פרוייקט "ברוך שגמלנו"


פרוייקט "ברוך שגמלנו"

 

להלן שלשה סיפורי גמילה אמיתיים, שנכתבו על ידי הנגמלים (בחורי ישיבה)

אוספים סיפורי גמילה אותנטיים, במטרה לפרסמם במרוכז

 

ניתן לשלוח סיפורים נוספים אל

דוא"ל: ymp803@gmail.com

פקס: 1532-5870698

 

מעבדות לחירות

זה היה נראה משעשע, נחמד, ואפילו תועלתי. ככה זה, היצר מתלבש עלינו עם התירוצים שנשמעים הכי מוצדקים והגיוניים. אז כן, הוא ניצח אותי, קניתי מכשיר "גלאקסי", היה לי אותו שנה שלמה. לא אשקר, בחודש הראשון אמרתי לעצמי "זה הדבר הכי טוב שהכרתי, יש פה הכל". עם הזמן ההתלהבות ירדה, והתחלתי להרגיש ולהבין שאני מתחיל לרדת, קמתי מאוחר בבקרים, הלימוד נחלש, ופשוט בכל הזדמנות חיפשתי להיות עם המכשיר. זה פשוט הרס אותי, הייתי עבד של זה, אחרי שנה הרמתי את העיניים לבורא עולם ואמרתי: אני רוצה לחזור למי שהייתי, אני מרגיש ריק! הלימוד לא לימוד, התפילה לא תפילה, כלום כלום כלום, ביקשתי שיעזור לי אני רוצה להוציא את הגלאקסי מהחיים שלי. התפילה עבדה, תוך שבוע מכרתי את המכשיר לערבי, והיום אני כבר יותר משנה בלי המכשיר. חזרתי לחיות, ליהנות מלימוד, להתפלל כמו שצריך. אני מרגיש משוחרר, טוב לי. והיום כשמשעמם לי אני מדבר עם חבר, ולא מדבר עם הגלאקסי, פשוט ככה, יצאתי מעבדות לחירות. זה היה קשה, ואפילו מאד, אבל היה שווה מאד, היצר הרע עדיין מחפש אותי, והוא לא יתייאש עד יומי האחרון, אבל הוא כבר לא בכיס שלי, יש לו עבודה קצת יותר קשה. תודה לבורא עולם שנתן לי את הכוח להוציא את המכשיר הטמא הזה מהנשמה שלי.

י.נ.

"אין לי יום ואין לי לילה"

"אני חייב לקבל מייל, אני לא יכול בלי sms, אני אוהב מוזיקה ואני זקוק לאינטרנט זמין". כן כן, היה לי את כל הסיבות למה לקנות אייפון, עשיתי את זה. מה לעשות, יש לי מצפון שאומר לי שזה אסור, ויש גדולים שאומרים שאני לא יכול להצטרף למנין, אבל מה הם מבינים, הם לא באמת יודעים מה אומרים… וככה עובר עוד יום ועוד יום, אני מרגיש ממש מקושר, יש לי אייפון הכי מתקדם, אבל לא יודע משום מה אני לא מתקדם… אני באמת רוצה ללמוד, אבל יש לי רטט בכיס, חייב לראות מה שלחו לי, ומבטיח לחזור ללימוד אחרי זה. טוב, אני מקבל מייל ממש חשוב, אני חייב לצאת שניה לראות מה שלחו לי. לחזור ללמוד כבר לא חזרתי, כי כרגע הלימוד משעמם אותי, יש לי דברים יותר מעניינים מאשר ללמוד… בלילה, עד השעות הקטנות אני יושב על האייפון, תפילה במנין למחרת? אני כבר לא יכול לקום, אני ממש עייף… ככה עוברת שנה. ללמוד כמו בן ישיבה, אני כבר לא יכול. גם לקום בבוקר לעבוד מוקדם, אני כבר לא יכול, מה לעשות, אתמול בלילה ראיתי סרט… בקיצור, אני בסרט שקשה לצאת ממנו, אני ב'בית כלא צבעוני'!

טוב, אני חייב לזרוק את זה. אני זורק את האייפון, כי כבר אין לי יום ואין לי לילה, אחרי שנה אני מרגיש ממש טוב. בלילה, אני יכול לישון כמו בנאדם. ללמוד, אני יכול כמו בן ישיבה. אין לי רטט בכיס, כל שניה פשוט מאושר. כבר לא מחויב לדבר שלא יתן לי כלום בחיים, ורק מזיק לי ולסובבים אותי. תודה לבורא עולם! מומלץ לכל מי שבסרט הזה עדיין, אתה חייב לזרוק את זה. זה קשה – אבל שווה.

שמואל ב.

החלום שהתנפץ

זה היה כמו החלום הכי מתוק שלי. הייתי מדמיין את עצמי, איך אני נראה עם אייפון. כמה בעיות ייפתרו לי אם יהיה לי אייפון. חודשים חיכיתי ליום המיוחל שבו יהיה לי אייפון.

