דרשת הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א

דרשת הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א בכינוס הגדול בברכפלד, היתה מתובלת כדרכו בסיפורים ומעשים נפלאים, ובפרט בגישתו המיוחדת, הנעימה והעריבה.

להלן הדרשה במלואה. מי שבידו להביא לפרסום הדרשה בקרב הציבור המגוון ברחבי הארץ – אשר כולם שותים בצמא את דרשותיו - שכרו גדול ועצום!!!

דברים חוצבי להבות

מפי המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א

הפסוק אומר בפרשת בשלח (שמות יג, יז): "כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". כותב על זה השל"ה הקדוש (בפרק דרך חיים ותוכחת מוסר): "ראה והביטה כמה צריך האדם להתבונן ולעשות גדרים וסייגים והרחקות שלא יבא לידי עבירה, הנה הקב"ה בעצמו ובכבודו עשה הרחקה פן ינחם העם וגו', ושלום שלום לרחוק המרחק עצמו מחשש עבירה – ואז הוא קרוב להקב"ה".

מספרים שאדם אחד שאל את הבריסקער רב: "אולי כבוד הרב קצת מגזים בחומרות וגדרים?" – וענה לו הרב: "אם יהיה לך גג גדול ורחב מאד, אבל בלי מעקה, האם תסכים לישון בו בלילה?" – ענה לו האיש: "לא!". שאל הרב: "וכי כמה פעמים קרה לך שנפלת מהמיטה באמצע הלילה?" – ענה לו אותו אחד: "נכון שבבית אני לא מפחד, אבל כאן אני מפחד!"…

אצל הבריסקער רב כל נדנוד עבירה היה נחשב לגג גדול בלי מעקה, אבל בנושא שלנו בענין המכשירים הפסולים, זה דומה למגדל צר בעל מליון קומות – שבו לחיצה אחת יכולה להוריד את האדם לשאול תחתית! וזה ה'ברוך' כאן, שהאברכים חושבים שמדברים רק על אידישקייט או יראת שמים, אבל הרי מדברים כאן על יסודי היסודות.

התאספנו כאן כולנו, לקריאתם של מי? לקריאתם של 'קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה', אותם חורבנות שאנו רואים איך שאנשים עזבו את הכל, אין להם בית, אין להם ילדים, אין להם כלום.

פעם נכנס אחד אל מרן בעל שבט הלוי הרב וואזנר זצוק"ל, וביקש ממנו שיקל קצת בנושא האינטרנט. ענה לו הרב זצוק"ל: "הרי זה דומה לרכבת הנוסעת לאושוויץ, שלאחר שסגרו את הדלתות בא מישהו ודופק שהוא רוצה להיכנס לקרון… האם אתה לא רואה מה שהולך כאן?!"

ה'פיקח' חושב לעצמו: "הרי המכשיר אצלי כבר בשימוש זמן רב ולא נכשלתי!" – וכי אתה לא רואה את 'קול דמי אחיך צועקים'?! אדם אחד נכנס פעם אל האדמו"ר בעל אמרי אמת זצוק"ל לברר על בחור, והוא ענה לו שהבחור הזה הוא 'פיקח'… הוא לא הבין את תשובת האמרי אמת, ופנה לשאול את אחיו הרה"ק ר' משה בצלאל זצוק"ל למה התכוין האדמו"ר, והוא הסביר לו שכתוב בתורה 'ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור' (שמות ד, יא), רואים מכאן שאף 'פיקח' הוא בכלל בעלי המום…

היה עוד מישהו שטען שזו גזירה שאין הציבור יכולים לעמוד בה… וכי 'קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה' – האם בזה הציבור כן יכולים לעמוד?

מסופר שפעם באו אל הנצי"ב מואלוז'ין זצ"ל קבוצה מהמשכילים, ושיבחו לפניו את אחד מחבריהם שהוא אדם טוב ובעל מידות. ענה להם הנצי"ב במעשה שהיה, שהיתה נערה חולה והרופאים אמרו שרפואתה היא לאכול בשר 'דבר אחר'. כמובן שבתחילה היא סירבה, אבל לאחר שהרב פסק לה שפיקוח נפש דוחה את הכל והיא חייבת לאכול – היא הסכימה אבל בתנאי שישחטו את ה'דבר אחר' בשחיטת חלק… מכיון שהיא התעקשה על כך, זה מה שעשו, ולאחר ששחטו התברר שישנה שאלה בריאות. הנערה התעקשה שישאלו את הרב, והוא לא רצה לענות, ולבסוף הוא אמר כך: "אם היו מביאים לי בהמה טהורה עם השאלה הזאת, הייתי יכול לומר עליה שזה 'גלאט כשר', אבל איך אני יכול לומר 'גלאט כשר' על 'דבר אחר'?… נכון, אפשר לומר 'מוגן', 'מאושר', 'מבוקר' וכו', אבל כל כולו זה 'דבר אחר'!

