ערב יום כיפור – איך תהיה לנו חתימה טובה?

אין יו"כ מכפר אלא לשבים, מי שאינו שב מעוונות שבידו הוא טובל ושרץ בידו.

יש כמה סוגי עבירות, ונחלקם כעת לשלושה סוגים:

א. יש עברות שהאדם נכשל בהם לפעמים, אין זה רגיל אצלו כלל, אבל נכשל ולבו דואב על כך, ובכלל דאבת לבו היא עשית התשובה שאינו רוצה לשוב לזה החטא.

ב. יש עבירות שהאדם רגיל בהם ונכשל בהם הרבה, אמנם גם לפעמים מתגבר ואינו נכשל, כלומר זה עוון די רגיל אבל האדם מודע לכך שזה עוון, ויש לו מורת רוח מסוימת, וגם לפעמים מתגבר ואינו עושה את החטא. וכגון אבק לשה"ר אצל חלק מהאנשים.

ג. אך יש סוג של עבירות שהאדם קבוע בהם ומופקר לגמרי לעבירה, הוא עובר עליהם כסדר יום יום שעה שעה, וזוהי דרגה חמורה הרבה יותר מכל הנ"ל, ועל זה ודאי נאמר אין יום הכיפורים מכפר אלא לשבים, ואדם כזה הוא ממש טובל ושרץ בידו. שהרי בדעתו כעת להמשיך להיות קבוע באופן רשמי בעבירה. נורא למתבונן.

הדברים אמורים כלפי האינטרנט הפרוץ, כמדומה שקודם האינטרנט הפרוץ היה די נדיר שאדם חרדי יהיה בכלל תחת הסיווג הזה של מופקר וקבוע לעבור עבירות. גם מי שנכשל באי אלו עבירות, ואפילו שנכשל הרבה, אינו קבוע בעבירה, אבל ע"י האינטרנט הפרוץ יש אנשים שנעשו קבועים לעבירות, ועבר ושנה נעשית לו כהיתר.

ונבאר כמה מהעבירות שהאדם יכול להיות מופקר וקבוע להם על ידי האינטרנט הפרוץ.

א.      האיסורים של הסתכלות בעריות, ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומאה בלילה וכו'.

בודאי על ידי האינטרנט הפרוץ יתכן שח"ו יאבד האדם את כל הרגש לענין הזה, ויעשה כהיתר גמור להאריך להסתכל להנאה בנשים ואף בנשים פרוצות באינטרנט, שהרי בעולם הוא דבר מקובל וכל האינטרנט הפרוץ מלא מזה.

ב.      גם מי שלא מופקר להסתכל, הרי איתא בגמרא שמי שהולך דרך מקום שיש שם פריצות כגון ההולך ליד הנהר שנשים מגלות שם את בשרם, אפי' אם עוצם עיניו נקרא רשע היכא דאיכא דרכא אחרינא.

ג.       נקודה לא פחות חשובה היא דברי הרמב"ם (דעות פ"ו ה"א) "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו, נוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם. ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר (משלי יג-כ) 'הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע'. ואומר 'אשרי האיש' וגו'. וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו. או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר (איכה ג-כח) 'ישב בדד וידום'. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כענין שנאמר (ירמיה ט-א) 'מי יתנני במדבר מלון אורחים'".

מי שרגיל באינטרנט בקריאת עיתונים חילוניים, כמו שמצוי מאד על ידי האינטרנט הפרוץ, שרבים קוראים עיתונים שלעולם לא היו מכניסים לבית, הרי הוא ממש ההיפך מאשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב.

והרי הוא מופקר לענין הזה, לשבת במושב לצים הבזים לתורה ולמצוותיה, וכל אורח חייהם ומחשבתם הוא של פריקת עול וכפירה וכו'.

וכן הוא בענין כל מיני פורומים שחברים שם פורקי עול שהם לצים, והוא יושב בחברתם הוירטואלית.

והרי מבואר ברמב"ם שבאופן כזה צריך לברוח למדבר, וכאן האדם באופן קבוע ומסודר מכניס הכל לביתו.

עוד כתב הרמב"ם (שם ה"ב) "מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם כענין שנאמר "ובו תדבק, וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה, אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו הדבק בחכמים ותלמידיהם. לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם ולהתחבר להן בכל מיני חבור שנאמר 'ולדבקה בו'. וכן צוו חכמים ואמרו (אבות פ"א מ"ד) "והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם":

עוד בה, דבאמת התורה האריכה מאד בחומרת הדברים בכל המקומות הרבים שהזהירה התורה, לא לחיות כל נשמה מיושבי ארץ ישראל עע"ז, ולא לכרות להם ברית, שהתורה מנמקת שהרי אם ישבו אתך יחטיאו אותך לי. כלומר התורה מפליגה בחומר הענין של ההתערבות עם הרשעים ועוזבי ה', כדי שהאדם לא ידבק בכל אורח חייו ומחשבתו מהם.

