(כמעט) היתי שם * עצרת בכותל * ועדת האו"ם

איציק תם * ירושלים

(כמעט) הייתי שם.

הס הושלך ברחבת הכותל המערבי שהמתה מאדם. יותר מעשרים אלף איש הצטופפו שם, אנשים נשים וטף. אפי' עוללים ויונקים נראים כאן בעגלות ועל כתפי אביהם, בתחושה של עשיית הסטוריה. עצרת של פעם בדור – "עצרת האו"ם – אום אני חומה". מכאן עוברת העצרת בשידור חי לכל הארץ והעולם, בכל נקודות הלוין.

על הבמה נצפים כל גדולי ישראל מכל החוגים. לא יאומן כי יסופר אך זו מציאות. אני צובט את עצמי לראות אם אני לא חולם, אך גם בחלום זה לא יכל להיראות כה אמיתי. הגרי"ש אלישיב שליט"א במרכז הבמה, מימינו הרב עובדיה יוסף והאדמו"ר מגור, וחתנו הגר"ח קניבסקי, משמאלו הרב שטיינמן, הרב וואזנר והאדמו"ר מבעלזא. רבי דוד אבוחצירה והאדמורי"ם מתולדות אהרן, ר' גרשון אדלשטיין ור' שמואל מרקוביץ, ר' דן סגל ליד ר' אברהם יהושע סולובייצ'יק, ר' מנדל ור' ישראל הגר ליד הרב אמנון יצחק והרב ישראל מאיר לאו, היושב ליד ר' טוביה ווייס גאב"ד ירושלים, חצי מהרחבה מלאה ברבנים, דיינים וראשי ישיבות מכל גווני הקשת וא"א לפורטם כי רבים הם, ע"כ יהיו בעיניכם וכו'. כן כל המחיצות וההבדלים התבטלו, אל מול פני הסכנה. יש כאן הרבה קונפליקטים ואולי מחוסר זמן המשבקי"ם לא סידרו מספיק נכון את הבימה, אבל אף אחד לא מחפש כאן כבוד, במקלט מפני האטום האינטרנטי המחטיאו יותר מן ההורגו. אך אולי דווקא כך. הרב הממלכתי מהרבנות ישב ליד הרב של קנאי העדה החרדית, כדי שתמונה אחת תדבר יותר מאלף מילים. קוצנזוס. כדי שגם הממלכתיים יבינו את גדול המעמד וחומר המצב, שאין עליו שום חולק.

פני כולם חורשים קמטים, תחושה של כובד ראש אדירה אופפת את כולם. העצרת שאורגנה במהירות הבזק ובימינו כדור הארץ קטן מתמיד. תוך 48 שעות ידע כל הכפר הגלובלי ש"וועדת האו"ם" (אינטרנט ומחשבים) האמיתית היא כאן. "עצרת תפילה תשובה וזעקה לפני בורא עולם על שואת האינטרנט המחריבה את העולם" זועק השלט שנתלה מעל הבמה. "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד" זועק שלט אחר ו"אבינו מלכינו כלה משחית ועוון ושמד מבני בריתך" יודעי דבר יודעים לספר על הסיפורים המחרידים הבאים לשולחן הדיינים והרבנים וכבר זמן רב שהדבר בדיונים. פתרונות קלים אין בנמצא, אך בכל יום שעובר עוד נפשות יהודיות טהורות נופלות באש, של "כל באיה לא ישובון".

לפני העמוד ניגש הרב נתן צבי פינקל שליט"א וקורא פרקי תהילים. המנחה הסביר שכיון שהישיבות הקדושות המה פך השמן הטהור שעליו צריך לשמור מכל משמר, מתאים שדווקא ראש הישיבה הגדולה בתבל, הוא זה שיזעק את זעקת הישיבות. הפסוקים נאמרים בזעקת ההמון ותבקע הארץ לקולם. בתפילה לפני מלחמת המפרץ בתשנ"א שהיתה כאן, לא היו זעקות כאלו.