זה דומה לאחד שנכנס לביתו בליל הסדר, ורואה את השולחן ערוך עם ד' כוסות ומצה שמורה, ולפתע הוא רואה במרכז השולחן אקנומיקה… הוא התחיל לצעוק 'גוואלד', אז אמרו לו שזה כשר לפסח, והוא ענה להם: "נכון שזה כשר לפסח, אבל מקומו לא בשולחן הסדר, מקומו הוא בבית הכסא!". וכן גם כאן, נכון שזה 'כשר' וזה 'מוגן', אבל הרי מקומו אינו בבית יהודי! כל כולו 'דבר אחר' – והוא 'כשר'…

מסופר שפעם השתלטו המשכילים על עיירה הסמוכה לראדין, ושלחו היראים מברק למרן החפץ חיים זצוק"ל שהמשכילים פרצו בחומות השבת, והח"ח לא ענה. לאחר תקופה הם שלחו מברק נוסף שהם כבר פרצו בענין חמץ הפסח, ושוב הח"ח לא ענה. לאחרי תקופה נוספת הגיע מברק שהם פרצו פירצה גם בחומות הכשרות, ושוב הח"ח לא הגיב. אבל כלשאחר תקופה הגיע מברק שהם פוגעים בתלמוד תורה – קם הח"ח ואמר שהוא נוסע לאותה עיירה, ושיפרסמו שהוא מגיע לדרוש בציבור.

הח"ח הגיע, וכך הוא אמר: "ישבתי פעם בחדר ולמדתי, ונכנס אב עם בנו שהיה מחוסר דעה. הוציא אותו הבן מסכת שבת מהארון והתחיל לקרוע אותה לחתיכות עם סכין, אבל לא אמרתי לו כלום כיוון שהוא היה מחוסר דיעה ומסוכן להתחיל אתו. אח"כ הוא הוציא מסכת פסחים וקרע גם אותה לחתיכות, ושוב לא אמרתי לו כלום. אח"כ הוא הוציא את מסכת חולין וגם אותה קרע, ולא אמרתי כלום. אבל אח"כ הוא ניגש לעריסה של התינוק… באותו רגע קמתי ממקומי, נתתי לו שתי סטירות והעפתי אותו מהבית! וכן כאן" – אמר הח"ח – "קיבלתי מברק על הפגיעה בשבת ולא עניתי, כי הבנתי שמצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. אח"כ קיבלתי מברק על הפסח ושוב לא עניתי, וכן כשקיבלתי מברק על מסכת חולין שזה עניני כשרות לא הגבתי, אבל עכשיו שהגיע מברק שמתחילים לנגוע בעריסה של התינוק – קמתי ובאתי!

והנה אצל הח"ח היה מדובר על בחור חסר דעה, ואילו אצלינו מדברים על אברך 'חסר דיעה' שמכניס סכין לילדיו בלא שום גוזמא! היו שני ילדים שעלו בערב יו"כ לאחד מגדולי ישראל, ואמרו לו שהם לא סולחים לאביהם על שהכניס מכשיר כזה הביתה שגם הם הושפעו ממנו, ה' ירחם. וכי היית מכניס הביתה אקדח?! והרי 'גדול המחטיאו יותר מההורגו'! אנו אומרים בחנוכה 'ופרצו חומות מגדלי', וכי רק את זה הם עשו, והרי מבואר במסכת גיטין שהם גם שקצו את המזבח והחריבו ביהמ"ק וכו'? אלא אנחנו אומרים 'ופרצו חומות', שזה הדבר החמור ביותר שהם עשו לנו.

