השיחה המזעזעת מאת מרן ראש הישיבה שליט"א

דברי תורה צריכים חיזוק, אנחנו בשעה מאוד גורלית, קוראים לנו בני התורה להתחזק. אינני ח"ו עומד כמוכיח בשער, ודאי לא לבני תורה ת"ח מופלגים, אבל כשבוער שריפה זה לא זמן לחשבונות, כ"א צריך לחטוף מה שאפשר. הסכנות כיום הם עצומים והגזירות והאסונות לא נותנים להשאר אדיש. ידוע הרמב"ם בסוף תענית "בזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם, אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות". ע"כ. אם ח"ו רואים כאלו גזירות ואסונות כשיש עצירת גשמים מבואר בתענית יש סדר שלם של תעניות גדולים וקטנים אבילות ממש, יג תעניות בחודש, אם שלשה נהרגים בג' ימים זו מכת דבר, התרגלנו רח"ל, כאלו מכות כאלו אסונות נוראים, פחד, שהקב"ה ישלח מהרה רפו"ש לר' רפאל בן חנה מרים ולכל החולים בישיבה ולילדים היקרים חיים מיכאל שלמה בן מיכל ולרפאל יצחק אייזיק בן מיכל בתושח"י. נחפשה דרכנו ונחקורה.

מרמזים לנו ברור, וכך שמענו מגדולי ישראל שליט"א, רואים זאת בחוש שאנחנו בסוף של הסוף, ממש על פתח הגאולה. מה עלינו לעשות? אמר הח"ח אם יתכנסו כל התנאים והאמוראים לא ימצאו עצה טובה יותר מאשר יעסוק בתורה וגמ"ח. להיות כל כולו שקוע בתורה ולחשוב על השני מדות טובות. לא הכונה לעזוב את הלימוד, בתוך הביהמ"ד יש מספיק אופנים לרומם את השני, לצאת מעצמו ומכל הנגיעות, עיקר התפקיד של בן תורה זה להיות כולו שקוע בתורה, לא לדעת על שום דבר אחר. זה היה ההצלה של הישיבה בשנחאי ובכל התקופות, בחוץ אש וגפרית תוהו ובוהו אבל אליך לא יגש, כולם בלהט עצום של עמל התורה. אינני נביא, מי מאתנו יודע עד מה, חלילה לא באתי להצביע על השני, אינני בא לתת מוסר ח"ו, ודאי לא אני ולא מגיע לכם מוסר, מגיע לכם יישר כח בשם כלל ישראל על החיזוק העצום, על קידוש השם שאתם עושים שהעולם כולו עומד ומשתומם מהכוחות שלכם. אתם רגילים, אבל אנשים נכנסים לכאן מלאים התפעלות זה אבן שואבת, אבל זה ברור שבכל עת ובפרט בעת צרה זו הדרך שצריך להתחזק, עתה באתי מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק שלן בעומקא של הלכה. כשרואים כ"כ הרבה צרות מה עיקר התביעה רפו ידיהם מן התורה, ובתד"א כל העוסק בתורה אינו רואה מדת פורעניות בין בעוה"ז בין לימות בן דוד ובין לעה"ב. ובנפה"ח שאפילו בזמן שניתנה הרשות לחבל הקב"ה מצווה לא תשחית את עצה, זה התלמיד חכם שהוא אילן החיים. ג' הקב"ה בוכה עליהם מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, כשכביכול בוכה זה פחד, א"ר טוביה כל המרפה עצמו מד"ת אינו יכול לעמוד ביום צרה. החזו"א אמר שכשהוא צריך חיזוק יש לו מרשם מאדר"נ פ"כ וכן בתד"א אמר רשב"י כל הנותן ד"ת על לבו מעבירין ממנו דברים קשים, הרהורי עבירה, הרהורי חרב, הרהורי שטות, יצר הרע, הרהורי זנות, עבודה זרה, עול בשר ודם, ומלבשתו ענוה ויראת ה' על פניו, ואינו מתיירא מפתויי יצרו.

