חבורת חוטבי העצים דויז'ענקא

חבורת חוטבי העצים דויז'ענקא

דמדומי חמה. רק קול המעדרים נשמע. כשברקע חזן

בית הקברות מסלסל בקולו: דע מאין באת ולאן אתה

הולך… ה' נתן וה' לקח, יהי' שם ה' מבורך…

ר' אפרים לוחש באזניו של ר' ישראל דוד, זה הילד

הרביעי ששלום מענדיל קובר בחייו, לא? מה הסיפור

שם??? ששששש… מהסה אותו ר' ישראל דוד בקול

שקט, הוא פשוט אומלל, שלום מענדיל הוא מסכן

ותמים…

למה אף אחד לא לוקח את הדברים לידים, להאיר

את תשומת לבו של שלום מענדיל התמים, מתעניין

עוד ר' אפרים בלחש.

אפרים, מה, לא שמעת? אתה יודע כמה פעמים

כבר ניסה המרא דאתרא הרב גרינפעלד, לדבר על לבו

שיוציא את המכשיר המשחית הזה מהבית, והוא בשלו

כאילו איננו רואה את כל מה שעבר עליו, אומר, שהוא

צריך את המכשיר לצורך פרנסה… ובאם לא, מאבד את

פרנסתו. הוא בכלל לא מבין על מה הרב מדבר.

אני בעצמי – מסבר את אוזניו ר' ישראל דוד – ראיתי

פעם אחת בבית המדרש כיצד הרב מנסה לדבר אל לבו

בתחנונים ממש, שיפסיק לסכן את ציפור נפשם של

ילדיו הטהורים, למען לא ייגע לריק ולא ילד לבהלה,

הוא פשוט לא מבין, אין לו דעת…

* * *

ויז'ענקא, כפר נידח בחבל רומניה, מרבית תושבי

הכפר היהודים שומרי תורה ומצוות עמלים ליגיע כפם,

ועושים את מלאכתם נאמנה בחטיבת עצים ביער הענק

המשתרע על פני אלפי ק"מ, הסמוך לויז'ענקא.

הם קמים עם שחר, ולאחר תפילת שחרית כותיקין,

אמירת החוק, ולגימה שמקרבת הלבבות בשטיבל

המקומי, יוצאים הם אל עבר היער הגדול, כשסרבל גדול

ומגושם על גופם, קסקט על ראשם, והגרזן על הכתפיים.

תחת השמש הקופחת, הם בוחרים לעצמם את

העץ המיועד לפרויקט היומי, ולאט לאט, מכה אחרי

מכה, הם מכריעים את העץ הענק על גבי קרקע, או אז

הם מנסרים את העץ לחתיכות חתיכות בעזרת הגרזן,

ובכוחות משותפים מעמיסים את גזרי העצים על גבי

העגלה, וחוזרים לכפר לפנות ערב.

כך שנים על גבי שנים, המחזה חוזר על עצמו יום

יום בששת ימי המעשה, וכאשר באה השבת באה

המנוחה, מניחים הם אחר גיוום את טירדות ותלאות

החיים, ומדבקים עצמם ביומא דנשמתא, בתפילות,

שירות ותשבחות לקל חי.

יום אחד בהיר, הגיעו שמועות שבצרפת המודרנית

ייצר חשמלאי בשם ארטור אניקטון ג'ון, כלי חדש בשם

'דיסק חשמלי', איתו אפשר לחתוך עץ עבות תוך כמה

דקות בודדות, סקרנותם של חוטבי העצים דויז'ענקא

לא ידעה גבולות, הם ציפו והשתוקקו לאותו היום בו

יוכלו לתהות מקרוב על קנקנו של המכשיר המיוחד,

אשר יכול לשנות את חייהם מן הקצה לקצה.

ויהי היום, היה זה וועלויל, שתמיד הפתיע עם

הדברים המודרנים והחדשים, וועלויל חזר משהיה ארוכה

בצרפת, ובמטלטליו הרבים הביא גם את המכשיר הנכסף

כל כך, התגודדות התושבים סביב וועלויל המולהב היה

דבר צפוי מראש, כולם עמדו סביבו מתבוננים במכשיר

המיוחד שהחזיק בידיו המגושמות, בעיני רוחם זה היה

ללא ספק ההמצאה הכי גאונית בהסטוריה, בליל קולות

נשמע ברמה, כל אחד משמיע את שאלותיו והגיגיו, כמה

זה עולה? איך לא חשבו על זה? איזה רעיון גאוני, איך

זה עובד? ועוד כהנה וכהנה, הגיגים לרוב…

למחרת ביער צעד וועלויל בראש כל החוטבים,

והדגים לכולם בהופעה חיה, כיצד ניתן להפוך עץ חסון

וגבוה תוך דקות ספורות לבולי עצים. וליהודים היתה

אורה. כולם החליטו פה אחד לרכוש גם הם את ה'דיסק

חשמלי', ובכך להעלות את כמות העצים היומיומית

באופן משמעותי, ועם זאת להפחית משעות העבודה,

ומהוצאת כוחות מיותרים.

וכך, לא עברה תקופה ארוכה, וחבורת חוטבי עצים

דויז'ענקא השתדרגה, כאשר רוב רובם רוכשים לעצמם

את המכשיר היעיל.

* * *

יום אחד קרה דבר איום ונורא, אהרלה, בנו הגדול בן

הארבע עשרה של שלום מענדיל אורנסקי, תפס לידיו

את הדיסק חשמלי, ובאיזה צורה שאינה ברורה קיפד

את חייו באחת ל"ע, בצער רב וביגון קודר ליווהו בני

הקהילה למנוחות.

לאחר חודשיים וחצי, שוב טרגדיה, יענקי בן השתיים

עשרה, בנו של שלום מענדיל גם הוא הלך בדרכי אחיו

אהרלה, ובכך ליוו תושבי ויז'ענקא את בנו השני של

שלום מענדיל למנוחות.

לא עברו ימים ספורים וגם בתיה'לה – בתו של

משולם קעניג, בדקה את טיבו של המכשיר, ובכך

הצטרפה הנערה לרשימת הנספים מהמכשיר הקטלני.

אלא שמשולם קעניג, לאחר שחזר מסתימת

הגולל בבית החיים, החליט שהמכשיר המיוחד לא כל

כך מתאים לו, ולמחרת השבעה חזר לעבודת הכפיים

בגרזן הפרמיטיבי שהיה לו במחסן, הן חיי ילדיו חשובים

לו מהכל. כמוהו עוד רבים הבינו את משמעות העניין

וויתרו על התענוג הגדול למען ילדיהם.

חצי שנה לאחר מכן, שמילי בן העשר וחצי הלך גם

הוא לבית עולמו.

וכעת, הגיעה תורה של פרומא שרה, הילד הרביעי

ששלום מענדיל הקריב למען פרנסתו…

* * *

למחרת קומו מהשבעה, כבר ראוהו צועד, אי אפשר

להתבלבל, כן, זה שלום מענדיל בדרכו אל היער בין

חבורת חוטבי העצים, כשבידו הדיסק החשמלי הנצרך

לו כל-כך לצורך פרנסתו, וכי האם יקפח את פרנסתו,

ודאי שלא…

וצלילי הדיסק ממשיכים להישמע ברקע לצורך

פרנסה – - -

* * *

(באדיבות מערכת גליון 'על חומותינו' דק"ק סערט ויזניץ)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>