נצחון התורה כנגד פגעי התקופה

פאנל פגעי טכנולוגיה_עמוד_1פאנל פגעי טכנולוגיה_עמוד_2פאנל פגעי טכנולוגיה_עמוד_3פאנל פגעי טכנולוגיה_עמוד_4

נצחון התורה כנגד פגעי התקופה

פאנל מורחב של מרביצי תורה ויראה על המודעות הנצרכת לבן ישיבה בימינו להישמר מפגעי הרחוב

הרב מ. ברמן

'אם גדולי ישראל מאורי דרכינו קבעו נחרצות, כי כנגד גזירות המאיימות עלינו מבחוץ, הדרך הטובה ביותר להינצל היא בחיזוק בדקי הבית בתוככי היכלי התורה בעולמינו, אולי דוקא עתה העת היא להתבונן בתוככי החדרים והסדקים בעולמינו המופלא, ולראות איך מחזקים את המחוזקים, איך יוצרים שאיפות לדעת ש"ס, ביקוש ל'ויגבה לבו בדרכי ד', שהם ורק הם יהוו את ההגנה הטובה ביותר למול כל פגעי היצר שמתלבש בכל האמצעים בימינו' – זהו המסר המיוחד שיצא מפאנל ייחודי רב משתתפים ומשמעות, בהשתתפות משגיחים ובעלי יוזמה בתחום חיזוק בדקי הבית, שבאו לבצר את הדרכים כנגד פגעי היצר המבקש לחדור לעולם התורה, אשר התכנס לראשונה, והעלו את חומרת הבעיה ודרכי הפתרון על השולחן.

הסיפורים, העדויות, ובעיקר הלבטים והקשיים שהם מנת חלקם של המחנכים דוקא בדורינו, איך להדריך ולפעול שרוממות עמלי התורה תנצח את הבאים לכלותינו,והיא העדות האמיתית לגולת הכותרת שיצאה מכינוס יקר ערך זה שהתכנס לשם שמים – כי אין לנו שיור אלא התורה הזאת.

***

עם דמדומי חמה בימים שבין זאת החנוכה לתחילת המשך הזמן בהיכלי התורה לאחר חג החנוכה, התכנסו ובאו לבית 'לב שומע' בירושלים, הרבנים הגאונים, רבי שלמה פאליי שליט"א מנהל רוחני בישיבת כנסת ישראל, שהו"ל הקונטרס 'בתחבולות תעשה לך מלחמה' כנגד פגעי הזמן וקשיי הדור, רבי מנחם שטיין שליט"א מראשי ישיבת נחלת דוד לצעירים, שבשנים האחרונות מכתת רגליו משכונה לעיר להביא את הסכנות האורבות לבני התורה בכל פגעי הטכנולוגיה, רבי יעקב גולדברג שליט"א ראש הקיבוץ בישיבת 'באר התורה', שידיו רב לו במתן סיוע ועזרה למתקשים, רבי ישראל קרלינסקי שליט"א משגיח בישיבת 'אור ישראל' ומרבני 'לב שומע' שהתמחה בעזרה לצעירים ורבי אליאב מילר שליט"א ראש המכינה בישיבת 'אור אלחנן', ומנהל הארגון 'לב שומע' המספק מענה לכל המקרים הקשים שמגיעים לשולחנם.

במשך שעות ארוכות ישבו הנוכחים בדיון נרחב ופורה, לטכס עצה ולראות במה ניתן לסייע לבני התורה להתגבר למול הקושי שמיפר את חומות העבר וחודר אט אט גם לבית קודש הקודשים של עולם התורה. התוצאה חולקה לשנים, בתחילה אודות הדרכים שבני הישיבות יכולים ליטול לעצמם דרך להתחסן ולהתחזק. ובהמשך קוי המיתאר הנצרכים להיכלי התורה עצמם, שיגובשו עם ראשי הישיבות בהסכמת מרן ראש הישיבה שליט"א אליו יוכנסו ההכרעות לאישור.

***

הרב מ. ברמן: הסיפורים שאנו נחשפים להם מהקורה לצערינו בתוככי עולם התורה, מחייבים את קברניטי עולם התורה לתשועה ברוב יועץ, לנסות ולראות איך מחזקים את בדקי הבית בתוככי עולם התורה שהיא הערובה היחידה לקיומינו, נבקש תחילה להגדיר ולמקד את הדיון לשרש הבעיה ולפתרון המעשי שבטאון נכבד זה יוכל להביא בפני קוראיו הרבים, בהם אף רבים מבני הישיבות, לחדד המסרים שיוכלו להעביר זאת אף לחבריהם…

רבי שלמה פאליי: אני אכן רוצה לפתוח לא בתפקידי כמשגיח בישיבה, אלא כמי שהעמיק בסוגיא זו והעליתי בקונטרס 'בתחבולות תעשה לך מלחמה', שאף עתה י"ל ח"ב המרחיב מדברי רבותינו. ידועים דברי המסילת ישרים [ב], כי ההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר, אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו.

כל בן ישיבה, גם מי שמתפקד ג' סדרים ולימוד מוסר בצורה מצוינת, עליו לדעת שגם הוא בכלל הולך על שפת הנהר, ובאם לא יפקח ויתבונן על הליכות חייו, הרי הוא בסכנה.

