בארבע עינים / יש עם מי לדבר

בארבע עינים / יש עם מי לדבר

 

שאלה: כבוד הרב שליט"א. שמי מוטי. הנני בחור בן 19 הלומד בישיבה חשובה בבני ברק. עד לשנה שעברה הייתי נמנה על המצויינים בשיעור – במובנים של כשרונות, אמירת חבורות ואף בהתמדה וטעם בלימוד. חברתית אני מסודר נפלא וגם 'צִ'יקַבֶער' לא קטן. לפני כשנה התוודעתי למחשב ולכוחות הטוב והרע הגלומים בו. בתחילה במחשב של "אוצר החכמה" שם לראשונה הכרתי את העכבר והגלגלת, אח"כ נקלעתי בבין הזמנים לצִימֶר שהיה בו מחשב חופשי, שאפשר להגיע איתו עד סוף העולם שמאלה. כהיום אין לי מחשב בהישג יד, חוץ מפעם בשבוע – במוצאי שבת. יש לי סבתא מוגבלת הגרה ברמת גן, ובתורנות המשפחתית סדרו לי את הלילה הזה, שם יש מחשב עם מודם, ללא חשש רימונים ואתרוגים. כבר חצי שנה שכל מוצ"ש יש לי לילה שלם לשמור על סבתי, ולהפקיר את עצמי.

עכשיו לפני יוה"כ, אני מרגיש שעלי לעשות משהו. אני רוצה לחזור בתשובה ולהפסיק עם כל הזוהמה הזו. אך זה גדול עלי, אינני יודע איך ומאיפה להתחיל כדי ששנת תשע"ב תהיה טהורה יותר, קדושה ואמיתית יותר. אני מרגיש בתוכי שקר וזיוף אחד גדול, בצורת חיים כפולה של חיצוניות טובה ופנימיות רקובה. וזו הרגשה נוראה, כאשר אתה נעמד מול עצמך. ההרגשה גרועה יותר מסמרטוט של ספונז'ה, מרוב שפלות בנפש. איך אני הבחור הנעלה, כותב החבורות, המקשן והתרצן, נפלתי לתהומות של זבל, רפש וזוהמה, בגידה וכפיות טובה מול הבורא, שקשה לי לתאר.

הרב: עצם זה שהינך פונה בשאלה, מראה כי עדיין אתה מחובר לנשמה שניתנה בך שטהורה היא ונשאר בך ניצוץ של אמת טהורה. ניכר משאלתך שעדיין לא הסתבכת מדי ברשת הארורה ואינך כאלה, שנפשם כבר התפצלה לשניים וטומאת ה'ערב רב' של ערבוב זוהמה וטומאה עם קודש וחול, שוכנת בקרבם ע"י הרגל הנעשה טבע והמציאות של "עבר ושנה נעשית לו כהיתר". חילונים עם כיפות שחורות.

ישנם כאלה, שמצדם היו מדלגים מיד בלוח השנה לי"א תשרי. ואמנם כבר מיד בצום גדליה, מסתובבים שבוע בשוק למצוא אתרוג מהודר, ועם עין מטונפת, מחפשים עם זכוכית מגדלת נקודה שחורה באתרוג. מה עם נקודה שחורה ב"תשובה"? "ולא תתורו" זה לא בלעטלע! אך ישנם גם כאלה שמסתדרים נפלא עם ר"ה ויום כיפור… זה בכלל לא נורא להוסיף לנפש, ניגון חזנות של 'כל נדרי', טיהר ר' ישמעאל של קוורטין, ו'כבקרת' של ר' דוד לעלבער. הכפרות והתשליך, הסליחות והתקיעות, מגוונים קצת את החיים בגוון אפרפר. אך בך יש עדיין נקודת אמת, הזועקת מרה. זה יעמוד לך להכניסך בקודש הקדשים של דרך התשובה, לפני ולפנים.

אך קודם עלינו לדעת, איך אתה רואה את הבעיה. האם זה אצלך כמו גידול סרטני המאיים על חייך או שזה בס"ה יבלת קטנה בזרת שברגל, שאפשר לחיות איתה גם כשהיא לוחצת בנעל?

מוטי: אודה ולא אבוש, כי אם היה עכשיו חודש תמוז בכלל לא הייתי פונה אליך. כל זמן שאתה (אני…) נמצא בתוך הביוב הזה, אתה לא מרגיש בריח הרע. אם כי המצפון לוחץ מדי פעם ולזיוף יש טעם נורא. ההרגשה הבזויה שאתה לא שווה כלום, שאין לך מינימום ערכים, ושהרסת את כל הגבולות גורמת לך לגועל בעיני עצמך. היצר סוחב אותך כמו כלב הקשור בקולר, לכל אתר ואתר. האדישות והאטימות סותמת את הלב ומאבדים כל רגש של טעם בשבת ובחג, בתורה בק"ש ובתפילה, הכל רובוטי לחלוטין, מן השפה ולחוץ. החיים עוברים לידך ואתה וכל כולך שקוע בבועה ובביצה של דמיון והבל מזוהם ללא חשיבה ויכולת שיפוט. מזניח את המטלות של החיים וכל מעייניך פונים לסקרנות הטמאה של הגלישה הבאה, בבזבוז זמן של הרג חיים. במשך השנה איך לך רגע לעצור, אך אלוקים עוצר אותנו בכח. התקיעות והסליחות וכל האלול הזה (הגירסא דינקותא עושה משהו בנפש), מוציא אותך בכח החוצה משטף הזוהמה, ומחייב אותך להסתכל לעצמך בעיניים, ולעמוד בתור לפני המשפט כבני מרון. ואז אתה מתחיל לחוש בנבזות שבך וזו הרגשה של שבר קשה מאוד.