ע"ז היצה"ר שם את כל הכח, הוא מוכן שעושים מצוות, אפי' שילמדו כל היום, אכשר דרא כמה חסד יש היום, כמה בקלות אפשר היום ללמוד כל התורה הכל זמין בכף יד, אבל דבר אחד הוא נלחם בערמומיות עצומה שכל רגע ובכל מקום יהיו מחוברים בכבלי ברזל לעוה"ז לכל אירוע לכל העולם, להיות זמין בכל רגע לא להיות שקועים ופרושים בתורה, הוא נלחם להוציא את האדם מהעולם שלו ולהשליך אותו לכל הבלי העולם. רבש"ע איך יש סיכוי לגדול בתורה בצורה כזו? הוא מנסה בכל הכח להתחכך עם לומדי התורה ולשנות את תפיסת החיים, הוא מכניס ארס למח של בן תורה. ר' אלעזר בן ערך שהכריע את כל התנאים בכף מאזנים ירד למרחצאות וחזר איעקר ליה תלמודיה וקרא החרש היה לבם, זה מבהיל. וזה מדובר על היתר ורשות וק"ו לעוה"ז שיש היום, ה' ירחם על יצה"ר כזה מי יודע. וידוע אגרת החזו"א שללמוד שעה ולהפסיק הוא קיום התוהו והאפס וההעדר, והרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן. עיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק והוא סוד הקדושה, וזה שעושה תורתו קרעים קרעים אסף רוח. ומן הראוי לחבל תחבולות איך לקנות את התמדת הלימוד ולהתפלל ע"ז. כ"ז מדובר על מה שנקרא מכשיר כשר, כמה הוא אויב של עמל התורה, קשורה בו ככלב כמה נזקים הוא עושה בכ"כ הרבה תחומים, בבין אדם למקום, בתורה ותפילה, בצורת ביהכ"נ, בצניעות, ברדיפת החיים, בכבוד האדם, באיפוס המח, בשיעבוד ועבדות לעוה"ז ובין אדם לחבירו, בהרס החינוך ובבזבוז, כמה שזה נח ומיקל זה ממכר ומרוקן ומנתק את הקשרים האמיתיים לחיי רוח, ומעל הכל זה נקרא רפו ידיהם מן התורה רח"ל מה שזה מביא, ומי מדבר על הטריף רח"ל.

בני התורה הקדושים, בחורי חמד, אברכי משי, אתם נזר הבריאה, אף אחד לא חשוד ח"ו ע"ז. אתם לא צריכים לדעת מזה, זו בושה לדבר ע"ז במקום קדוש כזה, אנו צריכים רק להשקיע את כל הראש בתורה ויר"ש בטהרה שזה שורף את כל המזיקים והמקטרגים. אבל ליזהר ולמחות כי הסכנות אורבות ומי יאמר זיכיתי. כשמדת הדין מתוחה והמשחית אינו מבדיל והזאבים נועצים צפרניהם בכל הקודש, כמה משטינים בחוץ ורוחות רעות וסכנות איומות, כמה אנחנו וכמה הילדים חשופים לסכנות נוראות, עת לעשות לה'. האבא זצ"ל שכל כולו היה אהבת תורה כשראה סכנות אלו עומדים על צאנו היה מהראשונים שזעק והתחנן ובכה מקירות לבו בדמעות שליש, לא יכול היה להעלות על דל שפתיו, אבל עמד והתריע זו סכנה! זה יהרג ואל יעבור! זה טרייף! הוא הרעיד את אמות הסיפים ואיזה התעוררות עצומה