ברצוני להדגיש שאף שבגמרא ברכות נאמר על דברי תורה 'אשרי אדם מפחד תמיד', אין הכוונה שבחור אברך או הורה יחיה בפחד תמידי שמא יכשל בפגעי הטכנולוגיה והתקופה, וכבר כתב החוה"ל שמדרכי הזהירות שלא להיזהר יותר. הסכנה לחיות בפחד, היא גרועה מהנגע עצמו. אסור לאדם לחיות עם 'נערווא'ן',

עלינו להגביר את המודעות, שבדורינו צריך פקיחת עינים, וזהירות יתר. ואנסה להמחיש זאת, לא מכבר אירעה תאונת דרכים לחברתה של נכדתי, והיא למחרת לא רצתה ללכת לבית ספר מחשש שמא יקרה לה מה שאירע לחברתה, אין ספק כי מסקנתה היא שגעון, אבל גם אין ספק שהחיזוק ללכת בזהירות בדרך היא מצוינת והכרחית.

רבי ישראל קרלינסקי: הייתי רוצה להוסיף על דברי הגר"ש פאליי, שאין זה רק חוסר התבוננות, אלא באיזה שהוא מקום גם חוסר מודעות לעוצמת הנזק ומהירות ההידרדרות. התחושה שמלוה את הנחשפים כי – 'לי זה לא יקרה', גם אם פעם או פעמיים אחשף לדברים הללו.

יתירה מכך, גם אלו שכבר נחשפו באופן רחב יותר, לוקח להם לעתים אפילו שנים להבין שהם נמצאים בבעיה, כי ישנם זמנים שהם מרגישים שהם מצליחים להתגבר על הדבר. וכך ישנה תקופה שהם לא נכשלים בענין, ולאחר מכן שבים לכך ובגדול.

הרב מ. ברמן: מדוע דוקא בדורינו גם בחור המתעלה בתורת ד' בתוככי היכל הישיבה, נצרך לזהירות יתר מפגעי התקופה?!

רבי שלמה פאליי: "בא הרוג ברגליו", א"א להתעלם מהמציאות העגומה והמפליאה הקיימת אצל מיעוט המצוי בתוככי עולם התורה, שגם בחור המתייגע בתורה ולומד מוסר ומתפלל בכוונה,עלול להיכשל מפגעי הטכנולוגיה.

אנו נמצאים בעולם מלא רעל ותועבה, שירד פלאים בצורה נוראה בדור האחרון, וכשיש רעל יש חיידקים, וכנגד זה צריך חיסונים. הטכנולוגיה בימינו היא יון האמיתית, ונשברו כל החומות, ובן ישיבה יכול להחזיק בכיסו מכשיר שבתוך שניות הוא מצוי בזוהמא הנוראה מכל, ואמנם זה מיעוט, אבל הוא מצוי, ולצערי מחסום הבושה הולך ומתרחק, ישנם בחורים שמדברים על כך בגלוי, וזה מגרה ומסקרן את הבחורים השמורים שעלולים להתפתות, בבחינת 'הציץ ונפגע'.

רבי מנחם שטיין: אתאר לכם סיפור מאמש, נסעתי עם זמר חתונות בן תורה, שנערץ מאד על בני הישיבות, ואף על הטובים שבהם שבאים מידי ערב לרקוד עמו. הוא מתאר לי כמה נערים אוחזים בידיהם מכשירים לא כשרים, וכשהם נצרכים לרשום את מספרו, לפתע נשלף מכשיר טמא מהסוג הנורא. והוא שקידש מלחמה ומחזיק רק מכשיר כשר, שאל את הבחור אם הוא לא מתבייש להחזיק מכשיר שכזה, והוא ענה בלי בושה, כי מחוץ לישיבה הם אפילו לא מסתירים זאת, וכשבירר מימדי התופעה, שמע כי מדובר באחוזים רבים, ולא בישיבה חלשה, אלא מהטובות שבארצינו, הוא פנה אלי מזועזע, ואמר שאינו מבין איך נערים צעירים לא חוששים ואפילו לא מתביישים להציג זאת בעת שמחה.

רק אוסיף ואומר, שאותו נגן מספר לי כי בעירו השבוע היה אברך יקר בר אוריין ממש, שממעידה רגעית והיחשפות למכשיר ולסובב לו, הותיר השבוע פתק לרעייתו ושלושת ילדיו, כי הוא עוזב את הבית. וכאן אני שואל – עד מתי נוותר כעוורים ולא נביט בחומר הסכנה?! מה עוד צריך לקרות שלא נתעורר ונמצא את הדרכים למגר זאת עד השורש ממש?!

רבי יעקב גולדברג: אם נרצה לשרטט קוים לסיבות שגורמות למעידה אצל הלומדים באשר הם, ראוי להגדיר כך: א. בטלנים שאין להם מה לעשות בכל זמנם, וזה ממלא להם את זמנם. ב. כאלו שיש להם חוסר סיפוק ממעשיהם, הן בלימוד תורה, והן בכל דבר. וזהו מפלט עבורם. ג. מחפשי ריגושים, שהמסך טומן בחובו דברים בלתי צפויים. ד. בריחה לעולם הדמיון. ה. בעל תאוה… ו. יש שנמשכים בעצם היותם מול מסך שמשדר להם ענין. ז. ההתמכרות, המומחים טוענים שזוהי התמכרות חמורה יותר מהדברים המוכרים לנו.