הרב: שים לב! "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה", אם תקח את השברים ותתחיל להבנות, תצליח. אך יש לי עוד שאלה. האם אתה באמת נהנה מהשוטטות הזו, ברשת זו של נ' שערי טומאה?

מוטי: אין זפק שיש בי דחף רגעי לגלישה הזו. אמנם בהתחלה ההנאה היא גדולה יותר וחוזרת על עצמה בכל פעם שאתה מגלה דברים חדשים. אח"כ נהיה כבר מצב של הרגל, שאתה נותן לאצבעות ללכת במקומך. לוחץ פה ושם "שוטף את העיניים" ומעביר לדבר הבא, הסקרנות היא שם המשחק. אך כח המשיכה כאן הוא גדול מחמת ההרגל לחפש ולמצוא "צימוקים" מן ההפקר. אם כי בשקלול המרירות והתסכול הפנימי, אין הצר שווה בנזק המלך.

הרב: הנני רוצה לבנות אצלך תובנה ברורה, של הבדל בין הנאה וסיפוק.

אתה בעצמך מודה שההרגל בעוכריך. ההנאה שהיתה בהתחלה פגה. כבר ראית שהיצר הרע מוכר לך תותים מן ההפקר, מים גנובים. אם תעמיק תראה שכיום כל ההנאה של היצר, זה הַרֶגֶש המדומה שהכל הפקר ומי יאמר לך מה תעשה ח"ו. וקשה לו לוותר ע"ז בקשיות עורף. אך עליך לדעת ברור את ההבדל החד. יתכן שיש הנאה זעירה בשעת מעשה, אך בסופו של יום הלב שלך ריק וחלול. סיפוק אין בדברים האלו כלל!

            הנאה מלשון הונאה. גופך נהנה מכל מיני צימוקים קטנים, אך "הנפש לא תמלא". הנשמה מרגישה את ההבל והאפס, את החידלון והזיוף של טעם זוהמה זו. כל אדם בעולם נברא עם מצפון. מין מכונה כזו השתולה וצפונה בעומק נפשו של אדם ומודדת את האמת והיושר. וברגע שאדם מתעקם, המכונה מתחילה לצפצף – אבל בשקט.

בדרך כלל שומעים אותה בדקה וחצי האחרונה של היום, כשהראש מוטל על הכרית במיטה והעיניים נעצמות (ובתנאי שאין אוזניות מוסיקה, האסורים ע"פ הלכה לפני השינה – רמ"א תק"ס ס"ג) ואז אם האדם זייף היום, המצפון הזה דופק: מוטי חבל עליך, מוטי אתה מתעקם, חייך מבוזבזים. מה ישאר לך מכל ההנאות – הונאות הללו, חוץ מיסורי מצפון וסבל בזה ובבא? אך מוטי עייף ונרדם, וחאלס.

אך ביום שהיית ישר והלכת עם האמת, התמודדת עם נסיונות ולמדת ברציפות, אז אם שמת לב, המצפון בדקה וחצי הזו מלטף אותך ואומר: מוטי היום היית טוב, היה כיף איתך! ואז נשמתך העולה למעלה נושקת לך בלחייך, נשיקה קטנה ולחה ואומרת לך לילה טוב, אם תמשיך כך תנצח! אך "מתוקה שנת העובד" ושוב אתה נרדם.

הקב"ה רוצה שתפסיק להנות מכל הדברים שסביבך, שתפסיק לתת להם להונות אותך ותתחיל להנות ממך, מעצמך. טעמת פעם חתיכת מוטי? תעמוד קצת בנסיונות, ותטעם את מתיקותה של העדינות.התהיה גבר ותראה כמה אתה טוב, כמה אתה גישמקע'ר, כשאתה הולך בדרך היושר. בקיצור. הפנם את המוסכמה הזו – דקת סיפוק הבאה ממעט עמל והתמודדדות נעימה הרבה יותר מאלפי שניות של הנאה דמיונית מזויפת, הטומנת בחובה אכזבה ומרירות, נקיפות מצפון ופחד, מסבל בזה ובבא.

