תן לי להנות מהחיים – מהידברות

אחת ההתמכרויות השכיחות ביותר בזמנינו היא צפייה בסרטים, באינטרנט וכדומה. בדברים אלו קל מאוד לגלוש בקלות (תרתי משמע) למראות ותכנים האסורים ביותר. גדולי ישראל כבר התבטאו על כך, ואמרו כי האינטרנט (הבלתי מבוקר) הוא מחריב היהדות הגדול ביותר בזמננו. ישנן עדויות רבות של אנשים שהתחילו להתעסק עם הרשת המקוונת לצרכי פרנסה או לימודים, ומבלי משים תוך זמן קצר התפתו לצפייה בתכנים אסורים, ולמרבה הצער, התדרדרו מאוד. ה ירחם.

שלום. יש לי שאלה שמטרידה אותי כבר זמן רב, ואיני מוצא לה פתרון. בעל תשובה מגיע מעולם שבו הורגל לרף גבוה של בילויים והנאות. כיצד, אם כן, יוכל לספק לעצמו את ההרגלים הללו לאחר החזרה בתשובה?

השאלה שלך משקפת בעיה אמיתית מאוד. אכן, העולם המודרני מציע כיום, שפע עצום ואפשרויות בלתי נדלות של הנאות חומריות, יותר מאי פעם. החנויות, הקניונים וכלי התקשורת, מציעים לנו עולם סוער ורועש, מלא בהנאות ופיתויים, החל מקניית רהיטים ורכבים כל מספר חודשים, עד צריכת אוכל מוגברת, דרך בילויים שונים ומשונים נוספים…

אם בעבר שלטו בעולם תיאוריות שונות כמו קומוניזם, סוציאליזם וכל השאר ה"איזמים" למיניהם, הרי שכיום עבר זמנם של אלו, ולא נותרה בעולם הכללי אלא ´אידיאולוגיה´ אחת הגורסת: נולדנו בשביל ליהנות. או כפי שניסח זאת ישעיהו הנביא (פרק כ"ב פסוק י"ג): "וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת". אדם שמגיע מרקע של אי שמירת תורה ומצוות, בודאי נחשף והורגל לכל האפשרויות הללו.

למרבה הצער, במקרים רבים, הרגלים אלו הופכים להתמכרות של ממש. אמנם אנו רגילים להשתמש במושג "התמכרות" בהקשר לעישון, אלכוהול וכד´, אך לפי האמת, כל אדם שהתרגל להנאה מסוימת ואינו מצליח לשלוט עליה, למעשה מכור אליה. כידוע, לא קל כלל וכלל להיגמל מהתמכרות, ולא לחינם אנשים משלמים במיטב כספם למכוני גמילה, על מנת שיסייעו להם להתנתק מהרגלים ישנים שלהם.

מדוע כה קשה להתנתק מהתמכרות?

ישנו הסבר פסיכולוגי הגורס, כי לאחר שגופו ונפשו של האדם התרגלו למקור אנרגיה מסוים, הם צורכים את אותה אנרגיה על מנת לתפקד, ומתקשים לשמוח ולפעול בלעדיה. אם הם אינם מקבלים את אותה אנרגיה, האדם נכנס למן דכדוך, עייפות וחוסר פעולה, ולא חוזר ומתמלא עד שאינו מקבל את אותה הנאה לה הורגל.

הסבר זה נכון הן מהפן הפסיכולוגי והן מהפן הרוחני. חז"ל אומרים (מסכת אבות פרק ד´): "מִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה". פירש רבי עובדיה מברטנורא: "כך מנהגו של עולם, העושה מצוה אחת נוח לו לעשות אחרת, והמתחיל בעבירות קשה לפרוש מהם". הגאון מוילנא (בביאורו למשלי פרק א´), מוסיף ומבאר: "והטעם, מפני שבכל דבר שאדם עושה נותנים לו רוח ממרום והוא המסייע אותו לעשות דברים עוד כאלה. וזה הרוח אינו נח ושקט עד שעושה עוד דברים כאלה, והוא נהנה מהם, ומזה יש לו נחת רוח, הן בדבר מצוה או בדבר עבירה… וכל דבר עבירה שהיא גדולה, גם הרוח הבא ממנה היא גדולה, ומתאווה יותר לעבירה עוד, וכן בדבר מצוה גדולה בא רוח ממקום קדוש מאוד ומתאוה מאוד למצוה ונהנה מאוד מחמת זה ממצות".

