עדויות מזעזעות מניצולי אתרי ההשמדה

התקבלו בשנים האחרונות מס' מכתבים מיהודים כואבים סחופים ודווים אשר חוו ניסיונות קשים ביותר עם הכלי הנורא הזה בין שהיה זה לצורך פרנסה או לצרכים אחרים (השמטנו אך ורק פרטים מזהים ודברים שאינם ניתנים לפרסום)

 

ונקרא

"עדויות מזעזעות מניצולי "אתרי  ההשמדה"

המכתב הראשון הוא מבחור ישיבה המתאר את שעבר עליו כתוצאה של הצצה אחת במכשיר "אי-פוד" של אחיו [נגן MP4 עם חיבור לרשת].

"שלום וברכה, אני בוגר הישיבה למדתי בישיבה לפני כמה שנים ומשם המשכתי לישיבה גדולה כמו כל אחד, לאחרונה נכנסתי לבעיה, שתופסת לי את הראש, ואני לא יודע למי לפנות, מהרבנים שלי בישיבה לא נעים, מההורים שלי עוד יותר לא נעים, וגם לא מהחברים, חיפשתי רב שמצד אחד אני יודע שהוא מבין עניין, ומצד שני אחד שלא נמצא איתי ביום יום ואני לא נפגש אתו כל הזמן ונבוך.

וחשבתי אולי הרב יוכל לעזור לי כי ממש אני מחזיק מהרב וחושב ומקווה שתוכל לעזור לי,

קודם אני יספר קצת על עצמי: הייתי נחשב לבינוני לא הייתי מהכישרוניים אבל גם לא מהשוליים, הייתי מאוד חברותי אהבתי את כולם, והרבה החזירו לי אהבה, הייתי תמים מאוד, ולא ידעתי על הרבה דברים שהעולם הגדול מציע.

את הישיבה הגדולה התחלתי ברגל ימין, שטייגען, חברותות טובות, הערכה מצד הרבנים, ממש התלהבתי שהכל הולך על מישרים,

יום אחד הלכתי עם חבר והיה לו אייפוד (טאצ') והוא הראה לי תוכנה [אתר] בשם "יוּ טְּיוּב" (……) שזה משהוא עולמי שכל אחד שיש לו איזה סרטון מצחיק, מעלה את זה לרשת האינטרנט וכולם יכולים לראות, לא הכרתי את הדבר הזה, וחבר שלי אמר לי שזה מוכר וזה "ממש חזק" "יש מלא קטעים טובים" ובאמת הסרטון שראינו היה ממש נחמד, וזכרתי את הענין…

כמה שבועות לאחר מכן הייתי משועמם בבית, פתאום נזכרתי בדבר הזה לקחתי את האי-פוד של אחי והתחלתי לראות סרטונים נחמדים, ולכל סרטון שהתוכנה נותנת יש גם קישור לעוד סירטונים באותו עניין.

בהתחלה הסירטונים היו מענינים וטובים אבל מידי פעם צצו סרטונים שתמונת התצוגה שלהם היתה קצת פרוצה, והיצר נתן את עצתו ואמר "תפתח רק תציץ מה זה-ותסגור" האמנתי לו ופתחתי וזה באמת לא היה כזה גרוע, אבל זה נתן לי את האומץ לפתוח עוד סרטונים שתמונת התצוגה שלהם היתה פרוצה, וככה המשכתי והמשכתי לתוך הלילה, עד שפתאום תפסתי את עצמי מסתכל על דברים שלא האמנתי שאני מסתכל עליהם וכיביתי את המכשיר והלכתי לישון בהרגשה גרועה ואמרתי לעצמי שיותר אני לא פותח את המכשיר המחטיא הזה.

זה החזיק בדיוק שלושה ימים, היה לילה משעמם, אמרתי לעצמי עכשיו אני מסתכל רק בצנועים, נכנסתי, צפיתי, וכמובן גלשתי גם בגרועים, וביותר גרועים, ובממש גרועים, ובאמצע הרגשתי שאני עושה דבר רע, אבל העינים היו פשוט "תקועות" ניסיתי להזיז אותם והם לא זזו, והאצבעות רצות על המסך מביאות דבר יותר גרוע ויותר, ואני מבפנים ממש צורח שאני רוצה להפסיק אבל שום אבר לא מקשיב לי, והפסקתי רק שנגמר למכשיר הבטריה לאחר 4 שעות…

וככה זה המשיך עוד ועוד, וכבר כהה הרגש וכבר מה שהפריע לי פעם כבר לא מזיז לי היום, אני נכנס לדברים גרועים כ"כ שנראה לי שגם אם הרב יחשוב על הכי גרוע… זה אפילו לא חצי. אני עמוק עמוק בתוך ביצה תובענית שאין לה סוף, ואני שוקע ושוקע.