זו ידיעה שחשובה לכל השנה. אך בימים הנוראים עליך לטעום קצת מהמושג הזה ששמו "נורא". להרגיש קצת יראה וחרדה. וכפי שאמרתי, רצוני להודיע לך, שאתה נמצא בסכנת חיים עצומה, מחמת סוג החטאים שהנך עובר. ויתכן שיותר ממחלל שבת בפרהסיא במזיד גמור. אתה מאמין לדברי חז"ל?

מוטי: מאה אחוז!

 

הרב: אל תגזים, נראה לי רק 95%. אם היית מאמין גמור בתורה ובחז"ל לא היית מעיז. כשאיזה גוי מאוניברסיטה במדינת משיגן בארה"ב אומר לך שבכוס קלקר יש חומר מסרטן, אתה מפסיק לשתות. וכשבורא עולם, הנביאים וחז"ל הקדושים, מצאו בעבירות חומר מסרטן בזה ובבא, אתה ממשיך מבלי למצמצץ?!

תגיד לי, הרגת פעם יתוש?

מוטי: הרבה פעמים.

הרב: נכון שמרחת אותו על הקיר בין אצבעותיך, בלי שום נקיפות מצפון. אז תדע לך שאתה נמצא ברמת סיכון גבוהה יותר. חז"ל בחגיגה דף טז. קבעו "כל העובר עבירה בסתר – שלא חס על כבוד קונו – ראוי לו שלא בא לעולם! אתה יודע מה פירוש?

- אדם שעבר עבירות בסתר, אם ח"ו תארע לו טרגדיה ח"ו וכונני זק"א יאלצו לקלף את בשרו ודמו בשפכטל מכביש אספלט בדרום, או שיאלץ לראות את הדם של התינוק שלו בהרבה מבחנות במכון שרת, לא יוכל לבא בטענות ושאלות לאף אחד! אין לו זכות קיום. ראוי שלא בא לעולם זה אומר, שהוא נהפך להיות 'אבק אדם'! לא סופרים אותו, ולא גורסים אותו. היתוש ראוי לו שבא לעולם, גם מחלל שבת ח"ו, יש לו מוות מסודר. אך העובר עבירה בסתר, מחק עצמו מספר החיים ומחה את שמו מתחת השמים. הוא יאלץ להגיד תודה שיש עליו מציבה, אם בכלל.

מוטי: הרב פותח פה לשטן! הרב מתחיל עם הפחדות?

הרב: אני לא פתחתי, רק הסברתי לך פירוש המילות. אתה במעשיך פותח לא רק פה אלא שער ענק לשטן, שלא השקיע בך שקל. ולאלוקים שמשפיע עליך שפע של טוב, חיים, הורים, בריאות נפש וגוף, חן וכשרון, חברה וכל טוב, אתה לא מוכן לפתוח לו פתח של מחט?

כן, כן. תתחיל לפחד! תתחנן ביו"כ לאלוקים 'תן פחדך'. אמנם פחד באופן כללי הינו דבר הורס ומדכא, אבל יראת העונש ויראת חטא זה פחד בונה. "יראת ה' תוסיף ימים" (וכמו שכתב הגר"א במשלי י' כ"ז).

כמה שתחדיר לעצמך יותר פחד מעונש, כך תמנע מעבירות ומהשתוללות חסרת רסן של יצריך. תתחיל לעשות "אוסף" מכל עלוני הצדקה וקרא כל אחד ואחד בניגון המוסר!!!

בדור המפנק והנאור שלנו, יש הרבה כמוך שלא טעמו טעם של סטירה מאבא מימיהם, וזה מה שקלקל אותם.

מוטי: הרב לא נתן לי עדיין דרך תשובה?

הרב: תראה קודם צריך הכרת החטא וכלשון המסל"י בהגדרתו את ענין התשובה בפרק ד': "בהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו" זהו שלב א' של התשובה. חמורות שנדמים עליך כקלות ומאות או אלפי הפעמים שראית מה שראית, גרמו לך אדישות וקהות חושים, ונטמטם בם, ובשויון נפש, הינך מקליק וגולש, בלי נקיפות מצפון. כדי להגיע לחרטה על העבר – עקירת הרצון כעקירת המעשה – אתה חייב לעשות קצת עסק, מהדברים שנראים לך מה בכך. אך אסיים בכמה מילים מחמת חוסר זמן ומקום.

  • א: מאמינים שיכולים להפסיק עם זה. אין לך דבר העומד בפני הרצון! וכמו שכתב רבינו יונה "שיעזור ה' לשבים גם כאשר אין יד טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח טהרה להשיג מעלת אהבתו".
  • ב: לברוח ממקום הנסיון! אתה מודיע להורים שלך שאינך שומר יותר על סבתא. תמציא 101 תירוצים למה לא! המשגיח לא מרשה. חד וחלק. וקודשא בריך הוא איקרי משגיח, שנאמר "משגיח מן החלונות".
  • ג: עושים את זה בשמחה. כי התפטרת מזה ואתה מתקן את כל העבר. ובדורינו קל מאוד להיות בעל תשובה שלימה באותו פרק ובאותו מקום.
  • ד: יזכיר לו יום המיתה. מסירות נפש, בחודו של מחט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>