זה עשה. שמענו קול אלקים חיים מדבר מתוך האש. איך יחיד קם ועשה את הלא יאומן, נגד הרגלי חיים, לא כולם הבינו את עומק החורבן, אבל מאז יצא הכרוז מי לה' אלי, עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים. נתן הוראה באסיפה של כל מרביצי התורה בישיבה להעיר כ"א לחבירו בנחת, וכשלא שומע הרשות נתונה לאנשי הצוות לקחת את זה. הוא דיבר שלא כדרכו לגמרי, הוא אמר יש לי את הכח לאסור מצד חו"מ על כל מי שמחזיק מכשיר בביהמ"ד, על בחורים שיש בכלל שייכות לזה, הוא אמר בביהמ"ד הס מלהזכיר, לא בגלוי ולא בסתר, זה אסור לגמרי, יש לי כח לאסור. בסדרים אסור בנגיעה איסור גמור גם זה יש לי כח לאסור, לא ימצא בין כתלי הישיבה ולהוכיח ע"ז, גדולי ישראל הורו שאסור לבחור להחזיקו כלל ומי שדחוף לו מאוד יש עצות. ומי יבא אחר המלך, מי יכול להתיר איסור זה. וכ"ז בכה על מה שנקרא היום כשר שזה אויב התורה, ואוי לנו עם איזה שטן אנו צריכים להתמודד על ג"ע ושפ"ד, אם לא נעצור עכשיו את הרגל החיים הזה מי יודע מה בעוד שנה שנתיים. א"א לומר אני ב"ה נקי מה זה קשור אלי, זה רוח טומאה נוראה זה מטמא את כל הביהמ"ד. כמה צריך מסי"נ שלא יכנס לאויר שלנו. אם ח"ו יש רוח טומאה כזו בין בני תורה איך אפשר לומר ידינו לא שפכו את הדם, מי לא בעיר הקרובה, זה בתוך ג' מילין, אין בית אשר אין שם, זה פחד נורא. מי יכול לישאר שאנן ולומר שלום יהיה לי, וכי אם יכנס ח"ו גוי מסית לביהמ"ד ויחלק חומר מסיונרי לאחוז אחד בביהמ"ד וכי נשאר אדישים? וכי אם חלילה יכנס מחבל רותח מזעם עם סכין ויפיל חללים, הלא נהפוך את העולם? אפי' אם מישהו יכניס עתון מאוס או איזשהו גז רח"ל זה נורא, וזה הרי הרבה יותר גרוע, איך התרגלנו לזה? הרי רואים אנשים, בתים טובים ומעולים, נופלים חלל ומי יודע אם יש תקומה לזה, וכ"ז ברגע אחד במבצע קטן במבט אחד במכשיר זול בבין הסדרים או מוצ"ש אחד רח"ל, זה הרי צועק לנו האויר מורעל ומודבר. אילן זקוק למים ולהדברת מזיקים, אין מים אלא תורה, אבל יכול להיות עץ אדיר ארז בלבנון אך תולעת אחת קטנה מטילה עוד ועוד תולעים זה מכרסם ועוקר את האילן. הצצה אחת, סיפור אחד חד פעמי וזה מכרסם, הבחור האברך באמת למדן וחזק ויר"ש ולא מתפעל, אבל תולעת אחת… רב"ב אמר שלקח לו עשרים וחמש שנה להוציא דבר אחד ששמע, ומי אנחנו?! כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. הנסיונות היום הם עצומים לא שערום אבותיכם, אני לא מדבר אליכם בני התורה שלומדים בקדושה ובטהרה, אבל