: האם בכלל אתה חרדי? האם מי שמכניס טלויזיה בכיסו הוא חרדי? צריך לארגן מטה של פעילות, של אכפתיות, שכל אחד עוזר לשני ומגבה את השני, אחד אוסף את החתימות, השני שם מודעות, השלישי מגביר את המודעות בכנסים לגברים וכנסים לנשים, וכך הפעילות הזו גוברת ובכל מקום שבאים אנשים כבר מחכים למצוא את הפתרון.

האויב חוטף לנו ילדים מהוריהם, ובני זוג מבן זוגם, איך יכולה אשה לחתום שהוא מוותרת על הילדים שלה? אבל הפסוק אומר: "גם אלה תשכחנה", יהיה מצב שהורים ישכחו את ילדיהם ולא ירחמו על פרי בטנם. זה נגד האנושיות, לא רק נגד האידישקייט, זו קליפת עמלק של אכזריות שהופכת את האנשים לרובוטים. הדבר לא צריך לבוא רק מהרבנים, אלא צריכה להיות 'מחאה חברתית': אני לא רוצה שהוא יעמוד לידי בבית הכנסת! אני לא מוכן שהילד שלי יסע לחתונה בירושלים בקו 402, ויהיה מוקף עם ארבעה אייפונים מצד ימי ועוד ארבעה מצד שמאל! הרי לשבת בין שתי נשים אסור, אז מה הדין לשבת בין אייפונים? איזה רוחות רעות יש מכל הדברים האלה, אבל אנחנו נשמור על בני קהילתנו.

דבר ראשון צריך לדאוג שהבית שלנו יהיה נקי, ודבר שני שהקהילה שלנו, השכונה שלנו, ובית הכנסת שלנו יהיו נקיים. לא נכניס לבית הכנסת מחשב נייד שאינו חסום, צריך מדבקה על כל מחשב, וצריכים תפילה לקב"ה: "למה יאמרו בעמים", אבא, רחם עלינו, אנחנו ילדיך אהוביך, אנחנו לא אנשים שהגיעו מתימן וגזזו להם את הפאות, אלא עם הפאות ועם הזקן ועם הכיפה! מי שמוריד היום את הכיפה בגלל זה הוא טיפש, הרי אפשר היום לעשות הכל עם כיפה מכל סוג שהוא.

 כל הענין הזה כתוב מראש בתנ"ך, הקב"ה לא התבלבל ולא פשט את הרגל, אלא גילה מראש שכך יראו הדברים. הפסוק אומר בסוף ספר דניאל (פרק יב, י): "יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים, וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ". הקב"ה מברר עכשיו מי נאמן לו עד הסוף. היו כאן הרבה כינוסים והרבה כתבות, אבל אנחנו רוצים פעילות המשך, שבכל קהילה ימנה הרב שלשה ארבעה אנשים שיארגנו את הענין.

דבר ראשון צריך לדעת את ההלכות של הדבר, מה מותר ומה אסור. למשל: האם מותר לי לברר אצל מישהו מודרני שממילא מחזיק אינטרנט: "אולי תאמר לי כמה עולה מקרר יותר זול?", הרי זו חנופה! לא תחניפו את הארץ, כת חנפים מסלקים את השכינה, אתה אברך צדיק, ואתה אומר לו שאתה צריך גוי של שבת? הדברים צריכים להיות ברורים קודם כל בהלכה, כמו שלימדו אותנו רבותינו רבי ישראל סלנטר והחזו"א, ולכן קודם כל התורה צריכה להלחם באינטרנט, ואח"כ העסקנים ברחוב. כל אברך צריך לדעת איזה איסור יש בזה, בסרט ויזניץ בחיפה הוציאו חוברת עם כ"ו איסורי תורה למי שמחזיק אינטרנט שאינו חסום כהלכה! זה ממש כמו שעשה הח"ח בהקדמתו, עם כל הפרטים ופרטי פרטים, ועברו על זה כמה רבנים, גם היו אצל מרן בעל שבט הלוי שליט"א ומרן רבי חיים קנייבסקי שליט"א.

זה נקרא "אל תקרב אל פתח ביתה", ואם מרן שר התורה אומר שזה יהרג ואל יעבור, מי יבוא אחר המלך! וצריך להתפלל על זה עומק הלב, כל אחד על עצמו, על אשתו ועל בניו, וצריך כל אחד לדעת שמי שמחזיק מחשב אפילו כשר, הוא בקבוצת סיכון. שלמה המלך אומר (משלי פרק ה, ו) "אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס, נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע". אל תאמר לעצמך שאתה הולך לקנות סוכר בקניון, שהרי יש שם מדרגות נעות. רק הלכתי לקנות סוכר, אבל הדרגות כבר יובילו אותך למקומות שאפילו לא חלמת! סוכר לא קונים בקניון, ועל אחת כמה וכמה שלא קונים שום דבר במגלשות של השאול תחתית.

