משא הגאון רבי משה שאול קליין שליט"א

משא הגאון רבי משה שאול קליין שליט"א

בכנס החירום בביהכנ"ס "משכן שמואל"

כ"ה תמוז תשע"ה

 ברשות כבוד הרבנים והקהל הקדוש הזה. אנו עומדים בימים אלו בהם כל אחד מתאבל על חורבן הבית ומתפלל על בנין בית המקדש, אבל אנחנו צריכים לעשות גם פעולות על החורבן שמתהלך בקרבנו בשנים האחרונות. החידושי הרי"ם אמר ווארט על מה שכתוב בשו"ע (או"ח סימן א' ס"ג) שראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש, והוא שאל: ומה יעשה מי שאינו ירא שמים? וענה שראוי לו שיהא מיצר ודואג על חורבן עצמו!

אנחנו עכשיו בבחינת 'מיצר ודואג על חורבן עצמו', על החורבן הגדול והנסיון הקשה של הדור הזה. לכל דור ודור יש את הנסיונות שלו, היה את הדור עם נסיונות ההשכלה שהפילה בחורים ואברכים, בנים ובנות נפלו כמו זבובים, ונשארו רק יחידים אחד מעיר ושניים ממשפחה. היו דורות של נסיונות ע"ז. אבל בדור שלנו ישנם ישיבות וכוללים, בית יעקב ובתים טובים, ופתאום נחתה עליהם 'פצצת אטום' כזאת של כל כלי התקשורת למיניהם, כל הכלים הקטנים האלה שהגיהנום פתוחה תחתם.

כשבלעם הרשע רצה לקלל את ישראל הוא לא הצליח, אבל הוא נתן למואבים עצה אחת להפיל את ישראל. מהי? כתוב בתורה בפרשת בלק: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים", אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות (סוטה ג. ועי' בכורות ה:), הוא חושב שזה רק משהו קטן ולא רציני, הוא רק צריך 'להשתחרר' קצת. כתוב בחז"ל (במד"ר כ-כב) שמכרו שם כל מיני דברים בזול, הם עשו מבצעים של 'חצי מחיר' ו'סוף עונה', בני ישראל לא הלכו ח"ו על מנת לעשות עבירה, אבל הגויים הושיבו את הזקנות מבחוץ ואת הילדות מבפנים והילדות מכרו יותר בזול, ואח"כ כבר נתנו להם לשתות יין עד שהגיעו לחטא הכי חמור. כך דרכו של יצה"ר, היום אומר לו לעשות כך ומחר כך עד שהולך ואומר לו לעבוד ע"ז (שבת קה:), וכך הוא יכול להגיע לדיוטא התחתונה.

והנה יש כאלו שרוצים להקל לעצמם בשביל הפרנסה: "אין לי ברירה, אני לא יכול להתפרנס בלי האינטרנט, לא אוכל לחיות בלי זה". אבל מי אמר שעם האינטרנט זה כן נקרא 'לחיות'!? הרי אם יש אינטרנט פתוח זה גם לא נקרא 'לחיות', כי גדול המחטיאו יותר מההורגו!

אחד מהצדיקים אמר, שחושבים שבשביל פרנסה הכל מותר. מספרים שהיה פעם גנב אחד שתפסו אותו ושאלו: "מה תעשה אם תצטרך לשבור את המנעול בשבת?" – והוא ענה: "מה לא עושים בשביל הפרנסה"… "ומה תעשה אם תצטרך להדליק נר כדי לגלות את מקום הכסף?" – "מה לא עושים בשביל הפרנסה"… עד שלבסוף שאלו אותו: "ומה תעשה אם תהיה מונחת שם על השולחן חתיכת חזיר, האם תטעם ממנה?" – "חס ושלום! איזה יהודי יאכל חזיר?!"…

הרי מדברים כאן על אחד שמחלל שבת ועובר על כל העבירות שבעולם, ופתאום מחזיר הוא נבהל? התירוץ הוא שבשביל פרנסה חושבים שהכל מותר. אנחנו מתפללים שהפרנסה תהיה "בנחת ולא בצער, בהיתר ולא באיסור". האם הכוונה שלא נצטרך לגנוב? הכוונה היא שלפעמים מגיעים לכל מיני בעיות בשביל הפרנסה, וזו בדיוק היתה העצה של בלעם הרשע. הוא אמר להם: "תעשו חנויות זולות, היהודים ירצו לעשות עסק טוב וכך הם יפלו לשאול תחתית!" .

