קטעים מתוך משא הספדו של הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א על הגאון רבי יצחק לנדא זצ"ל

עכשיו אני שומע את קולו של רבי יצחק זצ"ל, קול אומר קרא, מדת הדין פגעה בי, אבל זה הקול שעולה מקברו, אותו כח, בחינה של "דמות דיוקנו נראית בחלון", שאדם מעמיד לעצמו איזו דמות, בדור שלנו שהיצה"ר כל כך מתחדש, כאילו הקב"ה גייס את כל כחות החכמה, המדע והטכניקה, לטובת כחות הרע. אני חוזר על זה תמיד, באמת צריך לתת לכל בחור היום קוויטל. בבחרותנו היו נסיונות, אך היה צריך ללכת למקומות הגויים, היו מחיצות קבועות ששם הוא לא נמצא. והיום לדאבוננו הקב"ה נתן שאדם יכול להיות בתוך בית המדרש, יחד עם עמלה של תורה יכול להיות בכיס איזה מכשיר קטן שמחזיק את כל הטינופת ואת כל הטומאה שבכל העולם, וקשה לומר שעל זה נאמר "השוכן עמם בתוך טומאותם".

זה באמת פלא גדול שמאות מאות בחורים עומדים בנסיון הזה, כי בדורות הקודמים הוא לא היה, אולי זה משום שהבחורים של היום, אני מתבייש לומר את זה, אולי הם יותר נעלים, אולי היצר הרע של פעם לא מדבר כבר אליהם, מדת הגאוה לא נותנת להאמין שזה כך, אבל אין לי פשט אחר, וכי לא מספיק היה היצר הרע של לפני חמישים ששים שנה, והיום הקב"ה נתן כזה מין כח לכחות הטומאה, אולי הבחורים של היום הם יותר גבוהים, לא ידבר אליהם היצר הרע של פעם, צריך שיהיה בתוך הבית מדרש, כל אותם רוחות שמנסות לקעקע את חומות בתי המדרשות.

צריכים להרגיש ולדעת, שאע"פ שכתבי העת אומרים שיש אנשים שקוראים להם שר פלוני או ראש ממשלה פלוני שהם כאילו האויבים של עם התורה. אולי זה נכון, אבל מהם אנחנו לא פוחדים, עליהם יש לנו הבטחה של לא תשכח מפי זרעו. עליהם כבר אמר דוד המלך "עד מתי רשעים ה', עד מתי רשעים יעלוזו, יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פועלי און, עמך ה' ידכאו ונחלתך יענו – עמך אלו תלמידי חכמים – ויאמרו לא יראה ק-ה ולא יבין א-לקי יעקב", אך עליהם כבר פסק דוד המלך את פסוקו "בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו, הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט, היוסר גויים הלא יוכיח המלמד אדם דעת, ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל". מהם אנחנו בטוחים שהקב"ה יציל אותנו.