אם יתכנסו ראשי העם למצא מזור לאלו הבעיות בשרשם, דומני שזוהי הדרך הטובה ביותר למגר את הענין מהשרש כפי שמצפה ידידי הר"מ שטיין, ועל כך צריכה להינתן הדעת.

רבי ישראל קרלינסקי: הנגע אמנם מתואר במעשים נוראים שהם מתוודעים לציבור, אבל מחסום הבושה הכללי לצערינו יורד ונמוג, אם יכול לקום פורום בכלי הטרף לאברכים שדשים בו בדברי תורה, שלא כולם מגיעים ממקומות כשרים בהכרח, איזה פנים יש לתורה שהם דנים בפורום, כשלא ניתן לדעת היכן היו דקות קודם לכן, והיכן יהיו דקות מאוחר יותר.

סיפר לי ראש ישיבה נודע, כי הוא מצא גם בתוככי ישיבתו מקרים מצערים של פגעי הנגע, והוא שהחליט למגר הענין בכל כוחו, אמר לי ברגע של גילוי לב, אם אני הצלחתי להגיע ל30 אחוז מתוך המתרחש כאן אני כנראה מלאך…

אם מחפשים את השרש, דומני, שהנסיון מוכיח כי זה מגיע מחוסר רצינות לתורה ויראה, מענין כי ברבים מהמקרים שנחשפו בפנינו, אותם נערים ראו את אביהם מדקדק באתרוג עם זכוכית מגדלת שעות יקרות, אבל כמעט לא ראוהו לומד בעמל ומייקר את התורה בכל כוחו, אף יותר מאותו אתרוג. אותם בחורים שעושים מצוות ישיבתם מלומדה, כי הם המונים בשבט העוברים במסלול הנצרך לכל בן ישיבה באשר הוא, ללא התבוננות, ללא העמקה בדרך והתוצאות המיוחלות בו, זה גורם שברדידות גם היצר תופס כר נרחב, ולעתים בהצלחה.

רבי אליאב מילר: אינני רוצה להיכנס למה שקורה, זה לא תמיד נוגע לכלל ויכול אף לגרום לרפיון. כל הורה ישיבה או מסגרת אמורים לבדוק הנעשה אצלם עד כמה שידם מגעת וזו חובתם, זו גם חובתם לדעת את הניסיונות העכשוויים ואכמ"ל. רק אומר שאומרים בשם אחד מגדולי הדורות הקודמים שעוד יגיע היום, שבו בחור יוכל ללמוד ולעסוק באמת בתורה, ואח"כ לשקוע בדברים גרועים ח"ו  מבחינת פוסח על שתי הסעיפים. כיום ישנה מודעות רבה יותר לנעשה, רבות בזכות אכסניה זו, כמובן שיש עוד מה להמשיך וללמוד. אבל במיוחד אשמח גם לציין שרבות הפניות שיש ל'לב שומע', שבהם לבחורים יש צמאון גדול  לפתרונות וב"ה ישנם גם הצלחות רבות.

הרב מ. ברמן: מה לדעתכם יכולה להיות ה'עזרה ראשונה' מה שכל אחד חייב לאמץ לליבו ללכת באותו מיתווה שהביאו לנו מהמס"י להיות מפקח ומתבונן על דרכיו?

רבי מנחם שטיין: בישיבה חשובה בירושלים, שביקשו שאשוחח עם הבחורים על נזקי הסופה, ועשינו זאת לא אחת, הצלחנו בשיתוף פעולה מלא עמהם, אחר שהכירו ושמעו גודל הסכנה והאסון שבדבר, ליצור קבוצות של בחורים טובים שהם יכריזו קבל עם ועדה כי אין לנו חלק ונחלה עם גרורות היצר בתוככי הישיבה, והם יצרו אוירה של איכות אמיתית, עד כדי שכל מי שרק חשב לנסות ולשוחח על משהו ששייך לאותו תחום אפל, נדחה בבוז, וכעבור זמן קצר, זה הפך למאוס בעבורם.

אינני יודע לחתום שכולם נגמלו לחלוטין, ולא מצאו עצמם שוב באותו מקום, אבל אני יודע וחוזה בעליה האמיתית של אותם נערים, ועבורי זו הערובה הטובה ביותר כמה לראות את העליה שלהם, בכדי להבין כמה הירידה שהיתה מנת חלקם לעתים נבלמה או נעלמה.

רבי שלמה פאליי: המציאות הקיימת בדורינו היא, שבחור מגיע לישיבה בלי חוסן נפשי חזק להתגבר על פיתויי היצר הסובבים אותו, הסיבות לכך הם רבות ואין המקום לפרטם, והארכתי בכך בקונטרס. העזרה הראשונה היא עצם המודעות למציאות הקיימת, ונוסף לכך לתת לבחור את האמונה שיש בקרבו כוחות נפלאים לעמוד בנסיונות, ועליו להיות בן חיל, ולהוציאם מהכח אל הפועל.

טבעו של אדם לחשוב 'כשאני לעצמי מה אני', אבל עליו לקיים את ה'ויגבה לבו לדרכי ד', ולדעת שיש לו הרבה כוחות להתמודד ולהתגבר.