ראשון הדוברים פתח רשכבה"ג מָרָן הגרי"ש אלישיב שליט"א. 101 שנות חיים של תורה ויר"ש נראים על המסך, לעיני האלפים. הרב אלישיב לא שלח הפעם שליחים או דוברים לחומר המצב. הרב פותח ואומר:  אנו מבקשים "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם". זכינו כאן לא רק לבקש אלא גם לפתוח פתח של מחט ולעשות בעצמינו, את מה שבקשנו. נאספנו לתפילה וזעקה על הנסיון הנורא, שלא היה מימות עולם – טומאת ע"ז, ג"ע וש"ד, בכפתור אחד. הגרי"ש הקריא את דברי הגר"א ב"אבן שלמה". "לפי שהדורות מתמעטין והולכין והערב רב מתגברין, לפיכך הוצרכו חכמי הדורות שבכל דור ודור לגזור גזירות וסייגים חדשים, לגדור הפרצה שפרצו הערב רב" ואז קרא הישיש ממרומי מאה ואחד שנות חייו, תוך כדי שעיני הבדולח זולגות דמעות רותחות: "אי איישר חיילי הייתי גוזר יחוד על המכשיר הזה"! מה שודאי זכותי לתקן, שמידי שנה בתאריך זה תתקיים עצרת זו על עניני הקדושה והטהרה. ואז פנה אל כל הציבור וביקש: ברכוני שאזכה להיות כאן עם כולכם בשנה הבאה, ח' תשרי בין כסה לעשור, חיים כולכם היום. ויען כל העם ברעם אדיר – אמן! אשרי אוזן שמעה זאת!

הג"ר בערל פוברסקי שליט"א קרא פסוקי תהילים וי"ג מידות, וקול השופר חזק מאוד ותהיה הארץ לחרדת אלוקים.

אחריו קם מַרַן הרב עובדיה יוסף שליט"א והדגיש את הזכות שיש כאן לאחד את כל שכבות הציבור. איזה טעם היה לכזו עצרת אם היא היתה מגיעה רק מהכיוון של הקנאים, הפרושים, החסידים או המתנגדים?- שאל הרב. זה היה נראה כחומרא בעלמא, כעוד קנאות הראויה לפנחס קנאה, משהו בנוסח אשכנז או הידור לבית בריסק. אך כאשר כולנו כאן אנו מראים שאין כאן חומרא,  אין כאן חסידות, אין כאן הידור, סלסול ופלפול. יש כאן אנושות, יש כאן יהדות, יש כאן דברים הנוגעים ל"אביזריהו" שיהרג ואל יעבור עליהם. כולנו עברנו בברית בערבות מואב בערבות עבור כל כלל ישראל, חסידים וליטאים, ספרדים ותימנים. וכאן הצטרף לאיסור היחוד של הגרי"ש אלישיב אם יצטרפו אלינו כל חכמי הדור, וביקש להוסיף איסור כניסה מוחלטת של פלפונים לא כשרים בפעולה לבית הכנסת, וכאן הרים קולו וקרא: אין שום ביהכנ"ס בכל העולם מארגנטינה ועד מרוקו, מאלג'יר ותוניס עד וילנא ואומן, שנהגו להכניס לתוכו טלויזיות! מה זה היה לנו? היש לך צלם בהיכל גדול מזה?

הג"ר דוד אבוחצירה שליט"א קרא סליחות בנוסח עדות המזרח את ובפיוט "עננו אלוקי המרכבה עננו" כל הציבור האדיר החרה אחריו, מקאם אחרי מקאם.

מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א נקרא אל המקרופון, ובקול בכי נשנק קרא: "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד" רבש"ע, למה נגזר על יהודי ממוצע בן דורינו להיות מחובר לכל תועבות תבל ולשחות בביוב נורא זה, של מינות והשחתת המידות? למה עליו לדעת מה גוי שפל עושה בקצה העולם? "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן" וקונים להם כל מיני מכשירים. "תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, בני ציון היקרים המסולאים בפז" – בחורים צעירים בני חמש עשרה, נחשבו לנבלי חרס, בנבלות נוראה של טומאת הדור. אשרינו שזכינו לקיים את ההפטרה שקראנו בשבת שובה – "תקעו שופר בציון, קראו עצרה קבצו זקנים אספו עוללים ויונקי שדיים יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה וגו' בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים מבקשי ה' ויאמרו חוסה ה' על עמך ואל תתן נחלתך למשול בם גויים".