בפרשת פנחס שקראנו ישנו דבר מבהיל. התורה אומרת: "בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי", ומפרש רש"י: "משפחת החנכי – לפי שהיו האומות מבזין אותם ואומרים מה אלו מתיחסין על שבטיהם, סבורין הם שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקדוש ברוך הוא שמו עליהם ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה לומר מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם". ולכאורה צריך להבין, הרי ק"ו הוא אחת מהמידות שהתורה נדרשת מהן וזו סברה חזקה, אז מהי התשובה לק"ו הזה? אבל כשלומדים טוב מבינים שהק"ו הזה מופרך, וכפי שנבאר.

פעמים רבות שמעתי ממורי ורבי מרן בעל שבט הלוי זצ"ל שרואים דבר פלא: כל שבט לוי לא עבדו במצרים, ואיך זה יתכן, הרי מצרים היתה המעצמה הגדולה והחזקה ביותר בעולם, וכי הם לא יכלו לשלוט על שבט אחד? והוא אמר שכדי שלכוחות הרע תהיה שליטה על הטוב, זה רק אם הטוב מתחיל להתקרב קצת אל הרע. המצרים התחילו בפה רך, הם התחילו בדרכים טובות: "תעזרו קצת למדינה, תהיו מעורים קצת בחיי החברה", והציבור באמת רצה ללכת ולהסתכל קצת פה ושם, ללכת עם כולם, ולא להיות כ"כ מובדלים. "ויתערבו בגויים" – ומזה הגיעו לשעבוד מצרים. אבל שבט לוי שלא היה להם שום שייכות וקשר לרע, לכן לא היה למצרים שום כח לשלוט בהם.

הנה חז"ל אומרים על שלומית בת דברי למטה דן שנכשלה בעבירה: "אחת היתה ופרסמה הכתוב" (שמו"ר א-כח, ויק"ר לב-ה, במד"ר כ-כב, רש"י ויקרא כד-יא ועי' מזרחי שם). נשאלת השאלה: הרי היא בעצם לא התכוונה לעשות עבירה וזה היה באונס? התירוץ הוא מה שחז"ל מגלים לנו ששמה מעיד עליה שהיתה אומרת שלום לכל אחד, ובלשון של זמננו: היא היתה 'קצת פתוחה'… ישנם אנשים שהם קצת יותר 'פתוחים', וחושבים לעצמם: "מה לא טוב בזה?" אבל הפתיחות הזאת הביאה אותה למצב של "אחת היתה ופרסמה הכתוב"!

כיצד באמת הדבר הזה מביא לתוצאה כזאת? חז"ל אומרים (מנחות כט:) שעולם הזה נברא בה"א ועולם הבא ביו"ד. למה נברא העולם הזה בה"א? כיון שלמטה הוא פתוח לרווחה, וברגע קט אפשר ליפול למטה לשאול תחתית. להיות 'פתוחה' פירושו ליפול בפתח שלמטה, וברגע שאדם מתחיל להתקרב קצת לרע הוא נופל לגמרי. אבל גם אם הוא נפל עדיין לא אפסה תקווה כיון שיש לו את הפתח הקטן מלמעלה שיוכל להכנס דרכו בתשובה. "הבא ליטמא פותחין לו" (שבת קד), להתגלש אפשר בקלות, וזה מתחיל עם דברים קטנים. שלומית בת דברי התחילה רק עם הנושא שהיתה מדברת עם כולם, מה יש בזה? אבל ה'קצת פתוחה' הזו מביא לפיתחה של גיהנום, ומזה הגיעה למה שהגיעה.

משא"כ כל בנות ישראל האחרות היו שמורות, הן שמרו על עצמן מכל משמר ולא התחילו להיות קשורות לרע וממילא לא קרה להן כלום. נכון שאומות העולם עשו ק"ו: "אם בגופן שלטו – בנשותיהן לא כל שכן!", אבל הפירכא לק"ו הזה היא שאע"פ שבגופם שלטו המצרים אבל זה היה רק ע"י שבנ"י התקרבו לרע, משא"כ בנשותיהן שלא היו קרובות לרע בכלל והיו כמו שבט לוי שהיו רחוקים מכל רע, בהן לא יכלו המצרים לשלוט וכך נפרך לו הק"ו.