ואני עושה את הכל בלילה לאחר שבני הבית הולכים לישון, ואף אחד לא יודע עלי כלום, אם אמא שלי היתה רואה על מה אני חושב מתי שאני חולם היא היתה מקבלת התקף (ח"ו) מפחד על הבן התמים שלה.

ועכשיו אני רוצה להגיע לנקודה שהכי מפריעה לי וזה המחשבות.

מאז שנכנסתי לתוך המערבולת הבוצית הזאת – אין לי תפילה אחת בלי מחשבה פרוצה, פתאום אני אומר "עושה שלום" ואני שם לב שלא רק שלא כיוונתי מילה אחת, אלא גם חשבתי על דברים כ"כ גרועים…

אין לי סדר אחד נורמלי שאני יכול לומר שלמדתי בלי שאיזו אשה קפצה לי בין השורות, פתאום אני תופס את עצמי בוהה לאיזו נקודה והמחשבות שלי רצות ומתפרצות, אין לי לילה שאני לא שוכב במטה ועולות לי מחשבות טמאות, דברים שעד לפני שנה לא ידעתי שהם בכלל קיימים בעולם.

ואחרי שהרב קורא את השורות הרב בטח חושב שאני איזה פושטק מופקע שלא קשור לעולם הישיבות, אבל זה לא נכון, כל מי שיש לו שאלה בהלכה פונה אלי, סיימתי כבר כמה מסכתות בישיבה, ואני שואל שאלות טובות בעיון, הרבנים מרוצים ממני ואפילו מתייעצים איתי על בחורים אחרים, אני לא שומע מוזיקה לועזית, בקיצור: מבחוץ אני נראה בחור מצוין שיחטפו בשידוכים,

אבל מבפנים אני רקוב ומתולע!

לפני תקופה אמא שלי הלכה לשמוע דרשן שספר ממש את כל המגרעות של האינטרנט, והיא חזרה הביתה מאוכזבת, למה היא הלכה לשם- "הרי זה לא קשור למשפחה שלנו כל הדברים הטמאים של האינטרנט" ואני צעקתי בתוך תוכי "אמא זה כן קשור אלינו, נראה לך שבגלל שאת לא יודעת אז זה לא אצלנו? מה את רוצה? שאני יסתכל בזבל הזה מולך?"

בקיצור אני מבולבל, לא יודע מה לעשות, לא מצליח ללמוד בשקט, אין תפילה נורמלית, מחשבות טמאות, ואני יודע שלמרות כל זה שאני יגיע הביתה, או במוצאי שבת בלילה… טובע עוד ועוד…

אף אחד לא חושד בי, והרבנים לא מדברים מה אפשר לעשות נגד, מה התרופה, אם החברותא שלי היה יודע על מה אני חושב כשהוא מנסה להסביר לי את דברי הריטב"א בפעם השלישית.

זהו, פרקתי את הלב עכשיו כאן, ואני אפילו לא יודע מה אני צריך לשאול את הרב, יש מצב לעלות בכלל מהמצב הזה? איך אני שוטף ממני את המחשבות הטמאות האלו? איך אני מוריד את הדחף לרוץ למכשיר בכל מוצא"ש ובכל בין הזמנים?

הרב אני זקוק לעזרה אבל אני לא יכול לדבר עם הרב כי אני לא רוצה שהרב ידע מי אני, אני ינסה למצוא רב שלא מכיר אותי וככה אני גם יהיה יותר פתוח לדבר אתו,

ומכיוון שאני כבר בתוך הבוץ ויודע עד כמה חשוך פה אני מתחנן אל הרב "בבקשה תעזור לבחורים בישיבה שעדיין לא טבעו" תעזור להם שלא יהיו נגועים, כי מי שכבר נגע בזה קשה מאוד לצאת מזה.