כלומר, ישנה רוח טומאה שנבראה כתוצאה ממעשה עבירה, ואותה רוח טומאה מתאווה לעוד עבירות מסוג זה, משום שהוא שואב מכך את חיותו, ולכן דוחף ומסית את האדם שוב ושוב לאותה עבירה.

כעת, לאחר שאנו מבינים מדוע כל כך קשה להתנתק מהתמכרות, הגיע העת לשאול – מה, למעשה, כל כך רע בהתמכרות?

ננסה בס"ד לענות על השאלה:

א. ההתמכרות גוזלת לאדם משאבים יקרים כמו זמן, כסף ואנרגיה, אותם הוא יכול להשקיע בערכים חשובים הרבה יותר.

שמעתי מעשה על אברך תלמיד חכם גדול, שהיה מכור מאוד לעישון, אשר ביום בהיר אחד הפסיק כליל ממנהגו זה. כששאלוהו מדוע, סיפר שלילה אחד, כאשר היה שקוע בלימוד התורה, חש רצון לעשן. היות ונגמרו לו הסיגריות, יצא אל הקיוסק הסמוך על מנת לקנות חפיסה חדשה. כיון שהקיוסק היה סגור, פנה לקיוסק אחר. בדרך היו לו עיכובים שונים, ובסופו של דבר, כאשר חזר לביתו להמשיך בלימוד, נוכח לתדהמתו שחלפה שעה שלמה בחיפושים אחר הסיגריה! "היתכן שבזבזתי שישים דקות יקרות בהן יכלתי ללמוד תורת אלוקים חיים, בחיפושים אחר קמצוץ עלי טבק עלובים?" שאל את עצמו בתמיהה, ובאותו רגע גמלה החלטה בליבו להפסיק לעשן, ואכן מימש את החלטתו למעשה.

ב. ההתמכרות גורמת לאדם לשקוע עמוק בתוך עולם החומר. לדוגמא, אדם שמרבה בקניית בגדים, רהיטים או אוכל, גורם לעצמו להפוך להיות יותר ויותר גשמי. החושים החומריים שלו מתחדדים ומתפתחים, כמובן על חשבון החושים הרוחניים, אשר מצטמקים ומתנוונים במקביל.

המגיד מדובנא ממשיל זאת לאדם עני, ששמע כי עתידה להיערך בעיירה חתונה של בת עשירים, וצפוי שיזמינו גם אותו. שמח העני שיוכל לאכול שם סעודת מלכים במקום לרעוב כהרגלו, והחליט שחבל לו לבזבז את מעט האוכל שיש לו בבית, ומוטב כי יצום עד לחתונה, שם כבר יוכל לפצות את עצמו כהוגן במיטב המאכלים. אמר ועשה. צם במשך כמה ימים, והמתין בכיליון עיניים לחתונה. אולם, למרבה הצער, ביום של החתונה לא הגיעו להזמינו. המתין והמתין, וכשראה לצערו הגדול שכבר חלפה שעת החופה ואין הוא מוזמן, מילא כרסו בלחם ובבצל יבש מן המזווה, ואכל ממש בעל כורחו על מנת לפצות את עצמו…

והנה, מיד כשסיים את סעודתו זו, שמע דפיקות בדלת. הגיעו שליחי המחותן להזמינו לסעודה מתוך התנצלות ששכחו להזמינו מוקדם יותר. העני נלווה עמם לחתונה, ולמרות שהיה שבע, לא יכול היה שלא להכניס לפיו מן המאכלים המשובחים שעל השולחן. אולם אבוי! בכל מה שהכניס לפיו חש טעם באוש של בצל, וריח מעופש. ניגש העני אל בעל הבית ושאל אותו מדוע האוכל מר כלענה, השיבו בעל הבית בחכמה: האוכל מצוין, יקירי! וכל המוזמנים נהנו ממנו. רק אתה, מחמת שמלאת עצמך בדברים באושים, אינך נהנה מהטוב האמיתי.

כנ"ל אנו, כאשר אנו ממלאים את עצמנו בדברים גשמיים, איננו מצליחים להנות כראוי מהדברים הרוחניים.

ג. לעתים ההרגל החומרי כרוך בעבירה על איסורי תורה.