כאשר האדם חוטא אין הוא מודע לעצמו, הוא אפוף ומלופף ברוח שטות, והוא בטוח שהוא ורוח השטות חד הם. כשהוא מתחיל לחפש את דרכיו ולחקור היכן היה הכישלון, הוא מתחיל ללמוד שזה לא ה'אני' האמיתי שלו, ה'אני' האמיתי שואף להיות קרוב אל ה'. אז הוא קולט שזה לא ה'אני', אז הוא משוחרר להחליט אחרת, זה רק איזה טבע טורדני שנדבק עליו ומושך אותו לכל מיני דברים, אבל מה פתאום שהוא ייכנע לחולשה הזאת, לסוס מותר לרצות, אבל אני לא מוכרח לספק לו את רצונו.

רבי יעקב גולדברג: לבטלנים בעולמינו, יש צורך פשוט שיעסיקו עצמם ולא יהא להם זמן פנוי, ועל המוסדות ליצור מסגרות או מסלולים לכך שינסכו בו טעם ערב לעיסוקו התורתי.

מי שסובל מחוסר סיפוק, זהו נושא ארוך מאד, ויש צורך ליצור סיפוק בלימוד כל אחד לפי דרכו, בעיון, בקיאות, הלכה, מוסר, מחשבה וכו'. ופעמים אף סיפוק שאיננו רוחני עדיף על פני חיבור לנגע המדיה. ולאלו התרים אחר ריגושים: יש צורך ליצור ריגושים בחלק הרוחני. אני נוהג לספר בענין זה את שאמר לי מו"ר הגר"ה זקס שליט"א כי בכל דור ברא הקב"ה יצר הדור ולקחו הטוב לצידו, ובדורינו שהיצר נכנס לתוככי ביהמ"ד, הדרך לנצחו הוא בשמחה של תורה ומצוה, וכשיגיעו לשמחה אמיתית של לימוד, ותענוג בעשיית כל מצוה, זה יערב עליהם יותר מכל תענוגות ביצר במידת הניתן.

אלו הבורחים לעולם הדמיון, זה מצריך טיפול מקצועי, ועבודת שטח הכוללת שיחות לעומק נפשם, לברר מפני מה בורחים. ואלו שהם לצערינו בעלי תאוה: ידוע שמובא בזוהר שלא ביטלו את יצר התאוה לעריות, כיון שהיצר הרע של עריות, הוא אותו יצר שדוחף ללימוד תורה. וכפי שאומר הרמב"ם כי יצר העריות פוגע בלב פנוי מחכמה, ולכן החשיבות היא להכנס יותר ויותר לתוככי לימוד התורה בכל האמצעים הקיימים. ולבעיית ההתמכרות, בדומה לכל התמכרות המצריכה התערבות מקצועית, גם לכך יש פתרון מקצועי.

רבי אליאב מילר: העזרה ראשונה מחולקת לשנים, א. הערכה אישית. ב. הערכה מערכתית. בהערכה האישית צריך קודם רצון כנה ואמיתי של הבחור, ולא להתעלם מהמצב, שיהיה מודע שישנה בעיה, וככל האתגרים שיש בחיים, גם כאן צריך להערך וללמוד כיצד מתמודדים כפי שכבר הזכיר רבי שלמה. בהערכה המערכתית: מערכות הישיבות נותנות כיום דעתם להכנת התלמידים לקראת האתגר והמערכה העומדת לפניהם. דבר זה מתבטא בעיקר בישיבות קטנות שבהם גם הצוות יותר גדול, והבחורים שמורים ומקבלים יותר, ואפשר לתקן הגשר או בדרך כלל לחזקו שלא ישבר כלל. חלק מהערכות זאת אמורה להכין הבחור לקראת הסערה שבחוץ. לתת לבחור להבין שהוא יוצא לקראת התמודדות, ואם לא יכין עצמו לכך היטב, לא יוכל לשרוד. כמובן שדבר זה מוטל גם על ההורים, כל אחד כפי יכולתיו.

בנוסף לכך, יש צורך לייקר בעיניהם את ערך הלימוד האמיתי וקיום חיי המצוות מתוך סיפוק אמיתי. ולצד זאת להטמיע בהם את הסכנות הקיימות לצערינו במפתן הישיבה, ואם לא יהיו זהירים בכל שלבי עלייתם, איש לא יכול לדעת אודות הסכמה האורבת להם בפינה זו ואחרת.

רבי ישראל קרלינסקי: כמדומני שכשמסבירים לבחור את מהות האדם שהיא תרכובת של שני ענינים קוטביים וקיצוניים אחד מהשני – גוף ונשמה, גוף שמקורו מן האדמה, מהיסודות הגשמיים והארציים ביותר, שבו רצונות, חשקים, תאוות ומידות רעות. ונשמה אשר היא חלק אלוק ממעל, וכל רצונה היא רוחניות לעשות רצון בוראה, ואין לה דבר עם עניני החומר הארציים, ובאופן טבעי ומהותי קיימת מלחמה תמידית בין שני הצדדים שכל צד מושך לכיוונו, והתחושות הקוטביות שאנו חשים בתוכנו באופן כה חזק, רוח מול חומר, טוב מול רע, היא המלחמה התמידית הזו הקיימת בין הנשמה והגוף. לכך יכולה להיות מציאות של יוחנן כהן גדול ששימש שמונים שנה בכהונה גדולה, ושמונים פעם נכנס לקודש הקדשים ביוכ"פ ויצא חי לרום דרגתו הנפלאה, שהרי כידוע שאלו שלא היו ראויים לא יצאו חיים, ולבסוף נעשה צדוקי, מפני שהקוטביות הזו של גוף ונשמה, והמלחמה התמידית ביניהם, קיימת גם אצל הגדול שבגדולים כי זו מהות האדם.