וכאן קרא: מי זה הגויים? כמה ערבים, כמה מחבלים? גויים זה הטומאה השפלה של הגויים המזהמת אותנו "גדול מחטיאו יותר מן ההורגו".

וכאן אני מבקש שלא יסתיים כאן הערב וכ"א יחזור הביתה ויאמר "שלום עלי נפשי"! הרבנים יעשו עבורי את העבודה… עלינו להקים וועדות, ליצור תודעה, להדפיס הלכות והשקפה, ולצאת מעתה במלחמה חרמה! וכאן הקריא שורה של רבנים ועסקנים, שישבו מיד אחרי החגים לעסוק בגדרי הענין.

אני עוצר רגע ומסתכל ובוחן, וכמעט אף אחד מהציבור לא מסריט ולא מצלם (חוץ מאתנו העיתונאים) כולם מפנימים את גודל המעמד ישר אל המח והלב, שלא ישאר טמון בכרטיס הזכרון של המצלמה, או ביו. אס. בי.

הרב שטיינמן מסיים, על זכות האחדות שבאסיפה זו, איך שסוף סוף כנסת ישראל מצאה נושא שכולי עלמא מודה, שאין עליו עוררין, בעיה של כולנו מגדול ועד קטן. ואחדות זו עצמה הינה סגולה למגר את כח החטא, השוטף את העולם במבול של טומאה. עושה השלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו.

הג"ר דן סגל שליט"א קרא שוב פרקי תהילים וי"ג מידות. וכאן פונה אל הציבור לזעוק שבעים פעם(!) אנא ה' הושיעה נא. בהדגישו את דברי הרמב"ם שבימים אלו הזעקה יפה להתקבל. במצרים היינו שקועים במ"ט שערי טומאה וה' הושיענו ע"י ש"ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו", היום נמצאים אנו בשער הנ' כידוע מהאוה"ח הקדוש [אינטר=תחתית, נ=50 טומאה], ושער הנ' הוא, שהכל נראה נחמד וורוד. רעל בעטיפת צלופן, כרת ומוות בתחושה של כיף, גיהנום בכיף, רח"ל! כאן צריך זעקה מיוחדת. שוב כל הציבור האדיר בזעקה ותהי הארץ לחרדת אלוקים. אתה רואה אנשים בוכים מרימים ידים כורעים ונופלים על פניהם, חוסה ה' על עמך. כמה אנשים מתעלפים מהדוחק והמאמץ. הצלה. אך אתה חש שהשכינה עמנו כאן. ממששים את ה"בהמצאו".

לאחריו ניגש האדמו"ר מגור שליט"א וקרא: מורי ורבותי, תורה, חסידות, הלכה, חסד, חומרות, הידורים יש הרבה בעולם, אך קדושה, צניעות ושלום הינם דברים נדירים מאוד, שהשטן נלחם בהם במיוחד, ובפרט בדור זה. זהו צו השעה ובלי היסוד הכל פגום. כאן באסיפה זו זכינו לחזק את הדברים האלו במיוחד. כל מקום שיש טומאה יש פירוד וכמו שנא' "לתאוה יבקש נפרד". ומידה טובה מרובה, יתן ה' שתשרה שכינה במעשה ידינו, ברכה והצלחה.

הרב אמנון יצחק שליט"א לקח את רשות הדיבור ואת תשומת ליבו של הקהל כאשר קרא ושאל: מטעם מי נאספנו כאן בכותל? מטעם קופת העיר או ועד הרבנים?