באותו זמן שהייתי 'און-ליין', החיים שלי השתנו לרעה מכל הבחינות. יום נהפך ללילה והלילה נהפך ליום. שם במיטתי הייתי שוכב מחובר לכל העולם, יודע בדיוק איפה מתי איך מי ולמה, אבל למעשה הייתי מנותק אפילו מחברי הקרובים. שעות על גבי שעות בזבזתי על המכשיר, כשהייתי מנסה לשבת ללמוד, כל הזמן רטט לי הכיס, כל הזמן "התעדכנתי". האייפון וחבריו עצמו לי את השכל וטמטמו לי את הלב. תירצתי לעצמי תירוצים, שזה מכשיר מועיל, אפילו מפתח מאד, בהכחשה מוחלטת שהיצר הרע שלי לובש קופסא בצורת אייפון, חייתי עם האייפון חברי הטוב, באמצע האוכל, בשמונה עשרה, בלימוד, במיטה, אפילו כשהייתי יוצא לבלות לא שכחתי אותו. דברים שהיה לוקח לי לעשות שתי דקות נמשכו ונמרחו ליותר, כי הייתי עסוק עם האייפון. שלא נדבר על הנזק הכספי החודשי שהאייפון היה דופק לי כל חודש, ממש הוא היה בבחינת "קנה לך חבר". המסקנא שהבנתי למזלי אחרי תקופה, שהאייפון הוא בזבוז כסף, טמטום הלב, והרבה דברים שאין להעלות על הכתב. עדיין היה קשה להתנתק, אבל בחסדי שמים שלח לי הקב"ה כח לזרוק את אותו המכשיר. למשך תקופה המשכתי לשלם, וגם בזה שלח הקב"ה ברכה, וגם מהתשלום החודשי נפטרתי.

עכשיו שאני 'אוף-ליין', האובססיה שפיתחתי למכשיר פחתה, והתפנה מקום בגופי הגשמי והרוחני. התורה שאני לומד נראית אחרת, הגמרא היא שורות על גבי שורות, ואני יכול ללמוד אותה בנחת, ולהתענג על האוצר הטמון בה.


 

השיר "מצאתי שוב את עצמי"

חובר ובוצע ע"י תלמידי ישיבת ברכת חיים אדר תשע"ד

 

(במנגינת "אבל אני קבעתי את מושבי" של אהרן רזאל)

חשבתי חלמתי דמיינתי פינטזתי, מתי כבר יהיה לי את זה.

לא היה כל ויכוח, הייתי בטוח, איתו כבר הכל ישתנה.

לכל החברה כבר יש, אני סתם מתייבש, יוצא מן הכלל לא רוצה.

חיים חדשים עכשיו מתחילים, אני מרגיש שזה בא, או יה.

אוף שוב נתקעתי בלי מייל, הנגן לא עובד, אני חיב sms  בדחיפות

מה קורה בבנק, כמה עולה טנק, מתי האוטובוס ומה העלות.

מה קורה בעולם, מה חדש אצלם, אני מרגיש ממש תלוש.

גם שיעור תורה, זה בכלל לא רע, סידור חומש זה ממש דרוש.

פזמון:

אבל אני זרקתי ת'צעצוע שלי, מצאתי שוב את עצמי

אבל אני זרקתי ת'צעצוע שלי, מצאתי שוב את עצמי

נכון שיש בזה גם קצת דברים טובים

זה לעומת זה ברא אלוקים

אבל אני בחרתי את הדרך שלי, עשיתי טוב לעצמי.

המכשיר בידי, זה עדיין סודי, איזה כיף החיים מסודרים

רק עשרים תשלומים, שלושים חודשים, לא כולל ריבית פיגורים

כבר לא משתעממים, מלא חברים, מעודכנים וממש בעניינים

ברחוב במיטה, בחלום בתפילה, בבית וגם בשירותים

הטבעת מתהדקת, הנשמה כבר נחנקת, והעינים ישמור אלוקים

המח מעורפל, הלימוד קצת מסורבל, והחברים שם לא אמינים

עכשיו ברגע של שקט, הבטריה נגמרת, ואני מסתכל עליו

הוא מחייך וקורץ, ואני סוף סוף תופס – בעצם אני בידיו!

פזמון:

אבל אני ברחתי מהכלא שלי, מצאתי שוב את עצמי

אבל אני ברחתי מהכלא שלי, מצאתי שוב את עצמי

נכון שיש בזה גם קצת דברים טובים

זה לעומת זה ברא אלוקים

אבל אני בחרתי את הדרך שלי, עשיתי טוב לעצמי.

 

נפשי עכשיו אומרת, אפשר גם אחרת, אולי היום אהיה חופשי

מנסה להתנתק, מהדב המחבק, שיעזוב כבר אותי לנפשי

זה בכלל לא קל, זה נורא מבולבל, מחפש את דרכי

אני חושב לפעמים, על החיים היפים, אז כשהייתי אני

 בירכס 2014 – להורדה לחץ כאן

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>