יש עשרות בחורים עם אינטרנט רגיל בבית ואני מכיר כמה שהיו במקומות גרועים מאוד באינטרנט, ובטח המחשבות שלהם רצות בדיוק כמו שלי, ובטח יש עוד הרבה שאני לא יודע עליהם (כמו שלא יודעים עלי) הרב לך יש את הסמכות, בבקשה תעשה משהוא ותציל נפשות רבות ממוות רוחני גמור!!!"

ע"כ מכתבו של הבחור

המכתב הבא עוסק באינטרנט לצורך פרנסה. הוא נתקבל מאשת אברך בוגרת סמינר בית יעקב שהזדעזעה לשמוע מחברתה לסמינר את מצב נשות האברכים בוגרות הסמינר בו למדו שתיהן בעבר העובדות עמה במקום עבודתה… וכך היא כותבת:

" בליל שבת הגיעה אלי חברה שלמדנו יחד בשנות הסמינר (סמינר …… בירושלים) ותוכ"ד השיחה ספרה לי על עבודתה – משרד מחשבים שכל העובדות הן חרדיות ובוגרות סמינרים של ………… והמנהל הוא אדם חילוני .

בשיחתה ספרה לי בכאב לב על חברתה לצוות שמגיעה מבית חסידי מיוחס ובעקבות המחשב והאינטרנט הידרדרה מאד מבחינה רוחנית מכל הבחינות – בלבוש, בשפה ובכל המשא ומתן שלה עם גברים במסגרת העבודה.

חברתי ספרה שהיא נכנסה למחשב של החברה ההיא ולתדהמתה הזדעזעה לראות באילו אתרים איומים של גלוי עריות היא גולשת.

יש לציין, שכלפי חוץ החברה מנהלת אורח חיים חרדי, חסידי, ובבית כלל לא יודעים על עסוקיה הנ"ל.

לאשה הזו יש גם מחשב נייד בבית דרכו היא נכנסת בלילה למחשב בעבודה וגולשת כרצונה ה"י לאתרי גילוי עריות ושקועה בקשר עם גברים זרים.

כשחברתי גילתה זאת, ניסתה לדבר על לבה אך ללא הועיל ואז חברתי היתה מכבה את המחשב מהחשמל לפני יציאתה מהעבודה.

אך כנראה שהניסיון הוא כה גדול והיא שקועה כ"כ באינטרנט עד שמצאה דרך להכנס מהמחשב שבביתה למחשב של הבוס ודרך זה להתחבר לאתרים הנוראיים האלו של גלוי עריות.

חברתי שהיא אשה יראת שמים, אשת אברך ת"ח ואמרה לי על עצמה שבשנה הראשונה לעבודתה נפלה עמוק בגילוי עריות בעקבות המחשב וב"ה עלה בידה להשמר מזאת ולגדור עצמה. אך למרות זאת הנזק הוא בלתי הפיך והיא לא מצליחה לשכוח את מה שראתה שם וצערה רב על כך.

גם ציינה בפני את הנזק הנודע שיש בשליחת בנות סמינר כשרות לעבודה במחשבים שבין אם רוצים ובין אם לא, נחשפים לגלוי עריות למרות החסימות, גם אם הבוס עשה חסימות בנקל אפשר להסיר זאת, במיוחד שמדובר בנשים שמבינות במחשבים.

היא חלקה את דרגת ההתמודדות של בנות הסמינר לפי 3 סוגי אופי:

החלשות- שנתפסות לאינטרנט ושוקעות עמוק בבוץ עד שפורקות כל עול רוחני ה"י.

החזקות- שמנהלות חיים כפולים, כלומר חשופות לכל הרע, דהיינו- לאתרי גילוי עריות ולמרות זאת שומרות זאת בפנים ומנהלות אורח חיים חרדי כלפי חוץ.

ויש כאלה- שנופלות עמוק עמוק אך בסיעתא דשמיא מצליחות לצאת מזה ולגדור עצמן, אך הנזק נשאר לכל החיים ואי אפשר לשכוח מה שראו.

ידוע לי שהיום בסמינרים של בית יעקב מכשירים בנות לבנות אתרים באינטרנט, ואפי' למקצוע כשר כמו גרפיקאית מוכרח להשתמש באינטרנט, ובלי שהן רוצות מביאים אותן להתמודדות נוראה כזו שאי אפשר להתמודד איתה בלי להיכשל.

      אם ההורים היו יודעים זאת,

                                    האם היו שולחים אותן מראש לגוב האריות? "

ע"כ מכתבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>