היצה"ר שם את כל הנשק שלו ע"ז, הוא יודע שזה הסוף. השואה של הנאצים ימ"ש זו היתה בעיקר שואת הגוף שפיכות דמים, השמד של סטאלין ימ"ש היה של ע"ז כפירה שואה רוחנית, אבל בעיקר במעשים סור מטוב ועשה רע. השטן הזה של האינטרנט וכל הדומה לו זו שואה של ג"ע שכוללת את כל השלשה, זו הגרועה ביותר, זה חורבן של הלב, של המדות. אדרבה, כלפי חוץ יש כאלו שנראים נחמד, הם בתוך הביהמ"ד אבל בפנים רקוב ה' ירחם, שיהודים יהיו מעורבים בחורבן כזו, רח"ל! כזה ערב רב, זה סחף כזה שא"א להתנתק, מי שרק נגע בזה, זה חורבן נורא, אינני יודע אם היה פעם השחתה שכזו, אולי יצה"ר ועבירות כן, אבל חורבן ורקבון בכמות וסיחרור כזה ושטיפת מח וסחף כזה, זו השחתה של המדות. מי יודע איזה תרופה יש לזה, אני בטוח בלא ספק שאם יתנו לאחד 10 אלף $ שח"ו יעבור על ג' עבירות, שח"ו יפגע בס"ת, אף אחד כאן לא יעשה זאת ח"ו, ולזרוק חיצי מות על ס"ת חי? להכניס רעל במח היהודי בקה"ק ברצון ובחנם זה כן?! הלא בנפש החיים כתב שמחשבת ישראל פוגמת הרבה יותר ממעשה טיטוס שחלל ס"ת ועשה כל דבר אסור, אלא מאי, על ס"ת צריך לצום וע"ז לא צריך לצום. אנחנו חיים בדור של למה לא ליהנות, וזה לא ממדות רעות, זה ברגע של שעמום ויחס פשרני. מי שלא שם לעצמו ולביתו גבולות חזקים וברורים אם נגיד שלום עלי נפשי מי יודע לאן נגיע. ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם, למה כל הכלל? למה מיד כזה חרון אף? אשה מסוגלת לסבול כל היסורים הכי גרועים תחת בעלה, דבר אחד היא לא יכולה לסבול, להכניס צרתה לביתה, להחליפה באשה אחרת. אותי עזבו מקור מים חיים, לעזוב חלילה את השקיעות בתורה, להרוס משפחות לחצוב להם בארות על מה, ברצון ובחנם?!

כשרואים כזה חרון אף, כאלו מכות נוראות, מזעזע כל לב, משפטיך תהום רבה, מה זאת עשה אלקים לנו, מה נענה אנן בני התורה מלכי רבנן, מה זה מחייב אותנו? כשמדת הדין מתוחה איך עוד אפשר להעיז להחזיק את השרץ את אבי אבות?! איך אפשר לחיות כמו אתמול כשעוד ועוד אנשים מתוספים לרשימה הנוראה שעומדים בין חיים למות?! אנשים שחיו בין כולם ופתאום הם בין אלו שנשרו להם הפיאות והזקן, כמה משפחות קרועים בין תקוה ליאוש, כמה לבבות פצועים ברצותו מחיה וברצותו, צעירים ילדים ונשים זה הרי קורע כל לב. בתי חולים מפוצצים, ממתינים חדשים לחדרי ניתוח, כמה תאונות, כמה חולים, משפחות ברגע אחד קורסות, האם לא רואים בחוש שזה הפירוש הפשוט 'ושב מאחריך'? כשאין השגחה מידת הדין הורגת טובים ורעים.