מרן הגרש"ז אוירעבך זצ"ל נסע פעם עם נהג מונית, ואותו נהג אמר לו שהרבנים לא נותנים כאן לחיות… כשבאו לרמזור אמר לו הגרש"ז אוירעבך זצ"ל: "הרמזורים לא נותנים פה לחיות!", מיד אמר לו הנהג: "האם כבוד הרב יודע מה היה קורה פה בלי הרמזורים?"… הרי אנחנו רואים בעצמנו את החורבנות שקורים כאן למי שלא עוצר את עצמו, ה' ירחם. כשהיה את הפיגוע במלכי ישראל, עמד שם אחד וצילם… שוטה! וכי אין פה ערבי צמא דם, קום ותברח לפני שיתנפל גם עליך! התשובה היא שהוא בכלל לא פה, הוא נמצא במכשיר, אין בית, אין ילדים, אין כלום, וכל זה 'עם הכשר'…

כל אברך צריך לדעת שאם הוא נמצא באוטובוס ורואה מישהו עם מכשיר כזה, הוא צריך לברוח מיד לצד השני. אחד אמר פעם לבריסקער רב: "איך יעקב אבינו הצליח לגור עם לבן כ"כ הרבה שנים ועם כל זה הצליח לשמור תרי"ג מצוות? אלא זה מה שיעקב אומר, 'עם לבן גרתי' – ואיך לא למדתי ממעשיו הרעים – כי 'ויהי לי שור וחמור', הוא היה בעיני כמו שור וחמור!". אמר הבריסקער רב שאמנם זה לא הפשט, אבל כמה שזה נכון! גם אנחנו צריכים להסתכל על אותו אחד כאילו הוא שור וחמור (וזה עוד 'לימוד זכות' לקרא לו שור וחמור).

בספר 'זכרון למשה' שיצא 120 שנה לאחר פטירת מרן החת"ס, ישנו מכתב מהמהרי"ץ דושינסקי זצ"ל שבו הוא מספר בשם בעל המעשה שהיה תלמיד בישיבתו של מרן החת"ס, והיתה לו נטיה לספרים החיצוניים. הוא היה לומד בהתמדה, ויום אחד היה ער יחידי בלילה והתחיל לקרוא בספרים החיצוניים, ופתאום הוא רואה מישהו עומד מעליו עם רומח בידו, והשליך במהירות את הספר מידו. אח"כ הוא לקח שוב הספר לידו והתחיל לקרוא בו – ושוב חזר המראה עם האיש ורומח בידו, עד שסגר את הספר וקרא קר"ש והלך לישון. למחרת לאחר שסיים החת"ס את השיעור, הוא אמר שהוא רוצה לומר משהו קצר בענין חרם, ואמר להם החת"ס שכתוב שהקורא בספרים חיצוניים יש עליו דין חרם, ו'חרם' הם אותיות 'רמח', כי הקורא בספרים חיצוניים דינו ברומח, וכמובן שרק אותו בחור הבין למה התכוון החת"ס.

אבל היום זה לא סתם 'ספרים חיצוניים', היום זה 'כלים חיצוניים', וה'דבר אחר' מכניס אותך לכיס הקטן שלו. הח"ח שואל מדוע כתוב 'הפורץ גדר ינשכנו נחש', למה דוקא נחש ולא אריה או דב? ומתרץ שכשאריה נושך מיד רואים את זה וקוראים מהר לאמבולנס, אבל כשהנחש נושך אתה לא רואה ולא מרגיש כלום ופתאום אתה נופל. וכן גם כאן, הוא מחזיק מכשיר כשר ולא רואה בזה שום סכנה, ופתאום הוא נמצא בלי לימוד, בלי תפילה, בלי משפחה, בלי ילדים, בלי כלום, זה כמו נחש ואח"כ יש חורבן ה' ירחם.

הגמ' אומרת במסכת גיטין שהאויב הוריד את הפרוכת שמבדילה בין קודש הקדשים וכו', ומה הענין בזה? כי הפרוכת היה מבדיל, זה היה הגדר – ושם התחיל החורבן, בהסרת הגדרים. הגמ' אומרת שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ולכאורה מה הוא אשם הרי הרוח היא שהפילה אותו לבור העבירה? התשובה היא שאומרים לו שאם היתה לך גדר לא היית נופל, איפה הגדרי קדושה של 'ושב מאחריך'!