ידיעה זו יש בכוחה לתת הרבה כח ומוטיבציה להתמודד, מפני שכשאדם יודע שכך היא מהותו ומציאותו, והתחושות הקוטביות שהוא חש, והעליות ומורדות שהוא חווה, הם נורמלים לחלוטין כי זו היא מציאותו, גוף מול נשמה בהתמודדות תמידית, הרי שאין מה לאבד עשתונות ולאבד אימון, אלא צריך לעמוד על המשמר. וכלשונו הנפלאה של מרן החזו"א באמונה ובטחון [ד] 'ההסכמה המוחלטת לבכר את הרגש המוסרי על הרגש התאוני', שפירושו חיים מתוך מחשבה והתבוננות על המעשים, שאז הרגש המוסרי מקבל את הבכורה ומוביל את האדם באורחותיו.

הרב מ. ברמן: איזה עצה מעשית ניתן לומר לבני הישיבות שבאמת מבקשים להיגמל מכל הרע האורב להם, שהוא חמור מכל סכנה אחרת?

רבי שלמה פאליי: להחדיר לבחורים את יקר ערך וסגולת ימי הבחרות בשנות הישיבה, איך שצריך לנצלם. המציאות העגומה היא שצעירים רבים מאבדים שעות המצטרפים לימים ושבועות, ההולכים וכלים על עיסוקים בדברים של מה בכך. יש הבדל תהומי בין בחור המאבד את זמנו, לבין בחור ואברך היודעים לנצל את זמנם. מרגלא בפומיה דמרן בחפץ חיים: אין אוצר ואין סגולה בכל העולמות כסגולת יוקר ערך הזמן, כל זהב לא יסולה, וכל פז לא ישוער, בניצול שעה אחת מחיי האדם.

אצטט מדברי א"מ המשגיח זצוק"ל, בחורים יקרים וחביבים – כל העתיד שלכם תלוי בניצול הזמן שאתם נמצאים בישיבה. אפשר להיות מאושרים מכך הן בעוה"ז והן בעוה"ב, חיי אושר בכל המובנים. ובעיני ראיתי איזה גהינום יש בעוה"ז לאלו שאיבדו את זמנם לריק, לאלו שנשארו בעלי מדות רעות, אכולים בקנאה ובתאוה, אין מי מהם שיכול לומר: טוב לי, אני מאושר. הם בבחינת אין אדם מת וחצי תאותו בידו. על כל תאוה שהם משיגים – מגיעות אלף אחרות במקומה שלא את כולם יכולים הם להשיג.

אך מי שהולך בדרך התורה, זמנו יקר לו ואינו מבזבזו לאיבוד, כמה מאושר הוא הם אלו שמסתדרים בכל התחומים, חייהם חיי אושר, בטוב בנעימים – גם בעוה"ז. ואפשר לבדוק את הדברים האמורים. הביטו וראו שכל אלו ששקדו ועמלו בישיבה, גדלו והצליחו בכל תחומי החיים. אני יכול לכתוב ספר שלם על כך. לא כדאי לתת ליצה"ר ע"י הנאה של רגע שהוא נותן לקחת את חיי הנצח.

רבי מנחם שטיין: עצה חשובה היא שהאדם ימצא את הדבר שנותן לו סיפוק ושמחה בעבודת ד', ושידע כי הקב"ה שתל בו כוחות מיוחדים שאתם יוכל לעלות בכך. זכורני פעם שאמר המשגיח הגר"ד יפה שליט"א כי שרש הבעיה בדורינו שבחורים מרגישים לא אחת שהם אינם שוים דבר, ואינם חשים בהעתיד מופלא שיהא מנת חלקם. הוא עורר כי אם בחור יחשוב כך, באמת לא יוכל להתקדם למקום ראוי, חייבים לחזק בלב כל אחד את היכולות והשאיפות המתאימות לו, שאתם יוכל לצמוח באמת.

רבי ישראל קרלינסקי: אני נזכר בבחור שהתקשה בלימודיו והוא אכן חש ריקנות בעצמו, ולא ידע מנוח, בשיחה מיוחדת עם מביני דבר, גילו כי יש לו חדוה מיוחדת ללימודי הלכה, הוא החל ללמוד סדרי לימוד מיוחדים, ואחר נישואיו נכנס לכולל הלכה מיוחד שכלל מבחני הרבנות ללימוד יו"ד ואו"ח, וכעבור תקופה קצרה הוא הפך למורה הוראה חשוב, והשמחה לא עזבה אותו לרגע.

זה מוכיח כי כל אחד אם יידע לנצל את כוחותיו הפנימיית המיוחדים, הואי וכל להגיע רחוק, אם רק יידע לנצלם היטב.

