מדוע עברתי לטלפון כשר?

מדוע עברתי לטלפון כשר?

אם הייתם אומרים לי שבוע קודם לכן שכך אעשה, הייתי צוחקת לכם בפרצוף, ומוסיפה נאום קצרצר נגד המהלך שהיה הזוי בעיניי. אבל בסוף השתכנעתי: עוד משפחה, מהמובחרות שבינינו, התפרקה בעקבות האינטרנט הלא מסונן

יום אחרי ראש השנה שבא עלינו לטובה, מצאתי את עצמי צועדת ברחובות "גאולה" ומחליפה את הטלפון הנייד שברשותי לאחד כשר. אם הייתם אומרים לי שבוע קודם לכן שכך אעשה, הייתי צוחקת לכם בפרצוף, ומוסיפה נאום קצרצר נגד המהלך שהיה הזוי בעיניי.

אבל ביומו השני של ראש השנה, באחת מדקות החסד של מחשבה בהירה, בין סעודת הסימנים לבין בהייה בשעון מתי כבר יגיע חצות היום ואוכל ללכת קצת לישון, הקב"ה שלח אלי הבנה טהורה. לפתע, ידעתי בבירור, שבדיוק זה מה שאני צריכה לעשות.

השינוי התחיל בעת שנזכרתי בשיחת הטלפון הכואבת שניהלתי עם חברתי ערב החג. היא סיפרה לי בדמעות את הסיפור הטרי שלה. עוד משפחה דתית לאומית, מהמובחרות שבינינו, שהתפרקה בעקבות האינטרנט הלא מסונן. ובתוספת רגע אחד של חולשה ועוד אחד, ועוד, הירידה התלולה במדרון לא איחרה לבוא והיא הייתה מהירה וכואבת. עוד בית של תורה התנפץ לרסיסים. עוד מזבח שמוריד דמעות.

בעודי מנסה לעצור את הדמעות חשבתי על החללים הרבים שכבר הפילה המלחמה השקטה והאכזרית הזו. מטובי בחורינו, מצדיקי מחנכינו. אנשי השם הפכו כלא היו, ונבונים ויראים – כבלי מדע, כבלי השכל. אין אפוטרופוס לעריות כבר גילו לנו חז"ל אבל אנחנו עדיין מסרבים להאמין. ובמלחמה כמו במלחמה, היא לא פוסחת על אף אחד. גם לא עלינו, שהתרגלנו לחשוב שאנחנו בלתי מנוצחים, כי שירתנו בקרבי.

התרגלנו לחשוב שאנחנו יכולים לחיות על הגדר, רגל פה רגל שם. ותורה וטהרה לא יתבעו את עלבונן. התרגלנו שאפשר לגלוש באינטרנט, לראות טלוויזיה, לקרוא עיתון, גם אם בדרך נפגוש תמונות נשים לא-הכי צנועות. אנחנו הרי "חייבים לדעת מה קורה בעולם". ושמירת העיניים שלנו, מה יהא עליה?

ובבקשה בבקשה, תסלחו לי על הציניות, אבל כנראה שהגיע הזמן להפנים שאנחנו נמצאים במלחמה. מלחמה על הבית שלנו. על טהרתו, על איכותו, ובכלל, על עצם קיומו.

עלינו להפנים שטלפון כשר הוא לא לחרדים בלבד. גם לנו יש עיניים, וגדרי צניעות. גם לנו אין אפוטרופוס. ויש לנו הרבה מה להפסיד. חלילה.

זאת הסיבה שהחלטתי לרכוש טלפון "מאושר". כאב הלב העצום הזה המיס בי את כל חומות ההתנגדות שהיו טבועות בי קודם לכן. וידעתי שזו לא רק אפשרות, אלא חובה ואפילו זכות.

אז נכון, עדיין אין לי מושג כיצד אסתדר בלי אסמסים, וממילא לא ידעתי איך גולשים באינטרנט מתוך הנייד, אבל דבר אחד אני יודעת. את חלקי הקטן במלחמת הקודש הזו, במלחמה על הבית, השתדלתי למלא.

פורסם ב"הידברות"

הכותבת היא עורכת משנה ירחון הנשים "פנימה". פורסם לראשונה ב"עולם קטן"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>