ותוך כדי דיבור ענה: מטעם כל הקופות! אנו מתקנים את הגשר במקום לבנות בית חולים. אנו נחסוך כסף לכולם אם לא יהיו עבירות, אם לא יהיו חטאים – לא יהיו אסונות ולא חולים. לא יצטרכו כסף לממן כ"כ הרבה טרגדיות! כאן גדולי הדור נאספו ואספו את הדור אל משמעתם לא רק לעניני צדקה וכסף, אלא לרוחניות ומלחמה בסטרא אחרא ובשפיכות דמים, של שריפת נשמות כלל ישראל.

הרב אמנון פורץ בבכי וזועק: זוהי שואה! בשואה האנשים הגיעו ברכבות למשרפות באושוויץ, והיום המשרפות מגיעות אל האנשים, במהירות של 10 מגה בייט לשניה. מי ינקום את דמם נפשם ונשמתם של הנספים הללו, ההולכים לאבדון, לכרת של נצח נצחים. בואו ונזעק: אבינו מלכנו חמול עלינו ועל עוללינו וטפינו!

בשם ה' נעשה ונצליח. אך לא מבקשים מאתנו להצליח, מבקשים מאתנו לזעוק ולהריע. אל נחשוב שאנו ראשונים בהסטוריה! כבר בזמן עזרא הסופר (יומא סט:) היה יצה"ר נורא ומשיכה לע"ז. כל אחד היה מוציא יראתו מחיקו, איזה מחזיק מפתחות של דגון זהב נכנס לבית הכסא ומחבקו ומנשקו, ונהיה עובד ע"ז. מה עשו? לא עשו כלום! אספו את העם וצעקו בייא בייא – "לשון זעקה וקובלנא"."הוא זה שהחריב ביתינו והרג לכל הצדיקים, והגלנו מארצנו ועדיין מרקד בינינו. כלום נתת לנו יצר זה אלא לקבל שכר לא הוא ולא שכרו". רבש"ע אין לנו פתרון. א"א להצמיד מצלמת ריגול לכל אחד 24 שעות ביממה, קח את היצר הזה, אנו לא מסתדרים! בואו ונצעק גם אנו כולנו יחד: בייא בייא! שלש פעמים. ואתה שומע את כל הרחבה מזדעזעת בקול שאגה: בייא בייא! ועיני כולם תלויות כלפי שמיא שמא גם הפעם יפול פתקא מן שמיא: אמת! בספונטניות נשמעת שירה אדירה "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך".

הרב אמנון לא מרפה. הוא מוציא מחיקו אתרוג עם פיטם וסכין, חולקו לפלחים, ומברך בקול שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ("אתרוג" עוד יעשו קופה מזה…) הקהל שואג אמן! והרב מסביר את השהחיינו על האחדות, שסוף סוף מותר לאשכנזים, ספרדים ותימנים להתחזק יחד. באושוויץ לא שאלו כל אחד באיזה נוסח אתה מתפלל, וגם האטום האיראני והאטום האינטרנטי לא שואלים. אם התאחדנו נגד האינטרנט נינצל ממנו. והקהל שוב שואג: אמן!

הג"ר חיים פנחס שיינברג שליט"א עטור בטו"ת נגש לקריאת תהילים ואמירת אבינו מלכנו בבכי והתרגשות פסוק בפסוק.

הרב ישראל מאיר לאו שליט"א קיבל את רשות הדיבור. תמצית דבריו היה שמן הראוי היה להזמין לכאן גם את האפיפיור הנוצרי והמופתי המוסלמי, כדי לקיים הייעוד, "וייראוך כל המעשים". כל האומות מתקלקלים בדברים שגם להם אסור. אצל הגוי המושג משפחה התבטל ובא במקומו אינטרנט, אך ודאי ראוי שקודם היהודים יתאחדו, וכמו שב"ה קורה כאן עכשיו. הוא הוסיף והדגיש שאמנם יש בזה לפעמים היתר דחוק של צרכי פרנסה. אך דא עקא, מפה מתחילים הנפילות, וכמו שנאמר "בנפשו יביא לחמו", מביאים עוד כמה שקלים הביתה, אך בסוף אין בית. ואם כאו"א היה מפנים הכלל שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו לא היה מסתכן בנפשו כדי להביא פרנסה בדרך הקרובה אל האיסור.