בכינוס בנווה יעקב שהתקיים השבוע דיבר הרב צביאלי בן צור, ואמר כך: המודרני שואל את החרדי: "כמה זמן לוקח לך להכנס לבנק?"- "בערך עשר דקות, עד שאני מגיע ועומד בתור וכו'". "לי זה לוקח אני חצי דקה ואני בבנק!". עונה לו החרדי: "אבל כמה זמן לוקח לך לצאת מהבנק? לי זה לקח עשר דקות בסה"כ, אבל לך זה לוקח שעתיים וחצי"… הכלי הזה הוא משאבה ומגלשה לחטא, ואפילו לאחר ההכשר צריך זהירות אחר זהירות שכל אחד ישמש בו במינימום שבמינימום שצריך, ורק להכרח של פרנסה רק לאחר הוראת רב.

עכשיו הוא הזמן, בחודש אדר, עכשיו הוא הזמן להלחם עם הגוי ולנצח בדין, עכשיו הזמן לבקש "כי נמכרנו אני ועמי", ועכשיו הוא הזמן לנצח את קליפת עמלק הזו, שהופכת אנשים לחיות ול"אשר קרך", עם כל הפירושים. הקב"ה יעזור שההתאגדות הזו תועיל, וכמו שהשע"ת אומר בחלק שלישי שכשמתכנסים יראי ה' זה קידוש ה', נזכור שכל אחד אחראי קודם כל על ביתו, ואח"כ גם על חביריו, הוא בודק מה קורה אצלו בבית, ואכפת לו על הקדושה של הקהל והשכונה ובית הכנסת, וכך נוכל לנצח במערכה החשובה הזאת.

 

הגאון רבי משה דוד ליפקוביץ' שליט"א

ברשות הציבור, אני לא אטריח על הציבור לאחר הדברים חוצבי להבות אש ששמענו כאן, גם לא אספר הרבה סיפורים, רק בשבוע האחרון לבד צלצלה אלי אשה שבעלה היה אברך, ומאיזה סיבות יצא מהלימוד והגיע למצב שרואה באינטרנט כל דבר אסור! הוא ויורד ויורד, והבעיה היא שהילדים, שלומדים בישיבות קטנות חשובות, כבר קלטו את המצב.

זו התקופה שלנו שהטומאה מתגברת בכוחותיה האחרונים, היא מתגברת באופן שלא היה מימות עולם. אני רק רוצה להביא כאן את הדברים ההכרחיים שר' אלחנן מביא, שראוי למסור את דברי הקדוש בעל הח"ח זצ"ל. רבים מיראי ה' יתמהו, מה זאת עשה ה' לנו, להגביר את כח הכופרים. מה קרה שהשטן נכנס כל כך חזק בבחינה של כפירה וטומאה, ולא מהדלת האחורית?

ענה הח"ח שהתשובה לזה כתובה במפורש בתורה, שאפילו אם יקום נביא או חולם חלום ויעשה לך אות בשמים, למשל העמיד את החמה במקומה, כי מהשמים נותנים לו כוחות לזה, ומגלה התורה כי מנסה ה' אתכם. התקופה הזאת היא התקופה עליה נאמר מפורש בעקבתא דמשיחא (זכריה פרק יג פסוק ט) "וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב", קודם ביאתא המשיח צריך להיות צירוף אחר צירוף ובחינה אחר בחינה, כל אחד נבחן איפה הוא נמצא והםא הוא יהיה ראוי לקבל את פני משיח צדקנו או לא. לכן אין מקום לתמוה על הכח שנמסר לנביאי השקר בזמננו, כי מנסה ה' אתכם.

לאחר שמבינים את זה, אומר ח"ח עוד נקודה: כי טבע כל דבר להתגבר בכל כוחותיו בהגיע זמנו להתבטל, כן הוא הנר בטרם יכבה, והחושך בסוף הלילה, וכיון שקרובים הימים שאמר הכתוב (זכריה פרק יג פסוק ב) "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ", לכן מתגברת הטומאה באופן שלא היה מימות עולם. ומזה נבין כי ימי ביטול הטומאה קרובים לבוא.

זה נכנס בכל מקום, גם כל הילדים בסכנה, אני לא בא לתת עכשיו עצות, כי על זה כבר דיברו מקודם. כבר לפני כמה שנים עוררנו אצלנו בבית הכנסת על הנושא, ואאמור זצ"ל ויבלח"ט הגראי"ל שטיינמן שליט"א חתמו על הוראה שלא להכניס מחשב של דברי תורה לבית הכנסת. עצם הכלי זה, גם כשהוא חסום, שלא יכנס לביהכנ"ס, כיון שישנו דין של מורא ביכהנ"ס!