אין אני יודע בדיוק את השיעור הנדרש להתרחק מהרשעים, וכמה צריך האדם לוותר בשביל זה, והרבה לכאורה תלוי בנסיבות, אבל ללכת לכתחילה לספוג מתועבת מצרים, על כל הערכים המסולפים וכל צורת החיים המופקרת שרחוקה מהתורה, רחוקה מהאידיאל של עם קדוש, התערבות בחברתם [הוירטואלית] של לצים ופורקי עול, זהו ממש היפך דברי התורה.

ד.      בכלל המושב לצים גם ההתרגלות בחסות וירטואלית לפרסם לשה"ר בכמויות עצומות, להזיק לאנשים בשמועות רעות, לבוז ולזלזל לאנשים אחרים שהוא כנגד כל הצורה של ואהבת לרעך כמוך, ויהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, וריבוי עצום של פרסום לשה"ר ורכילות, שאין בהם שום תועלת אלא נעשים מתוך קלות דעת, וחמור מזה כוונה להזיק.

כמדומה שהם הנקודות העיקריות שהאדם שיש ברשותו אינטרנט פרוץ, יכול להיות קבוע ומופקר לאיסורים הללו, הבה לפני יום כיפור נחשב מעט חשבונו של עולם, האם שווה לנו להיות מופקרים לאיסורים, ובפרט איסורים שמעצבים את עולמו הכללי של האדם, הרי בקלות ניתן לחסום, וגם למי שצריך אינטרנט להשתמש בחסום, הרי כולנו רוצים לעשות רצונו יתברך להתקרב אליו לאהוב אותו, ולא רוצים לעשות היפך רצונו.

הרי כולנו גם לא רוצים שילדינו יהיו מופקרים לכל האיסורים הללו, הרי יש כאן מערכה ציבורית על גורלו של עם ישראל, האם נשקע באיסורים הללו ובעוד, ולאט לאט נאבד יותר ויותר את יחודינו כעם קדוש לה', או שנעמוד על שלנו בגאון. [וגם מי שסבור שלו לא מזיק כלל האינטרנט הפרוץ, מלבד מה שצריך לבדוק את עצמו אם אינו מרמה את עצמו, עוד לבר מן דין יש לכל אחד את האחריות הציבורית, וכיון שמבין שלציבור יש סכנה צריך להשתתף במערכה הציבורית].

מלפני כמאתיים שנה קמו ניסיונות עצומים לעם ישראל שלצערינו הרב רוב עם ישראל לא עמד בהם, השכלה חילונית, ציונות חילונית וכיו"ב, ברוך ה' לאחר השואה נהפכה המגמה, ושרידי יראי ה' הצליחו בחסדי שמים להעמיד עולם של תורה משגשג ופורח, כעת קם לנו הנסיון בדמות האינטרנט שכמדומה לכולם מובן שאם לא נצליח להחדיר את הנושא של אינטרנט חסום יש לו סיכוי רב להחזיר את המצב של ההידרדרות הכללית.

חשבתי עצה טובה בענין הזה, כמדומה המציאות היא שלאנשים רבים יש חרטה לפעמים, על החזקתם אינטרנט פרוץ ואף מחליטים פעמים רבות לחסום וכיו"ב, אמנם למעשה מתוך עצלות וכיו"ב, מתרפים עד שנשכח, ונראה שהוא מפני שהאדם התרגל לכך הוא מדחיק את החובה והצורך לחסום, והדבר מגיע מכמה סיבות, הן משום שכאשר התרגל לאינטרנט חופשי לגמרי נראה לו הדבר כאילו יפסיד הרבה אם יחסום, וגם אינו יודע בדיוק איזה חסימה יעשה, וגם הרי הוא 'זקוק' לאינטרנט וכו' וכו' אדהכי והכי מתמרחים הדברים ולבסוף נשכחים וממשיכים להיות שקועים בזה.

העצה היא לקחת חבר טוב ולדון איתו יחד על הענין, מה האדם באמת צריך, האם יש לו צורך באינטרנט, ואיזה חסימה הוא צריך לעשות, חסימה שתמנע אותו מהיתקלות בתקלות החמורות. ויש תועלת עצומה בעצם הוצאת הדברים בפה, שכל עוד שהענין הוא רק במחשבה האדם מדחיק את המחשבות וממשיך הלאה, אמנם כאשר מוציא אותם בפה לחבירו, הכל נעשה – גם לעצמו- ברור יותר, וגם החבר יוכל יותר לשקול בהגיון וברוגע מה צריך לעשות, והדיבור עם החבר יחייב אותו יותר, בפרט כשהחבר ישתף פעולה וישאל אותו האם כבר עשה מה שדיברו.

ובזה יקיימו אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו. ונכתב ונחתם בעז"ה בספר הזכרון לחיים טובים ולשלום.

ויה"ר שיקובל קרבן זה לפני ה', הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים, ובזה שהאדם זובח את יצרו ואת העוד מעט נוחות למען רצון ה' מתקלס עלאה.

בברכת גמר חסימה טובה

וגמר חתימה טובה לכל בית ישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>