מגילת איכה מתורגמת לחורבן דורינו | הרה"ג רבי יודא כ"ץ שליט"א

דרשה מאת הרה"ג רבי יודא כ"ץ שליט"א

דומ"ץ ק"ק עדת ישראל מעלבארן אוסטרליה

 על אלה אני בוכיה

בשעה שאנו יושבים ומתאבלים מרה על שריפת בית אלוקינו בצום תשעה באב, ועל צער גלות השכינה החובקת אשפתות, הזמן גרמא לבכות נהי תמרורים על גלות השכינה בדורינו אנו, ולהתעורר בדמעות שליש על חורבן כרם בית ישראל על ידי תחבולות הנחש הקדמוני הדורך קשתו בכלים שונים ומשונים, וארסו מפעפע בקרב בחורי ישראל, כאשר שמענו שבשנה הזאת בלבד נפלו טרף לשיניו של"ה בחורים וגם בתולות שפרקו מעל צווארם עול תורה ומצוות על ידי פגעי האינטרנע'ט שלא קם כלי משחית כמותו מאז היו ישראל לעם.

וכאשר נביט ונתבונן בפסוקי מגילת איכה, נחזה פלאי פלאות, האיך כל הפסוקים האלה מתרחשים בימינו אלה, לא יאומן כי יסופר.

והכתוב אומר: 'טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה, ותרד פלאים, אין מנחם לה, ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב'. ונדמה שבימינו אין הדברים צריכים פירוש, צאו וראו ברחובות עיר איכה ירדו פלאים שלומי אמוני ישראל.

וממשיך הנביא ירמיה לקונן: 'ידו פרש צר על כל מחמדיה, כי ראתה גוים באו מקדשה, אשר צויתה לא יבאו בקהל לך', והיינו שהצר הצורר הוא הס"מ, פורש רשתו להפיל בה כל מחמדיה, אלו בחורי ישראל [וכידוע שהאינטרנע'ט נקרא 'רשת' וכן נקרא 'נעט' מלשון נץ שהוא רשת הציידים], וכל אשר ציווי חכמי ישראל שלא יבואו כלי משחית אלו בקהל ישראל, יש המתחכמים על כך ומוצאים הוראת היתר לעצמם, וגורמים להחריב ולהשחית כרם ישראל רח"ל.

ואמר עוד: כל עמה נאנחים, מבקשים לחם, נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש, ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה', וכאן מבכה הנביא את המצב הקשה בה התדרדרו קהל ישראל עשר מעלות אחורנית – 'פרש רשת לרגלי, השיבני אחור', ובעוד כאשר יצא כלי הטעלעוייזי'ן יצאו חכמי ישראל באיסור נמרץ ואסרוהו מכל וכל, אך כלי המשחית אשר בשם אינטרנע'ט יקרא, יש רבים האומרים לנפשם כי לצורך פרנסה הם זקוקים לכך, וכמה דורות נשחתו עבור הפרנסה הזאת, ולכך מתגולל הנביא באמרו 'עמה נאנחים מבקשים לחם', 'נתנו מחמדיהם' אלו הבנים והבנות, 'באוכל להשיב נפש', להתיר כל התועבה הזאת לצורך אוכל נפש, ולמכור את נשמתם בעד בצע כסף.

גם אלו אשר הכניסו פילטע'ר, צריכים לשאול שאלת חכם כדרך ששואלים בכל איסור דאורייתא, כי אפילו ע"י פילטע'ר אפשר להכשל באיסורים מן התורה, וכיון שעבר ושנה נעשה לו כהיתר, עד שאינו מבין על מה יצא הקצף הזה. והיצה"ר מסמא עיני האדם, כי כל הדברים שהיה מתבייש להחזיקם בביתו, אך כיון שהם מופיעים בתוך הכלים נדמים לו כהיתר גם אצל אנשים כשרים, חסידים ואנשי מעשה.

ועל דא קא בכינא וקול נהי נרימה – 'הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי', כלום היתה שיקוץ ושפלות כזו בכל הדורות כפי שמתגולל בדורינו בראש כל חוצות ללא בושה וכלימה.

עוד אמר הנביא: 'ממרום שלח אש בעצמותי', הלא הוא אש הבוערת בעצמות כל מחזיק בכלי המשחית הלזה, בבחינת 'שריפת נשמה והגוף קיים'.

