המכתב שלא יישלח לעולם | "אמא, לו היית יודעת לאיזה תהום נפלנו בגלל האינטרנט בבית"

המכתב שלא יישלח לעולם
"אמא, לו היית יודעת לאיזה תהום נפלנו בגלל האינטרנט בבית"
המכתב הזה לא מיועד רק לאמא של דינה (שם בדוי). הוא מיועד גם לכל ההורים, המחנכים, והאנשים שחושבים שהם מספיק חכמים להתמודד לבד עם הסכנות שבגלישה שאינה מבוקרת ומסוננת באינטרנט. לא מאמינים? תקראו. 

אמא,
ביום שישי האחרון דיברנו על סינון אינטרנט במחשב של אחי הקטן, בגלל הפרסומות שקופצות, ואני העליתי באותה הזדמנות את הנושא של סינון האינטרנט של כל בני המשפחה, כולל בסמארטפונים.

את לא הבנת מאיפה אני מביאה את זה, וטענת שאין טעם לסנן תכנים, כי אנחנו אנשים פשוטים שיודעים לשלוט בעצמם, ובכלל, אנחנו בבית לא מכירים תכנים כאלה. הבטתי בך כשאמרת את זה, ורציתי לשאול אותך: אמא, האם את באמת חושבת שאני לא מכירה את זה מקרוב?

את האמת הזאת כנראה לא תדעי לעולם. אני מחביאה אותה ממך כבר לא מעט זמן, ולעת עתה יודעת להסתיר את המצב שלי מצוין, אבל האמת היא שאני כבר כמה שנים נופלת-קמה-נופלת-קמה ומחזקת את עצמי בעצמי, כי אין מישהו אחר שיתמוך בי בנפילות ובעליות. אין מישהו שאני מרגישה בנוח לספר לו על הנפילה לתהום הזו. אני מתביישת בזה, מתביישת בנפילה, מתביישת להודות שאני, הבת הצדיקה שלך, "ילדה טובה של אמא" כמו שאחותי מכנה אותי, אני, כן אני, נפלתי לשם.

אמא, אני מכירה את תעשיית הסרטים והזוהמה ישר והפוך, מסרטונים ותמונות ועד סיפורים שזיעזעו אותי – אבל לא היה לי את הכוח הדרוש כדי לצאת משם באמצע.
אמא, מכל האנשים בעולם קיוויתי שדווקא את תשימי לב לרמזים שניסיתי להסתיר. רציתי שתשימי לב שמחקתי מההסטוריה של המחשב אתרים שגלשתי בהם כל לילה, מהשעה שבה הלכתם לישון – ועד ארבע לפנות בוקר, במשך כמעט חצי מהחופש הגדול.

מסתבר שהסתרתי אותם טוב מדי. את לא מאמינה שיש אפשרות בכלל שנפלתי, סתמת לי את הרצון לספר לך על הנפילה שלי, כי אני לא יודעת איך תגיבי.
אני רוצה שיהיה סינון לאינטרנט בבית בלי שאצטרך להגיד לך למה.

חז"ל כבר אמרו לפני מאות שנים ש"אין אפוטרופוס לעריות", ועכשיו, כשאני כותבת את זה אני מצטמררת מכמה שזה נכון, מכמה אני מכירה את המציאות הזו מקרוב. כשסירבת לסנן את האינטרנט בבית, בעצם הצבת אותי במעין מלכוד – מצד אחד, אני לא רוצה ליפול לשם שוב, אבל לבד אני לא אצליח להחזיק את עצמי. אני צריכה שיהיה מַשהו חיצוני שלא אוכל להתגבר עליו, כמו סינון לאינטרנט.

מצד שני, אתם לא מבינים את הצורך בסינון ואני לא מרגישה מספיק בפתיחות כדי להסביר לכם למה צריך סינון בבית שלנו.

כן אמא, בבית שלך, הילדים שלך צופים בתכנים שאינם הולמים. ואם יכולתי, מעבר לכתיבה של המכתב הזה בעילום שם, הייתי צועקת לך את מה שהלב שלי מתחנן כבר חודשים: אמא, בשבילך ובשבילנו, שימי סינון. כן, גם בסמארטפון של האחות שלי, זאת שאני יודעת שנפלה לשם בדיוק כמוני.

תסמכי על חז"ל שהם ידעו טוב מאוד מה הם אומרים לדורות. אין מילים כדי לתאר את הנפילות האלה. את השריטה העמוקה שבה הן שורטות את הנפש, משחיתות אותה מבפנים ומוציאות את החשק לקיים מצוות ולהתעלות. כי איך אפשר להתעלות ולהתקדש, כשהנפש מלאה בזוהמה ורפש? איך אמא, תגידי לי איך??

אני לא צריכה שתתמכי בי, כבר התרגלתי להתמודד בעצמי, בכל יום שעובר מחדש. אני רק רוצה שתסנני את האינטרנט בבית ובסמארטפונים השונים, כדי שהאחים שלי לא יפלו לתהום אליה אני נפלתי, וממנה אני מתקשה כל כך לקום כרגע.

באהבה,
הבת שלך שרוצה לחיות חיי קודש.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>