רבי יעקב גולדברג: חושבני עצה מעשית לכך, ללמוד היטב עניני אמונה שחסרים בדורינוה, מרן הגרא"מ שך זיע"א בראייתו הרחוקה החדיר כל הזמן אמונה, וביודעי קאמינא, מי שמאמין ורואה את השי"ת בכל צעד, הוא מתקדם ועולה רבות, ואף נמנע מחטאים אלו.

ואם יידע האדם לחשב את עיתותיו, שלא יהיו בסדר יומו חללים פנויים, זוהי ערובה להצלחה. היה בחור שהוריתי לו בעצת מרן ראה"י ללמוד נגינה כיון שהיו לו חללי זמן שאיימו על גדילתו, והוא אכן עלה על דרך המלך בהצלחה יתירה. כי העצה המעשית ביותר שתהיה לו לאדם סיפוק בחייו ממעשיו כל הימים.

רבי אליאב מילר: 'לדעת ללמוד', 'תורה מגנה ומצלה' זו לא מליצה. מרן הרא"י הגראי"ל שטינמן בכנס 'לב-שומע' בחנוכה שעבר דיבר על כך שבחורים ואברכים רבים אינם יודעים ללמוד. הם יודעים לפלפל, אבל ללמוד ולהבין היטב דף גמרא אינם יודעים, זהו חסרון בסיפוק ובחשק. מי שיודע לנוע באופניים, אוהב זאת וכדו', ומי שיודע ללמוד אוהב ללמוד. דבר זה שוב קשור להכנה הראשונית שמוטלת עלינו כמחנכים ועל הבחורים בהתכוננם לימי האתגר. בחור שיודע ללמוד, יש לו סיפוק, והקושי שלו בהתמודדות קלה יותר. זהו מ"מ לספרו של ידידי רבי צבי גרינבוים 'לדעת ללמוד'.

דבר נוסף, שצריך לזכור שמניעת הנזק קלה עשרות מונים מהתמודדות עמו אחר שנופלים לשם. הנפילה היא בלי משים ואחריתה מי ישורנו, אני מקבל אבחנותיו של הרב גולדברג בסיבות לנפילה, אבל צריך לזכור שאם הנופל היה יודע קודם לכן שדבר זה יכול לעלות לו במיליונים, כל הסבר לא היה מפילו. הבעיה שכאן הוא לא מבין בכמה מליונים מדובר.

הרב מ. ברמן: מדברים רבות על הירידה במעלת ה'מקבל', ובביקוש 'השאיפות הגבוהות' בהיכלי התורה, מדוע זה נשחק ואיך משיבים זאת לצעירים?

רבי שלמה פאליי: אומַר דבר נפלא ששמעתי ממרביץ תורה נודע, שלמעשה ככל שיש לאדם עונג רוחני, כך הצורך הגופני הולך ופוחת, וכמה שחסר לו בעונג הרוחני, הצורך הגופני הולך וגובר. כך בדבר הזה כמה שניתן לו סיפוק מדברים רוחניים, כך ימעט הצורך להחשף לפגעי התקופה.

עלינו להחדיר המודעות לבחורים שרובם ככולם רוצים למצא דרכים להתגבר על היצר, ועלינו לחנכם כי הדרך היעילה היא ע"י קיום 'חנוך לנער לפי דרכו', כיצד כל אחד ימצא את העונג וסיפוק הרוחני לפי תכונת נפשו.

בנוסף, חשוב להתריע על נקודה בעייתית שדיבר עליה אחד מגדולי ראשי הישיבות, שבעוד כשהוא נכנס לישיבה, הוא זוכר כי השאיפה של כל בן עליה היתה 'לדעת ש"ס' או לכל הפחות 'נשים נזיקין בעיון', כיום כשנכנס בחור בשערי הישיבה, גולת הכותרת של שאיפתו היא 'מה יהיה מעמדו…', ובשל כך אם לא קיבל המעמד כאוות נפשו, זהו מתכון בטוח לירידה וחסרון בחוסן הנפשי הרוחני שלו.

עלינו לנסות לקיים 'חדש ימינו כקדם', להחדיר מהי החשיבות האמיתית של בן ישיבה, לגרות אותו לשאיפות של גדלות בתורה ויראת שמים, ושלכל בן ישיבה ואברך – ה'ויגבה לבו' ומעמדו יהיה כפי גודל גדלותו בתורה ויראת שמים.

רבי מנחם שטיין: לגבי המקבלים, זו אכן רעת הדור שחייבת תיקון מעשי, חוסר יכולת לקבל מרות הורית ולמעלה מכך של גדולי ישראל, הוא דבר שאם היינו אומרים זאת לאדם בדור קודם, הוא היה מתעלף, מי היה מאמין שבדורינו יהיו נערים שידונו בשאלות הרות גורל, אם לקבל דברי הגדולים או לאו, ובאלו תנאים ורעיונות, תצילנה אוזנינו מלשמוע.

בחור שאינו מקבל עליו מרות הורית וסמכותית, הוא מכין את פני הרעה לעתידו, הוא לא יקבל חיים משותפים בצורה ברורה וטובה, הוא לא ירווה נחת מצאצאיו שילעגו בו בבוא היום לאור הדוגמא שהם חוזים, חובה ליטול את אלו שחזותם המקבלת מוכיחה על פנימיותם, ולהעלותם על נס כיקירי הישיבה והכולל, שהם יהיו סמך לדוגמא ולחיקוי, ורק כך נצליח בהחזרת הענין לימי אבותינו בדרך המסורה לנו.

