כשהמחשבה בסכנה – חייבים לעשות מעשה

שניאור חביב, בית משיח

1.

"לה מעזון ג'ואיב" הוא הגרסה הצרפתית של "די אידישע היים" המגזין החב"די המיתולוגי לנשים. לאחרונה התגלגלו לידיינו כמה גליונות ישנים של הירחון, באחד מהם קראתי, יותר נכון, אשתי הקריאה לי את המאמר הבא שעסק בחדירה האלימה של האינטרנט לבית ויותר גרוע למחשבה דיבור ומעשה שלנו. לצערי או לשמחתי, הגיליונות הועברו הלאה, אז למרות שמאוד רציתי לתרגם את המאמר ככתבו, לפניכם התרגום המאמר מבוסס על זכרוני.

2.

יום אחד הגיע אורח חדש לקהילתנו. איש נחמד וחביב שמהר מאוד התחבר כאן לכולם. אנחנו מצדנו אירחנו אותו בחום, עד שהפך לבן בית אצל רבים מהמשפחות בקהילה. כך חלפו להם הימים, איש לא שאל מאין הגיע, ומה מעשיו, הוא היה איש חברה למופת, וכולנו שמחנו להיות בחברתו. לא חלף זמן רב והאורח התערה היטב בחיי הקהילה עד שדומה היה שהוא תמיד היה כאן והיה קשה לראות את הקהילה בלי נוכחותו הבולטת והמרשימה.

בנוסף לכך התגלה האורח כאיש אדיב ומנומס שאוהב להושיט יד ולעזור כשצריך. לא אחת הוא נראה עובר ממשפחה למשפחה, מגיש סיוע ככל שנדרש. הוא היה מבצע תשלומים עבור גופים שונים, מספק מידע חיוני, היו לו קשרים בבנק, במשרדי ממשלה, ברשויות, והוא רתם אותם לטובת הקהילה. הוא ידע לדלג על תורים, לדבר עם מי שצריך ולמנוע סחבת ובירוקרטיה. מיותר לציין, כי האיש באדיבותו ובכישרונו לפתור בעיות ותקלות, הפך מיד לכתובת הטבעית לכל פניה בקהילה. והוא במיומנות דילג בין פניה לפניה, עזר, סידר, הסביר והביא כל בעיה על פתרונה.

היו אמנם שניסו לתהות על קנקנו, להבין מהיכן הוא מגיע, לאן הוא הולך, היו גם כאלו שידעו לספר שהוא כבר הספיק להסתובב בכמה קהילות, והיו אפילו כאלו שהתלחששו בחשיבות כשסיפרו שהוא נזרק משם בבושת פנים.

אבל האיש החביב והנחמד נראה כה מועיל ובלתי מזיק שהדיבורים וההתלחששויות על עברו המפוקפק של האיש נפלו על אזניים משוחדות שהעריצו את האיש והתחברו לקסם האישי שלו וליכולותיו המופלאות.

השיחות עם האורח היו מרתקות ביותר. היה לו ידע עצום בכל תחום. הוא התמצא בכל נושא, תמיד היה בקי בחדשות, ברכילויות, ידע מה נעשה בכל העולם, השיחות איתו יכלו להימשך שעות על גבי שעות שחלפו ביעף מבלי להבחין בזמן שעובר. אמנם פה ושם נשמעו קולות, שהמעורבות שלו בחיי המשפחות בקהילה מוגזמת מעט, ולא אחת השיחות איתו גזלו זמן יקר של אנשים ובאו על חשבון הילדים, הזוגיות והמשפחה, אבל שוב, גם הקולות הללו לא הצליחו לפלס את דרכם ללב ובעיקר לראש של חברי הקהילה שנשבו בקסמו.

אחטא לאמת אם אומר שלא נדלקו פה ושם נורות אזהרה, בעיקר בכל מה שקשור לקשר שלו עם ילדים. כמובן שגם בזה הוא היה אשף, הוא היה בייבי סיטר מצויין והתנדב לשמור על הילדים כל אימת שהתבקש. הוא הפך לכוכב הילדים של הקהילה. הם מיד נדבקו אליו, וכמו המבוגרים, אהבו לשהות במחיצתו. אולם בעוד ההשלכות של ההשפעה שלו על המבוגרים לא היו ברורות דיין, ההשפעה שלו על הילדים ניכרה בעליל. הוא בילה בחברתם זמן רב, ומהר מאוד התחילו להתגלות סימנים של השפעה שלילית ביותר על נפשות הילדים.

בתגובה, היו כמה משפחות שנטלו יוזמה והודיעו לו כי הן אינן מעוניינות יותר בשירותיו. אבל לצערנו, הוא התגלה גם כתלמיד חכם גדול. וכגודל התמצאותו בהוויות העולם, כך ידע לשלוף כמעט כל ציטוט מתוך הכתובים, הוא היה בקי במסכתות, הכיר סוגיות לרוב וידע להסביר בבהירות כמעט כל דיון הלכתי מורכב, תוך שליטה מדהימה במקורות – מחמשה חומשי תורה ועד אחרון פוסקי ההלכה בדורנו. לכן, כאשר התחילו לדבר על הנזקים שהוא מותיר אחריו, מעטות היו המשפחות שניתקו עמו מגע לחלוטין. רובן לא יכלו לוותר על שירותיו, יש כאלו שהסתפקו בלהזהיר את הילדים שלא יהיו איתו בקשר ויש כאלו שביקשו להיות נוכחים בכל מגע שלו עם הילדים. אבל גם זה לא תמיד עזר.

כך נמשך המצב תקופה ארוכה. למרות שהעדויות על ההרס שהוא מותיר אחריו הלכו והצטברו, אנשים המשיכו להאמין שלהם זה לא יקרה. אחרים אמרו שקשה להם לדמיין את הקהילה בלעדיו, ובכל מקרה, זה כבר מאוחר מידי, וכבר אי אפשר לעשות נגדו כלום והיו גם כאלו שאמרו שהפתרון הוא להשקיע רק בחינוך של הילדים.

והאורח המשכיל והנחמד, המשיך לדבר עם כל מי שרק הסכים לשמוע אותו. נהנה לנהל שיחות עד השעות הקטנות של הלילה, להיכנס עוד ועוד לתוך החיים שלנו שכבר קשה היה להכיר אותם…

3.

בהיום יום של יום שלישי השבוע, כותב הרבי שהסדר לפני מתן תורה היה קודם כל מחשבה אחר כך דיבור ואחר כך מעשה. לעומת זאת אחרי מתן תורה הסדר התהפך והמעשה קודם לדיבור ורק אחר כך המחשבה.

מה שבטוח, שהמחשבה בסכנה – חייבים לעשות מעשה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>