לדוגמא, אחת ההתמכרויות השכיחות ביותר בזמנינו היא צפייה בסרטים, באינטרנט וכדומה. בדברים אלו קל מאוד לגלוש בקלות (תרתי משמע) למראות ותכנים האסורים ביותר. גדולי ישראל כבר התבטאו על כך, ואמרו כי האינטרנט (הבלתי מבוקר) הוא מחריב היהדות הגדול ביותר בזמננו. ישנן עדויות רבות של אנשים שהתחילו להתעסק עם הרשת המקוונת לצרכי פרנסה או לימודים, ומבלי משים תוך זמן קצר התפתו לצפייה בתכנים אסורים, ולמרבה הצער, התדרדרו מאוד. ה´ ירחם.

אז מה עושים?

אם ההתמכרות כה גרועה, ובמקביל כה קשה לגמילה, מה אפשר לעשות כנגדה?

ראשית, ישנה תמיד האפשרות לפנות למכוני גמילה או ליועצים חינוכיים, על מנת לקבל סיוע מקצועי שיסייע לצאת מתוך התסבוכת. אך, לפני שפונים לייעוץ, כדאי לנסות לטפל בבעיה ב"מכון גמילה" פרטי משלנו. הכוונה למצוא בעצמנו את הכוחות להיגמל מההתמכרות באמצעים תורניים.

בבסיס השיטה נמצאת התובנה כי נשמתו של האדם זקוקה להנאות, ובמיוחד זקוקה לכך נשמתו של יהודי. את ההסבר לכך מביא האדמו"ר מסלונים זצ"ל, בספרו "נתיבות שלום", האומר כי נשמה יהודית מקורה מהיכל התענוגים שבגן עדן, ולכן היא רגילה ומחפשת את העידונים וההנאות. אם זכה האדם, הרי הוא מקיים את התורה והמצוות מתוך הנאה וכך נשמתו באה על סיפוקה. אם לא זכה, הרי נשמתו נמצאת בצימאון נורא לחוויות נעימות, ואז היא מחפשת ותועה בשדות זרים על מנת לאתר שם את ההנאות החסרות לה.

על פי יסוד זה נוכל להסביר את התופעה הידועה של אחוז המטיילים הגבוה וחסר הפרופורציה של ישראלים במזרח הרחוק. זוהי נשמתו של היהודי שכמהה לעינוגים.

לאור יסוד זה, קל להבין מה על האדם לעשות על מנת להתנתק מהרגלים שליליים:

עליו למצוא לעצמו הנאות חדשות, טובות ורוחניות, שיענגו אותו וישמחו אותו. רק אז יוכל להתנתק מההרגלים הישנים בצורה קלה יחסית.

כך אומר החכם מכל אדם בספר משלי פרק כ"ה: "אִם רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָים". מפרש רש"י בשם חז"ל: "שונאך" – זהו היצר הרע. אם היצר הרע רעב וצמא ומחפש מילוי וכיף, אל תנסה להרעיב אותו, משום שזה לא יעבוד. השיטה הנכונה היא: "האכילהו לחם והשקהו מים". לחם זו מלחמתה של תורה, ומים אלו מימיה של תורה. כלומר, תן לו הנאות רוחניות וקדושות. הפסוק מסיים ואומר: "וַה´ יְשַׁלֶּם לָךְ". "ישלם" לשון שלום. אם כך תעשה, ה´ גם יעזור לך לעשות שלום בינך ובין היצר הרע, שתצליח לתת לו את סיפוקו והוא לא יתגבר עליך (רש"י).

מסופר, שפעם שאל הגאון רבי אהרן כהן זצ"ל, ראש ישיבת חברון, את החזון איש, כיצד לעבוד על תאוות האכילה. והשיב לו הצדיק, שמי שיש לו טעם בלימוד לא מרגיש טעם באוכל… הרי לנו שיש בכוחה של ההנאה הרוחנית לעלות ולמזער את הצורך בהנאה הגשמית.

תכנית מעשית

בשלב זה בוודאי ישנם קוראים אשר תמהים: הנאות רוחניות? האם באמת יש מגוון כזה של הנאות רוחניות אשר יכול להוות תחליף להנאות הגשמיות הרבות והסוערות? הרוחנית בודאי נותנת סיפוק, תחושת יעוד וערכים, אבל הנאות?…

התשובה היא: כן, בהחלט. הרוחניות מציעה הנאות רבות ומגוונות, כפי שכותב החזון איש באחת מאגרותיו: "יש בחינות הרבה בחשקי האדם לתאוותיו כי דברים ערבים משמחים במידה מסוימת את נפשו, אבל עונג זה אינו יכול להתחרות עם העונג האציל של תורה".