רבי שלמה פאליי: א"מ זצוק"ל היה רגיל לומר, שעלינו ללמוד מהפרסומת של חברת קוקה קולה, שכשחוזרים עלך דבר מאות פעמים, זה חודר ומשפיע, עלינו לחזור ולשנן את מעלתו של 'מקבל', כמאמר חכמינו הלומד מכל אדם. ומעלת כלל ישראל שנחשבים נער, שמעלתו שהוא תמיד בגדר מתלמד.

לצערינו החסר בקבלת סמכות בדורינו אינו רק בקרב הצעירים, איבדנו את ה'נעשה' הקודם לנשמע, שגם בדבר שאינו מובן, אנחנו עושים, צריך להשיב עטרה ליושנה להיות גאים להיות עושי דברו, גם לפני שמבינים. כיום זה בבחינת ישחקו הנערים באש ממש, בדברים שהם בבחינת אסון להם ולזרעם אחריהם.

רבי ישראל קרלינסקי: דבר זה נשחק כיון שהחלק של החשיבה העצמית והביקורתיות, בעיקר בלימוד, ובפרט בישיבות עם אחוז גבוה יותר של בחורים מוכשרים, תופס את מרכז האוירה הלימודית, ובמצב כזה כשצורת הלימוד מכוונת לחדש הרבה חידושים, ממילא נוצרה אוירה של 'אני צריך לומר ולחדש לבד', ובכיוון וסגנון של מה שלא נאמר עד היום.

בסיטואציה כזו, הבחור לא מעונין לקבל, קשה לו בשמיעת שיעורים, כי אם יקבל, היכן יהיה מקומו האישי, היכן תהיה חשיבתו המקורית, לכן זה גם גורם שיש פחות התעסקות בצבירת ידע, ויותר בחידוד ההבנה והשכל, וממילא השאיפות נאבדות.

הדרך לשפר את הענין הינה בעבודה פרטנית, אחד על אחד מול הבחור, כשלא מעט פעמים, כשישבתי עם בחור והוכחתי לו כמה הוא באמת יודע וכמה הוא באמת מבין, והעתיד שלו במבחן המעשה – כאברך תלמיד חכם ובן עליה, הרי יקבע על פי השאיפות, ההיקף והידע הנרחב בש"ס ופוסקים, ולא רק לפי חידוד השכל. מה גם שבסופו של דבר זה נותן יותר סיפוק, חיבור ושמחה בעמלה של תורה.

דבר זה משליך גם על חלקי החיים האחרים, 'עשה לך רב' – אמונת חכמים ודעת תורה, המושגים הפשוטים והבסיסיים שהיו קיימים וברורים לכולם בדורות הקודמים, מקבלים ספיקות בדורינו, וזה אסון לצמיחה רוחנית.

רבי אליאב מילר: טבעו הגשמי של בחור בגיל זה, הוא לחשוב שמבין יותר מהמבוגרים, ב"ה שבציבור אצלנו זה יחסית יותר קל, אמנם הבעיה עדיין קיימת. כשבחור מגיע ל'לב-שומע', לעולם לא אומר לו בא ואלמדך… אשאל אותו אם הוא חושב שהשנה הוא יותר חכם ממה שהיה לפני שנה? כמובן שהשובה היא 'כן'.  האם יש דברים ששנה שעברה היית עושה והיום לא, גם כאן התשובה של בחור כנה היא 'כן', והשאלה עתה אם אנו יכולים לחשוב מה יהיה בשנה הבאה.

מכאן דומני שמקור הענין הוא ביכולת החיבור של האדם לפנימיותו, אם האדם מחובר היטב למה שנצרך לעשות, ויודע מה יתן לו הדבר בעוד כברת דרך, הוא יעשה זאת בחדוה, וההצלחה תאיר לו פנים, זה המוטל מכל צעיר בימינו, להתבונן בראיה ארוכת טווח מהי הדרך, ואיך יציב לעצמו גדרות ומסלולים בטוחים להתעלות ולהתקדם. עלינו מוטל לעזור לו להגיע להבנות אלו, בשיחה אישית והדרכה פרטנית.

רבי יעקב גולדברג: גדולי ישראל אינם צריכים חיזוק מאתנו, וכל אחד שיכניע עצמו לגדולים, זה יהוה השפעה גמורה על אחרים. אך חובה לברוח ממקום שמקלים ראש בדעת תורה. אודות המקרא 'ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע', פירש רש"י, 'ואתה תחזה' ברוח הקודש שבך. 'אנשי אמת', אלו בעלי הבטחה, שהם כדאי לסמוך על דבריהם, שעל ידי כן יהיו דבריהם נשמעים. ויש להבין, שהרי עוסקים ביראי אלקים באמת שנבחרו על ידי רוח הקודש, ופשוט שהם אנשי אמת, וכי מצינו ירא אלקים שח"ו משקר, ולשם מה כפל דבריו.

אך הכלי יקר מבאר 'אנשי אמת' – המה החכמים שיודעים להבחין בין אמת לשקר, כדי לדון דין אמת לאמיתו, כי מי פתי יראה להבחין בין אמת לשקר, בלי ספק לא ידע ולא יבין כי בחשכה. ומשל לדבר כמו משקפת שיכולים לראות למרחוק יותר מכל אדם שבעולם. לגדולים יש את המשקפת ההשקפה טהורה שרואים למרחוק, וכולם יכולים להעיד אחרי הרבה שנים כיצד חזו את ראייתם של מאורי דורינו למרחוק.