אנחנו נמצאים בחודש אדר, כמו שהזכירו מקודם. זהו חודש של השראת השכינה, חודש של בנית המשכן, צריכים שהשכינה תשרה בתוכנו, ולא שאנחנו נסלק אותה. ידוע שבמלחמה כל צד צריך לדעת איה מקור כוחו של הצד שכנגדו, וכמו שהיה במלחמת עמלק. מהו יסוד המלחמה כנגד הרע? הוא ע"י שכמה שיותר משקיעים ומבינים את הענין של השקיעות בתורה, כי כל כחוחו של עמלק הוא ברפיון עמל התורה, וככל שמתגבר אצלנו הרפיון בתורה- מתחזק כוחו של עמלק, וכן להיפך, אם יתחזק אצלנו לימוד התורה- יחלש כוחו של עמלק. על כן עלינו להתחזק בכל עוז להפיץ את לימוד התורה, ולגדל בנינו לתלמוד תורה, אבל ודאי שלימוד התורה צריך להיות כרוך עם יראת שמים.

ישנה עוד נקודה בזה, שהמשך חכמה אומר בכמה מקומות (ביניהם בפרשת בא), שבימים שישראל נמצאים בגולה, העיקר הוא הסייגים והגדרים שלא יתערבו בין העמים. בזמננו לא צריך דוקא עמים, כי הרחוב שלנו הוא עוד יותר גרוע מהעמים. הוא מביא את הגמרא (ברכות ד.) שראוים היו ישראל שיעשה להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא, והוא מפרש שעברו את הגדרים והסייגים. והוא מסיים שלכן אמרו על י"ח דבר שאף אליהו אינו יכול לבטלם, כיון שמחיצת הסייגים מוכרחים לאומה, עד שאפילו יבוא המבשר ויאמר שעוד מעט יבוא המשיח- גם אז אסור לנו לבטל את הי"ח דבר, כל עוד שאנו לא רואים שהמשיח נכנס אלינו ממש, כי הם הדברים שמקיימים את האומה בגולה, ומזכירים אותו שהוא ישראל ובארץ לא לו, כי צריך להבדל מהגויים בכל דרכיהם, ומטרת הגזירות היא כדי שידע ישראל כי הוא רק אכסנאי וגר בארץ נכריה.

אם באמת ימשיכו את שהאסיפה הזאת הלאה, ויעבירו את הדברים מאחד לשני, אין שום ספק שזה יעורר, כי אין דבר שלא מביא חיזוק בס"ד.

אבל יש לזה חלק נוסף שכתוב בנביא (פרק ג, יד-ט"ז): "אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת:  וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ:  אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ". מרן המשגיח היה מסביר, שכשיראי ה' שומעים מילים כאלו מהרשעים, מיד הם מדברים ומחזקים את עצמם, ואז נכתב להם ספר מיוחד. איזה ספר?

כתוב בדניאל (פרק יב, א): "וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ, וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא, וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר". המלבי"ם מפרש שמדובר על אלו שנדברו ונכתבו בספר הזה, אז כמה תועלת יש באסיפה הזאת שנוכל להמלט. גם רבינו יונה כותב (שערי תשובה שער ג) "ורוב הזהירות והגדר והרחקה מן האיסור הלא זה מעיקרי המורא, והמרבה להזהר יגיע אל השכר הגדול, כענין שנאמר (תהלים יט, יב): "גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב". על כן אמרו: חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה, כי גדריהם וגזרותיהם מעיקרי היראה. ומצות היראה שכר הרבה כנגד מצוות רבות כי היא היסוד להן". מי שמשמר גדרים בבית, ועוקב ויודע ומתענין, זהו מעיקרי המורא.

ממש עכשיו סיפר לי אחד, שיש לו מחשב בבית לצורכי עבודה. הוא יהודי מבוגר וכבר יש לו נכדים, ואחד מהם לומד בישיבה חשובה מאוד עם הרבה יראת שמים. הנכד הזה ידע שסבא וסבתא לא נמצאים בבית בשעות מסוימות, והיה הולך אליהם הביתה, ולא הבינו מה קורה לבחור שמדרדר ומדרדר, עד שעלו על זה. זה נורא נוראות מי שמחזיק את זה ולא חוסם, זה בחינת רוצח וכל הגדרים שאפשר לומר עליו.

יעזור ה' שבזכות האסיפה הזאת יקויים בנו (מלאכי פרק ג פסוק ט"ז): "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ", ויצא כבוד שמים גדול.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>