קורים אסונות קשים, ה' ירחם, ודורשי רשומות אמרו שיעקב אבינו ציוה לבניו: 'האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם', ולמה כתוב יקרא עם א'? כי כך אמר להם יעקב: "דעו לכם שאם קורה משהו, הקב"ה קורא לנו!" הרמב"ם כותב שכשקורה איזה דבר, כל מי שאומר שזה בדרך המקרה הרי זו דרך אכזריות. ולמה הוא אומר כזה לשון חריף שהוא 'אכזרי'? מסבירים שאם אתה חושב שאב הרחמים לקח אמא לילדים קטנים, או ילד קטן, וכל זה בדרך מקרה – רק אכזרי יכול לחשוב כך.

אחד מגדולי ישראל נשאל אחרי השואה: "איפה היה הקב"ה בשואה?!" – והמשיל על זה לאב שהזהיר את בנו לבל יעבור את הגדר של החצר כי ביער ישנם אריות ודובים, והילד לא שמע בקול אביו. הלך האב והתחפש לאריה, וכשבנו עבר את הגדר, בא ונשך אותו, והילד צעק ואביו לא שמע… אח"כ בבית סיפר הבן לאביו איך שאריה נשכו והוא קרא לו ולא שמע לקריאתו, אמר לו האב זה הייתי אני בעצמי! אתה שואל איפה היה הקב"ה בשואה? זה היה הקב"ה בעצמו, הקב"ה מתחנן שלא נפרוץ גדרים, כי אז יהיה 'ושב מאחריך'.

אנו אומרים בתפילה: "שומר ישראל שמור שארית ישראל", ואמר הח"ח שיש לחקור האם הקב"ה הוא שומר שכר או שהוא שומר חינם, ונ"מ אם הוא יכול להיפטר מהשמירה כאשר הוא רוצה. והנה הקב"ה אומר 'ושב מאחריך', ורק גדרי הקדושה הם שיכולים למנוע את זה. עוד מסופר שבכנסיה הגדולה לא היו וילונות בעזרת נשים למעלה, ונכנסו הגבאים לפני האדמורי"ם וכשראו שזה כך הכריזו שהאדמו"רים לא יכנסו עד שישימו וילון. מכיון שהח"ח היה שם, שאלו אותו מה לעשות, והשיב שלמרות שעל פי ההלכה לא צריך, אבל אם אחד מבקש חייבים לתת לו, כי חושבים שה'ושב מאחריך' זה דווקא במצב של שאול תחתית, אבל זה לא נכון כי כמה שעושים יותר גדרי קדושה כך ישנה יותר שכינה, וודאי שבדברים כאלה צריכים שמירה.

מסופר שבחלם היה בור גדול שהרבה נפלו בו, הרבה מהנופלים מתו והשאר היו בבית החולים. התכנסו ז' טובי העיר דחלם, והחליטו ד' תקנות: א. לנקות את הבור מכל הלכלוך שבו, ב. למלאות את הבור כרים וכסתות, ג. להניח שם פרוז'קטור להאיר, ד. לשים בבור סולם לכוחות ההצלה… וכך פרסמו תקנות אלו, וכל בני העיר שמחו. כעבור שבועיים הגיעה השמועה שכמה נפלו ונפצעו בבור, הלכו ובדקו איך זה קרה, והתברר שהיה אחד שנפל לבור וירא כי טוב, יש כרים וכסתות ויש גם פרוז'קטור שמאיר ורק בעלי חובות אין שם, וכך החליט להשאר בבור, ואח"כ באו עוד כמה אנשים ונפלו עליו ונפצעו. עד שעבר שם פיקח אחד ואמר להם: "שוטים שבעולם, תשימו גדר מסביב לבור וכך אף אחד לא יפול לתוכו!". וכך אנחנו עושים 'כרים וכסתות', הכשר, מוגן, מאושר, האם אתה לא מבין את החורבנות? נכון שהראשון הוא מוגן, אבל מישהו אחר שאינו מוגן יכול להתחבר אליו ולהגיע לכל המקומות!