מלבד זאת שמעתי פעם מהגרי"ד זצ"ל מבריסק אודות המקרא 'הליכות עולם' אל תקרי הליכות אלא הלכות, ואמר כי ההלכות הם לעולם, אך ההליכות אינם לעולם.

הרב מ. ברמן: מהו המסר אותו ניתן במשפט קצר לומר לצעירי הצאון כיום כיצד להמשיך את מסורת האבות?

רבי אליאב מילר: על פי רוב, האדם לא יענש על עצם החטא, אלא על שלא עמל לתקנו, למשל כשלא ביקש סיוע כשנתקל בו. לא תמיד אדם אמור לדעת להתמודד, אך הוא מתבייש! על זה זה הוא יענש… היום החטא יכול להעשות במסתרים. זה לעומת זה עשה האלוקים, בטלפון אחד אנונימי ניתן ללמוד מנסיון מתמודדים שהיו לפניו, שהרי אין אדם מוציא עצמו מבית האסורים.

רבי שלמה פאליי: בדור הקודם, אצל כל יהודי היתה יראת שמים טבעית, ידעו שיש דברים אסורים שיהודי אינו עושה, וזה היה מוטבע אצלם בעומק הנפש, ופעל על החוש והרגש, דבר פשוט זה נחלש בימינו מאד.

אבל לא צריך לחזור לחיות בימי קדם, כי האמת היא שלכולנו יש יראת שמים, תלוי לגבי מה. אף אחד מאתנו אינו חשוד על חילול שבת, או אכילת בשר בחלב. למרות פיתוי וקושי מקרי. הוי אומר שהדברים תלויים בהרגל והתנסות, המשולבת בעבודה עצמית על הנפש, בכל פעם שמתמודדים עם ניסיון ומתגברים, נעשים יותר יראי שמים וצדיקים.

הדרך להשיג יראת שמים בדרגה רמה, היא פשוט לעסוק בכך, ללמוד את הדברים, ולהתבונן בזה בכל עת, הן באופן שכלי והן באופן חושי ורגשי. התבוננות בשכר ועונש בעולם הזה, בשכר ועונש בעולם הבא, בגדולת ה', ובתכלית האדם, בהכרת הטוב, וכל הסיבות המחייבות את העבודה בתכלית ימי חייו בזה העולם, לקראת חיי הנצח שכולנו מאמינים ביקרם.

רבי יעקב גולדברג: הבעלי בתים של פעם, היום היום צדיקים גמורים, וזאת משום שכל מעיינם היה רק תורה ומצוות, ואף שהתפרנסו למחייתם, ידעו להבדיל בין הטפל לעיקר, זה מה שנצרך מעמנו בימינו דור תועה ומסוכן שמאיימים עלינו לכלותינו.

רבי ישראל קרלינסקי: חשוב מאד ליצור חבורות איכותיות שעובדות על כל שטחי העליה, על בין אדם לחבירו, על הבנה מהי תפילה ואיך עושים זאת, על רצון באמת לשקוע בתורה ועמלה, כשתיווצרנה קבוצות שיהיה קשה להימנות עליהם, והם יתנו את המעמד האמיתי לעושים כן, והיה זה שכרינו.

רבי מנחם שטיין: כמו שייסדו לאחרונה בחזרה על הש"ס, שאם עושים סיכומים בכתב מהירים מצליחים לזכור הרבה וטוב, כך יעשו בכל צעד, בבניית תוכנית מעשית, עם מעקב ודרכים במה ואיך להתחזק, ובעיקר להימנע ממכשולים, זו הערובה שיצליח ד' בידינו בכך.

- מסגרת-

שכרו של ממציא המחשב

מספרים, כי זה שהמציא את המחשב בא לבית דין של מעלה לדין על מעשיו בעולמו.

מחד טען הסניגור כמה תורה הִרבּה מהמצאתו, יש חיבורים וספרים רבים, יש אפשרות להגיע לספרים רבים ונדירים בכל בית וכו'. מאידך בא הקטיגור והראה, כמה חורבן ובזבוז זמן יצר המחשב, וביותר, לאיזו דיוטה תחתונה ניתן להגיע באמצעות המחשב.

נמנו וגמרו כיון שיש לכל צד סימוכין, נתנו לנידון עצמו להחליט בדבר. הוא בא להכנס ולראות את גן העדן, וראה את הצדיקים יושבים ולומדים תורה מתוך שמחה, עסוקים בריתחא דאורייתא, ופניהם קורנות מאושר זיו השכינה. הלך לראות את הגיהנום, וראה מבעד לזכוכית עצים, מים, מפלים, נהרות, בעלי חיים, את כל העולם הזה במיטבו.

הוא בחר מיד בגיהנום הקרוב לליבו. אך לאחר שנכנס ראה אנשים מפויחים, אש שורפת, צעקות כאב נוראות וכו'. חזר למלאך ובא אליו בטענות, הרי המציאות שונה ממה שראה, ולכן חפץ לחזור בו. ענה לו המלאך כי מה שראה מבעד לזכוכית היה רק שומר המסך, והנמשל ברור מאליו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>