בוץ נורא של חושך ונסינות אדירים של החומר וגלגליו הטכנולוגים. להוציא את הראש!

בס"ד

בגמ' בסנהדרין מובא שהיו כמה וכמה אמוראים שבתוך הצפיה הגדולה שהיתה להם לגאולה העתידה,הצטרפה משאלת לב אישית נוספת.

לעולא, רבה, ור' יוחנן, היתה משאלה שיחלו לעצמם בינם לבין קונם: "ייתי ולא אחמיניה".

כל האמוראים הנ"ל יחלו קיוו וציפו למשיח ש"ייתי" שיבא במהרה, בעגלא ובזמן קריב.

אך בד בבד, תוך כדי דיבור לבקשה והתקוה לזכות לקירוב הגאולה וביאת המשיח, הוסיפו ובקשו בחיל ורעדה בקשה אישית: "ולא אחמיניה" - רבש"ע זכינו שלא נזכה לראותו, שלא נראה את התהליך המר והמוזר, החשוך והתמהוני שילוה את ביאת משיח צדקינו, שלא יהיה בחייהון וביומיהון.

ואם משיח יצטרך לבא פתאום, קח אותנו מהעולם לפני כן רק שלא נהיה בדור עקבתא דמשיחא ואתחלתא דגאולה. [אתחלתא דגאולה מושג תלמודי בש"ס שלנו מגילה י"ז: ולא מושג ציוני לטועים בכך].

מסתמא הם צפו ברוח קדשם בדורינו דור יתום ובכל מה שנאמר בחז"ל על עקבתא דמשיחא.

על החוצפה והעזות שיסגו, על הבלבול וטשטוש המושגים. הכפירה והפריצות, הטומאה והזוהמה, המחלוקת והאמת שנעדרת, והשקר שישלוט ללא מיצרים.

דור שעליו כתב שלמה המלך במשלי: "דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ, דור מה ראו עיניו ועפעפיו ינשאו".

אך באותו עמוד יש אמורא יוצא דופן, ר' יוסף שיטה אחרת היתה לו.

גם הוא ציפה לגאולה והתפלל לבואה. שהרי מי שאינו מצפה הרי הוא כופר כנפסק ברמב"ם. וגם הוא צירף בקשה ומשאלת לב אישית תוך כדי דיבור לתקוות הגאולה, אך בקשה שונה משאר האמוראים. "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופתא דחמריה".

הוא ביקש שמשיח יבא כמה שיותר מהר ובימי, אך שאזכה לשבת בצל גללי חמורו. שמעתם? לא פחות.

ר' יוסף גם ראה ברוח קדשו את כל מה שאמרו חז"ל ומה שראו האמוראים הנ"ל על עקבתא דמשיחא והוא עוד מבטא זאת במילים חריפות ומוזרות ביותר – "בצל גללי החמור".

"חמור" – חמורו של משיח מבטא את התגלמות החומר בצורה החומרית והמגושמת ביותר ששייך. העולם מתגשם והולך מחטא אדם הראשון ועד היום ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, כל יום שעובר העולם מתקדם וגודל מהמצאה להמצאה ומפיתוח לפיתוח במימדים עצומים, של הפרזה בכמות ואיכות של הגשמיות ושכלול החומריות של העוה"ז וכפי שאנו רואים היום.

"כופתיה" – גללים. באופן טבעי כשיש הרבה חומר יש גם הרבה פסולת. כשאדם אוכל ללא הגבלה הוא גם מייצר פסולת וטינופת באופן יחסי. וזה יהיה המצב בעקבתא דמשיחא כמויות ענק של טומאה זוהמה, פריצות ולכלוך על כל המשתמע מכך.

ובדורינו דור הסרטים והאינטרנט, התקשורת ותעשיית הבידור וכל גרורותיהם אין לנו צורך לפרש או להאריך בכך. זוהי המציאות בעקבתא דמשיחא (למנוע החיפוש באינטרנט, קורים גוּ‎גֶל אולי על שם הגללים הנ"ל שכל מי שגלגל עכבר שזנבו פונה למחשב יודע הכוונה כמה העכברא והחורא גנב).

"טלליה" – אך זה לא מספיק גם "לגללים" יש 2 צדדים. הזבובים שמטיילים ע"ג הגללים מרגישים טוב… יש נוף… יש גם קצת אוורור ואפשר גם ליהנות מזה.

אך ר' יוסף בוחר לו לשבת בצד החשוך מתחת ובצל הגללים. מי שנמצא שם רק יודע שחושך, שצריך לסתום את האף ובקושי יש מה לנשום והעיניים סגורות, בלאו הכי אין מה לראות. חושך.

ושם מייחל ר' יוסף לעצמו לשבת בזמן הגאולה."בטלליה דכופתיה דחמריה".

שם המקום הנכון לשבת קודם הגאולה. "כי אשב בחושך ה' אור לי".

ר' יוסף מבטא בשלשת המילים הקשים האלו את מצבינו בדור חומרי מזוהם וחשוך זה. וכשיהודי יושב שם ועדיין עובד את ה', ושם עדיין לומד תורה בטהרה ועדיין מתנהג כיוסף בערוות מצרים ושם עדיין זועק ייתי ומאמין שעל אף ולמרות הכל מתוך החושך, ההסתר הגדול צומח האור זה שמביא את הגאולה ומקרב את ביאת המשיח יותר מכל דור אחר.

וזהו הייחול שמחל לעצמו ר' יוסף. מראשית הבריאה יועדו דור העיקבתא לעבוד את ה' בבוץ של חשך ובנסינות אדירים של החומר וגלגליו הטכנולוגים. להוציא את הראש מכל הסחי והמיאוס למצוא את השי"ת גם שם ולקוות לטוב. זוהי הזכות שר' יוסף לא מוכן לוותר עליה ועבודת ה' הזו מביאה ומקרבת את הגאולה יותר מכל עבודת דורות קודמים.

אנו ה"יוספים" של הדור, "נוהג כצאן יוסף" בני דור העקביים העובדים את ה' בחושך ועומדים בנסיונות נוראים של חומר, של זוהמת כלים וגללים טמאים יותר מכל דור אחר. וכפי שאמרו גדולי הדור שהאינטרנט הינו נסיון שלא היה מעולם.

הקלות והזמינות לפנות מדרך היושר, המכשולים והפיתויים שבכל פינה וקריצת החומר התמידית מפילה רבים וטובים במגלשות מדרון תהומות החטא.

אך השרידים אשר ה' קורא, הם הנוטלים שכר כולם. הם העובדים את ה' בתוך החושך ומזכים בזה את הדור כולו בעבודת ה' מיוחדת ובאור נדירשדוחה הרבה מן החושך.

בחור ישיבה הנוסע בנסיעה עירונית או בין עירונית ליד חילוני או חרדי מתייון היושב עם אייפון או כל מסך אחר של "תמונת כל" – גללים זוהרים בבהירות של אלפי ומיליוני פיקסלים וג'יגה, והוא סוגר את עיניו ומפנה את ראשו ומבטו אל הספר שבידו, הוא יושב בצל גללי החמור ונוהג כיוסף וכר' יוסף, והוא זה שמזרז את ה"ייתי" יותר מכל אחד אחר. הוא גם יזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון, מלך ביופיו

ללא מסכים."עֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים".

במהרה בימינו אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>