לכן עלינו להתחזק בגדרי קדושה, ואומר המהרש"א שעל גדרי קדושה יש שכר בעולם הזה. בעל 'ערוגות הבושם' אומר שכתוב בפרשת בלק: "ויעמוד מלאך האלוקים במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה". שבלעם לא יכל לפרגן לעם ישראל לא עולם הבא ולא עולם הזה, וכשאמרו לבלעם ש'כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב', הוא טען א"כ שלא יהיה להם עולם הזה שהרי שכר מצוות אין בעולם הזה, וזה מה שכתוב "במשעו"ל הכרמים", במשעו"ל ר"ת 'שכר מצווה בהאי עלמא ליכא', ועל זה ענה לו המלאך 'גדר מזה וגדר מזה', כשישנם גדרי קדושה יש שכר גם בעולם הזה.

על מה שכתוב בפרשת שמות 'כאשר יענו אותו' בלשון עתיד אומר רש'י שזה היה במחשבה, ומחשבה רעה בגוי הקב"ה מצרף למעשה. אומר ה'שם משמואל' מה קרה מאותה מחשבה רעה שהקב"ה צירפה למעשה? נולדו ששה ששה בכרס אחד שזה שינוי הגוף! ואם כל זה יצא ממחשבה רעה של גוי שהקב'ה צירפה למעשה, אז וודאי שיהודי שחושב מחשבה טובה הקב"ה יצרף לו מחשבה טובה למעשה, וודאי שהוא יהיה גוף אחר וממילא יהיו לו ישועות כי הוא בן אדם אחר לגמרי. וכן מסופר שר' יחזקאל לוונשטיין זצ"ל אמר לאברך שעשר שנים לא היה לו ילדים, שיקבל על עצמו קבלה, וכך עשה ונושע בזש"ק, אמר לו ר' יחזקאל לווינשטיין זצ"ל שזה לא מופת, כי כשאדם מקבל על עצמו קבלה, הוא נהיה גוף אחר. וכך יהיה גם למי שמבקש להצטרף ע"י הקבלה והחתימה לאגודת 'חברים'.

מסופר בסיפורי הבן איש חי (והיה יהודי ישיש שגר במרכז ב"ב שאביו שימש את הבן איש חי וגם הוא היה מספר את זה), שהבן איש חי היה מוסר כל לילה בחצות שיעור בישיבה, ולילה אחד אחד מהבחורים שבא לשיעור עבר ליד ביתה של אלמנה צעירה שהיתה עשירה גדולה, והדלת היתה פתוחה. פחז עליו יצרו, ותוך שתי דקות היה בתוך הכספת שלה ורק היה צריך להכניס את הכסף לכיס, אבל ברגע האחרון הוא החליט שאם הכסף הזה נקצב לי בר"ה, אז זה יגיע אלי בהיתר, ואם זה לא נקצב לי בר"ה, אז זה יצא ממני עד ר"ה הבא או בבית חולים או בבית סוהר או בכל אופן אחר, א"כ למה לי לגנוב, ולא גנב.

ויהי למחרת היום, כאשר ראתה האלמנה שמישהו הסתובב לה בתוך הבית, נכנס בה פחד, והיא באה אל הבן איש חי ואמרה שהיא רוצה בחור להתחתן איתו, והבן איש חי הביא לה את אותו בחור וכך הוא זכה בכל רכושה בהיתר. ממשיך ואומר הבן איש חי, שמי שמאמין באנכי ה' אלוקיך יודע שגם הנאה של איסור הוא לא יכול לקחת לבד, ואם אתה מצליח לקחת את אותה הנאה סימן שגם זה נקצב לך בר"ה, ואם לא לקחת את אותה הנאה, אז ה' נשאר 'חייב לך' הנאה, אבל ישנו הבדל גדול, שכאן לקחת את זה בשאול תחתית, ואם ה' הוא זה שנותן, אז זה כבר מהבנק של הקב"ה, וזו כבר הנאה גדולה הרבה יותר.

כתוב בגמ' 'כל מי שי לו חולה בביתו, ילך אצל חכם לבקש רחמים', ובשו"ע כתוב 'חכם שבעיר', ומסביר ר' שלמה קלוגר זצ"ל למה דוקא חכם שבעיר, כי בשמים רוצים לבדוק האם כשהיה בריא היה שומע לחכם שבעירו. ודאי שכל אחד ואחד צריך לשמוע לקול קריאתם של רבני העיר, ולחתום ולהצטרף לאגודת 'חברים', וה' יתברך יעזור שבזכות זה נזכה לכל הישועות אמן ואמן.

לשמיעת הדרשה בקול הלשון:  03-6171111-1-7-15-54

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>