היכרות עם הפיתוח החדש: אנטי-סמארטפון

היכרות עם הפיתוח החדש: אנטי-סמארטפון

האנטי-סמארטפון הוא כינויו של טלפון חדש שעושה משהו מהפכני: הוא משמש כטלפון ולא יותר מזה. מה עומד מאחורי האזהרות על השתלטות הסמארטפונים, ולמה כדאי לסיים קשר עם הסמארטפון?

על ה'לייט פון' שמעתם? המכשיר האלגנטי הזה, שזכה לכינוי 'אנטי סמארטפון', עושה משהו יוצא מגדר הרגיל: הוא דק, נאה, מחזיק מעמד 20 יום בלי הטענה…והשימוש שניתן לעשות בו מסתכם בהוצאת שיחות טלפון וקבלתן. כן-כן, מדובר בסך הכל ב'טלפון כשר' בעטיפה הדורה במיוחד.

את הטלפון הזה פיתחו צמד ממציאים, ג'ו הולייר וקייוואי טאנג, שמפרסמים אותו בתור: "דרך לאפשר לאנשים למצוא איזון". מסביר הולייר: "הפרויקט שלנו הוא באמת שיחה שאנחנו רוצים להתחיל – האם הדרך שבה הטכנולוגיה מתפתחת היא מה שאנחנו רוצים כדי לחיות באושר הרב ביותר האפשרי?"

דף גיוס הכספים של השניים ב-Kickstarter, גרף עד כה 120,000$, כך שמסתבר שהולייר וטאנג הם לא היחידים שחושבים שמה שהעולם צריך עכשיו הוא טלפון יותר טיפש. וה'לייט פון' זכה לשפע של סיקור, כולל באתרי גאדג'טים שמודים בפה מלא: כן, יכול להיות שהגזמנו עם הסמארטפונים.

התמכרות לסמארטפון היא מושג מוכר. גם אם אלו שלא עונים להגדרות הרפואיות של התמכרות, סביר להניח שהם קשורים לסמארטפון יתר על המידה. זוכרים את השמחות בהם יושבים סביב שולחן שמונה אנשים, כל אחד עיניו נעוצות במסך הקטן, והוא מתכתב עם בני אדם הנמצאים הרחק משם? מכירים את הילדים בני השלוש שהצעצוע הכי מרתק עבורם זה הסמארטפון של אבא? נתקלתם באב או אם שיושבים על ספסל בגינה ובמקום להסתכל על מעשי הצאצא בארגז החול, או אפילו לבדוק מי יושב לצידם בספסל, שקועים ראשם ורובם בסמארטפון?

רובנו מכירים סיטואציות מביכות כאלה מניסיון אישי. ומה שהאינטואיציה שלנו לא מספרת לנו על השתלטות הסמארטפון על חיי בעלי הסמארטפון, מספרים מחקרים: 79% מבני 18-44 נושאים את הסמארטפון שלהם איתם 22 שעות ביממה (מעניין מה קורה בשעתיים האחרות – שחייה ממושכת?); הורים שמשתמשים בסמארטפון בחברת ילדיהם נוטים להתעלם מהם, אך להעניש אותם קשה יותר כשהם משתוללים כדי לזכות בתשומת לב; ונוכחותו של סמארטפון בשיחת פנים אל פנים בין בני משפחה או חברים גורמת לירידה תלולה במידת האמפטיה שהם מבטאים זה כלפי זה.

"זה תמיד קשור לסמארטפון"

אם הנתונים החברתיים הללו נשמעים לכם מטרידים, הם מתגמדים בהשוואה למה שמדווחים מומחים לבריאות הנפש. קחו למשל את פסיכולוגית הילדים הבריטית ג'ולי לין אוואנס, בעלת וותק של 25 שנים במקצועה. "בשנות התשעים, הייתי מטפלת בניסיון התאבדות אחד או שניים בשנה", אמרה אוואנס לפני מספר שבועות ל'דיילי טלגרף'. "היום מדובר לפעמים בארבעה אירועים כאלה בחודש. אני עמוסה עד למעלה מהראש ולא יכולה להפנות למטפלים אחרים  כי גם הם עמוסים. הקולגות שלי מסכימים כולם שיש עלייה עצומה בבעיות נפש בקרב בני נוער".