נכון, יש הנאות רוחניות, אך יש צורך ללמוד ולהכיר אותן, משום שהן שונות בסגנונן מההנאות הגשמיות המוכרות.

הנה מספר דוגמאות להנאות רוחניות:

א. השתפכות בתפילה נרגשת לאלוקים.

ב. השקעה ועמל בלימוד ופיצוח סוגיה קשה בתלמוד.

ג. עשיית חסד עם הזולת, הנאה מכוח הנתינה, ומכך שמצליחים לתת לשני דברים שחסרים לו.

ד. ישיבה סביב שולחן שבת יחד עם כל בני המשפחה, והתענגות מאווירה משפחתית חמימה ומגבשת.

ה. שירה וריקודים לכבוד הבורא.

ו. התגברות על היצרים – תחושת השליטה העצמית שאדם חווה על ידי ההתגברות (יש בה הנאה גדולה מאוד!).

ז. הרגשה עילאית של אהבת ה´ וקרבתו.

ח. שמחה יתרה בחגים, מתוך אווירה מרוממת.

ועוד ועוד…

לא ביום אחד

אמנם, חשוב להעיר, שכמו בכל עניין, כך גם בנושא שבו אנו דנים, יש להשקיע זמן ומאמצים עד שרואים פירות.

בתחילה עלול להיות קשה. האדם עלול אולי להתגעגע להרגלים מן העבר ולהרגיש חסר, אך חשוב לדעת ולהאמין, שאם מתאמצים, ומתעקשים – סוף האושר לבוא! בסייעתא דשמיא, כמובן.

על כך העיד רבינו בחיי בחובת הלבבות (שער אהבת ה´ פרק ז´) לגבי אנשים חומריים שלמדו לחיות את הרוחניות: "נמסו התאוות מלִבּוֹתָם ונעקר מהם הַכּוֹסֶף (הרצון) לתענוגים, בעבור מה שנכנס בהם מן הַכּוֹסֶף לעבודת הבורא, ומאהבה אותו. וכבתה אש היצר מלִבּוֹתָם, ונפסק חוּמָה (החום שלה) מרעיוניהם (ממחשבותיהם), מעוֹצֶם מה שלבשם (שנדבק בהם) מאוֹר העבודה".

חשוב לציין, שבינתיים, עד שנגיע לאותו אושר רוחני נכסף ומוחלט, עלינו להמשיך לאפשר לעצמנו גם מעט תענוגים גשמיים. כמובן, לא באופן ממכר, ובודאי שלא הנאות אסורות, אך מעט ממתקים, בילויים, נופשים והנאות – בהחלט מותרים ואף נצרכים, ובס"ד כמה שנמשיך להתקדש ולהתקרב לרוחנית, נזדקק לפחות ופחות מאלו.

—————————

חג הסוכות

חג הסוכות מלמד אותנו את המסר הנפלא והחשוב של שמחה והנאה ברוחניות.

בחג הסוכות יוצאים כולם מהבית המוגן והחמים, עוזבים את כל העוצמה החומרית שהבית מעניק, ועוברים לגור בסוכה רעועה של בד או קרשים. אומרת על כך הגמרא (מסכת סוכה דף ב´): "אמרה תורה, כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". הסוכה מסמלת גשמיות ארעית, רעועה וחסרת יציבות. לעומת זאת, הסוכה מסמלת רוחניות איתנה, הרגשה של קרבת ה´, אהבת ה´ ושמירה רוחנית (דפנות הסוכה מסמלות את ענני הכבוד בהם הקיף הקב"ה את עם ישראל באהבה ובהגנה, כאשר יצאו ממצרים).

המסר הוא חד וברור: חג הסוכות בא ללמד אותנו, וגם לתת לנו את הכוח והעוצמה, לזנוח את הרגלי החומר ותענוגיו, ולהעדיף ערכים רוחניים.

והנה, דווקא על חג הסוכות כתוב בצורה מודגשת בתורה: "ושמחת בחגיך". כיון ששמחה והנאה אמיתיים אפשר לקנות דווקא מתוך קניינים רוחניים של קרבת ה´ וקיום מצוות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>