אבל מי הוא האויב האמיתי של בני תורה. מי יכול לגייס את בני הישיבות לצבא. לא השלטונות, לא השלטונות, אין להם כח. מי יכול לגייס, רק אותם מכשירים. זה לא משנה איפה יהיה הצבא, אפשר להפוך את החדר הפרטי לצבא, את החדר הפרטי הקדוש של בני תורה אפשר להפוך למחנה צבאי, בלי שהשלטונות בכלל נוגעים בו. ועל זה כבר אין לנו הבטחה, זה הקב"ה משייר לכל אחד ואחד. ובזה לבד היה מספיק לתאר את ההרס הגדול, אינני יודע, יש אסונות בעולם, יש דברים שהם באים באופן על-טבעי, משפחות שלמות שזה לא דרך הטבע, לא מחבלים, אירועים בלתי צפויים, יש דברים שעם התורה נתבע, וכמדומני שהרופאים אומרים שאותה מחלה ארור נמצאת יותר במחנה החרדים, במחנה בני התורה, יותר מאשר במחנות אחרים. יש איזו תביעה על בני תורה, לא אני מי שיכול לפרש את התביעה, אבל בודאי, כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או קמה, אמרו חז"ל שאמנם הרעה באה בגלל הקוצים אבל במי פוגעת תחילה, בצדיקים, כי לרשעים אין להם אפילו את הזכות הזו. אני לא רוצה להאשים אף אחד, אבל כל אחד ואחד שעומד בפני הנסיון הזה, האם להקשיב לקול אותו מכשיר ארור, אם להקשיב לקול אותו קו טלפון שגדולי הדור אסרו אותו, יחשוב לעצמו אם הוא יכול לעמוד בפני אצבע מאשימה, עם אותו אב שאיבד את שתי בנותיו, או משפחה שהלכה לעולמה תעמוד נגדו באצבע מאשימה "בשלך בא הסער הזה". לב מי לא יחרדו לעומת אותה אצבע מאשימה, איך יוכל לעמוד נגד, איך אפשר להשאר שלו כשחס ושלום לעתיד לבוא יראו כולם מי גרם לכל האסונות האלו אם לא הפרצות האלה בחומות בתי המדרש.

הנוסח הזה "שאפשר להתחבר לעולם החילוני עם ציציות בחוץ" זה לא היה פעם. אז היה ברור, שאולי לא לכולם היו עם ציציות בחוץ, אבל כולם הבינו ששולחננו גדול משולחנם. אז באמת גם זה היה מספיק להלחם עם היצר הרע, אבל אנו לא עוסקים כעת במלחמה הזו, אנו עוסקים לשמוע את קולו של הרב המנוח ר' יצחק זצ"ל, שקולו עולה מעולם האמת עומד וזועק לכל תלמידיו ולכל מי שדמות דיוקנו, מה פירוש "דמות דיוקנו", אחז"ל שבאותו יום שגבר היצה"ר על יוסף הצדיק נראתה לו דמות דיוקנו של אביו, מותר לשמוע שיוסף כאילו אמר לעצמו, נכון, התירים יש הרבה, אבל מי שצריך להיות ממשיך של יעקב, מי שצריך להיות שבט שממשיך את הגדלות של האבות, אצלו אין התירים.

ולכן אני מעיז פנים לומר, בואו יחד נקים ישיבה על קברו, ישיבה לא צריך כסף, ישיבה שכל אחד ואחד יקים בתוככי לבו, את אותה שאיפה לגדלות, שלמרות שאני עומד בשאיפה די גבוהה, ודאי שמותר לכל אחד ואחד להשתבח בתורתו ביראתו ובכל המעלות של בן תורה. אם לא הייתי מתבייש הייתי נותן קוויטל לכל בחור ישיבה שעומד בנסיון, אבל זה לא מספיק, צריך שיהיה את אותה שאיפה "אורח חיים למעלה למשכיל", יש עוד מעלות יותר גדולות. וזה בעצם ההתבוננות "התבוננו וקראו למקוננות", להתבונן בדרכי העלייה, איך עולים דרגה אחר דרגה, איך מגיעים לאותם דרגות שראינו אצל המנוח זצ"ל שאף פעם לא שקט על שמריו, תמיד ידע את אותו סוד שיש לב יותר טהור, יש מעלה יותר גבוהה, ושכל אפשרות להגיע למעלה יותר גדולה זה בחינה של "חייתני, העלית מן שאול נפשי", ואז כל היצה"ר האחרים אין להם מתי להידבק לבן עליה, אני עסוק, אין לו שום דברים אחרים מפני שהוא טרוד לדעת סודה, אפשר לחזור על המסכת פעם אחת ואפשר לחזור עליה עשר פעמים, אפשר להבין סוגיא בקלות וברדידות ואפשר להבין אותה לעומק, אפשר להתפלל ולצאת ידי חובת תפילה, אבל אינו דומה מי שעומד ומרגיש שעומד לפני המלך. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>