וכי לא הגיע הזמן שגם פה תתחולל מהפכה? לנו לא מגיע?

"כיון שראו יוונים, שאין ישראל מרגישין בגזרותיהם, עמדו וגזרו עליהם גזרה מרה ועכורה, שלא תיכנס כלה וכו'. כיון ששמעו ישראל, רפו ידיהם ותשש כחם, ונמנעו מלארש, והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות, ונתקיים עליהם (איכה, א', ד') "בתולותיה נוגות והיא מר לה". ונהגו בדבר זה שלש שנים ושמונה חדשים עד שבא מעשה של חנה בת מתתיהו כהן גדול, ונשאת לבן חשמונאי, ואלעזר היה שמו, כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפריון. וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיה וחשמונאי, שלא היו באותו הדור גדולים מהם. ולא יכלו להסתירה מפני שהיה אביה חשוב למלכות, וכיון שהרגיש המלך שלח ההגמון לפגום אותה, ואביה וכל זקני ישראל יושבין על השולחן, וכיון ששמעה ששלח המלך בשבילה, הירהרה בדעתה ואמרה, אם אני הולכת עכשיו אצל אותו ערל, יפגום אותי, ויאמרו בנות ישראל, וכי אנחנו טובות מבתו של חשמונאי שפגם אותה ההגמון, ונמצא שם שמים מתחלל על ידי, מוטב לי למות ואל יתחלל שם שמים על ידי. מה עשתה, מסרה עצמה להריגה, ועמדה והפשיטה בגדי תכשיטיה, ולבשה סמרטוטים, ונטלה כוס וקיתון של יין בידה, והיתה משקה לבני המסיבה, וכשהיו ישראל רואין אותה, היו מתביישים וכובשין פניהם בקרקע, והיו אומרים לה, בתו של כהן גדול מה תעשי. והיו אביה ואמה מתביישים מפני בני המסיבה. מיד הרימה קולה בבכיה, ואמרה להן, אי צדיקים בני צדיקים, חסידים בני חסידים, אתם מתביישין ממני מפני שלבשתי סמרטוטים, ואין אתם מתביישין מהקב"ה, שאתם רוצים למסור אותי ביד ערל וטמא לטמא אותי.

לא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה, שלא היו אלא שנים, וקנאו לאחותם, והרגו כרך כשכם, ומסרו עצמן על יחוד של מקום, ועזרם ולא הכלימם. ואתם חמשה אחים, יהודה, יוחנן, יונתן, שמעון ואלעזר, פרחי כהונה יותר ממאתים בחור, שימו בטחונכם על המקום, והוא יעזור אתכם שנאמר (ש"א י"ד ו') "כי אין לה' מעצור להושיע" וגו'. פתחה פיה בבכיה ואמרה, רבונו של עולם, אם לא תחוס עלינו, חוס על קדושת שמך הגבור שנקרא עלינו, ונקום היום נקמתנו. באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו, באו וניטול עצה במה נעשה. ונטלו עצה זה מזה, ואמרו, באו ונקח אחותנו ונוליכנה אצל המלך הגדול, ונאמר לו, אחותנו בת כהן הגדול, ואין בכל ישראל גדול מאבינו, וראינו שלא תלין אחותנו עם ההגמון, אלא עם המלך, שהוא גדול כמותנו, ונכנסנו עליו ונהרגנו, ונצא ונתחיל בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו. ונטלו עצה וגו', ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה, ושמעו בת קול מבית קודש הקדשים, כל ישראל נצחו כוליה [טליא] באנטוכיה, כן יעשה המקום ישועה בימינו אמן. [עד כאן ממדרש חנוכה ב' ובשאלתות דרב אחאי גאון כז.]

כלל ישראל סבל מגזירות היוונים זמן רב. אך ברגע שהגיעה הגזירה אל שבט הכהונה, הכהנים הלויים אשר הובדלו לעבוד את ה', לשרתו ולברך בשמו ולהורות לבני ישראל כל ריב וכל נגע אז פרצה המהפכה. אז יצאו החשמונאים הקנאים לשם ה' בחרב ובחנית לנצח על מלאכת בית ה'. המרד פרץ כאשר נגע צר באישון, בשבט לוי המקודש לה'.

אנו נמצאים בזמן ש'מהפכה' הינה מילה מאוד אופנתית. ממהפכת ה'אביב הערבי' שהתחילה בתוניסיה הנידחת, עבור לטריפולי בלוב בירת הנפט ביבשת אפריקה, דרך מצרים בכיכר תחריר. ומשם צפונה לארצו של אסד העריץ הטובח בעמו ללא רחם, והאופנה כבר הרחיקה למוסקבה ברוסיה הצפונית 'הקפואה' המתגעגעת למהפכת אוקטובר 1917. הכל נהפך ומתהפך, כדור הארץ סוער ורק אנו בארצינו הקטנה שכמעט לא נראית על פני הגלובוס, שלוים ושקטים כאילו לא נוגע אלינו כלום.

וכל ילד קטן שואל? וכי לא הגיע הזמן שגם פה תתחולל מהפכה? לנו לא מגיע?

אך אנו מתכוונים למהפכה האמיתית. מהפכה נגד הסטרא אחרא וכל גרורותיו. שנים שהוא מחטיא הורס ומחריב כל חלקה טובה. מחלוקות, ופלגנות, שקרים ותככים, המכשירים– המפסילים, חוסר צניעות והרס הקדושה, ועולם כמנהגו נוהג, חוצפא יסגי ואין דורש ומבקש.

אך ברגע שגזר השטן על כל יהודי שיבעל לאינטרנט תחילה… כאשר הגזירה מגיעה אלינו – צריכה לקום מהפיכה. רעידת אדמה. ככר תחריר קטן עלינו. איך אפשר לעבור לסדר היום כאשר גדולים וטובים נופלים ונשרפים ברשת. זו מהפכה שצריכה להתחיל מלמטה, מאתנו הסובלים ונאנקים תחת משטרו של הס"מ. אי אפשר לסמוך כאן על העסקנים והמשב"קים למיניהם שרבים מהם נגועים בנגע זה "לצרכי פרנסתם". כל אחד צריך לקום ולזעוק זעקה גדולה ומרה כדי שהוא עצמו לא יפגע, כדי שהוא ינצל ממשרפות האינטרנט המגיעים לכל צורב דרך האלחוט. כדי שאשתו בניו ובנותיו ישארו שלו, והוא עצמו ישאר שייך לקב"ה ולמשפחתו וד"ל. מי ינקום את דמם של כל הנכרתים בשואה זו? הצילו! שרופי כבשני האינטרנט מאשימים את עצמם, אך גם אותנו, אלו שעדיין לא נשלחו בטרנספורט לעבר המשרפות, שנקים קול זעקה. מה עלינו לעשות בדור שיש לכל אחד מתוך חמש אנשים 'יהרג ואל יעבור' לצורכי פרנסה בעבודה? גם באושוויץ היה כתוב "העבודה משחררת"… כל אחד יפנה אל אלו שמעליו. למה שותקים? לפני שח"ו יהיה מאוחר ורק נוכל לזעוק "קראתי ואין עונה" כר' חיים דוב ויסמנדאל זצוק"ל בשעתו.

בימי החנוכה ימים אשר מעט מן האור דחה הרבה מן החושך, והאיכות נצחה את הכמות עלינו לצאת במלחמת קודש נגד עצמנו, נגד היפת ששוכן באהלי שם. ויה"ר שיתקיים בנו הפסוק "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט). במהרה בימינו אמן.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>