הג"ר אביעזר פילץ שליט"א ראש ישיבת תפרח היה נציג ראשי הישיבות בדבריו, הוא שואל את השאלה הידועה על היעוד שנא' לעתיד "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" הרי גם בתיבת נח היה מציאות זו וא"כ מה גודל ההבטחה בזה? והתירוץ הידוע, שאחדות תחת אסון אינה מוכיחה שלום, אלא כורח המציאות, כל אחד דואג לעצמו. משא"כ לעתיד יהיה אחדות ושלום בבריאה, מכח שכל הנבראים יעשו כולם אגודה אחת לרצון ה' בלבב שלם.

זכינו להתאחד אל מול הסכנה הרוחניות כדי לעשות רצון ה', לפני שיהיה עלינו לבא לכאן ח"ו, תחת איום מלחמה משונאי ישראל הקרובים והרחוקים. אך עלינו לדעת שסביבנו יש מבול, מבול של כפירה ומינות, של זימה ופריצות, מבול של הריסת האנושות ויסודי הדת. רק התורה הינה תיבת נח המצילה מן הסביבה. אך רח"ל במשך זמן רב, מצטבר זבל בקומה תחתונה של התיבה ומאיים להבאיש את כל התיבה, מספיק "חם" אחד בישיבה להרוס את כל התיבה, את כל הישיבה, ולקדוח חור אל עבר זוהמת מי המבול. עלינו למצוא גדרים לעמוד בפרץ כי בנפשינו הוא!

אחרון הדוברים היה האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א. הוא נעמד בדבריו על כך שבדרך כלל מנהג בית אבותיו וקהל עדתו נמנעים לבא אל הכותל המערבי, בגלל הכיבוש הציוני. אך על מול שואת האינטרנט כל המלחמות האחרות מתגמדות. המדינה לא אשמה בזה שיש לך במחשב אינטר-מת פרוץ. והביא את משל החזו"א הידוע על התותחים הישנים שצריכים לדעת, איפה המלחמה ממוקדת בדור זה. לסיום הביא את מה שאמרו בשם הרבה צדיקים זיע"א שבאחרית הימים הקב"ה ימתח חבל מסוף העולם ועד סופו וינער את כל האוחזים בחבל ומי שיחזיק יחזיק, והמליץ שיש כאן נבואה קטנה על מלכודת רשת האינטרנט הפרוסה מסוף העולם ועד סופו ועל כאו"א לא ליפול בנסיון רשת ארורה זו ולעמוד בעוז במסירות נפש. עלינו לידע שהכל הוא בירור אחר בירור וכמפורש בספר דניאל שהקב"ה בודק מי דבק בו בכל אופן שהוא, גם אם נפל ח"ו גם אם נכשל, לא עוזב את הבורא לאנחות אלא תמיד מוצא את הדרך חזרה אל הבורא יתברך.

העצרת ננעלה בשירת "כי הרבית טובות עלי" שסחפה את ההמונים בריקוד עד השעות המאוחרות והעצרת ננעלה בכמה החלטות גורליות, שהרציניות מתוכן לדעתי הן: א. החתמה אישית בכל בתי הכנסת והכוללים לשמור את התקנון וגדרי הועדה. ב. שימונו גבאים בתשלום בבתי הכנסת ובפרט בשטיבלאך למחות במכניסי טלוויזיות – כיס למיניהם המהווים ממש צלם בהיכל ומקלקלים לדור הצעיר את כל המורא מקדש.

אין חלום בלא דברים בטלים. אך אם אנחנו הקטנים היינו מודעים לגודל הסכנה כך זה היה נראה. לא פחות!!!

יש תאריך לפתרון החלום – הועדה הבאה, כ"ד תשרי – בבין הזמנים! יום מסוגל כבימי עזרא ונחמיה.

"וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם. ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו על חטאתיהם ועונות אבתיהם" (נחמיה ט, א-ב). אין דבר העומד בפני הרצון!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>