לאן הגענו, לא מזמן היעלה על הדעת שאברך או בחור יכניס לביתו לכיסו טלויזיה בגלל שיש גם טלפון וזה נח ויש שם הרבה מאוד משחקים, והוא מפתה את האדם שכביכול א"א להסתדר בלי זה? מה קרה לנו, הלא כל בחור שהיה מכניס טלויזיה לחדר או עיתון פסול היה נזרק מהישיבה ואינו נקרא בן ישיבה, וכי זה פחות חמור? הלא פי כמה וכמה! היינו מעלים על הדעת שצריך להסביר את זה לאנשים נבונים ובוגרים, שכחנו איזה עם אנחנו, שכחנו מי היו אבותינו? איזה מסי"נ העם הזה מסר נפשו אנשים פשוטים, ומי אנחנו, אם לא נלחם בכל כוחנו את מי ישאר לנו להציל? היתה בחורה בשואה שגררו אותה קשורה לזנב הסוס ונעצה את השמלה שלה בבשר בנעצים שבגדיה לא יתרוממו, זה שורף אבל גיהנום יותר שורף. כידוע מעשה נורא מר' מתיא בן חרש הכניס לעיניו שיפודים רותחים ונתעוור כדי לא לראות באסור. ההשכלה הוכיחה שבחור או אברך אחד רקוב מרקיב את כל הסביבה, וכ"ש היום זה במבט אחד רח"ל הרס מבהיל, ומי יכול לומר שלום יהיה לי אני בסדר זה לא יקרה לי? אחרי שנופלים אין מוצא, אבל את המכשיר הראשון, המבט הראשון למה עשית? הלא אין אפטורופוס. ויש למדנים עם כל מיני טענות משונות כמו גזירה שא"א לעמוד בה, מוטב יהיו שוגגין, צורך פרנסה, מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, זו המציאות כיום, זה הרי 'אשר קרך' ממש. וכי אם אדם רואה את בנו נופל למסיון, מתפתה למחבל רח"ל, גם יגיד כך? הרי הנוער יודע הכל ביום אחד, ברגע משפחות טובות מאבדים את הילדים, הבן יצא לקרא את ההודעות וחזר מסוחרר, הבת מדברת בשפה אחרת, השאר ידוע כמה משפחות התרסקו, לאן זה יוביל?! וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול, זה דור שמעולם לא ראה מנוחת הנפש מהי. המכשירים הכשרים האלו זה הרי רודף ממש, איזה חיים יש לאנשים כאלו. ומי מדבר על הטריף? הגויים נלחמים עם זה. ומי מדבר על טוהר הלימוד והמדות, כל היום גחלי רתמים, שעה אחת הוא לא יכול ללמוד רצוף. מי לא מהדר במצות 'קדוש יאמר לכם'? לאקונומיקה מחפשים הכשר, כמה מהדרים בפסח, באתרוג, איזה נעילה, איזה למדן, ואיך זה בחמורי חמורות מכניסים את החומר נפץ הכי מסוכן כיעור שבכיעור בתפילה בלימוד ובעבודה?! תורה מה תהא עליה, מי יצמח גדולי ישראל? שהוא בעצמו יכניס לכיס לביהמ"ד זוהמת מצרים עם טכנולוגיה של יון? רח"ל. את וואלאז'ין סגרו כדי שלא יכניסו לימודי חול, ולהכניס את מואב לקה"ק זה כשר?! סליחה שאני מדבר חריף אבל הלב שותת דם. כמה זעקו גדולי ישראל מרה, הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר יהרג ואל יעבור, אין שום היתר לצורך פרנסה, זה ע"ז. זה מביא כל הצרות לביתו. אף לא לד"ת זה מצוה הבאה בעבירה. רבש"ע, כשתפילין נופלות ח"ו צריך לצום, כשהתפילין שלך שכתוב שם מי כעמך ישראל נופלים בשאול תחתית האם לא צריך לצום? הרי העם הוא טוב וקדוש, נשמות טהורות ישראל קדושים, פשוט לא יודעים ולא שמים לב מה עומד כאן. אני בטוח שאם הסבא הגרא"י היה רואה בחור שיש לו מהכרת הזה הוא ודאי היה צם עליו יותר מצום א'. אין לנו את הכח היום, אבל אני מתבייש מעצמי. יש אנשי מעשה חסידים וצדיקים עובדי ה' שצמים, למה הצדיקים הללו צריכים לצום בגלל העבירות שלנו? ויותר קשה, למה משיח צדקנו ושכינתא בגלותא צריך לסבול כ"כ מכל הרהור שלנו? כמה מכות הוא מקבל בגללנו? איזה דור נגזר עלינו, פחד פחדים ממש. כל סימני הגאולה, כבוד התורה מושפל לעפר, חכמת סופרים תסרח, אין תרופה למכתו מה קרה לנו, עין רעה ולשון הרע, עין ופה מופקרים הם אויבי התורה, ורע מביא רע, כשאלו נקיים אז התורה מקדשתו ומרוממתו על כל המעשים.