והנה הגענו היום לשנת תשע"ה, ואני יכול לומר לכם מתוך עיסוקי עם הציבור שידוע לי שכלי המשחית הזה כבר הביא מאות ואלפים לשאול תחתית ממש! יכולים לשבת בבית המדרש מאות אנשים, ואי אפשר לדעת אם אין ביניהם אחד או יותר שממש מחללים שבת בצנעה! הטעם הוא, שחוץ מעצם הדבר שיורדים ממש לשאול תחתית, ומגיעים לדברים הכי גרועים. בנוסף, ישנו גם את הענין של ההשתעבדות לדבר. הוא נהיה כל כך מכור – עד שאיננו מסוגל להתנתק, וישנם כאלו שלצערנו הרב גם בשבת קודש מוכרחים להתעסק  בצנעה עם המכשיר הזה ולא יכולים להתנתק ממנו. וכך יתכן מצב משונה של אדם עם כל הלבוש וצורת החרדי שלו, אבל הוא מחלל שבת ממש! ולא אחד ולא שניים ולא עשר ולא עשרים שהם נהיים משועבדים ומחללי שבת!

ישנו סיפור מפחיד ממש שסופר כבר כמה פעמים על ראש ישיבה אחד [שהיה גלוי לב והיה מוכן לספר את זה]. הוא תפס פעם אייפון אצל בחור והחרים אותו, אבל יצר הסקרנות היה גם לראש הישיבה… ישנו יצר הרע לכל אחד, והוא לא מתבייש להציע לאנשים הכי מכובדים את הדברים הכי גרועים. "מהו בעצם האייפון הזה? גם אני רוצה לדעת!" – וכך הוא לחץ לחיצה ראשונה ושניה ושלישית, ונפל לאן שנפל… אבל לפחות הוא הבין שלא עשה טוב, והיה צריך אח"כ להסתובב שנה שלימה בגמילה כדי שיוכל להתנתק מהאייפון הזה! זה הדבר המפחיד הנוסף שהכלי הקטן הזה עושה.

לכן תדעו לכם שלאחר שכבר נופלים – קשה מאוד להתנתק. אני לא יכול לומר על זה באופן מוחלט ש"כל באיה לא ישובון" כי חז"ל אומרים את זה בעיקר על מינות, אבל זה קרוב מאוד לכך והקושי לצאת מזה הוא עצום. לכן לאחר כל התירוצים של פרנסה וכדו', תדעו לכם: לא מדברים כאן על חומרות כגון לצאת גם דעת החזו"א וכדו', אלא על דברים שהם מעיקרי היהדות ממש, על ע"ז וג"ע, על יהרג ואל יעבור!  מדברים כאן על דברים שאבותינו ואימותינו בכל דור ודור מסרו את נפשם על דברים אלו! לא על דקדוקים, לא על הידורים, אלא על עיקרי הדת.

והנה בזמן חז"ל היה את המושג של 'חבר', היה מי שקיבל על עצמו לאכול חולין בטהרה וכדו' כדי להיכנס לגדר של חבר. גם היום ישנו ענין לחתום על טופס של 'חברים' כדי לעשות פעולה שמראה שאני מן החברים שמקבלים על עצמם ברבים: "אנחנו לא רוצים שום כלי משחית, לא אייפון ולא אינטרנט פרוץ, אלא רוצים להיות חבר אני לכל אשר יראוך!".

גם אני רוצה לחתום עכשיו על הטופס, וממני יראו וכן יעשו ואקווה שיקבלו את זה גם כן. חז"ל מדברים בהפלגה על מי שנמנו חבריו לדבר מצוה ואינו נמנה עמהם. כי הכח של ציבור הוא עצום, קבלת הרבים נותנת כח עצום לאלו שלא נכשלו כדי להשמר מכאן ולהבא, ונותנת כח גם לאלו שכבר נכשלו רח"ל כדי לצאת מזה. ויה"ר שבזכות זה נזכה לביאת  משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

* * *

ניתן לשמוע את דברי הרבנים בכנס

בקול הלשון מספר ישיר 03-617-1188

שיעור מספר 46

(להתקדם חמש דקות – הקש 6, עשר שניות- הקש 3)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>