תגית: החומר

בוץ נורא של חושך ונסינות אדירים של החומר וגלגליו הטכנולוגים. להוציא את הראש!

בס"ד

בגמ' בסנהדרין מובא שהיו כמה וכמה אמוראים שבתוך הצפיה הגדולה שהיתה להם לגאולה העתידה,הצטרפה משאלת לב אישית נוספת.

לעולא, רבה, ור' יוחנן, היתה משאלה שיחלו לעצמם בינם לבין קונם: "ייתי ולא אחמיניה".

כל האמוראים הנ"ל יחלו קיוו וציפו למשיח ש"ייתי" שיבא במהרה, בעגלא ובזמן קריב.

אך בד בבד, תוך כדי דיבור לבקשה והתקוה לזכות לקירוב הגאולה וביאת המשיח, הוסיפו ובקשו בחיל ורעדה בקשה אישית: "ולא אחמיניה" - רבש"ע זכינו שלא נזכה לראותו, שלא נראה את התהליך המר והמוזר, החשוך והתמהוני שילוה את ביאת משיח צדקינו, שלא יהיה בחייהון וביומיהון.

ואם משיח יצטרך לבא פתאום, קח אותנו מהעולם לפני כן רק שלא נהיה בדור עקבתא דמשיחא ואתחלתא דגאולה. [אתחלתא דגאולה מושג תלמודי בש"ס שלנו מגילה י"ז: ולא מושג ציוני לטועים בכך].

מסתמא הם צפו ברוח קדשם בדורינו דור יתום ובכל מה שנאמר בחז"ל על עקבתא דמשיחא.

על החוצפה והעזות שיסגו, על הבלבול וטשטוש המושגים. הכפירה והפריצות, הטומאה והזוהמה, המחלוקת והאמת שנעדרת, והשקר שישלוט ללא מיצרים.

דור שעליו כתב שלמה המלך במשלי: "דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ, דור מה ראו עיניו ועפעפיו ינשאו".

אך באותו עמוד יש אמורא יוצא דופן, ר' יוסף שיטה אחרת היתה לו.

גם הוא ציפה לגאולה והתפלל לבואה. שהרי מי שאינו מצפה הרי הוא כופר כנפסק ברמב"ם. וגם הוא צירף בקשה ומשאלת לב אישית תוך כדי דיבור לתקוות הגאולה, אך בקשה שונה משאר האמוראים. "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופתא דחמריה".

הוא ביקש שמשיח יבא כמה שיותר מהר ובימי, אך שאזכה לשבת בצל גללי חמורו. שמעתם? לא פחות.

ר' יוסף גם ראה ברוח קדשו את כל מה שאמרו חז"ל ומה שראו האמוראים הנ"ל על עקבתא דמשיחא והוא עוד מבטא זאת במילים חריפות ומוזרות ביותר – "בצל גללי החמור".

"חמור" – חמורו המשך לקרוא