המשבר הזה, היא אומרת, התחיל ב-2010. "תוך שנה ראיתי את עומס העבודה שלי גדל בקצב מטורף. פתאום הכל נהיה יותר מסוכן, יותר דחוף, והרבה יותר כואב". אוואנס לא מדברת מהרהורי ליבה: הטענות שלה מגובות בנתונים רשמיים, לפיהם מספר אישפוזי החירום בבתי חולים פסיכיאטריים לילדים ונוער הכפיל את עצמו תוך ארבע שנים. "משהו קורה, ואני רואה את זה במספרי הילדים האנורקטיים, המדוכאים והאובדניים שמגיעים אלי. ומה שקורה תמיד, אבל תמיד, קשור איכשהו לאינטרנט ולסמארטפון".

אוואנס מציגה טיעון שמוכר מהצד החרדי של המפה: האינטרנט הוא עולם פרוץ, מלא פינות אפלות, כוונות רעות, ואתרים שאף הורה לא היה רוצה שהילד שלו ייחשף אליהם – אבל בפרטיות השימוש בסמארטפון הילדים נחשפים להכל – ומשלמים מחיר נפשי כבד.

להתחבר אל הסיפור שלנו

אבל האנטי-סמארטפון הוא לא רק חבל הצלה לבני נוער שבריריים ולמתמכרים. גם אם בסמארטפון יש אינטרנט מסונן, גם אם אתם בוגרים ויציבים ועושים רק שימוש מועיל ברשת – האנטי-סמארטפון משדר מסר פשוט: לא תמיד צריך להיות מחוברים לעולם.

רוג'ר כהן, פובליציסט אמריקאי, נודע, כתב ב-2008 מאמר בניו יורק טיימס תחת השם 'בשבח הניתוק'. זה היה לפני שהסמארטפונים השתלטו על העולם – וכבר אז, כהן התלונן על עולם מחובר מידי, מחובר כל הזמן. כעיתונאי שדיווח מביירות במלחמת הלבנון הראשונה ומסרייבו בזמן המלחמה הבלקנית, הוא זכר בערגה את הניתוק שחווה מזירות הסיקור שלו, כשהקשר היחיד לעולם היה המברקים ששלח לעיתון. "כעיתונאי, זה מה שאתה רוצה להיות: מנותק… כדי למצוא סיפורים אתה חייב להתמסר לרגע. הזמן חייב לנוח עליך במלא כובד משקלו, עם ההאצות וההדממות שלו. החיים שבפנים, הסיפור העמוק יותר, לא נכנעים לך בקלות…

"שווה לנסות להרגיש את העולם בקצות אצבעותיך. לסיפור יש תחושה, ריח, עקצוץ. יכול להיות שהוא מעבר לפינה, מאחורי שתיקה או מבט… אני דואג שהסיפורים ימותו. היום, לכל מקום שאתה מגיע אתה ישר גולש ברשת. להיות 'תמיד מחובר' פירושו להיות תמיד מנותק ממשהו."

רובינו לא עיתונאים, אבל לכולנו יש את הסיפורים שלנו, סיפורי חיינו. איך אנחנו יכולים ליצור את הסיפורים הללו – או לחוות אותם – אם אנחנו תמיד מסתכלים החוצה, אל חיים של אחרים, אל הרשת העולמית שהיא כמעט אינסופית, אל המהומה האנושית שבתוכה קל כל כך להטביע את קול הדממה הדקה של הנפש הפרטית שלנו?

אתם לא חייבים לחכות עד שהאנטי-סמארטפון ייצא לשוק: אפשר פשוט לקנות 'טלפון כשר' מינימלי מהסוג שזמין בכל ריכוז מגורים חרדי. אם תעשו את זה, אתם עשויים לגלות שיש סוג של עונג שבת שיכול ללוות אתכם כל השבוע: היכולת להרגיש את החיים בלי מחיצות, בלי שמסך הסמארטפון יפריד ביניכם לבין העולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>