'קרא עלי מועד לשבור בחורי, גת דרך אדני לבתולת בת יהודה', אלו בחורי ישראל ובתולות בת יהודה, כאשר גם עצים מפוארים, בעלי גזע חסון, ששורשיהם עמוקים עדי-תהום, משירים את פריים. משפחות מכובדות רואות בכאב כיצד בניהם מידרדרים מדחי אל דחי. פירות מתוקים ומפוארים, נושרים מידיהם היישר אל מלתעות חיות פרא, אשר שיניהם החדה – בדמות פגעי הטכנולוגיה ושאר מרעין בישין – מאיימים להשמיד כל חלקה טובה.

- – - 'על אלה אני בוכיה, עיני עיני ירדה מים, כי רחק ממני מנחם משיב נפשי, היו בני שוממים כי גבר אויב'.

והתנבא עוד ואמר: צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, שמעו נא כל עמים העמים וראו מכאובי, בתולותי ובחורי הלכו בשבי', אלו המתחכמים ומתירים לעצמם בכל מיני טצדקי ואמתלאות, ובסופו של דבר נפשם כלה לראות כיצד 'בתולותי ובחורי הלכו בשבי', נפלו חללים, שבויים בידי הכלים כמו סמים, לא יודעים בין ימינם לשמאלם, וכל ראשם שקוע בעומק השפלות, כמו שאמר הכתוב (דברים כח, לב) 'בניך ובנותיך נתונים לעם אחר, ועיניך ראות וכלות אליהם כל היום, ואין לאל ידך'.

'יתומים היינו אין ואין אב' – אלו ילדי ישראל הנדמים כיתומים חיים, המגיעים מבית תלמודם והוריהם שקועים ואין להם זמן להוריד עיניהם מהכלים הקלוקלים האלו, להקשיב לקול ילדיהם ולשאול אותם מה למדת היום. 'אמותינו כאלמנות' – כמה וכמה אלמנות חיות בוכות ומבכות את בעל נעוריהם אשר עזב אותן לאנחות, ונפל חלל לכלי המשחית.

ואמרו חז"ל על זמן החורבן (גיטין נז ע"ב) מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון וכו', כיון ששמעו ילדות כך, קפצו כולן ונפלו לתוך הים. נשאו ילדים ק"ו בעצמן ואמרו: מה הללו שדרכן לכך – כך, אנו שאין דרכנו לכך – על אחת כמה וכמה. אף הם קפצו לתוך הים. ועליהם הכתוב אומר: 'כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה'.

מידה זו של מסירות נפש היתה מאז ולעולמים, כאשר אבותינו בכל הדורות מסרו נפשם על שמירת תורה ומצוות, וגם קרוב לזמנינו היו יהודים מוסרים נפשם על שמירת השבת, ולא מכרו נשמתם בעד בצע כסף. ומידה זו מושרשת בכל ישראל, ובפרט לצורך קדושה שצריך מידת האכזריות כדי להתחזק בעצמו ולהתגבר נוכח כל נחשולי הנסיונות המתגברים מיום ליום, וכמו שמצינו (מכות ט ע"ב) בגלעד שכיחי רוצחים, לפי שהיו מזרע יוסף שהיתה בו אש הגבורה להתחזק בענין הקדושה, וכאשר הופכים אש זה לצד הרע נעשה לאש זרה אשר תאכל נפשות ישראל רח"ל.

אך בתעצומות אש זאת, יכול כל אחד לחזק עצמו אף כאשר נפל לשאול תחתית, וכמו שאומרים בברית מילה 'וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת, אל חי חלקנו, צוה להציל ידידות שארינו משחת, למען בריתו אשר שם בבשרנו', כי בכח אש זו יכולים להתעלות ולהציל שארינו מרדת שחת.

ובשבת חזון הוא עת מסוגל לחזק עצמינו בענין הראיה, כי שלוש דפורענותא היינו לתקן מה שפגמו אז וגרמו הפורענויות, והתחלת השלוש הפטרות הוא בתיבות 'דברי', 'שמעו', 'חזון', והם נגד דיבור שמיעה ראיה. וכח הראיה גדול מכולם, ועל ידי שמתקנים ענין הראיה נזכה כולנו לגאולה השלימה, ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים, אכי"ר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>