אין ספק שבכח התורה של ציבור כזה לבטל כל הגזירות, אם נקבל ע"ע כ"א כפי יכלתו חיזוק בתורה, שנתחבר לתורה בכל נפשינו בלא חציצות ומפסיקים, בלי להוציא הראש מהמים, ששעה תהיה שעה וסדר יהיה קודש קדשים, שהראש יהא מונח כולו במתיקות התורה ובפרט בזמני רפיון. בידנו עכשיו לבקוע שערי שמים ולבער את כל הגזירות וכל צר ומשטין, זה עת רצון עכשיו, זה זמן שהמונים המונים מקבלים קבלות מסי"נ, מי כעמך ישראל, אנשים חילונים רחוקים זרקו את הטריפה שלהם לרפואת הילדים, מקבלים על עצמם קבלות מכל העולם ורואים ניסים גלויים ממש, זה זמן של קידוש השם. עם זה נבא למלך המשיח, עם החיזוק בתורה בטהרתה עם המסי"נ הזו. בני התורה הטהורים והיקרים, מובטחני בלי ספק כל מי שיסיר את אלהי הנכר הזה, כל מי שיקבל עליו איזה חיזוק בשקיעות בתורה ובקדושה שיראה ניסים גלויים ממש. וכל כמה שזה קשה כן שכרו לאין סוף, כמבואר ברש"י (סנהדרין ל:) שמר עוקבא ברגע אחד של התגברות בנסיון היה נר דלוק על ראשו ורואה מסוף העולם ועד סופו.

מה חובתינו, הדבר הבסיסי יסוד הכל זה שקיעות בתורה כדג במים. מי שבאמת מונח בלימוד זה מרומם ומקדש, אין מחשבת עריות מצויה אלא בלב הפנוי מהחכמה. לימוד בריכוז וברצף קובר את כל המשחיתים. הנותן ד"ת על לבו מעבירין ממנו הרהורי חרב, דברים בטלים שטות יצה"ר. וכל הפורק ממנו נותנין לו וכו'. זו העצה וזהו המוצא, להפוך את עצת בלעם ל'שמע בקולי איעצך'. יתרו שברח זכו בניו עד ללשכת הגזית, איוב ששתק זה לא מספיק, צריך למחות ולעשות מעשה, ואני חייב להודות ולהעריך זה לעומת זה, אם השטן הזה הוא האויב הגדול של צמיחת גדולי תורה, כמה טוהר ואושר יש בקבוצה גדולה בישיבה מיסודו של האבא זצ"ל שלומדים י"ב שעות ביום! כמה חזק הוא נשק זה להצמיח גדולי ישראל ולהכרית כל משטין. וכמובן תפילה בכל לבו, הרהורי תשובה מסלקין הרהורי עבירה. תפילה בכל לבו בשמ"ע ולפני יציאה לרחוב להנצל מחבר רע ומכל מיני משחית ופגע רע, אוי כמה אנו זקוקים לרחמים גדולים. לשים גבולות, לא כל דבר שיש ברחוב חייב להכנס הביתה ולא כל צפצוף חייב לאבד את כל הרצף. ומה שנוגע לישיבה חובתי להזהיר, אין להכניס כל מכשיר דלוק, אפי' מה שנקרא כשר לביהמ"ד, וכ"ש שלא יראה ולא ימצא בחור או אברך שיש לו כל מכשיר שאפשר להתחבר לאינטרנט או לראות שם תועבה רח"ל. זה כולל כל קו שאינו כשר אף אם כרגע אין בו שום דבר פסול. האבא זצ"ל אסר את זה מצד חו"מ, אחזוקי אינשי בגזלנותא לא מחזקינן. שהקב"ה יערה רוח טהרה ממרום ויגדור פרצות עמו, וטהר לבנו לעבדך באמת שנוכל לעמול בתורה ולהתפלל בלי שום מפריעים ונסיונות, שהקב"ה יחיש גאולתנו בקרוב ותהיה מלאה הארץ דעה את ה', והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו.

פורסם בגליון 'בית המדרש' לתלמידי וידידי ישיבת מיר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>